אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה
אֲבָל
מִי שֶׁחוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת עַל הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ,
וְיֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמוֹ,
אֲזַי
אַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹאֶה כָּל מִינֵי הִתְרַחֲקוּת שֶׁבָּעוֹלָם,
וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּתוּב עָלָיו
שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה - אַף-עַל-פִּי-כֵן
אֵין מִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל,
אַדְּרַבָּא,
יֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת יוֹתֵר עַל עַצְמוֹ,
כִּי אַף-עַל -פִּי-כֵן
מַה יְהֵא בְּסוֹפוֹ
וּמַה יַעֲשֶֹה לְיוֹם פְּקֻדָּה?
וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ
שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ חַס וְשָׁלוֹם,
כָּל מַה שֶּׁמּוֹצֵא וְרוֹאֶה שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר -
הוּא מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר,
וְצוֹעֵק אֶל ה' יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא [מעומק הלב],
עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם.
כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא,
וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה,
וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּבָר בְכַמָּה וְכַמָּה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים
שֶׁפָּגְמוּ בטִפִּי הַמֹּחַ וְכָפְרוּ בָּעִקָּר,
וְאַף-עַל-פִּי-כֵן נִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה.
וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָיוֹן הַזֶּה
וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה,
אַף-עַל-פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל,
אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו
וְנִתְקָרֵב עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא - עַל-יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָיוֹן הַזֶּה שֶׁל הִתְרַחֲקוּת כַּנַּ"ל, וְהָבֵן.
(ליקוטי הלכות, תפילין ד', אות ד')
