אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בקשר לחיסונים ואוטיזם- מה שאני יודעת:

יש טענות כאלה, אבל הן מופרכות.

יותר מזה אני לא יודעת, לא הגעתי לשלב הזה.

לעומק - גילתה שהאוטיזם של הבן שלה הוא מהחיסון הזה.

זה לא אומר שלכולם זה יכול לקות - כנראה שיש רגישות מיוחדת לחלק מהאוכלסיה.

בכל אופן, אכן הטלת כאן פצצה. נושא החיסונים מאוד נפיץ כאן בפורום ובכלל.

אנחנו אישית בשלב של בחינה מחודשת של הנושא. אחרי שאת הילדים הראשונים חיסנו כרגיל (אבל באיחור) - את הקטנה עוד לא חיסנו בכלל. ועוד לא החלטנו מה לעשות בעניין.

בהצלחה בהחלטות המסובכות... 

וגם הנסיבות הראו קשר כמעט ברור...

הנסיבות הראו קשר ממש ברור- מיד אחרי שהיא נפלה התגלה האוטיזם.

בקיצור- אמהות כואבות הן ממש לא המקור האמין, והן תמיד תחפשנה סיבה למה זה קרה ותיתפשנה לכל אתר קיקיוני באינטרנט...

אפרופו אתרים - גם אתרים הם לא מקור אמין, בפרט לא אתרים מגמתיים שמציגים צד מסוים מאד של המציאות.

מה אמין?

אפשר להאמין למשרד הבריאות (שיש לו גם אינטרסים מסוימים, אבל עדין הוא יחסית אמין)

אפשר לבדוק , ולראות שאין אף מחקר שהוכיח בצורה ברורה קשר בין חיסונים לאוטיזם.

כן היו מקרים מסוימים שחיסון מסוים (שהורד מהמדפים) גרם לתופעות לוואי, 

כן היו מקרים של תביעות על חיסונים שהתקבלו (זו עדין לא הוכחה במאה אחוז)

ולכן , לדעתי החיסונים לא מסוכנים בצורה ודאית (ודאי לא כמו המחלות שהם מונעים שמסכנות בצורה וודאית מאד)

הצפיפות שלהם והזמן בו הם ניתנים מושפעים מאד מהאינטרסים של משרד הבריאות (ומחקרים שגילו שהרבה הורים לא יבואו לטיפת החלב, ויותר יבואו בשנת החיים הראשונה של הילד, לכן שם ידחסו את מקסימום החיסונים)

ולכן אני מחסנת, אבל לא בכל חיסון (שפעת, למשל) ולא בזמן בו הם החליטו (ביום הלידה למשל, שזו קביעה הזויה)

אבל לא הייתי חושדת שמשרד הבריאות יקדם משהו בשביל דפי ממו..

עזבי, חבלז.

אלא גם חופשות ושוברי נופש

כמו שלכל רופא (קונבנציונאלי או לא) יש אינטרסים,

להתפרסם, לקדם את הדעה שלו (גם אם היא לא מוכחת) 

ויש לו פחות מחויבות לממצאים עולמיים , כמו משרד הבריאות,

אלא אם כן תטעני שכל משרדי הבריאות בעולם מושחתים ועוד לא קם הנורמלי השפוי.

יש לה דוקטורט בפרמקולוגיה? ברפואה? איך היא חקרה בדיוק?

נכנסה לאתרים שרוטים באינטרנט ?

אולי אני אגיד שהבת שלי איבחנו אותה כאוטיסטית כי היא אכלה יותר מידי טוסטים כשהיא הייתה קטנה?

או כי לא הנקתי אותה (חמותי העילוי המטאורי אמרה לי ש"אולי הילדה עם הבעיה הזאתי כי לא הנקת אותה" , עוד דוקטור ... בגרות חלקית בקושי יש לה והיא דיי צעירה, בקושי 50 ) אז אני עניתי לה שאולי הבת שלה מטר וחצי כי בגיל שבעה חודשים היא הפסיקה להניק אותה ונתנה לה חלב תנובה מורתח מעורבב במים כמו בשנות הארבעים ולא תמ"ל. סתמה. 

או כי היא לקחה מוצץ אחרי גיל שנתיים?

אני אצליח למצוא גם אתרים באינטרנט שקושרים אוטיזם לכל דבר שיש בערך.

מסקנה,

אמהות כואבות הן לא מקור מידע אמין.

את יכולה לחפש.

https://www.youtube.com/v/Rzxr9FeZf1g?rel=0

[אפשר להפעיל בהגדרות כיתוביות מתורגמות לעברית (תרגום אוטומטי. לא הכי מקצועי.)

בהגדרות לבחור Subtitles, בתחתית הרשימה לבחור Auto-translate, ואז כמובן לבחור Hebrew.]

http://midaat.org.il/

וספציפית לגבי אוטיזם: 

http://midaat.org.il/rumors/vaccines-and-autism/

אישית חושבת שצריך לתת חיסונים למחלות הקשות.

עדיף שילד ימות או ישאר נכה?

נכון יש סיכון קטן מאוד לתגובה לחיסון (לא אוטיזים!)  אבל סיכון קלוש לעומת ללקות במחלה נוראה, נראה לי סביר.

הסיבה היחידה שאת יכולה בכלל לחשוב לא לחסן היא בגלל שרוב האוכלוסיה מחסנת, אחרת כולם היו מתים פה, כמו באפריקה.

של איזה חצי שנה או יותר ואז להיות יותר רגועים...

המשמעות האמיתית של חסינות העדר היא ששני שלישים מילדי הקהילה חלו במחלה עצמה.

באופן כזה, תינוקות שנולדו בקהילה בשנים ששני שלישים מן הילדים מחוסנים באופן טבעי (כי ייצרו נוגדנים בעקבות המחלה) מבוטחים על ידי חסינות העדר. בשנים האלה המחלה לא תתפרץ.

וגם אם נלך לפי הטיעון שלך של לבנות את הבטיחות על הגב של אחרים, האם נכון להטיל מום באחוז מסויים מן הילדים כדי שמי שהמערכת החיסונית שלא בסכנה לא יפגע?

לגבי הראשון - זה בתנאי ששני השלישים נשארו בחיים, 

ולמה לא ראינו שזה עובד בחיסון הפוליו , למשל?

ולגבי השני - נכון לקחת בחשבון שכל בחירה משפיעה על הכלל, ולבדוק היטב לפני שלוקחים אחריות על תוצאות.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

במחילה.

לאחרונה הופיע כאן בערוץ כתבה מהמגזין לנשים פנימה. כתבה רצינית שהקיפה את כל הצדדים בעד ונגד חיסון הפפילומה.

אפשר ללמוד מהכתבה את הדינמיקה המסויימת שבה מתקבלות החלטות לגבי מתן חיסונים, ואת האופן שבו רופאים בכירים בתחומם, ובלתי תלויים, הם היחידים שמעלים שאלות (ולא מקבלים עליהם תשובות) לגבי יעילות החיסון והסיכונים הכרוכים בו.

את הרופאים האלה שוכחים להזמין לדיונים הבאים בועדה של משרד הבריאות..

אז נכון, אפשר להמשיך לטעון שהכל תאוריות קונספירציה, ומידע ביוטיוב הוא לא אמין, אבל העובדה היא, שבצינורות המקובלים אי אפשר להציג  דיעה שסותר את ההנחיות הרשמיות של משרד הבריאות.

ורמת המקורות שם ... פרופסור לעומת אתר אינטרנט מגמתי... נו באמת.

היה על זה שרשור בעבר , ושם כתבו בדיוק את דיעת הפרופסור ההוא שלא הזמינו (לא תומך גדול אבל גם לא מתנגד)

בכל מקרה - אין לי את התמונה המלאה, אבל גם לך אין, פשוט בגלל שהיא לא קיימת וקשה מאד לראות את כולה. מה שבטוח שביוטיוב זה לא המפתח..

אז מי שלא בקבוצת סיכון יכולה לחכות כמה שנים ולראות לאן זה הולך.

כדתיות אנחנו לא בקבוצת סיכון ב"ה

רוב החיסונים שאנחנו מקבלות הם עתיקים ממש.

כבר נצבר איתם ניסיון וידע.

הסיבוכים של חלק ממחלות הילדות שהיום מחסנים מפניהן היו כל כך נדירים, רוב רובם של הילדים שרדו את רוב מחלות הילדות בלי קושי.

אחוזי התמותה בילדים בשנים קודמות היו מאד מאד גבוהים.

קראת את הספר אתהלך של הרב מרגלית? הוא היה חולה בפוליו

והוא לא היה היחיד במחלקה....

הפוליו מוגר כמעט לחלוטין בזכות החיסון

כנ"ל אדמת, חצבת, אבעבועות וכו'

אלו מחלות קשות שב"ה שהצליחו להקטין את האחוזים להדבקות בהם.

אז נכון שיש מקרה פה או שם של ילדים שדוקא נפגעו מהחיסון

אבל אי אפשר להשוות את זה לכמות של הילדים שנפגעו בשנים קומות מהעדר החיסון.

עם כל הכבוד.

ולגבי הפוליו, יש צדדים לכאן ולכאן (עייני ערך הפולמוס בין רופאים בכירים בתחומם כשהתגלו חיידקי פוליו לפני כמה שנים במערכת הביוב באזור מסויים בארץ), בפרט היום שהתברואה ברמה גבוהה מאוד.

לכן , יש חיסונים שהייתי שוקלת אם לחסן מולם

אבל סיכון - גם אם נדיר - הוא סיכון , וגם הסיבוכים של החיסונים נדירים אם בכלל קיימים.

וזה בלי לדבר על רוב החיסונים שמגנים בפני מחלות עם סיבוכים לא נדירים בכלל

ולו בגלל שאני לא מכירה סיפור קשה על חיסונים

ויתכן שאת חושבת שאת מכירה - אבל מי אמר שזה נכון?

נס שלא ככה עושים מחקרים...

להפך! מסביבתי נראה ש'אף אחד לא מכיר סיפור קשה על חיסונים' וכמובן סביבתי מונה לפחות 1000 משפחות בצורה כזאת או אחרת (משפחה מורחבת גדולה, חברים שלנו חברים של חברים משפחה של אחים ואחיות וכו')

טיבם של שמועות ופחדים כאלה להגיע רחוק, ודוקא לא שמעתי אפילו אדם אחד שמכיר סיפור כזה... ב"ה! 

אם  היית מתוודעת לסיפור אחד בלבד, זה היה מזעזע אצלך את כל החשיבה.

אבל גם בלי זה, יש אינספור סיפורים קטנים והרבה פחות דרמטיים - צניחה באחוזונים, ירידה בתאבון עד כדי סיכון ההתפתחות של התינוק, עצירה בהתפתחות המוטורית. נטיה גוברת לחלות, תסמינים שיכולים להתבטא באופן יותר  או פחות דרמטי.

ומדובר בתינוקות שהתפתחו יפה ובקו ליניארי רציף עד מתן החיסון.

לנו יש ניסיון אישי משפחתי  *קל* כזה.

את יודעת שצירוף מקרים , הוא רק צירוף מקרים, הוכחה זה לא.

להנחות את רופאי הילדים לאסוף ולתעד את כל צירופי המקרים האלה, היתה מתקבלת תמונה ברורה יותר.

יתירה מזאת, אם היו מתחילים את תוכנית החיסונים בגיל מבוגר יותר, ניתן היה לבודד את גורם החיסון מגורמים נוספים כמו צמיחת שיניים ומערכת חיסונית פגיעה.

כי תינוקות קטנים הם הכי חשופים ופגיעים למחלות, מערכת החיסון שלהם עדיין מאוד מאוד לא מפותחת.

לרוב לא חשופים לחלק ממגוון המחלות שמחסנים נגדם, וגם לגבי החלק האחר, לרוב הם חולים בחסדי ה' בצורה קלה, בפרט תינוקות יונקים.

יש מדינות נאורות לא פחות מישראל, שבהם מתחילים את תוכנית החיסונים רק בגיל 3.

ובאמת מעניין לבדוק את שיעורי המחלה בארצות כאלה.

העובדה היא שבית המשפט בארה"ב הורה לקרן לפיצוי נפגעי חיסונים לפצות הורים לילדים שלקו בPDD כתוצאה מהחיסון..

ובאמת זו העובדה היחידה, אם כי עדיין לא הוכחה.

בעד כמה רוצים לטמון את הראש בחול.

שיקבע כמה אחוזים לקו באוטיזם בעקבות החיסון.

ומה רמת הסיכון שלו.

פסיקה של בית המשפט כי יש קשר במקרים מסוימים (על פי רוב חיסון מסוים שהורד מהמדפים) זו לא הוכחה.

וב. את מיתממת.

את יודעת היטב שהוכחת פגיעה מחיסון בבית משפט נסמכת על חוות דעת של גורמים רפואיים מקצועיים, וכשהיא כבר נעשית, היא נעשית כנגד כל הסיכויים.

מי שרוצה לקחת סיכון על גב הילד שלה ולא לחסן אותו- בבקשה. אף אחד לא מכריח.

מי שרוצה להיות אחראית ולחסן- אדרבה

הויכוח מיותר כי אף אחת לא תשכנע פה את השניה.

הוא לא מיותר בכלל אם מבינים שגם לחסן זה לקחת סיכון על גב הילד.

זה כל הענין.

גם לשלוח אותו לגן זה מסוכן

ובכלל, גם לצאת איתו מהבית.

צריך לשים סיכון מול סיכון.

כמה תינוקות את מכירה שנפגעו מהחיסון?

כמה נשים מבוגרות את מכירה שאיבדו ילד או יותר בגלל מחלה קשה

בתקופה שלפני החיסונים?

אי אפשר בכלל להשוות את הנתונים.

מתפקדת באופן מיטבי בימינו? 

לא אמרתי לא לחסן בכלל. אבל לחסן בשום שכל. להתחיל מאוחר יותר ולחסן את מה שנצרך.

אין מה להשוות את תנאי המחיה בעבר לתנאי המחיה היום.

תוכנית החיסונים של היום פוגעת במערכת החיסונית של המחוסנים. ולא כל המחלות שמחסנים מפניהן גורמים לתמותה.

קראתי על כמה פסיקות כאלו, זה תמיד היה על חיסונים מסוימים שהורדו מהמדף!

ולבי המחקרים - אני בטוחה שיש כל כך הרבה אנשים עם אינטרסים נגד החיסונים, וזו סיבה להצליח להנפיק אפילו מחקר אחד אמין שיוכיח שיש קשר.

במקום להשקיע באתר אינטנרט היו משקיעים במחקר...

גם לא לגבי העובדה שמדובר אך ורק בחיסונים שהורדו מהמדף. וגם לא לגבי הלכאורה "כסף גדול" של אנשים עם אינטרסים נגד חיסונים.

אין מה להשוות את המשאבים של הממסד המסודר וחברות היצרניות של החיסונים לעמותות שבדרך כלל התחילו את דרכן על ידי הורים לפעוטות שנפגעו.

עשרות מיליארדים.

וכמה מגלגלת תעשיית ביטוחי הבריאות? מאות מליארדים. 

ויש להם אינטרס מובהק שאנשים יהיו בריאים. בשבילם אנשים חולים = הוצאות. וככל שהמחלות קשות, ההוצאות גדלות.

אם חושבים על זה, לכל חברה בעולם שמעסיקה עובדים יש אינטרס שהעובדים ומשפחתם יהיו בריאים. כי עובד חולה = כאב ראש והוצאות מיותרות.

את חושבת שיצרניות החיסונים יותר עשירות ויותר משפיעות מכל זה? באמת??

חיסונים הוכיחו את יעילותם ובטיחותם. לכן גופים משופעים בכסף שיש להם אינטרס כלכלי בבריאות האוכלוסיה מקדמים אותם.

לא צריך לחפש יותר מדי.

ב. חברות הביטוח תמיד נמצאות בפיגור של שנים בתגובה שלהן למחקרים עדכניים, כך שהמדיניות שלהם היא לא ערובה לבטיחות ויעילות.

ג. מי שבדרך כלל עומד מאחורי המדיניות של חברות הביטוח הן יצרניות התרופות והחיסונים.

ממש אי אפשר להקיש מהתחום של הולדה בעוולה לפגיעה מחיסונים.

בתחום הפגיעה מחיסונים בתי המשפט (כמו גם חברות הביטוח ומשרד האוצר) נשענים לצורך הפסיקה בנתונים שמפרסם משרד הבריאות.

כיוון שבפסקי דין לפיצוי נפגעי חיסונים בתי המשפט נשענים על הקונצנזוס כפי שמייצג אותו משרד הבריאות שחיסונים הם בטיחותיים.

כאן זה עובד הפוך, אם בכל זאת הצלחת להוכיח פגיעה מחיסון, זה אך ורק בזכות העובדה שמחקרים רפואיים וגורמים מקצועיים מאשרים את היתכנות הפגיעה מן החיסון.

למרבה הצער יש ויש מקרים שהם נפגעים קשה מאוד

לצערנו הרב, לא כל התינוקות יונקים באופן מלא, ולא כל התינוקות נשארים בבית עד גיל שנה. אפילו לא הרוב. הייתי רוצה מאוד שהמצב הזה ישתנה, אבל בינתיים התינוקות האלה פגיעים וחשופים מאוד, ומסוכן להשאיר אותם כך ללא הגנה.

סיכון מול תועלת, ושל שיקולים מערכתיים וכלכליים של משרד הבריאות.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לפי  ההגיון שלך עצמך, יש כאן צד של להכניס תינוק זעיר למצב של ספק סכנה. 

מה שמפליא אותי תמיד זו הזהירות המירבית בנושא נטילת תרופות, ואכילת מזונות מסויימים שנשים מקפידות שלא לצרוך במשך ההריון, לעומת הקלות הבלתי נתפסת של מתן חיסון שניה אחרי שהתינוק יוצא מהרחם.

השאלה היא כמו שתחיה אמרה פעם היא ניהול סיכונים נכון. ולומר שחיסונים הם סכנה יותר מאשר המחלה עצמה לפי דעתי לא נכון.

אני בטוחה שעוד הרבה נשים פה.

בכלל זה נראה שרק אחת או שתיים פה מכירות סיפורים כאלה והן כתבו את זה כמה פעמים.. 

* ספציפית לגבי האוטיזם אציין שהמחקר שנעשה שמצא קשר התגלה כמחקר עם שלל בעיות. והוא הופרך, והוכח שאין קשר. (לא זוכרת בדיוק את המקרה, אבל בוודאות יודעת שהוכיחו שאין קשר.)
החיסונים שמקבלים הילדים שלנו, הם חיסונים למחלות, שב"ה כיום כמעט ולא קיימים, וכל זה ר-ק הודות לחסונים!
החיסון המשולש -
דיפיתריה = רעלן של חיידק מביא להופעת קרומים ברחבי הגוף וחנק ומוות כשהקרום מכסה את קנה הנשימה. כיום במדינות בעלות שיעורי התחסנות נמוכים, אנשים נדבקים ומתים ממחלה זו.
טטנוס = בעקבות רעלן החיידק (המצוי בסביבתו ועלול לחדור לגוף בעת פציעה), סובלים מהתכווצויות שרירים חמורות, עד לשיתוק של שרירי הנשימה ומוות. רב הנדבקים בזה, מתים מזה.
שעלת= החיידק גורם לדלקות ריאות קשות בתינוקות ובקשישים, ועלול להתסבך לדקלקת קרום המח שיכולה להשאיר את החולה עם נכות קשה לצמתיתות, וכמובן מוות.
המופילוס אינפלואנזה b -
חיידק הגורם לדלקת קרום המח, ספסיס, ודלקת ריאות. לעיתים מביא לפגיעה חמורה במערכת העצבים! גורם לחירשת, פיגור ופירכוסים. עד 1994 שאז התחילו לחסן, היו מתים 200 ילדים בשנה, כיום מתים לא יותר מעשרה.
פוליו - מחלה הגורמת לשיתוק הגפיים ושרירי הנשימה, מביא במקרה הטוב לנכות אם לא למוות. בקום המדינה רבים האנשים והילדים שחלו ומתו מפוליו.
החיסון המרובע:
חצבת- מתבטא בדלקת גרון עיניים, חום ופריחה. סיבוכי נשימה קשים ואף פגיעה מוחית.
חזרת- מתבוא בחום ונפיחות בלוטות רוק. הסיבוכים הינם דלקת באשכים שעלולה להביא לעקרות, שלקת בלבלב, קרום המח, דלקת של רקמת המח, וחירשות.
אדמת- מתבטא בפריחה וחום. אצל נשים הרות בתחילת הריון גורם לפגיעה חמורה ביותר של העובר! אישה בהריון שלא נמצאת בחברה מחוסנת, מסכנת את עוברה מאד.
אבעבועות רוח- מחסנים כיום לאור זה שהנגיף נהיה אלים יותר. הסיבוכים הינם דלקת ריאות,מח,כליות ועוד. כיום מתים בשנה בין ילד לשני ילדים.
הפטיטיס A - נגיף שתוקף את הכבד. עד 1998 מתו בשנה בין 2500-4000 איש, וב2002 רק 141.
המשך פירוט אפשר לקרוא בקישור...

http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/Vaccination_of_infants/Pages/vaccines_babies.aspx
מקווה מאד שתחסנו את ילדכם..

ולא מכירה  אף אחד שקרה לו משהו בעקבות חיסון.

מכירה גם מישהו שנהיה עקר בעקבות חזרת.

מכירה כמה מקרים של מוות מדלקת קרום מוח.

בקשר לדיפתריה זה כבר סיפור משני דורות אחורה. במשפחה של סבא של בעלי כשהוא היה ילד היו שישה ילדים ואחרי דיפתריה נשארו שלושה גדולים - קטנים מתו. וזה קרה אז לא רק להם. ויש להם גנים טובים - כולם עוברים גיל 80 בקלות ובתפקוד מלא. 

גם היום רופאים לא רק שלא יודעים לטפל בזה אבל גם לא יידעו  לזהות בזמן אם מחלה תחזור.

כתבו שבמדינות מפותחות יש מקומות שלא מחסנים מגיל אפס. אבל במדינות מפותחות ילדים לא נשלחים למעון בגיל שלושה חודשים. ובמדינות מפותחות יש רק ילד אחד או שניים במשפחה. אם הם לא מסגרת אז סיכון להידבק פוחת משמעותית כי אין ממי להידבק ואז אולי באמת הגיוני להתחיל חיסונים יותר מאוחר. נגיד שעלת מאוד מסוכנת דווקא לתינוקות קטנים, וברגע שתינוק מתחיל מסגרת או שיש לו אחים במסגרת הוא יכול להידבק.

אבל אי-אפשר להגיד שבטוח אין תופעות לוואי. בטיפת חלב הם בעצמם מחלקים אלון עם תופעות לוואי שכתוב שם כל מה שיכול לקרות אפילו בסבירות מאוד מאוד נמוכה וזה כולל גם דברים קשים. 

של החיסון....

אין קשר בין אוטיזם לחיסון המשולש .

מה הייתה הגישה של הרב זצ"ל בעניין חיסונים לילדים ולתינוקות? כן לחסן? לא לחסן? לעשות רק חלק מהחיסונים?

"לחסן רק את אלה שנראים כהכרחיים ביותר, כאלה שלא יזיקו לבריאותו של הילד. וכדאי לקבל ייעוץ רפואי מגורם מהימן ומוסמך".

מתוך http://pnima.co/News/News.aspx/334440

במסגרת לימודי נכחתי בטיפול רפואי שניתן לילדה עם בעיית התפתחות והאם ציינה שהיא הפסיקה לחסן בגיל ארבעה חודשים בשל המלצה של רופא. אז הרופאה בטיפול הסבירה שכאשר יש חשד לבעיה נוירולוגית- לא מחסנים (היא ציינה שזה לא לדעת כולם...)

איך אומרים? אומר דרשני.... 

וזה כן עלול לקרות לתינוק תוך כמה חודשים.

המתכות הנ"ל הן בכמויות מזעריות - אם אינני טועה גם בחלב אם (ובוודאי בתמ"ל) עוברות כמויות זעירות של מתכות. העולם מלא בהן...

א. זו לא מחלת מין, הפטיטיס B היא צהבת בכבד

ב.נשיקה עם רוק על פצע פתוח.. בדרך כלל לתינוק עד גיל 3 חודשים אין פצע פתוח, ואם יש לו אפשר להיזהר ולא לנשק, בנוסף יש מדינות שבודקות נשאות לאנשים הקרובים לתינוק, אם הוריו לא נשאים אין סיבה לחסן,

עדיין , זו לא סיבה לחסן , ואין שום בעיה לדחות את החיסון בחודש , מה שכן מומלץ לתת שתי מנות לפני כניסה למסגרת עם עוד ילדים (למרות שגם שם הסיכון קצת אפסי, אם הוא יפול ויפצע, (דבר שלא קורה בדרך כלל בגיל כזה) והפרשות נגועות יגעו בפצע. בקיצור לא כל כך הגיוני.

ג. בחלב אם לא, בתמ"ל כן , ופה יש מחלוקת שלמה האם הגוף מסנן אותן ומתמודד או שיש כאלו שניזוקים, לא הוכח בינתיים.

ד. ממליצה לשאול רופא ילדים , רובם יאמרו שאין אף סיבה לתת בגיל יום, אז למה בכל אופן נותנים?

כי יש הורים שלא יבואו לטיפת החלב, ויזניחו את החיסונים , ולכן משתדלים לתת מה שאפשר כמה שיותר מהר, כי מחקרים הוכיחו שהורים מגיעים יותר לטיפת החלב בזמן הקרוב ללידה.

זו וודאי לא שיקול בשביל הורה אחראי לא לדחות.

מאז שהתחילו לתת את זה בגיל יום יש עליה בצהבת ילודים 

ויש טענה (לא זוכרת אם נחקרה) שזה בגלל שהכבד צריך להתמודד גם עם החיסון

כך שלא הייתי לוקחת סיכונים,

ויחסי מין זה דבר שקורה (:

הוא לא חוסן לזה (אז זה עוד לא היה בסל )

ומת בגיל 60 .

כאן למשל נטען שבחלב אם כן עוברות מתכות:

http://www.themedical.co.il/Article.aspx?f=21&s=2&id=986

שחלילה חלילה אף אחת לא תבין אותי לא נכון. אין בנושא הזה (ולא באף נושא בריאותי אחר) יתרון לתמ"ל על חלב אם. אבל זה לא שכל המזהמים שאנחנו נושמות ואוכלות נעלמים בתהליך ייצור החלב. הלוואי שזה היה אפשרי... (או שלא הלוואי, כי אז הרבה נשים היו מאבדות תמריץ חדוב מאוד להפסקת עישון).

לגבי בדיקת נשאות צהבת לכל מי שעתיד לבוא במגע עם התינוק עד לחיסון, שכל הורה יעשה את השיקולים שלו. נשאות צהבת היא שקטה מאוד, אם לא בודקים אותה לא יודעים. אם בודקים - רוב הסיכויים שיודעים, אבל לא במאה אחוז.

שיהיה ברור, אני מכבדת את הבחירה שלך. מוסיפה כאן מידע לאחרות שרוצות לגבש את הבחירה שלהן.

מצרפת עוד קטע לקריאה

https://skepticalmom.com/2015/07/18/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%A1%D7%9F-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7-%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F/

אין כמעט סיכון שהוא ידבק! זה סיכון אפסי ומתחת לזה,

זה בערך כמו הסיכון שתינוק בן חודש ילך ברחוב , יתקל באבן יפול ויפצע,

ולאחר מכן מישהו נשא צהבת ינשק אותו על היד הפצועה ..

הרבה יותר הגיוני, ונכון לגוף לתת אותו בגיל כמה חודשים, וכבר כתבתי למעלה מהם השיקולים של מערכת הבריאות, שלא צריכים להיות השיקולים שלנו , כהורים.

שבלתי אפשרי בעולם שלנו לא לנשום ולא לאכול שום מזהמים. העולם מלא בזיהום. זו הקרקע שממנה גדלים הדברים וזה האוויר שהם מקבלים. כשדנים, למשל, על כספית בדגים, דנים בהבדלי כמות בין סוגים שונים של דגים. דג שאין בו בכלל שמץ כספית? קשה להאמין. האוקיינוסים מזוהמים, ומצב הבריכות לא יותר טוב. אלא שמי שנמנעת לחלוטין מדגים מפסידה רכיבים תזונתיים חשובים ביותר, שמשמעותיים בעיקר לצורך יצירת אדם (=הריון והנקה). אז עושים את השקלול איזה דג ייתן לי תועלת הכי גדולה במחיר הכי קטן של כספית. אבל להימנע מכספית לחלוטין - בעיה... וזו רק דוגמה אחת.

חיסונים זו דוגמה אחרת לשקלול כזה של תועלת מול מחיר, גם בהיבט של המתכות המזעריות שנמצאות שם.

לך יש? האם ידוע לך בוודאות מה הדרכים להיחשף לאלומיניום בעולם כיום?

אשמח מאוד לשמוע על מה מתבססת הקביעה שלך. זו לא שאלה רטורית.

אפשר לחיות בלי דגים, אבל השאלה היא אם ההפסד מכך לא עולה על התועלת (מבחינת בניית המוח של התינוק וכו').

לגבי למה להוסיף לתינוק, כמובן רק אם את משתכנעת שיש סיבה טובה מאוד לעשות את זה. למיטב הבנתי יש סיבה טובה מאוד לחסן. לא הייתי מחסנת בלי סיבה.

לעיל קבעת "בחלב אם ממש לא עוברות מתכות רעילות כאלה". הבאתי קישורים להראות לך שאפילו ליגת לה לצ'ה לא מכחישים שמתכות אכן עוברות (כמובן שהם מכחישים את המסקנות המופרכות שהיו שהסיקו מהעובדה הזאת, אבל לא את העובדה עצמה).

הרבה קביעות אחרות שלך לא הלכתי לחפש, ואין לי נגישות למידע מתאים, כמו שאין לי נגישות לידע סטטיסטי שנצרך כדי לבדוק את הטענות של קייט - אבל ממליצה לך לבדוק את המקורות שלך בשבע עיניים ולראות על מה הם מסתמכים.

זה כמו להיכנס להומופאט בשביל לשאול מה דעתו על הומופאטיה והאם זה עובד.

ואגב - הטענה שלהם - שגם אם זה עובר ומגיע דרך דגים וכו' דרך מערכת העיכול זה פחות משפיע מאשר דרך הדם.

למערכת העיכול יש היכולת להפריש את המתכת החוצה מהגוף.

זה נבדק בבדיקות דם שנלקחו סמוך לחיסון, למרות האדג'ובנט, לא נצפתה עליה של ערכי המתכת בדם. 

והומאופתיה אכן עובדת..

טענתי שאם ארצה לבדוק אותה לא אלך להומופאט...

את עמדת משרד הבריאות אם לא באתרים של עמותות שהמטרה שלהן מוצהרת?

דווקא בגלל שהמטרה מוצהרת, את יכולה להתרשם ממחקרים וחומרים שהם מביאים ולקחת את הדברים בפרופורציה ולהפעיל שיקול דעת.

כנ"ל לגבי אתרים ביוטיוב שאת מסתייגת מהם.

אפשר באותו אופן להתייחס למידע שמפיץ משרד הבריאות, את יודעת... 

ולראות ממש בהסתיגות מה יש להם לומר

ואם יש שם חומר מחקרי טהור

גם במשרד הבריאות - לקרוא את המחקרים ולראות את הנתונים עצמם

מזהמים בחלב אם, מליגת לה לצ'ה:

http://www.lalecheleague.org/faq/contaminants.html

סליחה, לדיון על סיכונים וסיכויים אני לא נכנסת, אין לי ידע סטטיסטי נדרש.

לא הבנתי את הטענה, דרך חלב האם??

צהבת B עוברת רק דרך הדם או קיום יחסי מין

על מעבר של מתכות... נראה לי שיש פה אי הבנה, ג'נדס.

מתוך פוסט שקישרתי כבר במעלה השרשור:

"למרות שהוירוס לצהבת B עובר רק בנוזלי גוף ועיקר ההדבקה היא כנראה מדם נגוע (או זרע), הוירוס די יציב בסביבה חיצונית לאורך זמן, כך שלא צריך שיהיה דם נראה לעין על מנת שהילד ידבק. דרכי העברה נפוצות בצורה הזו הן על ידי חפצים כגון מברשות שיניים, מגבות וכו' – כל דבר שיכול להדבק עליו מעט דם למשל מדימום חניכיים או שריטה ולהיות מועבר הלאה (יש לציין שהוירוס נמצא גם בנוזלי גוף אחרים כמו רוק לדוגמה אבל אפקטיביות ההדבקה מהם לא ברורה). הערכה היא שמתוך כל מקרי המוות בשנה ספציפית המשוייכים לצהבת B כמעט חצי מקורם בהדבקה לפני גיל 5 שאינה מהאם בזמן הלידה, בעוד  ש-21% מקורם בהדבקה מהאם בזמן הלידה והיתר בהדבקה מעל גיל 5"

https://skepticalmom.com/2015/07/18/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%97%D7%A1%D7%9F-%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7-%D7%9C%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%9F/

התינוק יכול להידבק גם בחודש החיים הראשון שלו , כי אז הוא מחוסן רק במנה אחת,

ועובדה , שלא זאת היתה הסיבה שהעבירו את החיסון ליום החיים הראשון,

כי החשש הזה מזערי.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)