ואם את קוראת טוב באנגלית - אז יש ספר חמוד ויפה ממש בשם Special Delivery. הוא של דולה (אמריקאית במקור) בשם שרה גולדשטיין, ויש שם הבה סיפורי לידה מגוונים ומרגשים. הספר בהוצאת Targum Press (ששייכת לפלדהיים), ואפשר גם להשיג אותו בחנויות שלהם בארץ. אני כל היריון קוראת את הספר הזה, ונהנית מחדש.

וחוץ מזה - תמיד אפשר לעשות חיפוש פה בפורום או בפורומים אחרים: "סיפור לידה" או "סיפור הלידה שלי", ולקרוא את כל הסיפורים הישנים שנשים כתבו... (כך עשיתי בתקופה שלפני הלידה האחרונה. זה היה כיף)

המחברת דתייה?

זה פשוט משפיע על אופי הכתיבה של הסיפור... (אני למשל מעדיפה לא לקרוא סיפורי לידה של כאלה שלא שומרות מצוות, כי מן הסתם הניסוח עלול להיות בוטה...)

יותר ענין אותי מה איתם

הניקיות פה

כי הן התיעצו כאן

ועלו שאלות

וגם זה טרי.

קראתי כבר כמה סיפורים ישנים

ותודה לך על ההמלצה לספר.

אני לא קוראת טוב באנגלית.

ארוך...

רק תטעמו את ההתחלה....

ירידת מים פתאומית (אחרי העבודה) בתוך חנות בגאולה... (בשירותים..  

יום רגיל בעבודה.

עוד יום של טלפונים, אנשים, תורים וישיבה על הכסא עם הבטן שלוחצת פה ושם... שבוע 38, היריון ראשון, ריגושים וציפיה. נראה עדיין עוד קצת רחוק.. הבטן קטנה וקומפטית וכל מי ששומע שהלידה קרובה מביע את פליאתו "את לא נראית" ו"עובדת עלי" ונותן לי הרגשה שיש עוד זמן למרות שאין קשר בין הדברים...

אני נזכרת לי במצלמה שנאבדה לנו ובתכנון לקנות חדשה לפני הלידה, וקובעת עם בעלי להיפגש אחרי העבודה בגאולה לקנות כבר על כל מקרה שלא יהיה.. א"א לקחת סיכון שלאירוע החשוב בחיינו לא תהיה הנצחה מא' עד ת'...

גומרת את העבודה ב-5. נפגשים. מסתובבים.. קנינו ב"ה מצלמה מעולה ואני מתרגשת לחשוב שעוד מעט אוכל לצלם פנים מתוקות ומלאכיות ולא רק כדור עגלגל והריוני.

היה עומס בחנות ועד שבחרנו את הדגם והכל אני מרגישה שאני חייבת קצת לשבת ולנוח. וכמובן- איך לא? שירותים...

נכנסים למאפיה הקרובה. אני נותנת לבעלי בינתיים את זכות הבחירה בנוגע לתפריט ורצה לי לשירותים..

סוף סוף... ו---פתאום--

מפל של מים נשפך עלי. כל הרגליים מתרטבות ושלולית קטנה על הרצפה... מה קורה כאן?? הזרם לא פוסק ואני כולי נבהלת מהמצב, לוקח לי שניה לפחות לקלוט- ירידת מים!! כאן!! שירותים פצפון וציבורי בתוך חנות!!!! בגאולה!!! אמא'לה!!!!!!!!!! נכנסת לפאניקה, מנסה להתאפס על עצמי ולאסוף נתונים.

סיעתא דשמיא, בדיוק היום אני לובשת חצאית ארוכה וכהה (מה שכמעט לא קורה!!)

סיעתא דשמיא, שאני כאן לפחות עם בעלי ולא לבד!!!!!!!

איפה הוא??? דחוף!!!!!!!!

הזרם הפך לטפטוף קל, על החצאית יש אמנם רטיבות אבל אין לי אופציה אחרת ואני יוצאת. הוא רואה אותי מרחוק ומסמן לי לבוא. מתפדחת לצאת לגמרי ומסמנת לו בחזרה שיגיע אבל בטיל.

חחח צריכה לצרף תמונה של הפנים שלו כשהבין מה קורה כאן.

קשה לי לקלוט את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. ובכזו הפתעה גמורה. אני לוחשת לו בצעקה: מונית, אבל הרגע!! פליז, הרגע... !!! הבייתה.

הקטע הכי מביך שכשירדנו מהמונית הנהג פתאום הסתכל אחורה וקלט שהמושב קצת רטוב...

ב-7 הגענו הבייתה צוחקים מצד אחד וקצת לחוצים מצד שני... מה עושים עכשיו?

בסופו של דבר החלטנו שעד שאין צירים לא הולכים לבי"ח. פחדתי שיעשו לי זירוז. וטוב שכך... רק ב-12 בלילה סופסוף התחלתי להרגיש צירונים ומעט דם.

ב-1 בלילה הגענו לבי"ח.. הצירים התחילו להיות תכופים, בקושי נושמת.. האחות בודקת ו--פתיחה 1 וחצי... כמה מעודד...

אנחנו יושבים בחדר המתנה, רוקדת לי על כדור פיזיו שממש הקל על הכאבים, יוצאים מידי פעם לנשום אויר. מדברים על הכל, בעלי מנסה להסיח את דעתי מהכאבים בנושאי שיחה על עולם ומלואו...

ב-3 האחות בודקת שוב- פתיחה 3. מחליטים להכניס אותי לחדר לידה.

הצירים כבר בלתי נסבלים. אני מתחננת על נפשי לאפידורל.

ב"ה הוא מגיע די מהר ואז.. כזו הקלה. תודה להשם שיש את הדבר הזה. אני פשוט הולכת לי לנוח ואפילו עוצמת עיניים ונרדמת פה ושם..

הפתיחה ב"ה מתקדמת ביותר. 5, 7, 9.. ב- 6 וחצי בבוקר כבר פתיחה 10. המיילדת מודיעה לי שאני אוטוטו בלידה פעילה.

אני מתכוננת לשלב הלחיצות.

מתחילים...

אני לוחצת ולוחצת ולוחצת... עוברת חצי שעה, שעה.

לאט לאט מתחילה להרגישה שכוחותי אוזלים וקשה לי כבר ללחוץ. כמה פעמים גם יורד הדופק ותוך שניות כל צוות הרופאים אצלי בחדר מתכונן להזניק אותי לחדר ניתוח.. מרב כאבים אני אפילו לא קולטת את המשמעות.. (שזה חסד!! אם הייתי אוחזת שזה עניין של שניות שאני בחדר ניתוח הייתי נכנסת ללחץ ופאניקה מיותרים...)

עוד לחיצה ועוד לחיצה... עברו כבר שעתיים של לחיצות.

אני מרגישה שזה בלתי נסבל כבר!!

המיילדת הבטיחה שעוד רגע הוא בחוץ.

נו.. ריבונו של עולם!!!

אני מתחילה לבכות בשקט. כל פעם שמגיע ציר ואני לוחצת עם רגליים מקופלות מרגישה שנגמר לי כבר הכח...

סיוט כן!!!

הדבר היחיד שנותן לי כח זה האמונה, ההרגשה האמיתית והעוצמתית של קרבת השם שבאמת מרגישים אותה כ"כ מוחשי בזמן הלידה ואני מרגישה שהוא ורק הוא יכול לסייע ולהוביל את הסוף הטוב...

ובעלי שעמד כל העת לידי ותמך ועודד והתפלל.. כל פעם שרציתי לשאוב כח הסתכלתי עליו איך הוא מתפלל ואומר פרקי תהילים וזה כ"כ הרגיע אותי.

באיזשהו שלב שכבר הרגשתי שעוד רגע המח מתפוצץ לי ומיילדת הבטיחה לי שציר הבא- הוא בחוץ. והוא הגיע הציר, ואני לוחצת ולוחצת ושום כלום, פתאום יצא לי בבכי כזה על המיילדת: אבל הבטחת לי, הבטחת!!!

כמו איזה ילדה בגן... צוחקת להיזכר..

טוב.. בסוף הוא חייב לצאת, הרי אף אחד לא נשאר בבטן....

בשעה- 10!!!! הוא נזכר לעשות את זה.

בשעה שבאמת הרגשתי ש-- דיי!!!!! עוד רגע וזהו, לא מסוגלת יותר... אז זה קרה.

תינוק יפיפה, מלאכי, 3.400 קילו של מתיקות, עונג וכל הרוך שבעולם מונח על גופי ואני עוטפת אותו בידי ומחבקת אותו באושר.

תינוק שלי. אושר שלי. שלנו..

אבא ואמא.

אה, ו--- כן!! הכל מונצח ומתועד במצלמה החדשה שנקנתה ממש בזמן

איזה סיפור, 

סך הכל נשמע חוויתי חוץ מה3 שעות לחיצות... וואו!!

הראש בחוץ למה מוניטור??

שבוע 36

אני יוצאת לאמא שלי לשבת על דעת שזו שבת אחרונה שאני יוצאת עד ללידה

אני אוהבת לצאת ללידה מהבית.

6 בבוקר אני מתעוררת וכואב לי הגב.

נו, בטח. אני ישנה על היי רייזר ולא על המיטה שלי. מה הפלא?

מכינה לי כוס תה ויושבת על הספה מנסה לקרוא קצת אבל לא מוצאת תנוחה. כואב לי.

מנסה לחזור לישון ונרדמת עד 8

מתעוררת והגב כואב!!! כואב!!!

זה היה כאב בגב למעלה אז אין לי שום כיוון שזה קשור ללידה.

בעלי חוזר מבי"כ ואני לא מסוגלת לשבת בסעודה. אוכלת כזית חלה והולכת לשכב.

בעלי מגיע לחדר ופתאום הוא אומר לי שמת לב שזה מתחזק ונחלש? שמת לב שכל 10 דקות את מתפתלת ואז נרגעת? האמת, לא שמתי לב.

הוא מתחיל לתזמן עם השעון. כל 7 דקות כאבי תופת בגב. מתחזקים ונחלשים.

טוב. הבנתי. זה צירים.

בשעה 2 זה כבר בלתי נסבל. צירים כל 3 דקות. מזמינים אמבולנס ונוסעים.

מגיעה לבי"ח. איזה שקט.... אני לבד בחדרי לידה...

המילדת מחברת מוניטור.

אין דופק.

המתח בחדר עולה.

מנסה שוב.

אין דופק.

פתאום היא צועקת- אה, זה של התאומים.

בעלי קופץ- איפה תאומים? מה תאומים? מי תאומים?

המיילדת מתחילה לצחוק- שמתי מוניטור של תאומים (לא יודעת מה זה אומר) ולכן לא שמענו דופק.

מחליפים מוניטור- דופק מהיר מאד.

הפתיחה- 2

אני מופנית לחדר לידה בגלל הדופק הבעייתי ומוזהרת שלא להכניס כלום לפה מחשש לניתוח.

השעה 6- הפתיחה 2.5

והצירים הורסים אותי. בינתיים הדופק מסתדר

אני מתחננת לאפידורל אבל המיילדת לא מסכימה. היא אומרת שזה רק פתיחה 2.5 ואולי בכלל משחררים אותי הביתה.

מחכים עוד אולי משהו יתקדם.

השעה 8 ואני בוכה לאפידורל אבל אין התקדמות. אני מותשת ורעבה. חוץ מחצי פרוסת חלה לא אכלתי היום.

פתאום נכנס הרופא, איזה פרופסור שאני לא זוכרת את שמו, וחבל.

הוא צועק על המיילדת- תסתכלי עליה. לא מעניין אותי מה הפתיחה. יש לה צירים של פתיחה 8. תני לה אפידורל.

אוווווווווווווו. סוף סוף!!!!!!!!!!!!!!

תוך 5 דק' המרדים מגיע ותוך רבע שעה הגיעה הפסקת אש בצירים.

זהו. שקט. אני מנסה לישון.

בשעה 9 המיילדת מגיעה ולא מאמינה. פתיחה 6.

בשעה 10- פתיחה 9.

ב10:20 פתיחה 10. 

מתכוננים ללידה.

2 לחיצות, הבייבי בחוץ.

וכאן מגיע קטע קצת שונה מהסיפור של כולן.

המיילדת באה לשים אותו עלי ואני לא מסוגלת.

אומרת לבעלי שייקח אותו מהמיילדת

לא רוצה להחזיק. לא רוצה לראות. רוצה שקט.

רק אחרי עשרים דקות הייתי מסוגלת לקבל את האוצר הקטן בשיא האהבה

אבל לא מסוגלת להניק.

לוקחת אותו לכמה דקות וזהו. מחזירה למיילדת.

מרגישה נורא אבל המיילדת משכנעת אותי שזה טבעי ולא תמיד אישה מסוגלת לקבל את התינוק מייד.

לוקחים אותו לחדר תינוקות ואותי למחלקה.

השעה 12 בלילה ואני רעבה בטירוף. אין אוכל והכל סגור.

מנסה בכל אופן לישון

ופוגשת בעוצמת האימהות שוב ב5 בבוקר.

אז, עם כוחות  חדשים ורעננים מגיעה לעשות הכרות נורמלית עם הילד היקר שלי

ומתיישבת להניק אותו בפעם הראשונה.

ההרגשה- חלומית. אי אפשר לתאר.

ממש מרגש

מאוד מובן הקטע שלך בסוף

זה רק בונוס ..הכל לפי היכולת

כל הכבוד על המודעות לרגשות שלך..

כמה הוא נולד?בשבוע 36-

הוא הרגיש טוב?

וגם מתי אכלת בסוף??

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

אלבומים זה באמת יקר

מציעה שתבדקי אם יש להם הנחות מדי פעם ואז לחכות לזמן של הנחה כדי להדפיס (אם אין לחץ של זמן)

או לחילופין לחפש קופון הנחה מלכתחילה לאתר אחר וללכת עליו.

אני עושה אלבומים בwow, פתיחה מלאה, ובאמת חיכיתי לרגע של מבצע כדי להדפיס כי המחיר המלא מוגזם. זה עדיין לא זול, אבל מזכרת משמעותית להמשך...

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.