אחר כך, אולי אפשר לנסות להעלות את הנושא של חולשות לדיון. תשתף מעצמך. כשתראה איך היא מדברת על התכונות שלה, תוכל להבחין האם היא מודעת לכך. תוך כדי חשוב שתבדוק האם יש לה עבודת המידות בעניין.
לא להיבהל, הרבה הצלחה!
אם יש לך דרך טובה לברר את הנקודה הזאת דרך מכרים שלה-זה הכי טוב
תבדוק אם זה הסגנון תגובות שלה כמה דייטים. אם כן זו היא ולא משנה ממה זה נובע
אם זה מציק לך ולא נעים לך אין למה להמשיך
היא לא מוכנה לקבל ביקורת והערות,מה כל כך רע בזה?
אם הייתי מקשיב לכל אלו שיצאו נגדי כאשר רציתי לעשות משהו הייתי מיילל היום כנגד הרי האלפים.
אבל כדאי להקשיב, אולי זה שמעיר צודק אחרי הכל.
מי שלא מוכן להקשיב עלול להשאר עם הטעויות שלו עם יום מותו
החברה, גם אם אתה לא חלק ממנה ולא חי לפי הכתבותיה, עדיין משפיעה עליך כך או אחרת.
ביקורת זה לא דבר רע, זה חוות דעת של מישהו על משהו/מישהו.
יש ביקורת הורסת, כלומר שהיא סתם, לא תורמת להתפתחות הנידון, לפעמים לא מובעת בצורה ראוייה.
אבל יש גם ביקורת בונה- וכשמה כן היא. (צריך לדעת איך להעביר ביקורת כדי שבאמת תקדם ולא חלילה להיפך). אתה לא חייב להשמע לכל ביקורת של כל אחד, אבל לפעמים זה טוב ואף רצוי, במיוחד אם היא ניתנת מפי בעלי ניסיון בנושא.
ע"י הביקורת אתה לומד על עצמך מהצד- דבר שקשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי לעשות אותו בעצמך. זה בכלל לא אומר שאתה צריך להשתנות בעקבות הביקורת. זה רק מראה לך את עצמך באור אחר, לטובה או לרעה, ולאחר התבוננות כזו בעצמך אתה בוחר מן הטוב את המוטב, לפי ראות עינייך כמובן.
כללי ההתנהגות שלך לרוב מוכתבים ע"י ביקורת של ההורים או החברה. למשל אתה אוכל עם מזלג כי בילדותך אמרו לך לא לאכול עם הידיים כשעשית זאת, אתה לובש מכנסיים/חצאית בהתאם למקום וזמן המצאותך כי זה מה שמקובל.(או שאתה עושה ההפך מן המקובל ועדיין זה בעקבות השפעת החברה), את כל אלה אתה בוחר לעשות לא יש מאין אלא מדפוסי החברה שבה אתה חי. (אתה יכול להתכחש לזה, אבל זה ככה).
חשוב גם לדעת לקבל ביקורת. ויש לכך כמה סיבות:
א. כל מה שכתבתי לגבי ביקורת בונה והתבוננות מהצד.
ב. מידת הענווה בהתגלמותה. אמרו לך-תפנים. לנהוג כך או אחרת תחליט אחרי שהקשבת לרוצים בטובתך.
ג. בסופו של דבר זה טוב לך, כי אתה לומד להשתלב בצורה בריאה בחברה. כל עוד זה לא נוגד את העקרונות והאמונות שלך אין בחברה שום פסול.
ד. לקבל ביקורת זה לאו דווקא להשתנות. להיפך, לפעמים זה מראה על בגרות נפשית ושכלית כאשר אתה בוחן ושוקל את כל הצדדים ועדיין נשאר דבק בעמדתך. אגב, כך העמדה שלך גם תהיה יותר מבוססת.
אם אתה כן עם עצמך ועם הסובבים, אני מקווה שתבין ואולי גם תסכים עם מה שכתבתי.
אני לא מכיר אותך,אז אל תפנה אליי ואני לא אפנה אלייך
ואל תעליב אותי ואני לא אעליב אותך,כי אתה לא יודע מה אני אעשה או לא אעשה...
דרך אגב,הוא כן הביע את דעתו עליי...הוא כתב את זה בכותרת...מטומטם.
איפה בכותרת כתוב שזה עליך?
לא הבעתי את דעתי עליך אלא כתבתי לעניין, להבדיל ממגיבים למיניהם...
אם הייתי יודעת שהתגובה שלי תגרור מילים בוטות, רחוקות מהמציאות ולא לגיטימיות לחלוטין, לא הייתי טורחת להגיב.
אפשר להתווכח ולהתעמת ולשמור על דיבור הולם.
בזמן האחרון יותר מידי פעמים יוצא לי להבין שיום הכיפורים האמיתי הוא לא בי' בתשרי, אלא כל יום ובכל מקום, אפילו במקום וירטואלי כמו זה.
חבל שזו הרמה.
מפרשי זהב
לא נעלבתי בשביל עצמי. רק עצוב שככה מתנהגים...
-חיוך-
שיהיה לכולנו סופשבוע טוב מאוד בע"ה!!!אמן!
-שמחה-מאמינה מאד ב-ד'.
אני נשואה לא מעט שנים עם לא מעט ילדים
אוכלת קש מפתילים קצרים.
בעלי איש טוב, עוזר לכל העולם, עובד קשה,
אבל.... מתעצבן מהר מכל דבר.
לא הייתי רוצה שלבתי יהיה כזה בעל ):
גם לי יש פתיל קצר, בעיקר עם אמא שלי
וגם לפעמים אני "יוצאת" על בעלי כשנשרף לי פיוז
בכל מקרה, גם בעלי לא סמל הרוגע, (בלשון המעטה.)
וגם אני נפגעת ברגע שמעירים לי (אבל אחר כך חושבת , ומקבלת ומיישמת גם, כשזו ביקורת מוצדקת)
לדעתי מישהי עם פיוז קצר ולב זהב שסולחת מהר,
יהיו איתה חיים יותר מאושרים ממישהי שהיא לא כזאת טובת לב
שתגיד בסדר בנועם ותיטור לך על זה בבטן 20 שנה.
זו לא סיבה לפסול לדעתי...
ויכול להיות אולי שהערת בחוסר טקט, או שדרכת על מקום מאוד רגיש?
עם בעלי המדהים.
זה היה ה חשש שלו שבגללו רגע לפני שהתחייבנו הוא עדיין הרהר...
יכולה להגיד לך שמצידי זה היה מקרי, והוא תפס מקרה או שניים בתור דוגמא, שהם ממש לא מהווים את המצב.
ואחרי שהוא פתח את זה בכלל נעלבתי, והתפלאתי. הוא תיאר אותי כמישהי שהוא מדמיין שיהיו לו איתה חיים מלחיצים, ושאתנפל ואתעצבן עליו על כל דבר, ממש פחד מזה...אכל סרטים אם אתה שואל אותי.
כמובן שישבתי ושכנעתי אותו שאני ממש לא אחת כזו, וזאת לא אני.
והנה אנחנו חיים באושר ובאושר! והוא אפילו צוחק על זה מדי פעם.
אם אתה רוצה לשאול עוד אני אשמח לעזור.
הוא לא ללמוד וכ'ו אלא אתה צריך להחליט
האם זה בגבולות מה שמתאים לך
כי זה לא ישתנה יותר מדי במהלך השבעים שנה הקרובות.
זה קו אופי שלה.
זה תיק. אבל אם אתה מוכן לקחת אותו, [כלומר אותה -) ] באהבה ומכל הלב, תזכה באשה מקסימה שאין דומה לה ואין גבול לנתינה האינסופית שלה.
רק לומר שזה שיש לה פתיל קצר זה אומר שהיא צריכה לעבוד על זה,
אם באים ונותנים ביקורת בצורה אוהבת, מכבדת וכו',
היא תוכל לקבל את זה, ולומר לך שהיא עובדת על זה או כל דבר אחר.
דבר שני, לומר לה שמה שהיא עושה זה לא הגיוני
זה כאילו להעמיד אותה במצב שאתה מטיל בה ספק,
אז היא תשאל אם אתה חושב שביא שקרנית.
היא צריכה מישהו תקיף עם כוח ועוצמה שידע להרגיע אותה.
בכל ספר זוגיות שתמצא, במיוחד בספרי זוגיות דתיים (דוג': בגן השלום, הבית היהודי) תמצא שאין מכשול גדול יותר לנישואין מאשר הערות.
אני בנישואין שלי ב"ה מקפיד כמה שאפשר לא הלקפיד ממש על כלום. אמנם אני לא מצליח תמיד, אבל אני רואה כמה זה מועיל לי לנישואין. חפשו להגיד אחד לשני רק מחמאות (אני ואשתי בתחילת הנישואין לא היינו הולכים לישון בלי להגיד לכל אחד 10 מחמאות. גם אם זה קצת מאולץ זה גרם לנו להתרגל להגיד תודה ולשבח ולא לקחת שום דבר כמובן מאיליו).
זה נשמה הזוי לא להעיר, אבל האמת, שזה עובד ממש טוב. אפילו יותר טוב מלהעיר.
כמובן שאם יש משהו שפוגע ממש בשני שצריך להעיר. אבל ההחלטה הזו צריכה לבוא אחרי מחשבה מעמיקה מאוד האם זה נכון. וגם הדרך שבה מעירים צריכה להיות זהירה מאוד. אף פעם לא להגיד "אתה" או "את", כי מה שאני אומר לבן הזוג הוא שהוא לא בסדר. אבל אם אני אומר "אני מרגיש שכש..... זה פוגע בי" בן הזוג הוא כבר לא הבעייה, אלא אני מסביר לו/לה שיש לי קושי ואני מבקש עזרה.
חשוב חשוב. הבא לחכם ויחכים עוד. ממליץ על הספרים הנ"ל.
מי יודע כבר כמה קשרים הלב הזה חווה
וכמה אמרו לך שאתה זוהר ושאתה משהו אחר ושהעולם צריך אותך באמת. ואיך זה שאתה כזה כל כך? והלוואי שהרגע הזה אתה ואני לבד יהיה לתמיד. ושאם היה אפשרי הייתי נשארת איתך לנצח אבל אנלא יכולה להקים איתך בית. ועוד אינספור פתגמים מאינספור שהלב שלי נתן להן להיכנס בלי מעצורים. והן הביטו ברהב ונגעו בקצהו ונחרדו ונעלמו.
ולהבדיל גם קשרים עם חברים טובים מאד שהחליטו שדיי.
אה וגם הוא, שאמר לעולם דיי. גם איתו רציתי להגיע הכי רחוק שיש יותר מהכל וגם אתה מתי שככ התקרבתי אליך טרקת לי את הדלת בפרצוף. כמו כל האחרים.
ואולי אני באמת תמים ונאיבי אולי לא הרגשתם אליי כמו מה שאני הרגשתי ומרגיש אליכם עד היום. אולי באמת ניצלתם כל רגע אתי רק כדי לחוות עוד קצת , כמה שמתאפשר.
אבל הגיע הזמן שלי. שעכשיו אני איעלם.
הגיע הזמן שאומר לעולם - דיי.
התוהו קדם לעולם.
נוגע, לא נוגעעצוב וכואב לשמוע
קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.
שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך
משהאחרונהאני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
א. היום זו מישהי אחת מחר זו מישהי אחרת שבגללה תרגיש צורך להשתנות במשהו אחר.
ב. שינוי בשביל מישהו אחר ללא רצון אישי להשתנות בזה, זה לא מחזיק מעמד (אפילו אם מדובר על מישהי שהיא כבר נשואה לך ואתה אוהב אותה באמת).
גם אצלי קרה שהרבה בנות הפסיקו את הקשר איתי בתואנה שאני לא מוביל מספיק.
כשסיפרתי את זה לאשתי, היא טוענת שהיא ממש לא מבינה אותן. שזה שהייתי רגיש אליהן, זה לא אומר שאני לא מוביל.
די ברור לי שהסיבה לכך שהיא נפרדה ממך, זה כי הרגש אצלה לא התפתח כפי שרצתה.
היא אולי ניסתה לעגן את הפרידה בתכונה כלשהי שלך או בהסברים כאלה ואחרים, אבל כנראה זו לא הייתה הסיבה היחידה.
גם לא בטוח שבזמן הפרידה היא הצליחה לנסח אפילו לעצמה למה היא נפרדת.
אני יכול להעיד על עצמי שהיה לי קשר עם מישהי שהרגשתי מאד מאד מותש, אבל לא הצלחתי להסביר לעצמי למה.
היא רצתה נורא להמשיך את הקשר, אבל אני הייתי מותש, והיה לי ברור שהקשר איתה לא עושה לי טוב אע"פ שלא הצלחתי באותו הזמן להסביר אפילו לעצמי מדוע.
רק כמה חודשים לאחר הפרידה הצלחתי להסביר לעצמי, וזה התחדד יותר לאחר שמצאתי את אשתי.
אני בטוח שיש נשים שתאהבנה את התכונות שלך כפי שהן כיום.
וכשתתחתן בע"ה באהבה, אתה תבין איך תכונות שנתפסו בעיני הבנות ש"חתכו" אותך כחולשות שהן תכונות שהן בעצם החוזקות שלך עם האשה אשר תאהב.
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1יש להם גם קהילה פיזית?
כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
