בשולי המדרכה נח עלה קטן. יפייפה.
תינוק עגלגל צוחק אל אימו.
ליבה מתרחב.
והיא צועדת. וטוב לה.
בכי מתחיל, ומתגבר.
הצעצוע נפל ואימו לא שמה לב.
ליבה מעט מתכווץ.
היא ממשיכה בדרכה.
הבכי ממשיך להדהד בה.
שיחה שלא נענתה מ... תקווה מזדחלת לליבה.
מתקשרת. שבחים נרעפים עליו, כמה טוב לב, איזה מידות.
מתרחב.
ודוס? אממ תראי....
מתכווץ.
והיא הולכת.
עוד שיחה. מתגלגלת לא רע דווקא.
עוד סמיילי. הוא נראה מעוניין.
מתרחב.
מתחילים. ממשיכים.
מבין השורות היא מבינה שהיא לא מספיק בשבילו.
הציון הזה 'מספיק' כל כך לא מספק אותה. כמה הספיק לדעת עליה?
מתכווץ.
עיקול בדרך.
מתיישבת קצת, נחה.
היא נזכרת בפגישה ראשונה.
בחצאי חיוכים של התחלה,
במילים שנאמרו וכבר לא תצליח לשחזר,
ובתחושה- שטוב לה.
וליבה התרחב.
סתם אוכלים גלידה ופתאום מספרת דברים שלא סיפרה לפני.
והוא קיבל אותם. ואותה.
עלה קטן נוסף נופל על כתפה.
התחילה השלכת?
היא נזכרת בקול המהוסס. למה אנחנו ממהרים?
ובהתלבטות שנכחה כל הזמן. בואי בנחת..
והוא התכווץ אז.
עכשיו כשנזכרת, כבר פועם רגיל.
נזכרת במילים ששמעה ממנו, ואיך נהייתה כל כך משמעותית למישהו.
בעבודה פתאום היא הצליחה והתקדמה.
כשרקדה חצי ריחפה מעל הקרקע.
והוא התרחב.
ימים של רצוא ושוב.
שוב חוסר ידיעה וביטחון
שוב מילים מהוססות
שוב על אם הדרך
ודרכים שמתפצלות.
נהיה כל כך קר בחוץ.
לא היה לה כח מול הקור הזה, אז הוא נכנס עד ליבה.
וקירר אותה.
והתכווץ.
חיים שממשיכים,
זורמים בה, מניעים אותה.
חיים שמחיים אותה
מפעילים אותה, כי זה כוחם.
הלב ממשיך לפעום, הדופק סדיר!
היא מתפעלת.
היא ממשיכה לצעוד.
וממשיכה.
...
מתעייפת.
די.
אין לה כח ללכת. לא לבדה עוד.
אתה שם ללב הזה? שומע פעימותיו?
מאין יבוא עזרי?
היא לוחשת, מבטה לשמים.
השמים בהירים פתאום.
התרחבות
כיווץ
התרחבות
כיווץ
תנועה של חיים.
כל שנקרה לה בדרך ומפעים את ליבה ונותן לו לחיות.
יש מאין, אהובה.
היא שומעת לחישה בתוכה.
וממשיכה בדרך.
