ומחזק,שראיתי השבת על הפרשה הבאה,תולדות.
כתוב,"ויעתר יצחק לה' לנוכח אישתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".
אז כתוב ברש"י שהוא הרבה והפציר בתפלה,וכתוב שגם רבקה התפללה בזווית זו והוא בזווית שנייה.
עוד כתוב דבר מעניין בירושלמי
"ואזל יצחק לטוור פולחנא אתר דכפתיה אבוי והפך יצחק בצלותיה דעתיה דקב"ה ממה דגזר על אנתתה ארום עקרא הות גביה עשרין ותרתין שנין ואתהפיך בגינה דעתה דקב"ה ממה דגזר עליה דאף הוא הוה עקר ואתרווח ואיתעברת רבקה איתתה".
הירושלמי כותב שהוא הלך להתפלל במקום של העקידה,וגם שהוא בעצמו היה עקר ולמעשה בזכות התפילה הוא נתרפא.
אבל,חיזק אותי בעיקר לראות מה שכתוב ברבינו בחיי.
והוא אומר שהיה ראוי להקדים ולומר שרבקה עקרה עוד לפני שנאמר שהוא העתיר בתפילה.
וייתכן לומר,(בלשונו) שהכתוב הקדים את העיקר - התפילה.
לומר שהיא לא נתעקרה אלא בשביל ששניהם יתפללו.
וזה מה שדרשו חז"ל מפני מה נתעקרו אימהות מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.
אבל עיקר המסר זה מה שכתוב לאחר מכן,שמכאן יש ללמוד עד כמה גדול כוחה של תפילה שע"י התפילה אפשר לשנות הטבע - כפשוטו.
וזאת הבנה חשובה לתפילות שלנו השבוע בהרבה מישורים (:
שבוע טוב !



