אולי כדי לשאול שם. אני לא חושב שצריך שתהייה משיכה תמידית. כשרבים גם יש משיכה?! ברור שיש רגשות כשרבים אבל לא בטוח שיש משיכה תמיד.

לפי דעתי אם אחרי או תו כדי פגישה יש רצון למשיכה פיית כמו חיבוק אז זה אומר משהו...

אני מציע שתבדקי שם ואולי תראי שגם כשנשואים אין משיכה תמידית, נראה לי...

ספקות, פחדים וקשיים הם חלק בלתי נפרד מהבחירה להתחתן.

אין מה לעשות- לקחת את כל החיים שלנו ולעשות בהם מהפך בסדר גדול של לידה מחדש,

זה תהליך מורכב, קשה ומפחיד, מעצם גודלו ומשמעותו.

הבחירה עם מי להתחתן- היא בחירה "לכל החיים", היא לצמיתות, והיא משפיעה עלינו ברמה

הכי נמוכה של מה אוכלים בבית ועד לרמת האידאלים הגבוהים ביותר.

מכיוון שלכולנו חסרונות ואנחנו שונים אחד מן השני- מפגש מפוכח ואמיתי, מוביל להבחנה בשוני הזה,

להבחנה בהבדלים וגם במעט מהחסרונות. השוני הזה יכול ליצור ספקות, פחד ואפילו יכול ליצור רגעי

חוסר רצון מובהק.

הקושי הזה מזמן לך בדיקה אמיתית וממקום פתוח לבחור בלחיות עם השוני וההבדלים.

כמובן, שמי שלא מסוגל לעבור את המכשול הזה הקב"ה מזמן לו "התאהבות" עיוורת שמתוכה הוא יתחתן

ואז יצטרך לעבור את התהליך הזה מתוך המקום הנשוי, אבל זו לא הדרך הטובה ביותר.

ולפותחת-

הקשיים שלך הם לגיטימיים, כמות הזמן לא באמת משנה, כי יש אנשים שבשבוע מגיעים לקירבה יותר גדולה

מזוג אחר שיצא חצי שנה.
קחי את הזמן- וקחי את האיתותים שאת מקבלת מעצמך.

תשאלי את עצמך - מה עושה לי טוב, ומה גורם לי לפחד.

התחושות הטובות- הן נפלאות, תבחני מה הן אומרות לך על הקשר,

התחושות הקשות - גם נפלאות, תבחני אותן, האם הן קשורות לקשר הזה? לבחור? אלייך? למושג נישואים?

ותשאלי את עצמך גם איפה את מרגישה יותר אמיתית- בשמחה או בקושי?

על דרך שאלת הזברה- טוב לך עם רגעי פחד וקושי או שלא טוב לך עם רגעי היי?

אל תהססי להמשיך לקחת את הזמן לברר לעצמך ועם עצמך.

מומלץ לפנות ליועצת זוגית או מדריכת כלות מוצלחת בשביל לדבר איתה ולקבל הדרכה אמיתית ואישית.

למעשה- חתונה היא בכל מקרה להיכנס ל"בלאגן בטוח"

גם אם תעשה את כל השיקלולים, תבדוק את כל הבדיקות- עצם הנישואים הם בטוח בלאגן-

דווקא כשהבלאגן הוא בדייטים ולא בשלבי הנישואין הריאשוניים, יש משהו יותר קל- יש פחות

ציפיה של בן\בת הזוג שהדברים יהיו סגורים כבר.

הרבה יותר קל להגיד למי שאתה יוצא איתה- אני צריך זמן לחשוב על זה, מאשר להגיד את זה

לאישתך- וגם הכאב שנוצר בצד השני הוא אחר לגמרי.

אז כן- להתחתן הוא כלשונך "להכניס את עצמך בהחלטה מושכלת אל בלאגן בטוח".

מהצד השני- צריך לא לקפוץ מעל הפופיק. ככל שהמרחק המחשבתי, תרבותי והתנהגותי גדול יותר-

ככה, קשה יותר, להצליח לגשר עליו. לכן צריך לעשות החלטה מושכלת של כמה בלאגן, ולא של אם להיכנס

לבלאגן. הבלאגן מגיע לכולם, גם למאוהבים ביותר(ואולי להם במיוחד, כי הם לא השכילו לראות אותו בזמן...)

אבל הוא מגיע. לכן עצם הימצאותו של הבלאגן- היא טבעית(ואולי הייתי אומר בשקט, שאף אחד לא ישמע- חיובית)

השאלה המרכזית היא מה העיקר בקשר- הבלאגן או הטוב?

ואת זה צריך לברר, כי אם יש מספיק טוב בקשר- יש סיבה טובה ואפילו שמחה, לעבור את הבלאגן ביחד.

הוא באמת מצד אחד הזדמנות, ומצד שני הוא כואב.

השאלה היא מה העיקר- אם טוב לי ויש קשיים, אני אשקיע, אבל אם גם ככה לא טוב לי, הקשיים

יעזרו לי להחליט לפרק.

לכן זה הגיוני ש"לא כיף" מוביל לחוסר רצון להשקיע, ובקשרים שהם עוד לא חתונה יש את היכולת

הזאת, להחליט שאני מפסיק להשקיע.

העניין הוא שגם אחרי החתונה יש לא מעט מהקשיים הללו, והם לא תמיד מגיעים על רקע של כיף

בקשר, ואז צריך להשקיע גם בלי שיהיה כיף. זה מוביל לקשר עמוק יותר. אבל זו דרך קשה.

המשל הטוב ביותר זה טיפוס על הר- יש קושי, ולפעמים קושי כואב ושורט, אבל כל פעם שמצליחים

לעלות עוד אז אפשר להינות מהנוף שהגענו אליו ומתחושת ההצלחה. ככה זה גם בזוגיות.

מה שיוצא מכאן זה שזה שיש קושי ומורכבות זה עצמו לא הבעיה כמו חוסר הרצון להתמודד איתם ביחד

עם האדם הזה.

גם אם מבררים, מגלים שיש בהם אמת וכו', בעיניי זה לא נכון לומר שבגלל שיש ספקות אז סימן שזה לא זה. 

מה שאמרת עכשיו נשמע טוב יותר, הדוגמא אם השמלה הבהילה אותי ממש. 

נשמע מאוד מאוד קשה למצוא בשיטה הזו. 

(סיפרתי אח"כ לאיש שלי על הדוג' שנתת פה (מקווה שזה בסדר מבחינתך) והוא אמר שנשמע לו עסק מפחיד להתחתן עם מישהי שרוצה להיות בטוחה שכל התכונות שלו וכו' סופר טובים בשבילה ואין דברים שמפריעים לה. אמנם זה מחמיא אם היא תרצה להתחתן איתו, אבל אם יתגלה בו פתאום פגם כלשהו זה עלול להיות הרסני.)

בהצלחה ובקרוב בעז"ה!

מצטערת, לא התכוונתי להכעיס. באמת.

את אומרת דברים מאוד נכונים (בעיניי), חוץ מהעניין שאם יש ספק אין ספק. ועליו הערתי.

אם בסוף יום קניות תסיימי בלי שמלה

זה קצת פחות מבאס מכשמדובר בבן זוג,

ואהבה זה משהו שאפשר לבנות.

שוב, אם זה לא מה שאת אומרת, אני לוקחת את מילותיי חזרה.

(סליחה..)

גם אחרי האירוסין תרגישי עליות וירידות, פתאום ספקות- מה, אני באמת עומדת לעשות את הצעד ההזוי הזה??

אבל תנסי להרפות, לא להיבהל ולנסות בכוח כל פעם כשאת קולטת שאת לא מאוהבת בו עד כלות.

רק בא לי לומר לך, שאחרי החתונה זה משתנה. לא שפתאום כל הזמן מאוהבים עד הגג ופרפרים וחדי קרן מדלגים מסביב,

אבל יש (מן הסתם לא אצל כולם, אבל זה תהליך די טבעי) הירגעות כזו, אהבה שלווה ועמוקה יותר. עוד תראי, בעז"ה

כאלה שהמשיכו במצב הזה? 97% מהאנשים שהתחתנו.

תחושות מוכרות? בוודאי.

האם הגיוני שאחרי יותר מ3 חודשים עדיין אין משיכה תמידית? יותר הגיוני שלא תהיה משתהיה. גם אחרי 80 שנה יש עליות וירידות (אבל שוב, אחרי החתונה זה פחות דרסטי. ויותר כיף.)

בהצלחה רבה רבה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.