אולי כדי לשאול שם. אני לא חושב שצריך שתהייה משיכה תמידית. כשרבים גם יש משיכה?! ברור שיש רגשות כשרבים אבל לא בטוח שיש משיכה תמיד.

לפי דעתי אם אחרי או תו כדי פגישה יש רצון למשיכה פיית כמו חיבוק אז זה אומר משהו...

אני מציע שתבדקי שם ואולי תראי שגם כשנשואים אין משיכה תמידית, נראה לי...

ספקות, פחדים וקשיים הם חלק בלתי נפרד מהבחירה להתחתן.

אין מה לעשות- לקחת את כל החיים שלנו ולעשות בהם מהפך בסדר גדול של לידה מחדש,

זה תהליך מורכב, קשה ומפחיד, מעצם גודלו ומשמעותו.

הבחירה עם מי להתחתן- היא בחירה "לכל החיים", היא לצמיתות, והיא משפיעה עלינו ברמה

הכי נמוכה של מה אוכלים בבית ועד לרמת האידאלים הגבוהים ביותר.

מכיוון שלכולנו חסרונות ואנחנו שונים אחד מן השני- מפגש מפוכח ואמיתי, מוביל להבחנה בשוני הזה,

להבחנה בהבדלים וגם במעט מהחסרונות. השוני הזה יכול ליצור ספקות, פחד ואפילו יכול ליצור רגעי

חוסר רצון מובהק.

הקושי הזה מזמן לך בדיקה אמיתית וממקום פתוח לבחור בלחיות עם השוני וההבדלים.

כמובן, שמי שלא מסוגל לעבור את המכשול הזה הקב"ה מזמן לו "התאהבות" עיוורת שמתוכה הוא יתחתן

ואז יצטרך לעבור את התהליך הזה מתוך המקום הנשוי, אבל זו לא הדרך הטובה ביותר.

ולפותחת-

הקשיים שלך הם לגיטימיים, כמות הזמן לא באמת משנה, כי יש אנשים שבשבוע מגיעים לקירבה יותר גדולה

מזוג אחר שיצא חצי שנה.
קחי את הזמן- וקחי את האיתותים שאת מקבלת מעצמך.

תשאלי את עצמך - מה עושה לי טוב, ומה גורם לי לפחד.

התחושות הטובות- הן נפלאות, תבחני מה הן אומרות לך על הקשר,

התחושות הקשות - גם נפלאות, תבחני אותן, האם הן קשורות לקשר הזה? לבחור? אלייך? למושג נישואים?

ותשאלי את עצמך גם איפה את מרגישה יותר אמיתית- בשמחה או בקושי?

על דרך שאלת הזברה- טוב לך עם רגעי פחד וקושי או שלא טוב לך עם רגעי היי?

אל תהססי להמשיך לקחת את הזמן לברר לעצמך ועם עצמך.

מומלץ לפנות ליועצת זוגית או מדריכת כלות מוצלחת בשביל לדבר איתה ולקבל הדרכה אמיתית ואישית.

למעשה- חתונה היא בכל מקרה להיכנס ל"בלאגן בטוח"

גם אם תעשה את כל השיקלולים, תבדוק את כל הבדיקות- עצם הנישואים הם בטוח בלאגן-

דווקא כשהבלאגן הוא בדייטים ולא בשלבי הנישואין הריאשוניים, יש משהו יותר קל- יש פחות

ציפיה של בן\בת הזוג שהדברים יהיו סגורים כבר.

הרבה יותר קל להגיד למי שאתה יוצא איתה- אני צריך זמן לחשוב על זה, מאשר להגיד את זה

לאישתך- וגם הכאב שנוצר בצד השני הוא אחר לגמרי.

אז כן- להתחתן הוא כלשונך "להכניס את עצמך בהחלטה מושכלת אל בלאגן בטוח".

מהצד השני- צריך לא לקפוץ מעל הפופיק. ככל שהמרחק המחשבתי, תרבותי והתנהגותי גדול יותר-

ככה, קשה יותר, להצליח לגשר עליו. לכן צריך לעשות החלטה מושכלת של כמה בלאגן, ולא של אם להיכנס

לבלאגן. הבלאגן מגיע לכולם, גם למאוהבים ביותר(ואולי להם במיוחד, כי הם לא השכילו לראות אותו בזמן...)

אבל הוא מגיע. לכן עצם הימצאותו של הבלאגן- היא טבעית(ואולי הייתי אומר בשקט, שאף אחד לא ישמע- חיובית)

השאלה המרכזית היא מה העיקר בקשר- הבלאגן או הטוב?

ואת זה צריך לברר, כי אם יש מספיק טוב בקשר- יש סיבה טובה ואפילו שמחה, לעבור את הבלאגן ביחד.

הוא באמת מצד אחד הזדמנות, ומצד שני הוא כואב.

השאלה היא מה העיקר- אם טוב לי ויש קשיים, אני אשקיע, אבל אם גם ככה לא טוב לי, הקשיים

יעזרו לי להחליט לפרק.

לכן זה הגיוני ש"לא כיף" מוביל לחוסר רצון להשקיע, ובקשרים שהם עוד לא חתונה יש את היכולת

הזאת, להחליט שאני מפסיק להשקיע.

העניין הוא שגם אחרי החתונה יש לא מעט מהקשיים הללו, והם לא תמיד מגיעים על רקע של כיף

בקשר, ואז צריך להשקיע גם בלי שיהיה כיף. זה מוביל לקשר עמוק יותר. אבל זו דרך קשה.

המשל הטוב ביותר זה טיפוס על הר- יש קושי, ולפעמים קושי כואב ושורט, אבל כל פעם שמצליחים

לעלות עוד אז אפשר להינות מהנוף שהגענו אליו ומתחושת ההצלחה. ככה זה גם בזוגיות.

מה שיוצא מכאן זה שזה שיש קושי ומורכבות זה עצמו לא הבעיה כמו חוסר הרצון להתמודד איתם ביחד

עם האדם הזה.

גם אם מבררים, מגלים שיש בהם אמת וכו', בעיניי זה לא נכון לומר שבגלל שיש ספקות אז סימן שזה לא זה. 

מה שאמרת עכשיו נשמע טוב יותר, הדוגמא אם השמלה הבהילה אותי ממש. 

נשמע מאוד מאוד קשה למצוא בשיטה הזו. 

(סיפרתי אח"כ לאיש שלי על הדוג' שנתת פה (מקווה שזה בסדר מבחינתך) והוא אמר שנשמע לו עסק מפחיד להתחתן עם מישהי שרוצה להיות בטוחה שכל התכונות שלו וכו' סופר טובים בשבילה ואין דברים שמפריעים לה. אמנם זה מחמיא אם היא תרצה להתחתן איתו, אבל אם יתגלה בו פתאום פגם כלשהו זה עלול להיות הרסני.)

בהצלחה ובקרוב בעז"ה!

מצטערת, לא התכוונתי להכעיס. באמת.

את אומרת דברים מאוד נכונים (בעיניי), חוץ מהעניין שאם יש ספק אין ספק. ועליו הערתי.

אם בסוף יום קניות תסיימי בלי שמלה

זה קצת פחות מבאס מכשמדובר בבן זוג,

ואהבה זה משהו שאפשר לבנות.

שוב, אם זה לא מה שאת אומרת, אני לוקחת את מילותיי חזרה.

(סליחה..)

גם אחרי האירוסין תרגישי עליות וירידות, פתאום ספקות- מה, אני באמת עומדת לעשות את הצעד ההזוי הזה??

אבל תנסי להרפות, לא להיבהל ולנסות בכוח כל פעם כשאת קולטת שאת לא מאוהבת בו עד כלות.

רק בא לי לומר לך, שאחרי החתונה זה משתנה. לא שפתאום כל הזמן מאוהבים עד הגג ופרפרים וחדי קרן מדלגים מסביב,

אבל יש (מן הסתם לא אצל כולם, אבל זה תהליך די טבעי) הירגעות כזו, אהבה שלווה ועמוקה יותר. עוד תראי, בעז"ה

כאלה שהמשיכו במצב הזה? 97% מהאנשים שהתחתנו.

תחושות מוכרות? בוודאי.

האם הגיוני שאחרי יותר מ3 חודשים עדיין אין משיכה תמידית? יותר הגיוני שלא תהיה משתהיה. גם אחרי 80 שנה יש עליות וירידות (אבל שוב, אחרי החתונה זה פחות דרסטי. ויותר כיף.)

בהצלחה רבה רבה!

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳