אולי כדי לשאול שם. אני לא חושב שצריך שתהייה משיכה תמידית. כשרבים גם יש משיכה?! ברור שיש רגשות כשרבים אבל לא בטוח שיש משיכה תמיד.

לפי דעתי אם אחרי או תו כדי פגישה יש רצון למשיכה פיית כמו חיבוק אז זה אומר משהו...

אני מציע שתבדקי שם ואולי תראי שגם כשנשואים אין משיכה תמידית, נראה לי...

ספקות, פחדים וקשיים הם חלק בלתי נפרד מהבחירה להתחתן.

אין מה לעשות- לקחת את כל החיים שלנו ולעשות בהם מהפך בסדר גדול של לידה מחדש,

זה תהליך מורכב, קשה ומפחיד, מעצם גודלו ומשמעותו.

הבחירה עם מי להתחתן- היא בחירה "לכל החיים", היא לצמיתות, והיא משפיעה עלינו ברמה

הכי נמוכה של מה אוכלים בבית ועד לרמת האידאלים הגבוהים ביותר.

מכיוון שלכולנו חסרונות ואנחנו שונים אחד מן השני- מפגש מפוכח ואמיתי, מוביל להבחנה בשוני הזה,

להבחנה בהבדלים וגם במעט מהחסרונות. השוני הזה יכול ליצור ספקות, פחד ואפילו יכול ליצור רגעי

חוסר רצון מובהק.

הקושי הזה מזמן לך בדיקה אמיתית וממקום פתוח לבחור בלחיות עם השוני וההבדלים.

כמובן, שמי שלא מסוגל לעבור את המכשול הזה הקב"ה מזמן לו "התאהבות" עיוורת שמתוכה הוא יתחתן

ואז יצטרך לעבור את התהליך הזה מתוך המקום הנשוי, אבל זו לא הדרך הטובה ביותר.

ולפותחת-

הקשיים שלך הם לגיטימיים, כמות הזמן לא באמת משנה, כי יש אנשים שבשבוע מגיעים לקירבה יותר גדולה

מזוג אחר שיצא חצי שנה.
קחי את הזמן- וקחי את האיתותים שאת מקבלת מעצמך.

תשאלי את עצמך - מה עושה לי טוב, ומה גורם לי לפחד.

התחושות הטובות- הן נפלאות, תבחני מה הן אומרות לך על הקשר,

התחושות הקשות - גם נפלאות, תבחני אותן, האם הן קשורות לקשר הזה? לבחור? אלייך? למושג נישואים?

ותשאלי את עצמך גם איפה את מרגישה יותר אמיתית- בשמחה או בקושי?

על דרך שאלת הזברה- טוב לך עם רגעי פחד וקושי או שלא טוב לך עם רגעי היי?

אל תהססי להמשיך לקחת את הזמן לברר לעצמך ועם עצמך.

מומלץ לפנות ליועצת זוגית או מדריכת כלות מוצלחת בשביל לדבר איתה ולקבל הדרכה אמיתית ואישית.

למעשה- חתונה היא בכל מקרה להיכנס ל"בלאגן בטוח"

גם אם תעשה את כל השיקלולים, תבדוק את כל הבדיקות- עצם הנישואים הם בטוח בלאגן-

דווקא כשהבלאגן הוא בדייטים ולא בשלבי הנישואין הריאשוניים, יש משהו יותר קל- יש פחות

ציפיה של בן\בת הזוג שהדברים יהיו סגורים כבר.

הרבה יותר קל להגיד למי שאתה יוצא איתה- אני צריך זמן לחשוב על זה, מאשר להגיד את זה

לאישתך- וגם הכאב שנוצר בצד השני הוא אחר לגמרי.

אז כן- להתחתן הוא כלשונך "להכניס את עצמך בהחלטה מושכלת אל בלאגן בטוח".

מהצד השני- צריך לא לקפוץ מעל הפופיק. ככל שהמרחק המחשבתי, תרבותי והתנהגותי גדול יותר-

ככה, קשה יותר, להצליח לגשר עליו. לכן צריך לעשות החלטה מושכלת של כמה בלאגן, ולא של אם להיכנס

לבלאגן. הבלאגן מגיע לכולם, גם למאוהבים ביותר(ואולי להם במיוחד, כי הם לא השכילו לראות אותו בזמן...)

אבל הוא מגיע. לכן עצם הימצאותו של הבלאגן- היא טבעית(ואולי הייתי אומר בשקט, שאף אחד לא ישמע- חיובית)

השאלה המרכזית היא מה העיקר בקשר- הבלאגן או הטוב?

ואת זה צריך לברר, כי אם יש מספיק טוב בקשר- יש סיבה טובה ואפילו שמחה, לעבור את הבלאגן ביחד.

הוא באמת מצד אחד הזדמנות, ומצד שני הוא כואב.

השאלה היא מה העיקר- אם טוב לי ויש קשיים, אני אשקיע, אבל אם גם ככה לא טוב לי, הקשיים

יעזרו לי להחליט לפרק.

לכן זה הגיוני ש"לא כיף" מוביל לחוסר רצון להשקיע, ובקשרים שהם עוד לא חתונה יש את היכולת

הזאת, להחליט שאני מפסיק להשקיע.

העניין הוא שגם אחרי החתונה יש לא מעט מהקשיים הללו, והם לא תמיד מגיעים על רקע של כיף

בקשר, ואז צריך להשקיע גם בלי שיהיה כיף. זה מוביל לקשר עמוק יותר. אבל זו דרך קשה.

המשל הטוב ביותר זה טיפוס על הר- יש קושי, ולפעמים קושי כואב ושורט, אבל כל פעם שמצליחים

לעלות עוד אז אפשר להינות מהנוף שהגענו אליו ומתחושת ההצלחה. ככה זה גם בזוגיות.

מה שיוצא מכאן זה שזה שיש קושי ומורכבות זה עצמו לא הבעיה כמו חוסר הרצון להתמודד איתם ביחד

עם האדם הזה.

גם אם מבררים, מגלים שיש בהם אמת וכו', בעיניי זה לא נכון לומר שבגלל שיש ספקות אז סימן שזה לא זה. 

מה שאמרת עכשיו נשמע טוב יותר, הדוגמא אם השמלה הבהילה אותי ממש. 

נשמע מאוד מאוד קשה למצוא בשיטה הזו. 

(סיפרתי אח"כ לאיש שלי על הדוג' שנתת פה (מקווה שזה בסדר מבחינתך) והוא אמר שנשמע לו עסק מפחיד להתחתן עם מישהי שרוצה להיות בטוחה שכל התכונות שלו וכו' סופר טובים בשבילה ואין דברים שמפריעים לה. אמנם זה מחמיא אם היא תרצה להתחתן איתו, אבל אם יתגלה בו פתאום פגם כלשהו זה עלול להיות הרסני.)

בהצלחה ובקרוב בעז"ה!

מצטערת, לא התכוונתי להכעיס. באמת.

את אומרת דברים מאוד נכונים (בעיניי), חוץ מהעניין שאם יש ספק אין ספק. ועליו הערתי.

אם בסוף יום קניות תסיימי בלי שמלה

זה קצת פחות מבאס מכשמדובר בבן זוג,

ואהבה זה משהו שאפשר לבנות.

שוב, אם זה לא מה שאת אומרת, אני לוקחת את מילותיי חזרה.

(סליחה..)

גם אחרי האירוסין תרגישי עליות וירידות, פתאום ספקות- מה, אני באמת עומדת לעשות את הצעד ההזוי הזה??

אבל תנסי להרפות, לא להיבהל ולנסות בכוח כל פעם כשאת קולטת שאת לא מאוהבת בו עד כלות.

רק בא לי לומר לך, שאחרי החתונה זה משתנה. לא שפתאום כל הזמן מאוהבים עד הגג ופרפרים וחדי קרן מדלגים מסביב,

אבל יש (מן הסתם לא אצל כולם, אבל זה תהליך די טבעי) הירגעות כזו, אהבה שלווה ועמוקה יותר. עוד תראי, בעז"ה

כאלה שהמשיכו במצב הזה? 97% מהאנשים שהתחתנו.

תחושות מוכרות? בוודאי.

האם הגיוני שאחרי יותר מ3 חודשים עדיין אין משיכה תמידית? יותר הגיוני שלא תהיה משתהיה. גם אחרי 80 שנה יש עליות וירידות (אבל שוב, אחרי החתונה זה פחות דרסטי. ויותר כיף.)

בהצלחה רבה רבה!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.