למה?

ובאופן ספציפי את ההקדמה?

קודם כל- אני מתייחס רק להקדמה של הספר. פשוט כי לא קראתי את כולו(אני גם לא מתכוון), אלא רק את ההקדמה.

אז מה בעצם אומרת ההקדמה-

פרום מגדיר שתי תפיסות עולם-

האהבה כמקצוע- כלומר, אהבה היא דבר שצריך להתמקצע בו, ללמוד אותו, שיש לו יכולות וכישורים שמרכיבים אותו.

האהבה הרומנטית - האהבה כרגש, כמשהו שקורה או באנגלית "fall in love", שנופלים לתוכו. מאוד פסיבי.

הוא למעשה מנסה לפרק את הנחות היסוד שעומדות מאחורי התפיסה שהאהבה היא "רומנטית" ביסודה ו"אין דבר קל

מן האהבה".

אחת מההנחות שהוא מעמיד בבסיס השיטה הזו היא הנחה שאהבה היא בעיה של דמות ולא של יכולת.

כלומר, אנחנו תולים הרבה מאוד מהאהבה ב"מי" ולא ב"איך", לפי דבריו-

מה אתם אומרים על זה?

זו בעיה אמיתית?

ההנחה שהוא מגדיר היא נתינת חשיבות גדולה יותר לשאלה את "מי" אני אוהב, לשאלה "איך" אני אוהב.

כביכול- התחושה היא ש"כאשר האדם הנכון יגיע, אז הכל יהיה פשוט" כי ה"מי" עושה יותר מה"איך".

יותר מובן?

היכולות והכישורים שלך לאהוב, או הדמות שאת אוהבת?

לדוגמא מה יותר מרכזי-

הכישורים של הצייר בציור או התכונות של הבד עליו הוא מצייר?

אין תשובה "שניהם".

כי השאלה בוחנת את התפיסה האישית שלנו על הנושא.

את טוענת שלמושא האהבה יש הרבה משמעות,

השאלה היא האם זה נכון.

האם לא יותר מהותי היכולות או בשפה של פרום ה"כושר" שלנו באהבה מאשר האדם שאותו אוהבים?

אגב, הדברים לא יוצאים מהקשרם. הם מובאים בהקדמה בפירוש.

אבל אני רוצה דיון, אין שום תועלת לאף צד מפשוט לצטט חלק מההקדמה...

מתייחסת לשאלה:

כן זאת בעיה, אני חושבת שה"איך" צריך להיות יותר מרכזי מה"מי".

ויש לי הרבה סיבות וקצת זמן אז אוסיף בעז"ה יותר מאוחר...

לא סיימתי לקרוא אותו אבל בטוח שאצטרך לחזור עליו שוב.

ממליץ עליו מאד.

אני חושב שאחנו משקיעים יותר מדי בלחפש את מי לאהוב ופחות מדי משקיעים בלהתאמן בלאהוב.

אנחנו מרגישים שאם רק היה לנו את האדם הנכון אז היינו אוהבים אותו, כשלמעשה יכולות האהבה שלנו,

אם נעבוד עליהן, יגיעו לרמה כזו שיהיה לנו את היכולת לאהוב הרבה יותר אנשים מהמצב כרגע.

בצד של הנשואים- יש המון פעמים קשיים ומורכבויות, והמחשבה, גם אם הלא מודעת, גורמת לנו לחשוב

שאולי עם מישהו אחר זה היה נראה אחרת, כשלמעשה- זה היה נראה אותו דבר, כי את היכולות שלנו

באהבה לא היינו משנים במקרה האחר.

הבסיס של זוגיות הוא קודם כל חברות טובה.

כדי ללמד אדם להיות בן זוג טוב קודם כל הוא צריך ללמוד להיות חבר טוב.

ישנן עוד יכולות-

הקשבה, הכלה, שיתוף פעולה, קבלת השונה ממני, גמישות, עצמאות, אחריות, הכרה עצמית, עין טובה.

כמובן שישנן עוד.

הכוח המרכזי שצריך לעבוד עליו הוא המפגש עם האחר-

יכולת להקשיב לאדם אחר ולתת לו תחושה שהוא מובן ומקובל גם אם לא מסכימים איתו,

ראית הטוב באנשים וגישות שונות.

ללמוד לאהוב מתקשר אצלי לעבודה על עצמי. להקריב מעצמי מהדברים שאני אוהב מהאגו שלי בשביל האדם השני, שאני אוהב.

ככל שנעבוד יותר על עצמינו, הנישואים יהיו הרבה יותר קלים וזורמים.

בעצם, עד שלא נלמד את הפרופורציות, שום מכחול לא יעזור לנו לצייר פנים יפות... 

כי למרות הכל, עדיין יש נקודות שאם אתה לא מתחבר לבת זוג שאתה יוצא איתה, אז לא משנה כמה תגייס את כל הרצון הטוב - זה לא ילך.

לאהוב אפשר כל אחד (עם רצון כמובן). אבל אהבה ייחודית לאשת חיקך העתידית אתה תרצה לשמור למישהי שיש ביניכם נקודת חיבור עמוקה. זה לא פוליטיקלי-קורקט לומר - אבל מעין חיבור עמוק שאתה לא יודע להסביר אותה במילים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אין ספק שאהבה זה משהו שנבנה הדרגתיות, והתאהבות זה רגש שאחרי פרק זמן הוא דועך.

הנקודה היא שכדי להגיע למצב שאתה מתחתן, אתה חייב נקודת חיבור כזו עוד לפני החתונה. כי אתה לא תהמר על האפשרות שזה אולי יגיע בהמשך. זה כמו הביצה והתרנגולת.

אני לא חושב שהחיבור המיידי הזה הוא לגמרי דמיון. אני חושב שהדמיון הרבה פעמים נכנס לשם בטעות, כשבן אדם לא יודע בדיוק מה נכון לו. אבל יש דבר כזה אינטואיציה שבגללה אתה ממשיך לצאת עם הבחורה עד שאתה מתחתן איתה.

וכל זה מבלי לגרוע חלילה מעבודה זוגית שצריכה לקרות אחרי החתונה ביתר שאת.

ושני אנשים שאין ביניהם מחויבות זוגית- לא יכולים לבנות אהבה זוגית.

אינטורציה זה נחמד, וזה עוזר לביטחון בקשר, שאנחנו זקוקים לו בגלל חסרון באמונה,

אבל הוא לא מדד אמיתי בשום צורה שהיא- כמה פעמים הרגשת אינטואציה טובה וזה

לא היה זה? כמה פעמים אנשים הרגישו אינטואיציה רעה והתחתנו בסוף?

אבל לא על זה העניין.

העניין הוא האם יש משהו ייחודי עבורך בבת זוג שאתה בוחר לחיות איתה, או שאתה יכול להקים זוגיות עם כל אחת ובלבד ששניכם תשקיעו מספיק.

אני טוען שיש איזה ייחוד מסויים שבגללו שני בני זוג מסויימים מחליטים לכרות ביניהם. אחרת כל אדם היה יכול להתחתן עם כל אחת (וזו לא המציאות).

אני גם טוען שאותה השקעה שאתה מדבר עליה שאמורה לבוא משני הצדדים - היא לא תבוא אם לא תהיה מוטיבציה לאף אחד מהצדדים להשקיע בקשר, אם הוא לא מרגיש שיש כאן משהו ששווה בשבילו להשקיע.

במילים אחרות - המחוייבות הזאת היא לא עניין רק של החלטה של שני הצדדים, אלא קודם לה גם מרכיב רגשי שבגללו הם מחליטים להתחייב.

ואני אומר את זה לא בשם עצמי, אלא בשם רבותי.

כל זוג יכול להצליח בזוגיות.(אם הם עובדים נכון ומוכנים להשקיע בזה)

זה שאנחנו צריכים "להרגיש" זו בעיה שלנו וחיסרון אמונה- או כמו שמאיר אריאל קורא לזה-

"מהיכן שאתה רואה רק משם את מאמין".

המחויבות הזו היא לחלוטין החלטה של אותם אנשים-

חלקם צריכים ומקבלים "התאהבות"- שהיא דמיון מוחלט, וזה ברור שאין בפגישות ולו במעט מהמפגש

האמיתי עם האדם- זו לא מחויבות מהותית לאדם הזה, זו לא פגישה עם האדם מתוך ידיעה שהוא

איתי לכל החיים, זו לא פגישה של האדם כשהוא עייף מת, עצבני, מתוסכל, הרגע קם, נפגע עד עמקי

נשמתו, לחוץ, מבולבל וכו'-

לכן כל מה שחושבים בדייטים על בן הזוג הוא יותר דמיון ממציאות בנושאים הללו.

זה קל להיות גמיש בעולם הדעות עם מדוייטת אבל כשזה מגיע לבית שלך- זו התמודדות בעולם המעשה.

ולכן הכל נחמד- אבל דמיוני.

אנשים לא מוכנים להשקיע אם הם לא מרגישים התאהבות- זה נכון. האם זה מצב מתוקן, בעיני, ממש לא.

כמובן שאנחנו לא רוצים להתחתן עם אדם שאנחנו מתעבים(בחיצוניות או בפנימיות), אבל המחשבה שיש

אי שם מישהי שברגע שהיא תגיע זה יהיה זה- זו תפיסה שגויה שפוגעת ברווקים ובזוגות.

מה יקרה ביום שאחרי הרגשת האהבה- כשיתחילו להתעורר הספקות? כשלא תרגיש את ה"חיבור" זה

אומר שזה לא זה? זה אומר שטעית? אם האהבה תלויה בדמות הנאהבת- זה בהחלט אומר את זה.

אבל זה לא תלוי.

גם חז"ל מבארים שיש אנשים שמתחתנים לא עם "שורש נשמתם"(מושיב יחידים ביתה ואכמ"ל)

אבל הם בונים בית ואני בטוח שהזוגיות שלהם היא טובה במידה והם עובדים עליה, אותו דבר בדיוק

כמו שאלה שיתחתנו עם "שורש נשמתם" ועובדים עליה.

אז אם אתה טוען- צריך התאהבות כי אחרת לא ישקיעו- זו גריעותא גדולה מאוד.

כתבת ש"המציאות היא שכל זוג יכול להתקיים (בתנאים מסויימים)". מה הם אותם תנאים? אולי גם שיהיה רגש ביניהם? המשפט הזה לא אומר כלום.. גם לכתוב ש"המציאות XXX" זה חד משמעי מדי. מניין לך שבאמת כך הוא?

"כל זוג יכול להצליח בזוגיות (אם הם עובדים נכון ומוכנים להשקיע בזה)" - עם זה אני יכול להסכים, רק אם תוסיף גם "ויש ביניהם התאמה מנטלית ורגשית". מתאימים = הם החליטו שנעים להם מהבחינות האלה מבחינת השנייה.

אתה כותב ש"להרגיש" זו בעייה שלנו וחיסרון אמונה, ואני טוען ההיפך: ש"להרגיש" זו ברכה עבורנו. לשיטתך אין הבדל בין החברותא שלך שאיתו אתה עמל להבין סוגיא, לבין אשתך, שאיתה אתה עמל להביא ילדים/לחיות כזוג וכו'.

זו לדעתי תמצית הויכוח בינינו. רגש זה דבר נעלה. זה לא דמיון. זה דבר שהקב"ה ברא וצריך ואפילו חובה לחוות אותו. להתאהב זה טוב וזה נעים. אז זה נכון שהתאהבות היא דבר שהוא בבחינת רצוא ושוב - כמו שהוא מגיע בקלות, כך הוא מסתלק בקלות. אבל זה לא הופך אותו לדבר שלילי. להיפך.

האם גם תטען שמיניות היא דבר שלילי? הרי גם שם זה דבר שהוא חולף (וחוזר וחולף וכו')...

זה ממש לא חיסרון אמונה לרצות להרגיש. בחיי, אני מרגיש שאני קורא את אריסטו עכשיו שכתב ש"חוש המישוש חרפה הוא לנו". וזה לידיעתך, נוגד את דעת תורת משה.

אחרי זה כתבת:

"

המחויבות הזו היא לחלוטין החלטה של אותם אנשים-

חלקם צריכים ומקבלים "התאהבות"- שהיא דמיון מוחלט, וזה ברור שאין בפגישות ולו במעט מהמפגש

האמיתי עם האדם- זו לא מחויבות מהותית לאדם הזה, זו לא פגישה עם האדם מתוך ידיעה שהוא

איתי לכל החיים, זו לא פגישה של האדם כשהוא עייף מת, עצבני, מתוסכל, הרגע קם, נפגע עד עמקי

נשמתו, לחוץ, מבולבל וכו'-

לכן כל מה שחושבים בדייטים על בן הזוג הוא יותר דמיון ממציאות בנושאים הללו.

"

אין ספק שזו מחויבות של אנשים. בשביל זה יש בחירה חופשית. ברור שאין בפגישות האלה ולו מעט מהמפגש עם האדם הפנימי. זה ברור. אבל יש לי חידוש עבורך. גם אחרי 40 שנות נישואים אתה לא תכיר את אשתך באמת. ויש לי עוד חידוש עבורך. גם את עצמך אחרי 40 שנה אתה לא תכיר באמת.

מה שאני מנסה להגיד - זה שהמפגשים הראשוניים האלה שיש להכיר בן אדם - הם בבחינת תמצית של הבנה מי האדם שעומד מולנו, ומעבר למנטליות שאותה בוחנים אם היא מתאימה לנו קיים גם צד רגשי שלפעמים הוא מודע ולפעמים הוא עלום, שאין לו תמיד הסבר במילים - והוא מה שקושר בני זוג.

בהמשך הגבת לי שלדעתך זה לא מצב מתוקן שאנשים מרגישים צורך להתאהב לפני שהם מתחתנים (או משקיעים היינו הך). אוקיי - לגיטימי. יש מגזר שלם (הציבור החרדי) שכך נוהג והולך להם (או שלא הולך להם, אבל זה משנה, העיקר המצווה לא?). אבל לא לכולם זה מתאים.

צורך ברגש הוא לא מותרות. הוא דבר חשוב ואם הוא לא קיים, הוא מתכון בטוח לגירושין ואפשר כבר לפתוח תיק ברבנות.

"המחשבה שיש אי שם מישהי שברגע שהיא תגיע זה יהיה זה - זו תפיסה שגויה שפוגעת ברווקים ובזוגות". אוקיי, זה עוד משפט נדוש שיש גם כמה רבנים שמחזיקים בו. המציאות מראה שרוב האנשים לא מתחתנים עם האדם הראשון שהם פוגשים. הופרכה הטענה.

צר לי לומר את זה אבל אני גם רואה שאתה בן 23 ונשוי. זה די מתנשא מצדך אחרי שאתה נשוי להטיף לאחרים מה טוב להם.

לגבי דעת חז"ל -שוב , יש כאלה שזה יתאים להם (כנראה שלך זה עובד מצויין), ויש כאלה שלא. לקבוע מזה שלכולם דין אחד - זה עיוות נורא.

כל מה שאני אומר הוא מתוך לימוד וליבון של הסוגיות,

הלכה למעשה, עם ת"ח.

דבר שני- דווקא דברים מי שנמצא במקום מסויים וחווה אותו יכול להגיד

דברים יותר נכוחים ומדוייקים על המקום הזה.

דבר שלישי- אל תכניס לפי דברים שלא אמרתי.

התנאים להצלחת זוג הם כאלו(שמעתי את זה מכמה רבנים שונים וכמה פעמים)-

80% יכולים לחיות בזוגיות טובה אם שניהם עובדים על המידות

100% מהזוגות יכולים לחיות בזוגיות טובה אם אחד מהם עובד את ה'(באמת, זו מדרגה עצומה).

לא- לא רגש(ולפני שתגיד שבכלל לא רגש- לא רגש של לפני החתונה)

אתה טוען שאמרתי שהצורך שלנו בלהרגיש הוא צורך חיסרון באמונה באופן מוחלט. זו קריאה שלך,

אני דיברתי בזה על הצורך בלהרגיש לפני החתונה. יש הבדל עצום בין אישתי לבין החברותא שלי,

מכמה וכמה צדדים, וגם מהצד הרגשי. אני ואישתי עובדים ובונים את היותנו אחד, אני לא מנסה ולא

שואף להיות אחד עם החברותא שלי. רגש הוא דבר נעלה גם אליבא דשיטתי- אבל רגש אמיתי,

ולא רגשות לדמויות דמיוניות שנמצאות בתוך הראש שלנו.

התאהבות היא דבר שלילי? יש לו השפעה שלילית. אלו שני דברים שונים.

לכן גם אל תשליך לשאלה של מיניות(שהיא אגב לא רצוא ושוב בכלל, כשלומדים לעומק).

לרצות להרגיש בשביל להתחתן זה חסרון אמונה בהשגחת ה' יתברך.

לא הרצון להרגיש אחרי החתונה.

ולא אמרתי שחוש המישוש חרפה הוא לנו, או שהרגש חרפה הוא לנו. אלא שההסתמכות על הרגש

במקום שכזה, או אפילו המחשבה שנכון וצריך- מוביל לנזק.

לא אמרתי שאני אכיר אותה באמת, שוב, אתה טוען דברים שלא הכנסתי.

אמרתי הדייטים הם לא מקום שבו מכירים אנשים- כי בדייטים המציאות וורודה. יש לדייטים את המקום

שלהם והוא חשוב וזו הדרך הטובה ביותר למצוא את בן\בת הזוג שלנו. אבל לא על פי אינטואציה

שמעשים שבכל יום שהיא טועה ובגדול.

ברור שלא בודקים רק דברים שכליים אלא גם רגשיים. אבל מכאן ועד להגיד שהעיקר הוא ברגש?

לפני החתונה- זה לא שייך. מה שקושר בני זוג זו ההחלטה שלהם להתחתן(ועיין במדרש תהילים

שהפניתי)

צורך ברגש הוא חשוב- אבל לפני החתונה כל רגש הוא שקרי. מה נעשה?

זה לא נכון שאם אין רגש(התאהבות, תחושת גורל משותף וכו') צריך לפתוח תיק ברבנות כבר בהתחלה. עבודה זה המתכון היחיד לזוגיות שמחזיקה מעמד. אין שום דרך אחרת.

אני לא חושב שכדבריך "מה זה משנה העיקר המצווה"- וזה לא מה שמבדיל בין ציבור חרדי לדת"ל.

גם ההפרכה שלך היא לא הפרכה. לזרוק משפט ולהגיד הפרכתי טענה- זו לא הפרכה.

המחשבה שעיקר האהבה תלוי ב"מי", זה דבר מזיק, לכולנו- ואת זה אני אומר בבחינת אין אדם עומד

על דברי תורה...

אני מתנצל אם קיבלת הרגשה של התנשאות. ח"ו לא לזאת הייתה כוונתי. כן - מתוך ליבון ולימוד וחיי

מעשה- אני חושב שיש לי משהו שאני יכול להגיד, קצת, שאולי יכול לעזור. תאמין לי שאין לי "יצר" לכתוב

כאן. אלא שחשבתי שאלו דברים טובים ויפים שיכול להיות שהיו מועילים לי אם הייתי שומע אותם לפני.

ולהבהרה- כי משמע מדבריך שעיוותת דברי לגמרי-

רגש הוא דבר חשוב, קריטי ומהותי בקשר זוגי- זוגיות שאין בה רגש או שעושה לנו רע- צריכה בחינה

מדוקדקת בשבעים עיניים. אין לי שום כוונה להגיד שהרגש הוא לא חשוב- להיפך. רגש הוא מאוד חשוב.

כל מה שאני אומר הוא רק שאין לתלות רגש באדם ספציפי, אלא בעבודה זוגית.

רגש זה רק לאחרי החתונה

ואם לא תרגיש אליה כלום ? , נדפקת אחי .

זה מה שאתה אומר כאן .

אתה קובע מוסכמות בכמה שורות כאילו שזה יהפוך את זה למציאות .

ההסתמכות על רגש מובילה לנזק אתה כותב , ואתה מתעלם מהעבודה שיש לנו גם שכל 

ואנחנו יכולים לדעת לא להסתמך על הרגש בלבד אלא גם על הצד של ההתאמה אם יש כזאת.

אתה מערבב אלף ואחד דברים לא קשורים 

מה הקשר בין הצלחה בחיי נישואין ובניית קשר לשלום בית וכו' לבין רגש לפני חתונה?

תבין , יש משהו שנקרא רגש והוא מתנה מבורא עולם , תקרא לזה דמיון כי זה לא מסתדר לך עם מה שאתה מאמין בו , סבבה , אבל תאמין לי שלא הרגשת את זה כי מי שהרגיש לא מדבר כמוך .

אתה חותם את מה שאתה כותב ב"רגש הוא דבר קריטי מהותי" וגם באמצע אתה כותב שזה דבר נעלה , ובד בבד קובע שרגש לפני חתונה זה דמיון , למה זה דמיון? מה השתנה באחרי חתונה? , אה אני יודע מה , עכשיו אתה מכיר גם את המגרעות שלה , אה ולפני לא הכרתי? "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" מכיר? זו המציאות.

רגש של אהבה לא יכול להתפתח לפני החתונה.

חיבה, חברות, שותפות, נעימות, "כימיה"- כולם יכולים וטוב שיתפתחו.

אבל אהבה- בלי מחויבות אין אהבה.

נתתי דוגמאות בתגובה אחרת ל"אהבה" ללא מחויבות.

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"? אתה מכיר את הציבור החילוני?

אלו שחיים בסדרת אהבות, שאיכשהו- נשטפות היטב...

את הזוגות שהתגרשו אתה מכיר? יש גם כאלו שהיו מאוהבים בהתחלה...

את הזוגות שלא התחתנו למרות האהבה שהייתה כי בסוף משהו נהרס אתה מכיר?

איפה הכלל שכתבת?

1. מניין לך שהלימוד שלך יחד עם אותו ת"ח מוביל למסקנות היחידות? עלה בדעתך שאולי אפשר להגיע מאותו חומר למסקנות אחרות? אולי הפוכות? בלי קשר - אתה מוזמן לתת מראי מקומות לדברים שאתה מדבר עליהם.

2. "דווקא מי שנמצא במקום יכול להגיד דברים מדוייקים" - לא מדוייק. כי הוא חווה את איפה שהוא נמצא, ולא את המקום שהאחר נמצא בו. שוב - מה שמתאים לך לא בהכרח מתאים לאדם אחר.

3. "התנאים להצלחת זוגיות הם כאלו" - מניין לך? דווקא לא מתאים לך לקבל אמירות בצורה כל כך עיוורת..לגופו של עניין - זה נשמע הגיוני שכששני בני זוג עובדים על המידות, דברים יצליחו יותר. אבל פה אתה נכנס שוב לפן מנטלי בלבד. אתה מתעלם לגמרי מהעובדה שבני זוג רוצים להרגיש גם משהו כלפי השני.

4. אני לא טוען דבר. אתה כתבת משהו. אני ציטטתי והגבתי לך חזרה. "רגש אמיתי, ולא רגשות לדמויות דמיוניות שנמצאות בתוך הראש שלנו". כאן אתה כותב דברים שפוגעים. מניין לך מה אמיתי ומה לא? היית בראשי? הייתי בראש של אנשים שמנסים לצאת שנים ולא מצליחים למצוא? מניין לך שמה שאמיתי עבורך הוא לא דמיון מוחלט?

5. מיניות היא לא רצוא ושוב? אתה מוזמן לבאר איך בדיוק היא לא. ואל תניח שלא למדתי לעומק.

6. לרצות להרגיש בשביל להתחתן זה חיסרון באמונה - המשפט הכי לא נכון שכתבת. אענה לך על דרך השלילה - להתחתן בצורה עיוורת ללא רגש מקדים זה לסמוך על הנס. וכמה רבים הם סיפורי הגירושין על זו הסיבה בדיוק.

7. בדייטים לא תמיד המציאות ורודה. לפעמים רואים צדדים פחות יפים וגם הם נכנסים לשיקולים מן הסתם. לא אמרתי לרגע שהעיקר הוא ברגש. אמרתי שצריך את שניהם. קשר לא יוכל להחזיק ללא אחד מהם. נכון - אולי השתמע מדבריי שנתתי עדיפות מסויימת לרגש. אבל זו הייתה על דרך ההקצנה.

8. לפני החתונה כל רגש הוא שקרי? לחלוטין לא מסכים איתך.

9. אוקיי - זו דעתך. אני חולק עליה ודוחה אותה מכל וכל.

10. זו לגמרי הייתה הפרכה מכיוון שלו כדבריך, אז כל אדם היה מתחתן עם האדם הראשון ופועל לפי הכללים שקבעת - עבודת מידות נטו. כל השאר יגיע בהמשך. ולא כך הוא.

11. עיקר האהבה לא תלוי במי. אלא תלוי בקשר בין מי למי. אם אחד ה"מי" האלה לא יכול להתאים לקשר - אז זה לא ילך.

12. רגש הוא דבר שתלוי גם בעבודה זוגית (העבודה הזוגית מעצימה אותו לגבהים אחרים). הניצוץ שנוצר בהתחלה הוא פרי דבר שהיה כבר קודם.

1. כמה ת"ח, שונים, כולם מדריכים ומייעצים לזוגות ורווקים.

2. כשאני מעוניין לדעת איך זה לשחות, אני אשאל אדם ששוחה ולא אדם שחושב על לשחות. דווקא

אנשים בעלי ניסיון הם אלו שיכולים לתת אבחנות מתוך העולם הפנימי של התוכן שעוסקים בו. אין ספק

שאם אני צריך להתייעץ עם מישהו בנושא כלשהו אעדיף מישהו שנמצא בנושא מאשר אדם שאין לו ניסיון.

3. ההרגשה שמרגישים בין אחד לשני היא דבר שנבנה. אם היא לא נבנתה- היא לא אמיתית.(ביקשת

מראי מקומות- מכתב מאליהו קונטרס החסד, חז"ל לא יגעת ומצאת - אל תאמין)

4. לא אמרתי לך שמה שאתה חווה כרגע הוא לא אמיתי, ולא אמרתי שבגלל זה אנשים לא מצליחים,

או שזה הגורם לרווקות מאוחרת. למעשה אמרתי שזה פוגע בלי קשר לרווקות, גם בזוגות נשואים זו

תפיסה שפוגעת ומזיקה. אז אני מתנצל אם פגעתי. בלי קשר, כל רגש שלא מגיע מתוך עבודה- הוא

רגש דמיוני, כמו כל דבר אחר שקיים במציאות- אם לא עבדת לא קנית. אהבה לפני הנישואים היא אהבה

מאוד חסרה- על גבול הדמיונית, אתה לא אוהב משהו לפני שאתה מחוייב לו באמת, לפני שאתה מכיר

את החסרונות שלו ומתמודד איתם. ככה זה בתורה- מי שאומר שהוא אוהב תורה אבל לא לומד תורה באופן רציני ומסודר? זו לא אהבת תורה. גם בע"ב יכול לאהוב תורה וללמוד בצורה מסודרת

ורצינית. אם אדם אומר שהוא אוהב את התורה אבל לא מקיים שום מצווה ממנה? זו לא אהבת תורה,

זו אהבה לדמיון שלו על תורה.

5. מה רצוא ושוב במיניות? אתה מוזמן לבאר את דבריך.

6. אני מרגיש שלא הבנת את מה שאני אומר פה. כדי להשקיע בקשר אנחנו צריכים להרגיש ביטחון

בקשר. אחרת לא נשקיע בו. ברור לחלוטין. אבל את הביטחון הזה אפשר לשאוב מכמה וכמה

מקורות. אחד מהם היא תחושת אהבה לפני הנישואים. אחד מהם הוא בטחון בה' שאם אני מתחתן

עם  האישה הזו זה הדבר הנכון ביותר. מי שאין לו את השני זקוק לראשון. מכאן- אם מישהו מציב

את ההאבה שלפני הנישאוים כתנאי- זה אומר שאין לו את הביטחון שאם הוא מתחתן עם האישה

הזו זה מה' יתברך(מאמר הביטחון בכד הקמח, פרק הביטחון בהמספיק לעובדי ה')

7. ברור שהמציאות לא ורודה. אבל כשמאוהבים, המציאות ורודה, וגם את הקשיים צובעים בורוד.
מתרצים אותם ומתעלמים מתמרורי אזהרה רציניים, וחבל.

8.כל רגש של אהבה הוא שקרי. רגשות כמו- חיבה, חברות, נעימות, שותפות- יכולים להיות אמיתיים,

והם רצויים מאוד.

9. זכותך, אם הקב"ה יכול לתת בחירה חופשית, אני אשתדל גם

10. זו לא הפרכה של מה שאמרתי. קודם כל- זוגות רבים לא מתחתנים עם הראשון(וגם אין מצווה

כזו, אני לא חושב שזו דרך נכונה בהכרח), דבר שני- העבודה הזוגית היא קשה, לפעמים אנשים

מוותרים על קשר בגלל עבודה שקשה להם מדי. זה לא אומר שאם הם היו עובדים זה לא היה מגיע,

זה רק אומר שהם החליטו שזה הגבול שהם שמים להשקעה בקשר.

11. מה זה אומר "הקשר בין מי למי"- אם אנשים עובדים עבודה זוגית אמיתית, הקשר שלהם יגיעו

לידי אהבה ושמחה זה בזו וזו בזה. אלו מעשים שבכל יום אצל יועצים ומדריכים. גם בין האנשים הכי

פחות והכי רחוקים.

12. הניצוץ שנוצר הוא לא מוכרח. וכהפרכה- רבים הזוגות שהרגישו ניצוץ ולא התחתנו, ורבים אלו

שהתחתנו והתגרשו, עם ניצוץ או בלעדיו. רבים נוספים לא הרגישו והתחתנו, ורבים מהם חיו בזוגיות

טובה לאחר מכן.

אתה חוזר על דברים שכתבת (וכפועל יוצא, גם אני) .אתה לא משכנע ואני לא מסכים עם רוב הדברים שאתה כותב. יכול להיות שבגלל טרמינולוגיה שונה.

בכל אופן - אגיב לכמה דברים שכתבת:

1. אני מכיר גם כמה ת"ח שמדריכים ומייעצים שלא כדבריך.

2. מסכים, אבל אתה אינך בעל ניסיון מספיק בשביל להתייעץ. אם ארצה להתייעץ עם בעל ניסיון - אעדיף שיהיה לו ניסיון עשיר ולא ניסיון קצר. במחילה. דבר נוסף - גם אותו אחד שייעץ - הוא מייעץ מתוך העולם הפנימי שלו. הוא לא מכיר את העולם הפנימי של זה שנועץ בו. הדוגמא שאתה נותן לגבי שחייה היא לא טובה מכיון ששחייה זו אומנות שיש בה מימד של שכל בלבד. ושכל בלבד אפשר להעביר.  זוגיות נובעת מתוך העולם הרגשי של שני בני הזוג. ולכן ייעוץ הוא טוב, אבל הוא לעולם לא יוכל לגעת באמת ולהבין את מה שמתחולל באמת בין שני בני הזוג. וכנ"ל לרווק. אתה לא תוכל בחיים לחוות את אותם הדברים שאני מרגיש בצבעים שאני מרגיש ובעוצמות שאני מרגיש. פשוט מכיון שאתה אינך אני.

3. הרגשה היא דבר שמועצם אם הוא נבנה. ועדיף שיבנה. רגש חיובי יכול להיות לך גם כשאתה מסתכל על האחיין הקטן שרק נולד וכולך מתמלא בשמחה. לא התאמצת כדי להרגיש את אותו הרגש. אבל עדיין אתה מרגיש אותו.

4. שוב, אהבה אמיתית היא בהחלט אחרי הנישואין עם בנייה והרבה עבודה. אבל בהחלט ייתכן שחלק ממנה יהיה מורגש גם לפני.  אני חושב שבנקודה הזאת יש הבדל בין המינוחים שאתה משתמש ושאני משתמש.

5. אני לא מתכוון לבאר את דבריי בפורום הזה. אני חושב שבתור נשוי אתה מבין טוב מאד למה אני מתכוון.

6. אוקיי, אבל זהו בדיוק לסמוך על הנס. אתה יכול לומר "שאם אני מתחתן עם האשה הזו, זה הדבר הנכון ביותר". זאת אמירה מסוכנת אם אין מאחוריה בסיס מוצק. ואם לא יתפתחו רגשות של חיבה (אני חושב שזאת המילה שאתה נוהג להשתמש בה כדי לתאר את מה שאני מתכוון) לאחר החתונה? מי מבטיח לך שבהכרח זה יתפתח? אני חושב שחלק מהביטחון מה' מגיע גם עם אחריות שלא לסמוך ולא להמר שדברים יקרו מעצמם, אלא לדאוג שהם יקרו.

7. אמת, ולכן צריך לתת לשכל לומר את דברו ורק אז לאפשר לרגש להיכנס. אם תתאהב ישר, אז באמת תהיה עיוור וכל דבר אתה תצבע בצבעים עזים. צריך להמליך את השכל מעל הרגש.

8. טרמינולוגיה.

10. מאידך, זה לא אומר שאם הם היו משקיעים - זה כן היה מגיע. אין לך ערובה כזו. במקרה שאין ביניהם התאמה רגשית, הם לכל היותר יהיו חברים טובים. הם לא יהיו אחד ולא יהיו להם כיסופים האחד לשנייה.

11. לא בהכרח. אם אין התאמה רגשית, לא תעזור כל עבודה שהם יעשו. 

12. נכון, הוא באמת לא מוכרח. אבל אני מרחם על מי שלא נוצר בו הניצוץ הזה.

ואני בטוח שהרב שרקי עונה על ההגדרה של ת"ח

אהבה לא בונים

באהבה משקיעים , אהבה משמרים

האהבה, שאז משמרים אותה? או משקיעים בקיימת?

שני אנשים נפגשים- הם לא מכירים בכלל, לא יודעים שום דבר מעבר לכמה מילים-

איזו אהבה יש ביניהם שהם יכולים להשקיע בה או לשמר אותה?

בזה שהם נפגשים ומדברים ומחליפים חוויות. 

ואז אחרי 20 דייטים הם מגלים שלמרות שהם עברו 20 דייטים - הם לא מרגישים שום דבר אחד כלפי השניה.

מאידך, זוג אחד שיוצאים ל5 מפגשים ומדברים ומחלפים חוויות, מזהים משהו שונה (אתה קורה לזה דמיון).

והם ממשיכים להיפגש, לא כי הם החליטו, אלא כי הם מצפים ומחכים כל פעם שהדייט מסתיים, לפעם הבאה שם ייפגשו.

המקרים שהרגע כתבתי קורים כל הזמן.

אבל לצד הבנייה קיים גם משהו מובנה שבלעדיו, הבנייה לא הייתה מתחילה, כפי שכתבתי לך בהרחבה.

אהבה מתרחשת כשיש חיבור נפשי 

כשכל תכונות האופי , המראה , הבעות הפנים ,

משלימות אותך ואת כל מה שהנשמה שלך כוספת לו

בשידוך הסיכוי לאהבת נפש הוא נמוך 

אבל מגיעים למשהו דומה לאהבה , וזה מתחזק עם הזמן ככל שעוברים ביחד חוויות ומצבים שונים

וזה נקרא לבנות "אהבה" אבל זה לא באמת אהבת נפש שמגיעה ממקום של כיסוף לבן בת הזוג

ככה אני רואה את המציאות של זה

יש שלא מסכימים עם זה ויש שכן

יש שלא מסכימים ויש שכן.

אהבת נפש מגיעה מתוך עבודה, וזה יוצר כיסופים.

הכיסופים שנוצרים ללא עבודה הם כיסופים לדמיון שלנו, לא לבן\בת הזוג.

בהצלחה.

זה למה יש מלא גירושים

כיסופים נוצרים מהנפש לא מעבודה , האהבה שאתה מדבר עליה זה חוויות והרפתקאות משותפים

אני לא הייתי רוצה אהבה כזאת

אני מדבר על עבודה זוגית.

זה שני דברים אחרים, אע"פ שעבודה זוגית כוללת בתוכה גם חוויות והרפתקאות.

מאחל לך הרבה בהצלחה.

עבודה זוגית , בניית הזוגיות , לבנות אהבה , כל אלה משפטים שהומצאו כשלא הצליחו להסביר לאנשים

למה הם צריכים להתחתן רק כי הם נפגשו 3 פעמים עם מישהי והכל מתאים טכנית

אלא אם כן אתה מרגיש ככה, ואצלך מרגיש זה גם יודע.

בהצלחה בזוגיות, אני מקווה שחיי הנישואים יטיבו איתך.

אתה לא יכול לבסס זוג וקשר על שכל בלבד ועבודה 

זה מוגחך

תסביר לי בבקשה, אני חושב שהוא דווקא מוכיח ההפך

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.