בתור אחת שהיתה בצד של ה 'לעשות מה שבא לי,מתי שבא לי..בלי להיות כבולה'..

אני חייבת להגיד שלדעתי זה גרוע שאת חושבת ככה..

את אדם מספיק בוגר כדי לעשות את הבחירות הנכונות עבורך,

גם אם גדלת ככה,וזה מה שחינכו אותך,וזה מה שאת תמיד רואה-

זה לא אומר שאת גם צריכה לעשות כמו כולם.

כלומר, אני באמת חושבת שהמציאות שאת מתארת (עם הילדים,בגדי בית ומטפחת (למה עלובה??))

היא המציאות הנכונה,ואני אישית בחרתי בה. אבל לחיות ככה,בלי להיות בטוחה שזה הדבר הנכון עבורך?!

זה מרגיש לי סוג של צביעות כלפי עצמך- - 

'אני עושה כי כולם עושים,כי זה מה שאני מכירה ויודעת'..

אני ממליצה לך לשבת עם עצמך ולחשוב אילו דברים טובים (והם המון!!) יש לך בשיגרה שלך,

אם יש משהו שמפריע,איך אפשר לשפר (מי אמר שצריך ללבוש סמרטוטים בבית?? זה משפיע לגמרי על ההרגשה)

לא צריך להיות בצד השני ולחוות אותו כדי להחליט שזה מה שטוב לך..

ובכלל, לגבי יציאות,בילויים וכד'- למה לא לצאת ולבלות בגדר המותר?

אני ובעלי יוצאים מידי פעם למסעדות,לצימרים (חובה מבחינתי..) בלי הילדים,

ומדברים,ומבלים ונהנים.. ואני מאוד מתלבשת לכבודו,מתאפרת וכו'

- וגם לחזק והעלות יותר למודעות שלך את היופי שבגידול ילדים-

את יוצרת כאן עולמות-כל ילד הוא עולם-פשוטו כמשמעו..

עם כל הקושי שיש בגידול הילדים,ויש קושי..לא מתעלמת..

מאחלת לך רק טוב,ושתזכי תמיד לראות אותו 

זה היה סוג של פריקה כזו...

צודקת.

צריכה לעשות חושבים.

ו- לא בהחלט שאני לא עם מטפחת עלובה. זה היה שם כולל לכל המטפחות בעולם..

זוכרת שגם עברו מחשבות כאלו בעבר. אז מדמיינת את עצמי רווקה ונזכרת ברווקות מאוחרות שאני מכירה ונזכרת באלו שהיה להן קושי להרות ומבינה שלא הייתי רוצה להיות במקומן.

בקשר לחילונית - גם חילונית יכולה להיות עם ילד קטן בגיל צעיר במיוחד אם היא שובבה . 

וחוץ מזה בכל מקרה מגיע שלב שמגיעים ילדים גם אם זה בגיל 40. ואם זוג התרגל לחיות בכיף במשך שנים זה מזעזע את הנישואין ויש שמתגרשים כי פתאום הכל שונה. מכירה זוגות כאלו. 

הנוער שלהם אבוד הנשים והגברים חיים ביחד אבל לחוד הכל גישמי הריצה אחרי הגישמיות אין כמו הדת שיש במה להיאחז להבין שהחיים הנישואים והילדים זה הדבר החשוב ולא הדברים התפלים התחרותיות והלכבוש את כל העולם ולא מספיק להם

תתפלאי אבל ריקנות וגשמיות קיימות בכל המגזרים. 

יש בקרב החילונים בני נוער מצויינים, יש ביניהם גברים ונשים שחיים ביחד באהבה גדולה ולא לחוד.

להזכירך לא כל הזוגות הדתיים/חרדים חיים באושר.

ולך הפותחת, אני מאד מזדהה איתך. זה באמת מתסכל לפעמים וכל הכבוד שפרקת.

שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות.

או עובדות בבית- מסדרות מנקות מבשלות? לא קמות בלילה לתינוק?

נראה לי שהן כן.

ולגבי האהבה והזוגיות... אולי לחלק מהן באמת יש זוגיות פורחת... לחלק ממש לא. וזה לא תלוי אם יש ילדים או אין..זה פשוט תלוי בערכים שלהם. אם הם נאמנים אחד לשני, אם הם באמת עובדים ובונים את הזוגיות והאהבה האמיתית ביניהם או שמחפשים רק 'פרפרים' והתלהבויות שלפעמים דועכות ואז עלולים להגיע למקומות אחרים...(אצלם אין את הערכים של התורה ו- מצווה או עברה... אז למה שיעבדו על עצמם יותר מדי)

לא שאני מבטלת את דבריך חלילה..אני אפילו קצת מזדהה עם התיאור הראשון... כן, לפעמים לא בא להתחיל להשקיע בעצמך מרוב עומס ומטלות בבית ...ועד שהצלחתי להשכיב את הילד לישון כבר 10 בלילה ועוד לא אכלתי ארוחת ערב..

אז למי יש כח עכשיו לדבר ולצאת..

אבל-

כן צריך, לעשות לפעמים סטופ. פעם בכמה זמן לצאת לבד, להשאיר בייביסיטר או משהו.. 

או אם יש בוקר שהילדים במסגרות ואתם יכולים לקחת חופש..

רק אתם בדייט. ולדבר ולאהוב.

אפשר להכניס אהבה גם בדברים קטנים יומיומיים שלא לוקחים הרבה זמן כמו פתקים נחמדים עם הארוחת עשר וכד'

הודעות משמחות באמצע היום בפלא'

וכו' וכו'

ואפשר להחליט איזה יום- להתלבש יפה, אפילו שאת בבית.. זה עושה כיף.

לא קל...אבל צריך להשתדל.

בנוגע מלשפט שלך (אצלם אין את הערכים של התורה ו- מצווה או עברה... אז למה שיעבדו על עצמם יותר מדי)

 כי יש אנשים שיש להם מוסר וערכים ומידות טובות, גם אם אין להם תורה ומצוות. אז הם עובדים על עצמם כדי להיות בני אדם לפי הערכים והמידות שבן אדם ערכי וטוב שואף אליהם.

אני גדלתי בבית חילוני, ולהורים שלי יש זוגיות הרבה יותר יפה ומכבדת

מלהורים של האיש שלי שהם סוג-של דתיים, (מי שלא מכיר אותם מקרוב יגיד שהם דתיים בלי "סוג של" שאני אומרת ). חמי , חובש כיפה, שומר כשרות ושבת,

הלך למסזיסטית אישה באיזה ספא שהם עשו טיול אליו,

ולא הייתה לו שום בעיה לדבר על זה בשולחן שבת, ולא בגלל שכאב לו הגב בצורה יוצאת דופן.

אבא שלי בחיים לא היה חושב אפילו לעשות דבר כזה.

הם מדברים אחד לשני מגעיל, והם חיים אחד עם השניה בעיקר כי הם כבר התרגלו לסבול אחד את השניה.

או שהם מתעלמים אחד מהשניה, או שהם נובחים אחת על השניה. 0 חיבה וכבוד הדדי. גובל בבהמיות.

ההורים שלי : אמא שלי מעריצה את האדמה שאבא שלי דורך עליהו, אבא שלי אוהב אותה אהבת נפש , הוא לא בן אדם שמדבר הרבה ומצהיר רגשות, אבל במעשים שלו רואים שהוא אוהב אותה ,

מקדיש לה כל כך הרבה. תמיד ראיתי כבוד בבית, לא שמעתי ריבים ולא שמעתי צעקות בחיים,

בניגוד לבעלי שהיה חי בבית שעפו וצנחו בו צלחות זכוכית ליד הילדים.

אמא שלי תמיד , מאז שאני ילדה אמרה לנו דברים

כמו "אני מחכה שאבא יבוא מהעבודה, אני מתגעגעת אליו" או

"אני כל כך אוהבת את אבא שלכם" וכשלא דיברתי לפעמים לאמא שלי יפה, זה מאוד ,

מאוד הכעיס את אבא שלי שאני פוגעת בה. ראיתי אותם בתור ילדה תמיד יושבים בסלון ונותנים ידיים כשהם רואים חדשות או משהו בTV, מחוץ לבית בחיים לא, כי הם לא אנשים מוחצנים. 

יש הרבה שומרי מצוות שלא נחשפו לחברה חילונית,

ובגלל זה חושבים שכל החילונים חומריים, בוגדים, מגעילים וריקניים, שוטפים להם את המוח עוד מהגן . 

וזה ממש לא נכון. ויש גם דתיים בהמיים שמנהלים זוגיות גרועה. 

נתת דוגמה קיצונית של המשפחה של בעלך 

ואנשים בלי תורה ומצוות שבין אדם למקום,

אבל עם מוסר?

הם גם שווים לגויים?

ואנשים שהם שומרים על מצוות שבן אדם למקום,

אבל הם 0 במצוות של בין אדם לחברו?

לא צריך להיות שטחיים.

וזה בכלל סטה מהדיון של הפורום. מסכנה הפותחת.. מה רצתה סה"כ. תמיכה במצב שלה..

התורה והמצוות זה דבר אחד ודרך ארץ זה דבר אחר.

יכול להיות אדם (ואפילו גוי) בלא תורה ומצוות ועם דרך ארץ

לחילופין גם יכול להיות אדם שמקפיד על קלה כבחמורה ואין לו טיפת דרך ארץ.

אין קשר בין הדברים. כל יהודי צריך לעבוד בשני המישורים.

המשפחה של בעלה זו ממש לא דוגמא קיצונית. יש הרבה חילונים עם דרך ארץ והרבה דתיים שלא. (וכמובן גם להיפך)

הם יהודים כי אמם יהודיה. ואם אדם מקפיד על תורה ומצוות זה ממש לא הופך אותו אוטומטית לבעל מידות טובות. כבר ראיתי בחיי מספיק ת"ח ונשות אברכים שאין להם טיפת כבוד כלפי מי שעומד מולם.

זו התשובה שרציתי לתת לאנונימית

ולא ידעתי איך להתנסח נכון.

מצטרפת לדברייך לגמרי.

מוסר אלוקי שלא עובר עליו. ומישהו שיש לו מוסר משלו.. ברגע האמת או ניסיון מאוד גדול הוא יעגל פינות או לא יעמוד בו..

הקב"ה ברא אותנו עם מוסר אלוקי שמי שהוא ירא שמיים יעמוד בנסיונות

כל חילוני יעמוד בכאלו דרישות?

את כותבת דברים כל כך קשים מאנונימי.

ממש לא יפה.

ומה זה "מוסר משלו" ? המוסר הזה הוא לא רק "משלו"

המוסר הזה הוא מוסר שמקובל כנכון והוא חונך עליו מגיל 0 . 

כל מי שירא שמיים עומד בניסיונות?

כל מי שהולך עם כיפה על הראש הוא באמת ירא שמיים ומקפיד על קלה כבחמורה בדרך ארץ ובמצוות שבין אדם למקום?

את נשמעת כמו מישהי שעזבה את העולם החילוני בכעס כשחזרה בתשובה. 

אני לא ממשיכה את הדיון, לא כי אין לי מה לענות אלא כי כואב לי שככה דתיים מדברים ומזלזלים בתורה ומצוות  "לא משנה התורה והמצוות"...

להזכירך, הדיבור כלפי חמיך וחמותך הוא מזלזל לא פחות...

בלי תורה ומצוות ולי יראת שמים אין האדם יכול להתקיים כמו שצריך בעולם שהקדוש ברוך הוא נתן לנו

אני מזלזלת בתורה ומצוות?

מי אמר "לא משנה התורה והמצוות" ? אני לא.

הדיבור שלי כלפי חמי וחמותי הוגן, גם אם הוא מזלזל

בעלי סבל הרבה בחיים , וזה גם משפיע עלינו ביומיום , המראות והקולות והקשיים

שהוא ספג מגיל 0 עד שיצא מהבית ממשיכים להיות חלק ממנו, וגם אני חלק ממנו,

וזה גם יוצא עלי .

בפועל דודים שלי החילונים מקנאים בהורים שלי שמנהלים חיים דתיים. חיים של תורה ומצוות. לא שיש או אין להם כיפה על הראש- אלא באמת של תורה ומצוות.

את צריכה לחלק בין מי שהוא עובד את ה' באמת, למי שמגדיר את עצמו "דתי" "שומר תורה ומצוות" "אברך" וכו'..

יש מעט מאוד יהודים שומרי תורה ומצוות בעולם שיודעים להכניע את המעשים שלהם לעבודת ה' בכל מצב. קרי לנהוג בדרך ארץ מתוך יראת שמיים. כלומר שאם בא ניסיון לפתחי בעבודת המידות אני אכניע את עצמי לא בגלל שאני נולדתי בבית עם תיקון המידות וככה חונכתי ולא בגלל שזה האופי שלי מלידה, אלא בגלל שכך ה' אמר, למרות שזה בדיוק ההיפך ממה שאני מרגיש ורוצה וחושב כרגע.

רוב מוחלט של הדתיים/האברכים/שומרי תורה מקפידים על דרך ארץ לא בגלל שהם יושבים כל היום ללמוד מסילת ישרים ולשבר את מידותיהם הרעות אלא פשוט בגלל שהם פועלים כפי שחינכו אותם. ואם חינכו אותם שלא בדרך ארץ, הם לא יהיו בעלי דרך ארץ. וכבר ראינו הרבה מאוד ת"ח או אברכים או סתם בעלי בתים שומרי תו"מ שברגע שיש להם איזה ניסיון בעבודת המידות, הם לא עומדים בו ועוד מביאים ציטטות ואסמכתות מהתורה ולכאורה כאילו זה רצון ה' שהם יתנהגו כרגע שלא בדרך ארץ (וזה יכול לקרות לאנשים חוזרים בתשובה מול הוריהם, או לבוסים שמעסיקים עובדים ומלינים את שכרם, או לת"ח קצרי סבלנות ששאלו אותם שאלה בבית המדרש והם לא עונים בצורה מכובדת והכל עם "חותמת כשרות" של "תורת ישראל" - ואני בכוונה שמה את הביטוי האחרון במרכאות כי זה ממש לא מה שמלמדת אותנו תורת ישראל)

ומעבר לכך אם את מסתכלת בצורה שטחית, גם אצל ציבור שומר התורה והמצוות יש לשה"ר ויש בגידות ויש גזל. הדתיים והחרדים לא מושלמים. הם בסה"כ יהודים פשוטים שרוצים לעבוד את ה'. אבל מכאן ועד להחליט שבגלל הרצון הזה שיש בהם לעבוד את ה' אז בפועל ממש הם כבר הפכו למלאכי השרת והחילונים לאיזה ציבור רדוד וחסר ערכים - זה ממש שטויות!

הדתיים יודעים מה אמורים להיות הם לא תמיד מבצעים זאת בפועל.

בפועל, דרך ארץ אצל הדתיים לא מאוד רחוקה מזו של החילונים ולפעמים, תתפלאי, יש לנו ה-ר-ב-ה מה ללמוד מחילונים בתחומים מסויימים (כמו למשל בתחום של הלנת שכר ומשכורות!!!)

וכל מה שאני כותבת לא קשור לזלזול בקודשי ישראל או בקב"ה ובבניו, להיפך! זה פשוט להסתכל על המציאות בעיניים ולהפסיק להרים את האף מעל החילונים (או מעל כל מי ששונה ממני)

הגיע הזמן שכל ציבור וכל יהודי יתרכז בעצמו ובעבודת ה' שלו ויפסיק להעביר ביקורת על ציבורים שהוא בכלל לא מכיר ולא חי בתוכם.

mshlomo הוצאת לי עוד פעם את המילים מהפה,

אני חושבת בול מה שאת חושבת, אבל אני לא מצליחה להתנסח טוב כל כך כמוך,

מצטרפת לדברים שלך!! 

יישר כח ענק!!

כתבתי שלחלק יש זוגיות נפלאה ולחלק לא. אין להם את החיוב של התורה והמצוות... מה לעשות. בשעת ניסיון זה קשה.

ב"ה שההורים שלך אוהבים ומחזקים את הזוגיות כל הזמן. זה לא בגלל שהם חילונים, זה בגלל שיש להם שכר ישר ב"ה.

לגבי הדוגמא השניה שנתת על חמיך וחמותך זה בכלל קיצוניות. לא הכיפה על הראש אומרת עליך שאתה ירא שמים ושומר מצוות אלא המעשים שאתה עושה! חד משמעית!

אז אם יש איש שלא מכבד את אשתו חלילה או אשה שלא מכבדת את בעלה... אז הם בבעיה, הם צריכים לפתור אותה. אנשים יראי שמיים יעשו את זה מיד כשהם מגלים שיש בעיה כדי שחלילה לא יגרמו צער. יראת שמים לדעתי העניה זה ענווה.. לדעת שיש מישהו מעליך (הקב"ה).

ה"דתיים הבהמיים שמנהלים זוגיות גרועה" זו לא דוגמה שצריך לתת.

לצערנו מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות יותר מדי זמן... הנורמות אחרות, האינטרנט והפריצות זה דבר שלא גורם לאיזה הלם וזעזוע כמו שהוא צריך לגרום. וזה חינוך מגיל תיכון או פחות מכך.

אני שמחה לשמוע שיש יוצאי דופן..אבל זה כנראה לא ההלך רוח.

זה לפי מה שראיתי ושמעתי (חברות בעבודה, ניסיון של חברות בתיכונים, סיפורים מאנשי חינוך ועוד)

"לצערנו מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות יותר מידי זמן "

מאיפה הבאת את זה שכל מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות?

אני מכירה חילונים נשואים באושר, ודתיים נשואים באושר 

אני מכירה חילונים גרושים, ומכירה דתיים גרושים .

מה זה יוצאי דופן ?

אלה לא יוצאי דופן ,

אלה רוב הזוגות שאני מכירה.

מה זה הלך הרוח ?

את מכירה את הלך הרוח?

או שאת מדמיינת אותו בצורה שהחלטת לעצמך ? 

סיפורים מאנשי חינוך? איזה סוג של אנשי חינוך ?

הרצאות מדרג ג' שכל מה שעושים בהם זה להגיד כמה רע שם ?

"אנשים יראי שמיים יעשו את זהמיד כשהם מגלים שיש בעיה כדי שחלילה לא יגרמו צער" ?

מה הכוונה ירא שמיים? מספיקה השתייכות למגזר החרדי או הדתי בשביל להיות בעינייך ירא שמיים?

כי אם כן, לכי לבקר במקלט בת מלך .

ה"דתיים הבהמיים שמנהלים זוגיות גרועה" זו דוגמה רווחת. 

גם חילוניים בהמיים שמנהלים זוגיות גרועה יש הרבה ולא חסר בכלל.

אבל אלה לא הרוב, ואלה לא הרוב , 

לא עשיתי מחקר סטטיסטי מקיף, ועדיין , אני לא חושבת שאצל דתיים וחרדים יותר טוב.

אני יצאתי מהעולם הזה, וממש לא היה לי טוב בו,

אבל צריך להיות הוגנים ונאמנים לאמת.

אולי תופתעי

השאלה מה האחוזים....פה לעומת שם

יכול להיות שיושב לו מאחורי המקלדת ילד בן 12 ומקשקש קישקושים.

בואי תראי לנו קישורים למחקרים מהימנים שבאמת בדקו את ההבדלים לעומק.

אולי תשוחחי עם רבנים חרדים גדולים שאליהם מגיעות כל השאלות האלו ותשאלי כמה דתיים וחרדים יש שבוגדים בנשותיהם?, ואולי תדברי עם הרב יהושע שפירא או עם הראל חצרוני לגבי אחוז נוטלי הסמים והשתיה החריפה בקרב הנוער הדתי? ואולי תדברי עם בנצי גופשטיין ותראי כמה נערות דתיות יוצרות קשר עם ערבים? ואולי פשוט תקפצי לביקור בכיכר החתולות ביום חמישי בלילה ותראי כמה תלמידי ישיבות/אולפנות/סמינרים יש שם.

מספיק לחשוב שהכל מושלם אצל הדתיים כי הם דתיים. בכל חברה יש בעיות.

וגם אם תמצאי משהו שאצלנו הוא באחוזים יותר נמוכים, תמיד אוכל למצוא לך תחום שבו החילונים יותר טובים בו (כמו לדוג' זה שהם מפרנסים עצמם יותר בכבוד, לא משנוררים, משלמים משכורות בזמן וכמו שמקובל בשוק. לא עושים שום תורה קרדום לחפור בה ולא מלינים שכר בשם כל מיני 'אידיאלים' נעלים. כמובן ששוב, זה לא מוחלט, אבל אצלם באחוזים - המצב הרבה יותר טוב!!!) 

רובם מסוממים רוב הנשים בוגדות גברים מביאים ילדים מתאילנדיות הבנות מקיימות יחסים בבית בחדר מגיל 11 איפה את חיה ?איך את משווה למי שהולך אני בדרך! תורה ומצוות.ואני אומרת לך את זה כאחת שגרה עם חילונים 

אחר כך עם החבר (כל פעם זה חבר אחר כי כשמתחילים ....)כאילו שהוא חבר שלו בלי לחשוב על הכבד של הבת או שלו האבא עצמו ממש סדום  אותם את מעריצה?הכל פרוץ בלי דרך בלי מצוות וכשיורדים יורדים עד למטה והכל שם תועבה זה החילונים של היום

כאילו שהן נשואות 10שנים בגיל 17 ילדה בצימר עם חבר בלי לשאול הורים בתי מלון וחוץ לארץ אין להם מה לכבוש עוד קעקועים אלכוהול סיגריות מגיל14 מה שאני יודעת מפה מי יודע ממתי הן מעשנות זה אמת ככה זה במושב שאני גרה בו ואחר כך האמא באה לבכות לי שלא מקשיבים לה ועושים קעקועים בלי לשאול אותה אפילו וכשהיא אמרה לה לא לצאת מהבית למועדון בערב שבת כשהיתה בת 15 היא יצאה מהחלון מול הפרצוף של ההורים שהתביישו לצעוק עליה שלא ישמעו אותם עכשיו היא מצטערת שהילדים לא בחינוך דתי כי הגדולה מקרינה על כולם וגם לבת 9 יש חבר מה לעשות שהיא רואה שאחותה בת 15 ישנה עם חבר שלה במיטה בחדר לידה בשורה תחתונה בהיכל אדמים ההורים ששלחו אותם לחינוך פרוץ שהכל מותר ושיהיו כמו כולם הילדה המדוברת יפהפייה ומתוקה שהיתה ילדה מקסימה והחברה הפכה אותה למרדנית ופורצת כל גבולות ובהכל ההורים אשמים המדיה הטלוויזיה הפייסבוק והשאר והאמא מודה בפניי אבל היא לא תשנה את אורח חייה וזה ימשיך עם שאר הילדים.עוד משפט כולם נולדים טהורים השאר הוא חינוך 

בגרסא החרדית/דתית

בחופשיות הפריצות חוגגת אוכל טרף אי שמירת מצוות בכלל אי שמירת שבת בישול בשבת ועוד הרבה דברים שהשתיקה יפה להם אל כיכר החתולות זה נוער בעייתי לא חרדים רגילים 

הדיון נסוב על "האם כיף להיות חילוני או לא?" כל מה שכתבת מראה שדווקא יכול להיות מאוד כיף להיות חילוני ולכן את סותרת את עצמך.

ולצערינו - כיכר החתולות - זה ממש לא נוער שוליים. ילדים שבאים מבתים טובים! רק לא מוצאים את עצמם בעולם אז הם הולכים לשם.

הכי קל להגיד "נוער שוליים" ולהתעלם מהבעיה. אחרי שהייתי שם בסיור הבנתי שזה יכול לקרות לכל משפחה דתית/חרדית נורמטיבית וכולם צריכים להיזהר מזה.

שאין להם אמצעים...אלא הנוער עצמו הוא נוער קצה. זה לא רוב הנוער ב"ה. זה יכול לקרות בכל מגזר ולכל משפחה ל"ע, אין בזה תעודת ביטוח, אבל במספרים זה עדיין שוליים... 

ב"ה.

שנזכה שבכלל לא יהיו בשום מגזר.

הנה:

http://www.kipa.co.il/now/45740.html

הנה עוד אחת:

http://www.kipa.co.il/now/67076.html

מה שראיתי בכתבה השנייה פשוט מזעזע. קשה לשבת בכיתה אז הם עוזבים, הורים קצת כועסים אז בורחים, התבגרות מינית אז מתאבדים, יש קצת הגבלות בחיים אז מתחילים סמים.

ובתכלס הרג אותי שבציבור חילוני כאילו הכל זורם "רק לא תכנסי להריון". קודם כל תלוי הורים ותת מגזר. וגם אם כן איך בדיוק בגיל 16 היא לא תכנס להריון? ומה עם כל הטראומות שצוברים מהתנהלות מינית כזאת? 

בכל ציבור ובכל מגזר יש כללים והגבלות. 

כנראה הורים היו צריכים לצעוק עליהם מגיל קטן ולהעניש קשות ולשלוח לעבוד מגיל 12 שיממנו לעצמם הכל חוץ מקורת גג ולחתן אותם בגיל 14. כך לא היו צריכים להתמודד עם גיל התבגרות ולא להשתעמם בכיתה. 

לכן זה יותר נפוץ אצל חילונים. בעלי שמע מכמה חברים שלו שהם חוזרים בתשובה שמה שהולך בתיכונים חילוניים זה ה' ישמור... כל מה שהאנונימית כתבה מעליך... ועוד יותר מזה.

וזה הנורמה שם. כולל גם חברויות ועברות בין בנים לבנים וכו'.

פשוט מורידה את רמת האמינות שיש לי בך ל 0 

למה את לא מזדהה? אולי את סתם טרול? ילד קטן ומשועמם?

לכתוב כאלו דברים נחרצים ופוגענים כלפי ציבור שלם ולא לעמוד מאחוריהם זו בעיני פחדנות לשמה! 

מה שכתבת זה כל כך הזוי וכל כך בוטה!

וחוץ מזה שלא כל העולם עומד על הנושא של צניעות את יודעת... שזה דרך אגב עוד איזה באג אצל הדוסים. חושבים שאם יש כיפה וציצית אז מותר לזנוח את כל הדברים האחרים.

אני לא מעריצה אף אחד. רק את הקב"ה!

אם הדתיים חושבים שהם נעלים מעל כולם רק בגלל שיש להם כיפה וציצית אז צריך להבין שזה שטויות! וכבר הסברתי למעלה באריכות ובנימוס למה (בלי להשתמש במילים גסות ובוטות וב"עובדות" שאין לי מושג מאיפה שלפת אותם)

תגידי לי, בת כמה את ?

עם איזה חילונים את גרה?

בשכונת הארגזים? בקרוואנים בבת ים?

שמיים

ועדיין האחוזים מדברים בעד עצמם.

את מוזמנת להתעלם מהם כרצונך...

זה שאת נתקלת במציאות מסויימת אצל דתיים לא אומר שכולם מלינים שכר וכו.. הבאת קישור למחקר

מפרנסים עצמם בכבוד זה ראייה שיטחית ביותר

אולי בעיניהם ללמוד תורה באמת משפיע טוב יותר על העולם?

יסתכל על עצמו. ויפסיק להרים את האף. 

באמת שאף אחד לא יכול כרגע לנחש מה יהיה מקומו בעולם הבא.

גם אם הוא חובש כיפה וגם אם לא.

אני בהחלט יכולה להבין למה אשה דתיה תקנא בחילונית

1. אולי התחתנה צעירה מאוד ולא למדה מקצוע או לא למדה מקצוע מתאים וכרגע נמצאת במצב כלכלי לא פשוט - צריכה להחזיק משפחה ברוכה עם משכורת קטנה וכל זה רק בגלל הבדלי מנטליות בין דתיים לחילונים כי אין באמת מניעה שהיא תלמד מקצוע נורמלי ותתפרנס בכבוד. משהו שאצל חילוני ממוצע לא היה קורה, כי זה פשוט להם שלא מקימים משפחה בלי אמצעים מתאימים (שוב, לא אצל כולם אבל אצל רובם. ובאמת אצל קרובי ה"חילונים המשוקצים שחיים יחד לפני החתונה" (כמו שתיארה פה אחת הגולשות) יש כלל שלא מתחתנים עד שאפשר להחזיק משפחה והם לעומתנו לא משנוררים מההורים, לא מטרטרים תינוקות באוטובוסים ומגדלים את ילדיהם בכבוד)

2. אולי היא עברה כמה לידות צפופות כי היא לא הסתדרה עם אמצעי המניעה (ואין לה פתרונות של אמצעי מניעה אסורים או הפלות כמו אצל החילונים) והיא נאלצה ללדת אותם ומרגיש לה חנוק וחסום ושהיא לא יכולה לזוז - מה שבטוח לא יקרה אצל חילונים.

3. אולי בא לה לגור בעיר גדולה ויפה ומרחיבת עיניים והיא לא יכולה כי היא צריכה להישאר "דבוקה" לקהילה הדתית שלה ולמוסדות חינוך של הילדים למרות שבא לה את הנוחות של העיר (מה שבד"כ לא קורה אצל חילונים כי הם לא קשורים לקהילות)

ולגבי הלנת שכר - מרוב שזה נפוץ שמעתי על זה כתבה ברדיו גלי ישראל. קלמן ליבסקינד קרא לזה "שוטף + מגזר" (כלומר יש את המושג שוטף +30/ שוטף + 60/ שוטף +90--- שזו הדרך לשלם לפרילנסרים) ובתכל'ס - זה "שוטף + מגזר" כלומר שבאופן גורף יותר נוח להיות מועסק ע"י בוס חילוני ולא ע"י עמותה/ישיבה חרדית/חרד"לית מקרטעת. היום יש בהחלט הסכמה שזו הפכה להיות תופעה במגזר החרדי - חרד"לי - דתי. שם זה מאוד נפוץ לעשות בעיות עם משכורות או לנסות לשנורר דברים בחינם מאנשי מקצוע וכמובן שהכל "לשם שמים"  וכי "אין ברירה" כי חייבים להקים את הישיבה/להחזיק את העמותה/להחזיק את המוסד שהקמתי כי המוסד שלי זה "קידוש ה' בעולם"

ובפן האישי - בכל מקום חרדי/חרד"לי בו עבדתי עשו לי בעיות עם משכורות, מאידך במקומות חילונים שעבדתי בהם מעולם: לא עיכבו לי תלוש, מעולם לא שילמו לי פחות ממה שמקובל בשוק, מעולם לא ביקשו ממני לעבוד יותר שעות ממה שמשלמים לי עליהם, מעולם לא עיכבו לי מלגה שהבטיחו לי שתיכנס כל ראשון לחודש והשאירו אותי בלי אוכל במקרר (כמו כמה כוללים שבעלי למד בהם). אם תלכי לכל אותם "בוסים" שהיו לי כולם יגידו שהכל זה "לשם שמים" ו "אין מה לעשות" ו"שה' יעזור" וש"בסוף כולם מסתדרים" ו"ישיבות/מוסדות חייבים לקום בעמ"י למען חינוך ילדינו" ועוד שאר ירקות שממש לא עומדות במבחן העו"ש שלי............

וכן, לפרנס ילדים בכבוד ולא בביזוי זה חשוב לא פחות מלימוד תורה.

אדם שלומד תורה ובגלל זה הוא מנצל את כל הסובב אותו ופוגע בילדיו ובאשתו (כמובן שלא כל לומדי התורה הם כאלו אבל בהחלט קיימים כמה וכמה שאני אישית מכירה), משנורר מכל מה שזז, חי על חשבון ההורים, חי על חשבון מכרים, מגלגל הלוואות מגמ"חים, לא נותן לילדיו את כל מה שהם זקוקים לו מבחינה רפואית או מבחינה תזונתית או מכל בחינה אחרת שחיונית להתפתחות התקנית של ילדיו, מוטב לו שיתכבד ויצא מהכולל כי אוי לה לאותה תורה!!!

אדם שלומד תורה ודאג לעצמו ל"סידור" שלא מעיק על הסובב אותו וזה בהסכמת כולם (ההורים שלו/ אשתו) אז מצויין. הבעיה היא שזה ממש לא תמיד ככה וכבר חז"ל דיברו על זה ש"אדם עושה את התורה קרדום לחפור בה" - שיצא לעבוד. ובכלל כל המציאות הזו של "אברכים בעלי משפחות" זו מציאות חדשה שלא היתה קיימת בדורות קודמים והיו גדולי עולם שעבדו למען פרנסתם. לכן בכלל לא ברור לי שזו מציאות שבכל מקרה "משפיעה יותר טוב על העולם" ממציאות של לפרנס משפחה.  

אולי זה שהדוסים חושבים שלהתפרנס בכבוד זה שטחי - זה משהו שהופך אותם בעצמם לחברה קצת שטחית?

אולי זה שהם חושבים שאם יש להם כיפה וציצית אז כבר יש להם "כסא שמור" בעולם הבא?

אנחנו בני אדם ולא מבינים בחשבונות שמיים. ודווקא ההתנהגות המתנשאת והמגעילה הזו היא זו שמרחיקה יהודים מדרך ה'. כי זה נראה מגעיל וזה מריח מגעיל והכי חשוב: אין שום ציווי מה' יתברך להיות דתי מגעיל ומתנשא (לפעמים זה נראה שיש דתיים שמזה הם שואבים את כל הכוח שלהם. לא מ: "למה טוב אצלי" אלא מ: "למה דפוק אצל כל מי שזה לא אני" וכל היום הם עסוקים בהשמצות כלפי מגזרים אחרים והמצאת "אחוזי נשירה וכיעור בחברה החילונית והתעלמות מכל מה שכן טוב בהם")

אנחנו שומרי תורה ומצוות כי ככה ה' ציווה. לא כי "אצל החילונים יש בגידות" ולא כי "הנוער שלהם לא מחונך"

גם אם אצלנו היו כל החולות הרעות ואצלם היה מושלם עדיין היה צריך לשמור תורה ומצוות כי ככה ה' אמר.

ומי ששואב את כל הכוח שלו בעבודת ה' מזה ש"אצלם הכל מכוער", אולי יום יבוא והוא יגלה (או יותר גרוע - ילדיו יגלו) שאצל החילונים לא הכל כזה "מכוער" מי יודע לאן משם עבודת ה' שלו תתחיל לנדוד?......

עבדתי בכמה וכמה וכמה מקומות דתיים ולא הלינו לי שכר....

את לוקחת מקרים ומשליכה אותם על ציבור שלם.לא נכון בעיני

אין לי זמן לעיין בכל מה שכתבת כי יש לי מלא לעשות.

אבל זכורני שגם בדיון של החתונות הצנועות את לקחת כמה מקרים שאת מכירה והשלחת אותם על כל הישיבה... וזה פשוט איננו נכון

יש לך כושר רטורי מעולה אבל הייתי ממליצה לך להיזהר להשמיץ על סמך של כמה מקרים בודדים

רק שישים לב מתי זו רדיפה אחרי כסף ולא לתועלת משפחתו

אם את לא מכירה את בעיית הלנת השכר/תשלום נמוך מהמקובל/הלנת מלגות/העסקה מעבר לשעות שמשלמים לך עליהם/שנוררות שקיימת בעיקר בעמותות/ישיבות/מוסדות חרדים/חרד"לים 

וזה שיש כמה מקומות בודדים שעבדת בהם ולא הלינו שכר לא אומר שהתופעה לא קיימת.

אני בהחלט נכוויתי כמה וכמה פעמים ממקומות שכאלו ולכן כולי תקווה להצליח לנתק מהם קשר לעולם. לא לעבוד אצלם, לא לתרום להם והכי חשוב - לא להסתמך שאתפרנס מהם.

ולגבי הדיון על הישיבה - הדיון היה על מה אתם האברכים עושים עם ההנחיה של הרב שלכם בנוגע לחתונות?

יש שיסתדרו עם ההורים, יש שיתכסחו איתם ויש שיעזבו את הישיבה. זה לא משנה אם המקרים "בודדים" כל האופציות יכולות להתרחש.

ומה שהפריע לי שם זה לא ההנחיה של הרב שלכם וגם לא המקרים הבודדים שמתכסחים עם ההורים, אלא החשיבה שאני יכול גם להציב תנאים להורים וגם לדרוש מהם לממן לי את החתונה. לא כולם טענו שם ככה (וכמובן שגם אין לי מושג מי מכל המגיבים שם שייך לקהילה שלכם או לא), אבל היו כמה שבהחלט טענו ככה. 

ותחסכי ממני את התשובה. שמעתי שם שלל תשובות "מעניינות".

אבל אני חושבת שאת מאוד מאוד מגזימה

את לוקחת כמה מקרים ומכלילה. אפילו עבדת בעשרים מקומות או היית ה20 חתונות.וזה לא הדיון

(בסוגריים הפריע לי מאוד שדיברת ככה כי השטח ממש לא כמו שאת מציירת )

זה לא הופך את זה לתופעה!! ולא להכללה על כולם!

לך היה ניסיון מר. אבל זה לא מעיד על כולם. ממש ממש לא

אבל הייתי חייבת להתקומם על הפסקאות הראשונות. 

א. לא כולם מלינים שכר כמו שאת חושבת. יש מקום אחד שאני מכירה שמלין שכר וזה ידוע לכולם. והוא בכלל שייך לחרדים מסויימים.

ב. בחיים בכל שנות בעלי באברכות לא עיכבו לו מלגה אפילו ביום אחד! וגם לא הביאו לו פחות ממה שמגיע לו.

ג. תמיד כשעבדתי במוסד כלשהו של הישיבה ושהמשכורת אמורה להגיע מהמליני שכר בסעיף א' הם דאגו לתת לי את הכסף במועד מעצמם כדי שלא יקרה מצב שאיש צוות שלהם לא יקבל משכורת בזמן (אפילו שהם לא אחראיים על השכר שלו אלא העמותה ההיא ...)

ולגבי עוד דברים- יש גם חילונים שמתחתנים מוקדם, למה את מוציאה לעז?

יש חילונים שגם מביאים ילדים צפוף. אז אצלם הכל טוב ומאיר ומרווח?

יש חילונים שלא מוצאים עבודה כדי לממן את החיים שלהם לפני החתונה. או לא מצליחים לסיים לימודים או אלף ואחת דברים.

אם את לא רוצה להשוות בין המגזרים אל תשווי בכלל בכלל. אם את משווה אז מה שאמרו פה לדעתי הוא די נכון..

אבל את מתעקשת שאצל החילונים הכל יפה ונחמד ואין בעיות למיניהן שלא רווחות אצלנו (רווחות, רווחות, לא לא קיימות! תבדילי!) אז אל תנסי למצוא איפה אצלם הכל מושלם לעומתנו.

כשאומרים את המילה "תופעה" מתכוונים שזה יכול לקרות באחוז יותר גבוה בתוך אותם מקומות ביחס לשאר האוכלוסיה. 

כלומר שגם אם שם זה יקרה ב 20% מהמקומות ובשאר האוכלוסיה זה יקרה ב 1% מהמקומות זו כבר מוגדרת "תופעה". נכון שזה סיכוי של 1 ל 5 אבל זה עדיין קורה פי 20 מהאוכלוסיה הכללית!!!

ומי בכלל דיבר על הישיבה שלכם? מה היא היחידה בעולם?

גם לגבי החילונים, אני מדברת על המודעות שלהם לעניין. לא על הסיעתא דשמיא שכל אחד מהם זוכה לה. 

ומטבע הדברים, במקום בו יש יותר "השתדלות", יש יותר הצלחה. כי כך ברא ה' את העולם, כדי שלא תהיה להם הצלחה מרובה יותר בתחום הכלכלי, צריך לקרות נס, לכן בציבור שלהם דברים מתנהלים אחרת ברמה הכלכלית. בגלל המודעות, בגלל ההשתדלות, בגלל שתרבות השנורר אצלם זו בושה גדולה ולא מקובל בכלל.

ובטח עכשיו את תספרי לי סיפורי ניסים על התפרנסות של אברכים. אז אסביר לך כבר כעת, שזו לא הכוונה שלי ושזה לא קשור למה שהתכוונתי. התכוונתי לרמת האמידות של משפחה. הכנסה פר ילד. שם בוודאי שההכנסה פר ילד היא יותר גבוהה (באחוזים) ביחס לדתיים. גם בגלל שהם מביאים פחות ילדים אבל גם בגלל שהנושא הזה הוא בנפשם (ובנפשנו הרבה פחות). אם את רוצה לזלזל בערך הזה - זכותך. בעיני, לגדל ילדים בכבוד בסיסי זה מוכרח.

ואני כן אנסה למצוא איפה יש נק' שטובות אצלם ולא אצלנו כי על זה נסוב כל הדיון. יש פה כמה נשים בשרשור שבאות לומר ש"שווה" להיות דתי כי אצלם הכל (בלי יוצא מן הכלל) דפוק דפוק דפוק ואצלנו הכל דבש, ואני מסבירה לך ש א. זה בכלל לא נכון. ב. זו לא טענה בכלל. אנחנו שומרים תו"מ כי ככה ה' אמר ולא כי אצלנו יותר "שווה" "כיף" "מוצלח" (כי זה בהחלט ממש לא תמיד ככה, ולפעמים הפוך לגמרי)

מגדר זה גבר או אישה , gender .

את נראה לי התכוונת למגזר.

ולא נראה לי שחקרו אי פעם מחקר סטטיסטי אמין ורציני לגבי

אחוז הבגידות , צריכת סמים וגירושים במגזר החילוני לעומת המגזר הדתי .

אם מצאת מחקר כזה,אשמח לקישור.

זה לא משהו שאפשר באמת לחקור. 

אם חקרו דבר כזה, זה על סמך שאלונים.

נותנים לבן אדם שאלון, ואומרים לו לענות על שאלות כמו

"אתה בוגד בבת זוגך ובוגדת בבן זוגך?"

"לאיזה מגזר אתה משתייך?" 

מה את רוצה שהוא יענה? ברור שהרבה אנשים יענו לא, גם אם הם כן.

כי אין לי כח לויכוח קטנוני וילדותי. 

רוצה תגובה הולמת- תכתבי בצורה הולמת.

ואז אהיה מוכנה לשבת ולחשוב ולכתוב.

שלא ישמע- אני לא מסכימה עם אף מילה שכתבת.

למדתי חינוך והתעסקתי ועודני מתעסקת בחינוך. זה אומר שאני שומעת השתלמויות והרצאות על כאלה דברים. אנשים שהיו בכיכר החתולות וכו' ויצאו ומספרים

אנשים שעברו הרבה דברים וכו'

לא אנשים שאת יכולה לדבר אליהם ככה בחוסר כבוד.

לא יודעת באיזה חינוך גדלת, אני רק מקווה שההורים רוו קצת נחת.

קוטעים ומפריעים להתפתחות וחיי האם...

שנניח והיית חילונית, אז נכון, ובאמת היה לך יותר זמן לעצמך ולבילויים,

אבל או שהיית מוותרת על הדבר המדהים והמשמח שנקרא ילדים , או שלא, ואז שוב היית כבולה.

באמת זה נשמע חלום , להתעופף, לכייף , להתייפיף, וזה באמת באמת חשוב.

אבל אני חושבת שאת יכולה לעשות את זה גם עכשיו, למצוא את הדברים שעושים לך טוב, להתלבש יפה (אז מה אם את בבית!) להתאפר, להתיפיף, לצאת בערב, למצוא מה עושה לך טוב - ללמוד, כושר, הצגה,

ולעשות את זה.

כי להיות אם לילדים זה לא אומר לוותר על עצמך, אפשר גם לתת לעצמך את הכיף , וגם לקבל את הכיף והסיפוק המדהים מהילדים שלנו, וביחד זה שילוב מנצח!!

(וגם אם עכשיו כמה שתשקיעי זה יהיה בקטנה, כי יש לך פחות זמן, עוד מעט הם יגדלו ואז תשאר הנחת והכיף!)

דווקא הרווקות החילונית הן הכי מסכנות!

משתוקקות להתחתן ולהקים משפחה ולהיות אמהות אבל הגברים שם מפחדים ממחויובות כמו מאש.

את יודעת על כמה חילוניות כאלה שמעתי שיולדות ילדים לבדן? כחד הוריות? העיקר להיות אמהות.

וזווית נוספת- נניח אותה חילונית שעכשיו היא בזוגיות ללא ילדים נהנת מהחיים מבלה ומטיילת.

בגיל 35 או 38 היא תחליט שהיא רוצה ילדים ואז תכנס להורות ולכל הקושי שכרוך בזה אחרי שהתרגלה שנים להיות חופשיה ואילו אנחנו, שנהפכות לאמהות בגיל צעיר יחסית, בגיל 35 כבר נהיה עם ילדים גדולים בבית שאז כבר אין את הקשיים הטכניים האלה של החוסר אפשרות לצאת מהבית והקימות בלילה. ואז יגיע זמננו לטייל ולהנות...

ומוסיפה שקראתי את כל התגובות של כולן ובגדול אתן צודקות שצריך לפגן לעצמינו מידי פעם פינוקים.

השאלה מה עושים כשהמצב הכלכלי לא מאפשר לנו את הפינוקים האלו ואפילו לא קטנים...

אני ממש מרגישה מחנק...

מה שנותר זה לעבוד על עצמי וזה קשה כי לא רואים אור בקצה המנהרה...

סוף פריקה.

למשל: יציאה לסיבוב עם בעלך, על הדרך לקנות רוגלך ושוקו ולאכול אותו על ספסל בגינה. ה"נזק"- 20 ש"ח.

 עוד רעיון- לגנוב קצת זמן ולקרוא מגזין או ספר (אפשר להשאיל מחברה, ללא תשלום)

 לצאת לחברה מהסוג שיודע לצחוק

 להכנס לאתר "אשירה", יש שם הרצאות מצחיקות של ימימה מזרחי (שקלים בודדים)

 בייביסיטר ב-15 שתרחץ ותשכיב את הילדים, ואת תוכלי להכנס מתחת לפוך עם קערת פירות מפנקת

  ועוד ועוד...

והכי חשוב- ברגעים הקשים להרים עיניים לשמיים, ולומר תודה שאלו הקשיים שלנו! יש זוגות שמתחננים לקשיים האלה!

לצאת למקומות שלא עולים כסף כמו פארקים וכו' ולעשות דייטים עם דברים שווים שהכנתם (זה אמנם עולה המצרכים אבל הרבה הרבה פחות)

וממש מדי פעם לשים קצת כסף בצד ולצאת לאיזה קפה ועוגה..אולי למצוא מקום שלא עף על עצמו במחירים..

החילוניות מקסימות ויש להם קשיים כמו שיש לנו בהורות.

מה הקשר בין חילוניות לצורך הטבעי להשתחרר לפעמים מהמטלות האינסויות של בית וילדים.

מאיפה הסטיגמה ואני אומר בעדינות- וההתנשאות הזו?

מאוד צרם לי לאורך כל השרשור

תודה שאמרת את זה

מי שיש לה קצת ילדים, יכול להיות שיש לה פחות עבודה בתכל'ס...

לא מניסיון...בנתיים.

לרוב. כמובן שיש כאלה שלא.

תמיד יש כאלה שלא בכל מגזר על כל סטיגמה שאומרים- יש כאלה שלא.

את מקבלת שכר על כל קימה בלילה החלפת טיטול וכו... וואו, איך את משפיעה טוב בעולם

מגדלת לה' יתברך צאן מפואר

תפרגני לעצמך דברים שובבים- איזה חוג זומבה, לא יודעת. משהו כזה שעולה בראשך ואפשרי

ויש לי הרבה מאוד מה לתקן. אני עצמי בעלת תשובה, ויש לי אח חילוני ואח דתי לאומי. עברתי תהליך ארוך של בירור פנימי על מנת למצוא את הדרך המתאימה לי ביותר מבחינה השקפתית ודתית. כיוון שעברתי דרך כה ארוכה, והתייעצתי הן עם רבנים מהמגזר הדתי והן עם רבנים מהמגזר החרדי אני מכירה את כל העולמות.

בסך הכל באתי לענות לפותחת על מנת להרגיע אותה, שכל הנורמות המקובלות בציבור החילוני (כפי שכתבתי: לגור אחד עם השני, להתחתן בגיל מאוחר) עשויות לתת אשליה של כיף ושל שחרור. הפותחת מקנאה בחילונים כיוון שהיא חשה שהם מכייפים יותר בחיים, ובאתי להסביר את המציאות היותר אמיתית.

'הכיף' וה'שחרור' האלו בסופו של דבר לא מסייעים להם לחוות אהבה גדולה יותר, או לחיות חיי משפחה תקינים יותר. גם אם יש כאלו שגרים אחד עם השני לפני החתונה וחשים אהבת אמת גדולה, אחרי החתונה הם כבר מתרגלים למגע הפיזי וזה כבר לא אותו דבר.

נכון שיש חרדים ודתיים מושחתים, אבל אתן חייבות להודות שזה פשוט בגלל שהן לא הלכו בדרך התורה. התורה היא תורת חיים, וכל המטרה שלה זה לזכך אותנו, לעדן את המידות.

ויש לי תיאוריה די מבוססת שאנשים בוחרים איך לקרוא טקסט כלשהו על פי מה שהם חווים או מרגישים ולא באופן אובייקטיבי..

לבדוק שאנחנו עובדים את הקב"ה כי זה רצונו והוא אוהב אותנו ואנחנו אותו

לבדוק ביננו לבין עצמינו איזה שדר סמוי אנחנו משדרים לילדינו ובלי קשר מחשבות על החיים:

האם אני מעריץ יותר את החילוניות ורואה בה דברים נעלים יותר?

ולעומת זאת אני מזלזל בחרדים/חרד"לים כי יש להם בעיות מסויימות במגזר.

לכאורא המשותף עם הדתי הוא הרבה יותר חזק. שנינו מתפללים משתדלים לקיים מצוות וכו....

והמשותף עם החילוני, בעיני הוא פחות כיוון שהמטרה המניעה איתנו בחיים היא שונה. (חילוני שלא מקיים תורה ומצוות)

ולמה אני מעריכה יותר את החילוניות יותר מעל הדתיות עם שלל בעיותיה?!

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק

חיבוק לך!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

קצת הכרת הטוב.

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף

סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...

נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.

עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.

ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.

יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.

אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

צה"ל לא באמת רוצה חרדים אצלו בפנים. זה דורש ממנו התארגנות לוגיסטית מטורפת (כשרות, צניעות, צוות מתאים) והוא מעדיף במקום להשקיע בדברים אחרים (בתחושה שלי - בגיוס נשים, אבל אני לא באמת יודעת). בעקבות המלחמה הבינו שאין להם ברירה וחייבים להגדיל את הצבא. אחת הדרכים היא לגייס חרדים ובשביל זה צריך מסגרת מותאמת.

עד לחטיבה החשמונאים לא היה מקום שבאמת עודד אנשים להשאר חרדים (בפלוגות/ גדוד חרדים היו בעיקר שבאבניקים ודת"ל, ככה שהחברה מאתגרת) והיא חדשה והשינוי לוקח זמן...

טוב שיש אתכן💕

תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ

חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

להגיד נגד אנשי מילואים

באמת

כואב לי מאוד מאוד לשמוע את זה

מגיע לכם רק הרבה הערכה ותודה

שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)

ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף

שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,

וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -

אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף

לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).

בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.

אז העיקר שהפותחת הבינה

לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו. 

4 ילדים ברוך השם

הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח

מתלבטת ממש

תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא

כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק 

פשוט עשינו החזרה

לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא

ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו

אני הייתי הולכת על החזרה

ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.

(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)

אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30

ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם

אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים.. 

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.

בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.

כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.

סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אלא באיזשהו יום שישי. 

אבל לא עם ההורים.

יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.

אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...

והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

סקירה מאוחרת והעמסת סוכר

ואישרו לי לידת מים

בהר הצופים

(ואז לא רצו לקרוא למיילדת במיוחד בשביל זה, ולא רצו לנפח בריכה... אז לצערי יצאתי מהמקלחת)

שקיפות...

אולי דברים השתנו מאז...

לק"י

אם את רוצה שיישן בשעה מוקדמת יחסית, תבדקי מתי הוא ישן ביום. אולי זה מאוחר מידי, ולכן הוא ישן מאוחר בלילה.

2. אני ישנה במיטה עם בן החצי שנה, וגם מרדימה אותו שם ביום. נוח לשנינו.

מקווה שאצל המטפלת יצליח לישון טוב.

חייבת את השינה הזאת, אחרת אין לי פנאי לעצמי אחרי העבודה

אבל בדרך כלל הוא מתחיל שנת לילה ב9-9:30 ומשהו השתבש לו בימים האחרונים- מיום העצמאות שהיה חופש והתבלגן לו

אצלי היו ילדים שבגיל הזה לא ישנו אחר הצהריים,

אבל בלילה נרדמו כבר ב 6-6:30.

אולי עדיף לך לוותר על השינה כשאת חוזרת מהעבודה, אם זה יעזור לו להירדם יותר מוקדם בערב.

הלוואי והיה נרדם כל כך מוקדם

פשוט מה שקורה שאם הוא ישן לפני שמונה (אפילו אם הוא לא ישן צהריים בכלל) אז הוא מתעורר אחרי שעה שעתיים וער עד איזה 12

1. הכי נוח לי לישון עם יונקים במקום לקום אליהם...

'מוגזם לגיל' זה עניין של השקפה... לדעתי אם זה טוב לשניכם אין סיבה להפסיק.

2. זה הגיל שהם דבק...

לא רואה סיבה להרגיל לישון במיטה בגיל הזה אם אין לך צורך בזה...

ואין לי עצות איך להרגיל לישון מסודר... אני לא מצליחה בזה בגילאים האלו...

לק"י

עם השנים למדתי לחשוב מה נוח לי, ולא מה חושבות החברות/ כותבות הספרים וכו'.

ממליצה😅

זה נוח להנקה ובגלל שיש לי מיטה ענקית צמודה לקיר אז זה לא מפריע בכלל

 הבעיה שהוא ממש מרגיש שאני מתעוררת בבוקר ומתעורר איזה דקה שתיים אחרי למרות שהוא אמור לישון (בעלי אחראי עליו בבקרים כי אני יוצאת מוקדם לעבודה)
 

אולי לתת לו שמיכה או חיתול להתכרבל איתו?

מורות- זה לא נשמע לי הגיוני שזה רווח. אולי במקרים מאוד נקודתיים.

תשאלי את מי שאת מכירה.

ממה שאני רואה

יש פעמים שעובדים עם תינוק מתוך אילוץ, לתקופה זמנית.

במקרה שלא מצליחים למצוא מסגרת, בעיקר לקראת סוף השנה, או כשיש שינוי פתאומי, והמעסיק מעדיף שיגיעו עם תינוק מאשר שלא יגיעו בכלל.

אני מניחה שזה גם תלוי באופי העבודה וגם בתינוק עצמו.

לא מורה אבל עובדת במשה''ח במקצוע שמאוד חסר וצריכים אותי. המנהלת רצתה לאשר לי להגיע עם התינוקת אבל לא קיבלה אישור מלמעלה.

חבל כי התלמידים מפסידים מזה... (אין לי מחליפה)