אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

זה היה סוג של פריקה כזו...

צודקת.

צריכה לעשות חושבים.

ו- לא בהחלט שאני לא עם מטפחת עלובה. זה היה שם כולל לכל המטפחות בעולם..

זוכרת שגם עברו מחשבות כאלו בעבר. אז מדמיינת את עצמי רווקה ונזכרת ברווקות מאוחרות שאני מכירה ונזכרת באלו שהיה להן קושי להרות ומבינה שלא הייתי רוצה להיות במקומן.

בקשר לחילונית - גם חילונית יכולה להיות עם ילד קטן בגיל צעיר במיוחד אם היא שובבה . 

וחוץ מזה בכל מקרה מגיע שלב שמגיעים ילדים גם אם זה בגיל 40. ואם זוג התרגל לחיות בכיף במשך שנים זה מזעזע את הנישואין ויש שמתגרשים כי פתאום הכל שונה. מכירה זוגות כאלו. 

הנוער שלהם אבוד הנשים והגברים חיים ביחד אבל לחוד הכל גישמי הריצה אחרי הגישמיות אין כמו הדת שיש במה להיאחז להבין שהחיים הנישואים והילדים זה הדבר החשוב ולא הדברים התפלים התחרותיות והלכבוש את כל העולם ולא מספיק להם

תתפלאי אבל ריקנות וגשמיות קיימות בכל המגזרים. 

יש בקרב החילונים בני נוער מצויינים, יש ביניהם גברים ונשים שחיים ביחד באהבה גדולה ולא לחוד.

להזכירך לא כל הזוגות הדתיים/חרדים חיים באושר.

ולך הפותחת, אני מאד מזדהה איתך. זה באמת מתסכל לפעמים וכל הכבוד שפרקת.

שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות.

או עובדות בבית- מסדרות מנקות מבשלות? לא קמות בלילה לתינוק?

נראה לי שהן כן.

ולגבי האהבה והזוגיות... אולי לחלק מהן באמת יש זוגיות פורחת... לחלק ממש לא. וזה לא תלוי אם יש ילדים או אין..זה פשוט תלוי בערכים שלהם. אם הם נאמנים אחד לשני, אם הם באמת עובדים ובונים את הזוגיות והאהבה האמיתית ביניהם או שמחפשים רק 'פרפרים' והתלהבויות שלפעמים דועכות ואז עלולים להגיע למקומות אחרים...(אצלם אין את הערכים של התורה ו- מצווה או עברה... אז למה שיעבדו על עצמם יותר מדי)

לא שאני מבטלת את דבריך חלילה..אני אפילו קצת מזדהה עם התיאור הראשון... כן, לפעמים לא בא להתחיל להשקיע בעצמך מרוב עומס ומטלות בבית ...ועד שהצלחתי להשכיב את הילד לישון כבר 10 בלילה ועוד לא אכלתי ארוחת ערב..

אז למי יש כח עכשיו לדבר ולצאת..

אבל-

כן צריך, לעשות לפעמים סטופ. פעם בכמה זמן לצאת לבד, להשאיר בייביסיטר או משהו.. 

או אם יש בוקר שהילדים במסגרות ואתם יכולים לקחת חופש..

רק אתם בדייט. ולדבר ולאהוב.

אפשר להכניס אהבה גם בדברים קטנים יומיומיים שלא לוקחים הרבה זמן כמו פתקים נחמדים עם הארוחת עשר וכד'

הודעות משמחות באמצע היום בפלא'

וכו' וכו'

ואפשר להחליט איזה יום- להתלבש יפה, אפילו שאת בבית.. זה עושה כיף.

לא קל...אבל צריך להשתדל.

בנוגע מלשפט שלך (אצלם אין את הערכים של התורה ו- מצווה או עברה... אז למה שיעבדו על עצמם יותר מדי)

 כי יש אנשים שיש להם מוסר וערכים ומידות טובות, גם אם אין להם תורה ומצוות. אז הם עובדים על עצמם כדי להיות בני אדם לפי הערכים והמידות שבן אדם ערכי וטוב שואף אליהם.

אני גדלתי בבית חילוני, ולהורים שלי יש זוגיות הרבה יותר יפה ומכבדת

מלהורים של האיש שלי שהם סוג-של דתיים, (מי שלא מכיר אותם מקרוב יגיד שהם דתיים בלי "סוג של" שאני אומרת ). חמי , חובש כיפה, שומר כשרות ושבת,

הלך למסזיסטית אישה באיזה ספא שהם עשו טיול אליו,

ולא הייתה לו שום בעיה לדבר על זה בשולחן שבת, ולא בגלל שכאב לו הגב בצורה יוצאת דופן.

אבא שלי בחיים לא היה חושב אפילו לעשות דבר כזה.

הם מדברים אחד לשני מגעיל, והם חיים אחד עם השניה בעיקר כי הם כבר התרגלו לסבול אחד את השניה.

או שהם מתעלמים אחד מהשניה, או שהם נובחים אחת על השניה. 0 חיבה וכבוד הדדי. גובל בבהמיות.

ההורים שלי : אמא שלי מעריצה את האדמה שאבא שלי דורך עליהו, אבא שלי אוהב אותה אהבת נפש , הוא לא בן אדם שמדבר הרבה ומצהיר רגשות, אבל במעשים שלו רואים שהוא אוהב אותה ,

מקדיש לה כל כך הרבה. תמיד ראיתי כבוד בבית, לא שמעתי ריבים ולא שמעתי צעקות בחיים,

בניגוד לבעלי שהיה חי בבית שעפו וצנחו בו צלחות זכוכית ליד הילדים.

אמא שלי תמיד , מאז שאני ילדה אמרה לנו דברים

כמו "אני מחכה שאבא יבוא מהעבודה, אני מתגעגעת אליו" או

"אני כל כך אוהבת את אבא שלכם" וכשלא דיברתי לפעמים לאמא שלי יפה, זה מאוד ,

מאוד הכעיס את אבא שלי שאני פוגעת בה. ראיתי אותם בתור ילדה תמיד יושבים בסלון ונותנים ידיים כשהם רואים חדשות או משהו בTV, מחוץ לבית בחיים לא, כי הם לא אנשים מוחצנים. 

יש הרבה שומרי מצוות שלא נחשפו לחברה חילונית,

ובגלל זה חושבים שכל החילונים חומריים, בוגדים, מגעילים וריקניים, שוטפים להם את המוח עוד מהגן . 

וזה ממש לא נכון. ויש גם דתיים בהמיים שמנהלים זוגיות גרועה. 

נתת דוגמה קיצונית של המשפחה של בעלך 

ואנשים בלי תורה ומצוות שבין אדם למקום,

אבל עם מוסר?

הם גם שווים לגויים?

ואנשים שהם שומרים על מצוות שבן אדם למקום,

אבל הם 0 במצוות של בין אדם לחברו?

לא צריך להיות שטחיים.

וזה בכלל סטה מהדיון של הפורום. מסכנה הפותחת.. מה רצתה סה"כ. תמיכה במצב שלה..

התורה והמצוות זה דבר אחד ודרך ארץ זה דבר אחר.

יכול להיות אדם (ואפילו גוי) בלא תורה ומצוות ועם דרך ארץ

לחילופין גם יכול להיות אדם שמקפיד על קלה כבחמורה ואין לו טיפת דרך ארץ.

אין קשר בין הדברים. כל יהודי צריך לעבוד בשני המישורים.

המשפחה של בעלה זו ממש לא דוגמא קיצונית. יש הרבה חילונים עם דרך ארץ והרבה דתיים שלא. (וכמובן גם להיפך)

הם יהודים כי אמם יהודיה. ואם אדם מקפיד על תורה ומצוות זה ממש לא הופך אותו אוטומטית לבעל מידות טובות. כבר ראיתי בחיי מספיק ת"ח ונשות אברכים שאין להם טיפת כבוד כלפי מי שעומד מולם.

זו התשובה שרציתי לתת לאנונימית

ולא ידעתי איך להתנסח נכון.

מצטרפת לדברייך לגמרי.

מוסר אלוקי שלא עובר עליו. ומישהו שיש לו מוסר משלו.. ברגע האמת או ניסיון מאוד גדול הוא יעגל פינות או לא יעמוד בו..

הקב"ה ברא אותנו עם מוסר אלוקי שמי שהוא ירא שמיים יעמוד בנסיונות

כל חילוני יעמוד בכאלו דרישות?

את כותבת דברים כל כך קשים מאנונימי.

ממש לא יפה.

ומה זה "מוסר משלו" ? המוסר הזה הוא לא רק "משלו"

המוסר הזה הוא מוסר שמקובל כנכון והוא חונך עליו מגיל 0 . 

כל מי שירא שמיים עומד בניסיונות?

כל מי שהולך עם כיפה על הראש הוא באמת ירא שמיים ומקפיד על קלה כבחמורה בדרך ארץ ובמצוות שבין אדם למקום?

את נשמעת כמו מישהי שעזבה את העולם החילוני בכעס כשחזרה בתשובה. 

אני לא ממשיכה את הדיון, לא כי אין לי מה לענות אלא כי כואב לי שככה דתיים מדברים ומזלזלים בתורה ומצוות  "לא משנה התורה והמצוות"...

להזכירך, הדיבור כלפי חמיך וחמותך הוא מזלזל לא פחות...

בלי תורה ומצוות ולי יראת שמים אין האדם יכול להתקיים כמו שצריך בעולם שהקדוש ברוך הוא נתן לנו

אני מזלזלת בתורה ומצוות?

מי אמר "לא משנה התורה והמצוות" ? אני לא.

הדיבור שלי כלפי חמי וחמותי הוגן, גם אם הוא מזלזל

בעלי סבל הרבה בחיים , וזה גם משפיע עלינו ביומיום , המראות והקולות והקשיים

שהוא ספג מגיל 0 עד שיצא מהבית ממשיכים להיות חלק ממנו, וגם אני חלק ממנו,

וזה גם יוצא עלי .

בפועל דודים שלי החילונים מקנאים בהורים שלי שמנהלים חיים דתיים. חיים של תורה ומצוות. לא שיש או אין להם כיפה על הראש- אלא באמת של תורה ומצוות.

את צריכה לחלק בין מי שהוא עובד את ה' באמת, למי שמגדיר את עצמו "דתי" "שומר תורה ומצוות" "אברך" וכו'..

יש מעט מאוד יהודים שומרי תורה ומצוות בעולם שיודעים להכניע את המעשים שלהם לעבודת ה' בכל מצב. קרי לנהוג בדרך ארץ מתוך יראת שמיים. כלומר שאם בא ניסיון לפתחי בעבודת המידות אני אכניע את עצמי לא בגלל שאני נולדתי בבית עם תיקון המידות וככה חונכתי ולא בגלל שזה האופי שלי מלידה, אלא בגלל שכך ה' אמר, למרות שזה בדיוק ההיפך ממה שאני מרגיש ורוצה וחושב כרגע.

רוב מוחלט של הדתיים/האברכים/שומרי תורה מקפידים על דרך ארץ לא בגלל שהם יושבים כל היום ללמוד מסילת ישרים ולשבר את מידותיהם הרעות אלא פשוט בגלל שהם פועלים כפי שחינכו אותם. ואם חינכו אותם שלא בדרך ארץ, הם לא יהיו בעלי דרך ארץ. וכבר ראינו הרבה מאוד ת"ח או אברכים או סתם בעלי בתים שומרי תו"מ שברגע שיש להם איזה ניסיון בעבודת המידות, הם לא עומדים בו ועוד מביאים ציטטות ואסמכתות מהתורה ולכאורה כאילו זה רצון ה' שהם יתנהגו כרגע שלא בדרך ארץ (וזה יכול לקרות לאנשים חוזרים בתשובה מול הוריהם, או לבוסים שמעסיקים עובדים ומלינים את שכרם, או לת"ח קצרי סבלנות ששאלו אותם שאלה בבית המדרש והם לא עונים בצורה מכובדת והכל עם "חותמת כשרות" של "תורת ישראל" - ואני בכוונה שמה את הביטוי האחרון במרכאות כי זה ממש לא מה שמלמדת אותנו תורת ישראל)

ומעבר לכך אם את מסתכלת בצורה שטחית, גם אצל ציבור שומר התורה והמצוות יש לשה"ר ויש בגידות ויש גזל. הדתיים והחרדים לא מושלמים. הם בסה"כ יהודים פשוטים שרוצים לעבוד את ה'. אבל מכאן ועד להחליט שבגלל הרצון הזה שיש בהם לעבוד את ה' אז בפועל ממש הם כבר הפכו למלאכי השרת והחילונים לאיזה ציבור רדוד וחסר ערכים - זה ממש שטויות!

הדתיים יודעים מה אמורים להיות הם לא תמיד מבצעים זאת בפועל.

בפועל, דרך ארץ אצל הדתיים לא מאוד רחוקה מזו של החילונים ולפעמים, תתפלאי, יש לנו ה-ר-ב-ה מה ללמוד מחילונים בתחומים מסויימים (כמו למשל בתחום של הלנת שכר ומשכורות!!!)

וכל מה שאני כותבת לא קשור לזלזול בקודשי ישראל או בקב"ה ובבניו, להיפך! זה פשוט להסתכל על המציאות בעיניים ולהפסיק להרים את האף מעל החילונים (או מעל כל מי ששונה ממני)

הגיע הזמן שכל ציבור וכל יהודי יתרכז בעצמו ובעבודת ה' שלו ויפסיק להעביר ביקורת על ציבורים שהוא בכלל לא מכיר ולא חי בתוכם.

mshlomo הוצאת לי עוד פעם את המילים מהפה,

אני חושבת בול מה שאת חושבת, אבל אני לא מצליחה להתנסח טוב כל כך כמוך,

מצטרפת לדברים שלך!! 

יישר כח ענק!!

כתבתי שלחלק יש זוגיות נפלאה ולחלק לא. אין להם את החיוב של התורה והמצוות... מה לעשות. בשעת ניסיון זה קשה.

ב"ה שההורים שלך אוהבים ומחזקים את הזוגיות כל הזמן. זה לא בגלל שהם חילונים, זה בגלל שיש להם שכר ישר ב"ה.

לגבי הדוגמא השניה שנתת על חמיך וחמותך זה בכלל קיצוניות. לא הכיפה על הראש אומרת עליך שאתה ירא שמים ושומר מצוות אלא המעשים שאתה עושה! חד משמעית!

אז אם יש איש שלא מכבד את אשתו חלילה או אשה שלא מכבדת את בעלה... אז הם בבעיה, הם צריכים לפתור אותה. אנשים יראי שמיים יעשו את זה מיד כשהם מגלים שיש בעיה כדי שחלילה לא יגרמו צער. יראת שמים לדעתי העניה זה ענווה.. לדעת שיש מישהו מעליך (הקב"ה).

ה"דתיים הבהמיים שמנהלים זוגיות גרועה" זו לא דוגמה שצריך לתת.

לצערנו מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות יותר מדי זמן... הנורמות אחרות, האינטרנט והפריצות זה דבר שלא גורם לאיזה הלם וזעזוע כמו שהוא צריך לגרום. וזה חינוך מגיל תיכון או פחות מכך.

אני שמחה לשמוע שיש יוצאי דופן..אבל זה כנראה לא ההלך רוח.

זה לפי מה שראיתי ושמעתי (חברות בעבודה, ניסיון של חברות בתיכונים, סיפורים מאנשי חינוך ועוד)

"לצערנו מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות יותר מידי זמן "

מאיפה הבאת את זה שכל מי שאין לו עול תורה ומצוות לא מחזיק בזוגיות?

אני מכירה חילונים נשואים באושר, ודתיים נשואים באושר 

אני מכירה חילונים גרושים, ומכירה דתיים גרושים .

מה זה יוצאי דופן ?

אלה לא יוצאי דופן ,

אלה רוב הזוגות שאני מכירה.

מה זה הלך הרוח ?

את מכירה את הלך הרוח?

או שאת מדמיינת אותו בצורה שהחלטת לעצמך ? 

סיפורים מאנשי חינוך? איזה סוג של אנשי חינוך ?

הרצאות מדרג ג' שכל מה שעושים בהם זה להגיד כמה רע שם ?

"אנשים יראי שמיים יעשו את זהמיד כשהם מגלים שיש בעיה כדי שחלילה לא יגרמו צער" ?

מה הכוונה ירא שמיים? מספיקה השתייכות למגזר החרדי או הדתי בשביל להיות בעינייך ירא שמיים?

כי אם כן, לכי לבקר במקלט בת מלך .

ה"דתיים הבהמיים שמנהלים זוגיות גרועה" זו דוגמה רווחת. 

גם חילוניים בהמיים שמנהלים זוגיות גרועה יש הרבה ולא חסר בכלל.

אבל אלה לא הרוב, ואלה לא הרוב , 

לא עשיתי מחקר סטטיסטי מקיף, ועדיין , אני לא חושבת שאצל דתיים וחרדים יותר טוב.

אני יצאתי מהעולם הזה, וממש לא היה לי טוב בו,

אבל צריך להיות הוגנים ונאמנים לאמת.

אולי תופתעי

השאלה מה האחוזים....פה לעומת שם

יכול להיות שיושב לו מאחורי המקלדת ילד בן 12 ומקשקש קישקושים.

בואי תראי לנו קישורים למחקרים מהימנים שבאמת בדקו את ההבדלים לעומק.

אולי תשוחחי עם רבנים חרדים גדולים שאליהם מגיעות כל השאלות האלו ותשאלי כמה דתיים וחרדים יש שבוגדים בנשותיהם?, ואולי תדברי עם הרב יהושע שפירא או עם הראל חצרוני לגבי אחוז נוטלי הסמים והשתיה החריפה בקרב הנוער הדתי? ואולי תדברי עם בנצי גופשטיין ותראי כמה נערות דתיות יוצרות קשר עם ערבים? ואולי פשוט תקפצי לביקור בכיכר החתולות ביום חמישי בלילה ותראי כמה תלמידי ישיבות/אולפנות/סמינרים יש שם.

מספיק לחשוב שהכל מושלם אצל הדתיים כי הם דתיים. בכל חברה יש בעיות.

וגם אם תמצאי משהו שאצלנו הוא באחוזים יותר נמוכים, תמיד אוכל למצוא לך תחום שבו החילונים יותר טובים בו (כמו לדוג' זה שהם מפרנסים עצמם יותר בכבוד, לא משנוררים, משלמים משכורות בזמן וכמו שמקובל בשוק. לא עושים שום תורה קרדום לחפור בה ולא מלינים שכר בשם כל מיני 'אידיאלים' נעלים. כמובן ששוב, זה לא מוחלט, אבל אצלם באחוזים - המצב הרבה יותר טוב!!!) 

רובם מסוממים רוב הנשים בוגדות גברים מביאים ילדים מתאילנדיות הבנות מקיימות יחסים בבית בחדר מגיל 11 איפה את חיה ?איך את משווה למי שהולך אני בדרך! תורה ומצוות.ואני אומרת לך את זה כאחת שגרה עם חילונים 

אחר כך עם החבר (כל פעם זה חבר אחר כי כשמתחילים ....)כאילו שהוא חבר שלו בלי לחשוב על הכבד של הבת או שלו האבא עצמו ממש סדום  אותם את מעריצה?הכל פרוץ בלי דרך בלי מצוות וכשיורדים יורדים עד למטה והכל שם תועבה זה החילונים של היום

כאילו שהן נשואות 10שנים בגיל 17 ילדה בצימר עם חבר בלי לשאול הורים בתי מלון וחוץ לארץ אין להם מה לכבוש עוד קעקועים אלכוהול סיגריות מגיל14 מה שאני יודעת מפה מי יודע ממתי הן מעשנות זה אמת ככה זה במושב שאני גרה בו ואחר כך האמא באה לבכות לי שלא מקשיבים לה ועושים קעקועים בלי לשאול אותה אפילו וכשהיא אמרה לה לא לצאת מהבית למועדון בערב שבת כשהיתה בת 15 היא יצאה מהחלון מול הפרצוף של ההורים שהתביישו לצעוק עליה שלא ישמעו אותם עכשיו היא מצטערת שהילדים לא בחינוך דתי כי הגדולה מקרינה על כולם וגם לבת 9 יש חבר מה לעשות שהיא רואה שאחותה בת 15 ישנה עם חבר שלה במיטה בחדר לידה בשורה תחתונה בהיכל אדמים ההורים ששלחו אותם לחינוך פרוץ שהכל מותר ושיהיו כמו כולם הילדה המדוברת יפהפייה ומתוקה שהיתה ילדה מקסימה והחברה הפכה אותה למרדנית ופורצת כל גבולות ובהכל ההורים אשמים המדיה הטלוויזיה הפייסבוק והשאר והאמא מודה בפניי אבל היא לא תשנה את אורח חייה וזה ימשיך עם שאר הילדים.עוד משפט כולם נולדים טהורים השאר הוא חינוך 

בגרסא החרדית/דתית

בחופשיות הפריצות חוגגת אוכל טרף אי שמירת מצוות בכלל אי שמירת שבת בישול בשבת ועוד הרבה דברים שהשתיקה יפה להם אל כיכר החתולות זה נוער בעייתי לא חרדים רגילים 

הדיון נסוב על "האם כיף להיות חילוני או לא?" כל מה שכתבת מראה שדווקא יכול להיות מאוד כיף להיות חילוני ולכן את סותרת את עצמך.

ולצערינו - כיכר החתולות - זה ממש לא נוער שוליים. ילדים שבאים מבתים טובים! רק לא מוצאים את עצמם בעולם אז הם הולכים לשם.

הכי קל להגיד "נוער שוליים" ולהתעלם מהבעיה. אחרי שהייתי שם בסיור הבנתי שזה יכול לקרות לכל משפחה דתית/חרדית נורמטיבית וכולם צריכים להיזהר מזה.

שאין להם אמצעים...אלא הנוער עצמו הוא נוער קצה. זה לא רוב הנוער ב"ה. זה יכול לקרות בכל מגזר ולכל משפחה ל"ע, אין בזה תעודת ביטוח, אבל במספרים זה עדיין שוליים... 

ב"ה.

שנזכה שבכלל לא יהיו בשום מגזר.

הנה:

http://www.kipa.co.il/now/45740.html

הנה עוד אחת:

http://www.kipa.co.il/now/67076.html

מה שראיתי בכתבה השנייה פשוט מזעזע. קשה לשבת בכיתה אז הם עוזבים, הורים קצת כועסים אז בורחים, התבגרות מינית אז מתאבדים, יש קצת הגבלות בחיים אז מתחילים סמים.

ובתכלס הרג אותי שבציבור חילוני כאילו הכל זורם "רק לא תכנסי להריון". קודם כל תלוי הורים ותת מגזר. וגם אם כן איך בדיוק בגיל 16 היא לא תכנס להריון? ומה עם כל הטראומות שצוברים מהתנהלות מינית כזאת? 

בכל ציבור ובכל מגזר יש כללים והגבלות. 

כנראה הורים היו צריכים לצעוק עליהם מגיל קטן ולהעניש קשות ולשלוח לעבוד מגיל 12 שיממנו לעצמם הכל חוץ מקורת גג ולחתן אותם בגיל 14. כך לא היו צריכים להתמודד עם גיל התבגרות ולא להשתעמם בכיתה. 

לכן זה יותר נפוץ אצל חילונים. בעלי שמע מכמה חברים שלו שהם חוזרים בתשובה שמה שהולך בתיכונים חילוניים זה ה' ישמור... כל מה שהאנונימית כתבה מעליך... ועוד יותר מזה.

וזה הנורמה שם. כולל גם חברויות ועברות בין בנים לבנים וכו'.

פשוט מורידה את רמת האמינות שיש לי בך ל 0 

למה את לא מזדהה? אולי את סתם טרול? ילד קטן ומשועמם?

לכתוב כאלו דברים נחרצים ופוגענים כלפי ציבור שלם ולא לעמוד מאחוריהם זו בעיני פחדנות לשמה! 

מה שכתבת זה כל כך הזוי וכל כך בוטה!

וחוץ מזה שלא כל העולם עומד על הנושא של צניעות את יודעת... שזה דרך אגב עוד איזה באג אצל הדוסים. חושבים שאם יש כיפה וציצית אז מותר לזנוח את כל הדברים האחרים.

אני לא מעריצה אף אחד. רק את הקב"ה!

אם הדתיים חושבים שהם נעלים מעל כולם רק בגלל שיש להם כיפה וציצית אז צריך להבין שזה שטויות! וכבר הסברתי למעלה באריכות ובנימוס למה (בלי להשתמש במילים גסות ובוטות וב"עובדות" שאין לי מושג מאיפה שלפת אותם)

תגידי לי, בת כמה את ?

עם איזה חילונים את גרה?

בשכונת הארגזים? בקרוואנים בבת ים?

שמיים

ועדיין האחוזים מדברים בעד עצמם.

את מוזמנת להתעלם מהם כרצונך...

זה שאת נתקלת במציאות מסויימת אצל דתיים לא אומר שכולם מלינים שכר וכו.. הבאת קישור למחקר

מפרנסים עצמם בכבוד זה ראייה שיטחית ביותר

אולי בעיניהם ללמוד תורה באמת משפיע טוב יותר על העולם?

יסתכל על עצמו. ויפסיק להרים את האף. 

באמת שאף אחד לא יכול כרגע לנחש מה יהיה מקומו בעולם הבא.

גם אם הוא חובש כיפה וגם אם לא.

אני בהחלט יכולה להבין למה אשה דתיה תקנא בחילונית

1. אולי התחתנה צעירה מאוד ולא למדה מקצוע או לא למדה מקצוע מתאים וכרגע נמצאת במצב כלכלי לא פשוט - צריכה להחזיק משפחה ברוכה עם משכורת קטנה וכל זה רק בגלל הבדלי מנטליות בין דתיים לחילונים כי אין באמת מניעה שהיא תלמד מקצוע נורמלי ותתפרנס בכבוד. משהו שאצל חילוני ממוצע לא היה קורה, כי זה פשוט להם שלא מקימים משפחה בלי אמצעים מתאימים (שוב, לא אצל כולם אבל אצל רובם. ובאמת אצל קרובי ה"חילונים המשוקצים שחיים יחד לפני החתונה" (כמו שתיארה פה אחת הגולשות) יש כלל שלא מתחתנים עד שאפשר להחזיק משפחה והם לעומתנו לא משנוררים מההורים, לא מטרטרים תינוקות באוטובוסים ומגדלים את ילדיהם בכבוד)

2. אולי היא עברה כמה לידות צפופות כי היא לא הסתדרה עם אמצעי המניעה (ואין לה פתרונות של אמצעי מניעה אסורים או הפלות כמו אצל החילונים) והיא נאלצה ללדת אותם ומרגיש לה חנוק וחסום ושהיא לא יכולה לזוז - מה שבטוח לא יקרה אצל חילונים.

3. אולי בא לה לגור בעיר גדולה ויפה ומרחיבת עיניים והיא לא יכולה כי היא צריכה להישאר "דבוקה" לקהילה הדתית שלה ולמוסדות חינוך של הילדים למרות שבא לה את הנוחות של העיר (מה שבד"כ לא קורה אצל חילונים כי הם לא קשורים לקהילות)

ולגבי הלנת שכר - מרוב שזה נפוץ שמעתי על זה כתבה ברדיו גלי ישראל. קלמן ליבסקינד קרא לזה "שוטף + מגזר" (כלומר יש את המושג שוטף +30/ שוטף + 60/ שוטף +90--- שזו הדרך לשלם לפרילנסרים) ובתכל'ס - זה "שוטף + מגזר" כלומר שבאופן גורף יותר נוח להיות מועסק ע"י בוס חילוני ולא ע"י עמותה/ישיבה חרדית/חרד"לית מקרטעת. היום יש בהחלט הסכמה שזו הפכה להיות תופעה במגזר החרדי - חרד"לי - דתי. שם זה מאוד נפוץ לעשות בעיות עם משכורות או לנסות לשנורר דברים בחינם מאנשי מקצוע וכמובן שהכל "לשם שמים"  וכי "אין ברירה" כי חייבים להקים את הישיבה/להחזיק את העמותה/להחזיק את המוסד שהקמתי כי המוסד שלי זה "קידוש ה' בעולם"

ובפן האישי - בכל מקום חרדי/חרד"לי בו עבדתי עשו לי בעיות עם משכורות, מאידך במקומות חילונים שעבדתי בהם מעולם: לא עיכבו לי תלוש, מעולם לא שילמו לי פחות ממה שמקובל בשוק, מעולם לא ביקשו ממני לעבוד יותר שעות ממה שמשלמים לי עליהם, מעולם לא עיכבו לי מלגה שהבטיחו לי שתיכנס כל ראשון לחודש והשאירו אותי בלי אוכל במקרר (כמו כמה כוללים שבעלי למד בהם). אם תלכי לכל אותם "בוסים" שהיו לי כולם יגידו שהכל זה "לשם שמים" ו "אין מה לעשות" ו"שה' יעזור" וש"בסוף כולם מסתדרים" ו"ישיבות/מוסדות חייבים לקום בעמ"י למען חינוך ילדינו" ועוד שאר ירקות שממש לא עומדות במבחן העו"ש שלי............

וכן, לפרנס ילדים בכבוד ולא בביזוי זה חשוב לא פחות מלימוד תורה.

אדם שלומד תורה ובגלל זה הוא מנצל את כל הסובב אותו ופוגע בילדיו ובאשתו (כמובן שלא כל לומדי התורה הם כאלו אבל בהחלט קיימים כמה וכמה שאני אישית מכירה), משנורר מכל מה שזז, חי על חשבון ההורים, חי על חשבון מכרים, מגלגל הלוואות מגמ"חים, לא נותן לילדיו את כל מה שהם זקוקים לו מבחינה רפואית או מבחינה תזונתית או מכל בחינה אחרת שחיונית להתפתחות התקנית של ילדיו, מוטב לו שיתכבד ויצא מהכולל כי אוי לה לאותה תורה!!!

אדם שלומד תורה ודאג לעצמו ל"סידור" שלא מעיק על הסובב אותו וזה בהסכמת כולם (ההורים שלו/ אשתו) אז מצויין. הבעיה היא שזה ממש לא תמיד ככה וכבר חז"ל דיברו על זה ש"אדם עושה את התורה קרדום לחפור בה" - שיצא לעבוד. ובכלל כל המציאות הזו של "אברכים בעלי משפחות" זו מציאות חדשה שלא היתה קיימת בדורות קודמים והיו גדולי עולם שעבדו למען פרנסתם. לכן בכלל לא ברור לי שזו מציאות שבכל מקרה "משפיעה יותר טוב על העולם" ממציאות של לפרנס משפחה.  

אולי זה שהדוסים חושבים שלהתפרנס בכבוד זה שטחי - זה משהו שהופך אותם בעצמם לחברה קצת שטחית?

אולי זה שהם חושבים שאם יש להם כיפה וציצית אז כבר יש להם "כסא שמור" בעולם הבא?

אנחנו בני אדם ולא מבינים בחשבונות שמיים. ודווקא ההתנהגות המתנשאת והמגעילה הזו היא זו שמרחיקה יהודים מדרך ה'. כי זה נראה מגעיל וזה מריח מגעיל והכי חשוב: אין שום ציווי מה' יתברך להיות דתי מגעיל ומתנשא (לפעמים זה נראה שיש דתיים שמזה הם שואבים את כל הכוח שלהם. לא מ: "למה טוב אצלי" אלא מ: "למה דפוק אצל כל מי שזה לא אני" וכל היום הם עסוקים בהשמצות כלפי מגזרים אחרים והמצאת "אחוזי נשירה וכיעור בחברה החילונית והתעלמות מכל מה שכן טוב בהם")

אנחנו שומרי תורה ומצוות כי ככה ה' ציווה. לא כי "אצל החילונים יש בגידות" ולא כי "הנוער שלהם לא מחונך"

גם אם אצלנו היו כל החולות הרעות ואצלם היה מושלם עדיין היה צריך לשמור תורה ומצוות כי ככה ה' אמר.

ומי ששואב את כל הכוח שלו בעבודת ה' מזה ש"אצלם הכל מכוער", אולי יום יבוא והוא יגלה (או יותר גרוע - ילדיו יגלו) שאצל החילונים לא הכל כזה "מכוער" מי יודע לאן משם עבודת ה' שלו תתחיל לנדוד?......

עבדתי בכמה וכמה וכמה מקומות דתיים ולא הלינו לי שכר....

את לוקחת מקרים ומשליכה אותם על ציבור שלם.לא נכון בעיני

אין לי זמן לעיין בכל מה שכתבת כי יש לי מלא לעשות.

אבל זכורני שגם בדיון של החתונות הצנועות את לקחת כמה מקרים שאת מכירה והשלחת אותם על כל הישיבה... וזה פשוט איננו נכון

יש לך כושר רטורי מעולה אבל הייתי ממליצה לך להיזהר להשמיץ על סמך של כמה מקרים בודדים

רק שישים לב מתי זו רדיפה אחרי כסף ולא לתועלת משפחתו

אם את לא מכירה את בעיית הלנת השכר/תשלום נמוך מהמקובל/הלנת מלגות/העסקה מעבר לשעות שמשלמים לך עליהם/שנוררות שקיימת בעיקר בעמותות/ישיבות/מוסדות חרדים/חרד"לים 

וזה שיש כמה מקומות בודדים שעבדת בהם ולא הלינו שכר לא אומר שהתופעה לא קיימת.

אני בהחלט נכוויתי כמה וכמה פעמים ממקומות שכאלו ולכן כולי תקווה להצליח לנתק מהם קשר לעולם. לא לעבוד אצלם, לא לתרום להם והכי חשוב - לא להסתמך שאתפרנס מהם.

ולגבי הדיון על הישיבה - הדיון היה על מה אתם האברכים עושים עם ההנחיה של הרב שלכם בנוגע לחתונות?

יש שיסתדרו עם ההורים, יש שיתכסחו איתם ויש שיעזבו את הישיבה. זה לא משנה אם המקרים "בודדים" כל האופציות יכולות להתרחש.

ומה שהפריע לי שם זה לא ההנחיה של הרב שלכם וגם לא המקרים הבודדים שמתכסחים עם ההורים, אלא החשיבה שאני יכול גם להציב תנאים להורים וגם לדרוש מהם לממן לי את החתונה. לא כולם טענו שם ככה (וכמובן שגם אין לי מושג מי מכל המגיבים שם שייך לקהילה שלכם או לא), אבל היו כמה שבהחלט טענו ככה. 

ותחסכי ממני את התשובה. שמעתי שם שלל תשובות "מעניינות".

אבל אני חושבת שאת מאוד מאוד מגזימה

את לוקחת כמה מקרים ומכלילה. אפילו עבדת בעשרים מקומות או היית ה20 חתונות.וזה לא הדיון

(בסוגריים הפריע לי מאוד שדיברת ככה כי השטח ממש לא כמו שאת מציירת )

זה לא הופך את זה לתופעה!! ולא להכללה על כולם!

לך היה ניסיון מר. אבל זה לא מעיד על כולם. ממש ממש לא

אבל הייתי חייבת להתקומם על הפסקאות הראשונות. 

א. לא כולם מלינים שכר כמו שאת חושבת. יש מקום אחד שאני מכירה שמלין שכר וזה ידוע לכולם. והוא בכלל שייך לחרדים מסויימים.

ב. בחיים בכל שנות בעלי באברכות לא עיכבו לו מלגה אפילו ביום אחד! וגם לא הביאו לו פחות ממה שמגיע לו.

ג. תמיד כשעבדתי במוסד כלשהו של הישיבה ושהמשכורת אמורה להגיע מהמליני שכר בסעיף א' הם דאגו לתת לי את הכסף במועד מעצמם כדי שלא יקרה מצב שאיש צוות שלהם לא יקבל משכורת בזמן (אפילו שהם לא אחראיים על השכר שלו אלא העמותה ההיא ...)

ולגבי עוד דברים- יש גם חילונים שמתחתנים מוקדם, למה את מוציאה לעז?

יש חילונים שגם מביאים ילדים צפוף. אז אצלם הכל טוב ומאיר ומרווח?

יש חילונים שלא מוצאים עבודה כדי לממן את החיים שלהם לפני החתונה. או לא מצליחים לסיים לימודים או אלף ואחת דברים.

אם את לא רוצה להשוות בין המגזרים אל תשווי בכלל בכלל. אם את משווה אז מה שאמרו פה לדעתי הוא די נכון..

אבל את מתעקשת שאצל החילונים הכל יפה ונחמד ואין בעיות למיניהן שלא רווחות אצלנו (רווחות, רווחות, לא לא קיימות! תבדילי!) אז אל תנסי למצוא איפה אצלם הכל מושלם לעומתנו.

כשאומרים את המילה "תופעה" מתכוונים שזה יכול לקרות באחוז יותר גבוה בתוך אותם מקומות ביחס לשאר האוכלוסיה. 

כלומר שגם אם שם זה יקרה ב 20% מהמקומות ובשאר האוכלוסיה זה יקרה ב 1% מהמקומות זו כבר מוגדרת "תופעה". נכון שזה סיכוי של 1 ל 5 אבל זה עדיין קורה פי 20 מהאוכלוסיה הכללית!!!

ומי בכלל דיבר על הישיבה שלכם? מה היא היחידה בעולם?

גם לגבי החילונים, אני מדברת על המודעות שלהם לעניין. לא על הסיעתא דשמיא שכל אחד מהם זוכה לה. 

ומטבע הדברים, במקום בו יש יותר "השתדלות", יש יותר הצלחה. כי כך ברא ה' את העולם, כדי שלא תהיה להם הצלחה מרובה יותר בתחום הכלכלי, צריך לקרות נס, לכן בציבור שלהם דברים מתנהלים אחרת ברמה הכלכלית. בגלל המודעות, בגלל ההשתדלות, בגלל שתרבות השנורר אצלם זו בושה גדולה ולא מקובל בכלל.

ובטח עכשיו את תספרי לי סיפורי ניסים על התפרנסות של אברכים. אז אסביר לך כבר כעת, שזו לא הכוונה שלי ושזה לא קשור למה שהתכוונתי. התכוונתי לרמת האמידות של משפחה. הכנסה פר ילד. שם בוודאי שההכנסה פר ילד היא יותר גבוהה (באחוזים) ביחס לדתיים. גם בגלל שהם מביאים פחות ילדים אבל גם בגלל שהנושא הזה הוא בנפשם (ובנפשנו הרבה פחות). אם את רוצה לזלזל בערך הזה - זכותך. בעיני, לגדל ילדים בכבוד בסיסי זה מוכרח.

ואני כן אנסה למצוא איפה יש נק' שטובות אצלם ולא אצלנו כי על זה נסוב כל הדיון. יש פה כמה נשים בשרשור שבאות לומר ש"שווה" להיות דתי כי אצלם הכל (בלי יוצא מן הכלל) דפוק דפוק דפוק ואצלנו הכל דבש, ואני מסבירה לך ש א. זה בכלל לא נכון. ב. זו לא טענה בכלל. אנחנו שומרים תו"מ כי ככה ה' אמר ולא כי אצלנו יותר "שווה" "כיף" "מוצלח" (כי זה בהחלט ממש לא תמיד ככה, ולפעמים הפוך לגמרי)

מגדר זה גבר או אישה , gender .

את נראה לי התכוונת למגזר.

ולא נראה לי שחקרו אי פעם מחקר סטטיסטי אמין ורציני לגבי

אחוז הבגידות , צריכת סמים וגירושים במגזר החילוני לעומת המגזר הדתי .

אם מצאת מחקר כזה,אשמח לקישור.

זה לא משהו שאפשר באמת לחקור. 

אם חקרו דבר כזה, זה על סמך שאלונים.

נותנים לבן אדם שאלון, ואומרים לו לענות על שאלות כמו

"אתה בוגד בבת זוגך ובוגדת בבן זוגך?"

"לאיזה מגזר אתה משתייך?" 

מה את רוצה שהוא יענה? ברור שהרבה אנשים יענו לא, גם אם הם כן.

כי אין לי כח לויכוח קטנוני וילדותי. 

רוצה תגובה הולמת- תכתבי בצורה הולמת.

ואז אהיה מוכנה לשבת ולחשוב ולכתוב.

שלא ישמע- אני לא מסכימה עם אף מילה שכתבת.

למדתי חינוך והתעסקתי ועודני מתעסקת בחינוך. זה אומר שאני שומעת השתלמויות והרצאות על כאלה דברים. אנשים שהיו בכיכר החתולות וכו' ויצאו ומספרים

אנשים שעברו הרבה דברים וכו'

לא אנשים שאת יכולה לדבר אליהם ככה בחוסר כבוד.

לא יודעת באיזה חינוך גדלת, אני רק מקווה שההורים רוו קצת נחת.

קוטעים ומפריעים להתפתחות וחיי האם...

שנניח והיית חילונית, אז נכון, ובאמת היה לך יותר זמן לעצמך ולבילויים,

אבל או שהיית מוותרת על הדבר המדהים והמשמח שנקרא ילדים , או שלא, ואז שוב היית כבולה.

באמת זה נשמע חלום , להתעופף, לכייף , להתייפיף, וזה באמת באמת חשוב.

אבל אני חושבת שאת יכולה לעשות את זה גם עכשיו, למצוא את הדברים שעושים לך טוב, להתלבש יפה (אז מה אם את בבית!) להתאפר, להתיפיף, לצאת בערב, למצוא מה עושה לך טוב - ללמוד, כושר, הצגה,

ולעשות את זה.

כי להיות אם לילדים זה לא אומר לוותר על עצמך, אפשר גם לתת לעצמך את הכיף , וגם לקבל את הכיף והסיפוק המדהים מהילדים שלנו, וביחד זה שילוב מנצח!!

(וגם אם עכשיו כמה שתשקיעי זה יהיה בקטנה, כי יש לך פחות זמן, עוד מעט הם יגדלו ואז תשאר הנחת והכיף!)

דווקא הרווקות החילונית הן הכי מסכנות!

משתוקקות להתחתן ולהקים משפחה ולהיות אמהות אבל הגברים שם מפחדים ממחויובות כמו מאש.

את יודעת על כמה חילוניות כאלה שמעתי שיולדות ילדים לבדן? כחד הוריות? העיקר להיות אמהות.

וזווית נוספת- נניח אותה חילונית שעכשיו היא בזוגיות ללא ילדים נהנת מהחיים מבלה ומטיילת.

בגיל 35 או 38 היא תחליט שהיא רוצה ילדים ואז תכנס להורות ולכל הקושי שכרוך בזה אחרי שהתרגלה שנים להיות חופשיה ואילו אנחנו, שנהפכות לאמהות בגיל צעיר יחסית, בגיל 35 כבר נהיה עם ילדים גדולים בבית שאז כבר אין את הקשיים הטכניים האלה של החוסר אפשרות לצאת מהבית והקימות בלילה. ואז יגיע זמננו לטייל ולהנות...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

למשל: יציאה לסיבוב עם בעלך, על הדרך לקנות רוגלך ושוקו ולאכול אותו על ספסל בגינה. ה"נזק"- 20 ש"ח.

 עוד רעיון- לגנוב קצת זמן ולקרוא מגזין או ספר (אפשר להשאיל מחברה, ללא תשלום)

 לצאת לחברה מהסוג שיודע לצחוק

 להכנס לאתר "אשירה", יש שם הרצאות מצחיקות של ימימה מזרחי (שקלים בודדים)

 בייביסיטר ב-15 שתרחץ ותשכיב את הילדים, ואת תוכלי להכנס מתחת לפוך עם קערת פירות מפנקת

  ועוד ועוד...

והכי חשוב- ברגעים הקשים להרים עיניים לשמיים, ולומר תודה שאלו הקשיים שלנו! יש זוגות שמתחננים לקשיים האלה!

לצאת למקומות שלא עולים כסף כמו פארקים וכו' ולעשות דייטים עם דברים שווים שהכנתם (זה אמנם עולה המצרכים אבל הרבה הרבה פחות)

וממש מדי פעם לשים קצת כסף בצד ולצאת לאיזה קפה ועוגה..אולי למצוא מקום שלא עף על עצמו במחירים..

החילוניות מקסימות ויש להם קשיים כמו שיש לנו בהורות.

מה הקשר בין חילוניות לצורך הטבעי להשתחרר לפעמים מהמטלות האינסויות של בית וילדים.

מאיפה הסטיגמה ואני אומר בעדינות- וההתנשאות הזו?

מאוד צרם לי לאורך כל השרשור

תודה שאמרת את זה

מי שיש לה קצת ילדים, יכול להיות שיש לה פחות עבודה בתכל'ס...

לא מניסיון...בנתיים.

לרוב. כמובן שיש כאלה שלא.

תמיד יש כאלה שלא בכל מגזר על כל סטיגמה שאומרים- יש כאלה שלא.

את מקבלת שכר על כל קימה בלילה החלפת טיטול וכו... וואו, איך את משפיעה טוב בעולם

מגדלת לה' יתברך צאן מפואר

תפרגני לעצמך דברים שובבים- איזה חוג זומבה, לא יודעת. משהו כזה שעולה בראשך ואפשרי

ויש לי הרבה מאוד מה לתקן. אני עצמי בעלת תשובה, ויש לי אח חילוני ואח דתי לאומי. עברתי תהליך ארוך של בירור פנימי על מנת למצוא את הדרך המתאימה לי ביותר מבחינה השקפתית ודתית. כיוון שעברתי דרך כה ארוכה, והתייעצתי הן עם רבנים מהמגזר הדתי והן עם רבנים מהמגזר החרדי אני מכירה את כל העולמות.

בסך הכל באתי לענות לפותחת על מנת להרגיע אותה, שכל הנורמות המקובלות בציבור החילוני (כפי שכתבתי: לגור אחד עם השני, להתחתן בגיל מאוחר) עשויות לתת אשליה של כיף ושל שחרור. הפותחת מקנאה בחילונים כיוון שהיא חשה שהם מכייפים יותר בחיים, ובאתי להסביר את המציאות היותר אמיתית.

'הכיף' וה'שחרור' האלו בסופו של דבר לא מסייעים להם לחוות אהבה גדולה יותר, או לחיות חיי משפחה תקינים יותר. גם אם יש כאלו שגרים אחד עם השני לפני החתונה וחשים אהבת אמת גדולה, אחרי החתונה הם כבר מתרגלים למגע הפיזי וזה כבר לא אותו דבר.

נכון שיש חרדים ודתיים מושחתים, אבל אתן חייבות להודות שזה פשוט בגלל שהן לא הלכו בדרך התורה. התורה היא תורת חיים, וכל המטרה שלה זה לזכך אותנו, לעדן את המידות.

ויש לי תיאוריה די מבוססת שאנשים בוחרים איך לקרוא טקסט כלשהו על פי מה שהם חווים או מרגישים ולא באופן אובייקטיבי..

לבדוק שאנחנו עובדים את הקב"ה כי זה רצונו והוא אוהב אותנו ואנחנו אותו

לבדוק ביננו לבין עצמינו איזה שדר סמוי אנחנו משדרים לילדינו ובלי קשר מחשבות על החיים:

האם אני מעריץ יותר את החילוניות ורואה בה דברים נעלים יותר?

ולעומת זאת אני מזלזל בחרדים/חרד"לים כי יש להם בעיות מסויימות במגזר.

לכאורא המשותף עם הדתי הוא הרבה יותר חזק. שנינו מתפללים משתדלים לקיים מצוות וכו....

והמשותף עם החילוני, בעיני הוא פחות כיוון שהמטרה המניעה איתנו בחיים היא שונה. (חילוני שלא מקיים תורה ומצוות)

ולמה אני מעריכה יותר את החילוניות יותר מעל הדתיות עם שלל בעיותיה?!

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

אנצל את זה כדי להודות לך ממש

מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...

היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.

המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,

אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.

חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים

ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.

אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.

נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.

מכסים אנטיביוטית.

באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים

כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן

אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.

אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת

יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?

בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)

זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי

לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?

באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה

ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו

וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....

הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים