מכניס ולוקח
בזרוע בכוח
חודר וצורח
מקלל ובורח





משאיר אותה יתומה
זעקותיה קורעות הדממה
עיניה מביטות ניכוחה
כבויות מתות באימה

צל לחישות
נדמה כסופה
מבקש לדעת
קץ לסבלה

רוצה למות
לברוח אל עצמה
להעלם ולאבד
את טיפת הגיונה

לאו דווקא,
בדרך הנכונה
שילוב של שתים
כמו פצע
שמוציא מוגלה
מכוסה
אך מגולה
חידות נפתרות
בשעת בין ערביים
עיינים עצומות
נפקחות בנתיים
היכל חסום
נפתח באחת
דממת שועלים
שיגיון נחת.

לו יכולתי למרק את חיי
להציגם כראי
שיראוני ערום ועריה
שיפענחו צפונות ליבי

לו הייתי
דג ששט בים
לו יכולתי לדאות
לו הייתי נעלם

לו היו שפתיי מפיקות
זמירות לאל עליון
לו היה שולחני ערוך
ולא נתוץ לאבדון

לו ידעתי לשורר
ולו מעט משיריי
לו הייתה בי דעת
לו הייתי שה איתן

לו היו כנפי נפתחות
ובוראות עולם של משתנים
לו היה קיים קצת שקר
בתוך ים של רחמים

אם הייתי
כבר יודע
מה כוחה של אהבה
אז לבטח
הייתי שומע
את צלילי הד נשמתה.

חיפשתי לי מילים
אך הם חמקו עברו
ונעלמו כלא היו

אני מלך המילים
נותרתי חסר מילים
ללא צלילים הסרים למרותי
ללא שתיקות נוטפות רגש
ללא הגיון
חסר ערך

נטול הכס
נטול שליטה
שרביט אדם
הפך
לעלה תאנה

מילים, מילים
חיים, חיים
שברי חיים
שברי מילים
עפים
חומקים
נעלמים

לו רק יכולתי
לו רק רציתי
לפרוס כנף
לדאות
אל עבר
שום מקום

אל עצמי.

לעולם לא עוד
הוא מילמל והבטיח
לעולם לא דמעות
יתערבבו בדם השיח

טיפות דמים
וזעקות שבר
כלים מנופצים
מתיזים איבר

וכחול ימים
שלוהט בשחור
ושיברון הדמים
זועק מן הבור

ולחישות פיות
נוטפות מור ואלם
ורסיסי חיים
זולגים מן הצלם

ודת אלוהים
מתפוגגת בזעם
ועיינים מתות
בוערות בנהם

וכאב
של חתן דמים
הוא לי ולך

ורטט
של כיסופים נעלמים
נשאר לנצח בליבך














כתבתי את השיר על רצח,
הפיגוע בפריז ליתר דיוק
מה שהיה במערכת העיתון
הפעם העליתי אותו
בגלל אדם ישקר שזכיתי להכיר
ונרצח שבוע שעבר במהלך דייט בירושלים
שלום שרקי הי"ד


כלים מנופצים
מתיזים איבר

פצצות שמתפוצצות ומתיזות אברים לכל מקום
הן ברמה הפיזית והן בלבבות שמתרסקים לאחר מכן.

ודת אלוהים
מתפוגגת בזעם

האיסלאם שהופך את המלחמה
כביכול שלו ל"מלחמת מצוה"
שמעיד לתרץ זאת בהוראה אלוקית
כגון אותם גברים שמשתמים בדת
כדי להצדיק את ההתעללות בנשותיהם.

ועיינים מתות
בוערות בנהם

עיני המחבל-
קנאות ואש דתית שרוצה לשרוף את העולם.

והדרך השניה
פתלתלה ומכוסה
שחור עצים
מתערבל בשתיקה
ערפל מוריק
מרקד בלחישה
ובסוף
כמו זורח
מאיר נר
אבוקה
אך למעשה
חשיכה שוררת
דממה ועוד שתיקה.

עת סובבנו אט
ברחבי הבירה
שירח משקיף מעלינו
שמעתי את שירת
רחשי ליבי
ששרים לך
שיר הלל

עת עצרנו
למול נופינו
דמינו לשמוע
את קול האל

מרכינים ראשנו
עמדנו דוממים
נוצרים במבט
זיכרונות ראשונים

ובעת כרעתי ברך
וביקשתי את ליבך
את פרחי אהבתי לך נתתי
לשים טבעת בידך

וכשעמדנו יחדיו
וחופת עננים פרושה מעלינו
בדוק של קדושה
שמים נפתחו
ומתוך הערפל
נראה הוד תפארה
ובשקט נשא קול

היו ברוכים
היו מלאכים
היו איש ואישה
לבנין איתנים.

כמה הוא חשוב לי.
אבל אני בספק אם הוא ידע אי פעם
הוא לא יבין, הוא יפרש זאת לא נכון
והמצב רק יחמיר.
לפעמים עדיף לשתוק, גם כשאתה רוצה
להתפוצץ מרוב מילים.
מרוב רגש שבוער לך בפנים.
ואתה יודע הוא חייב לצאת.
אז אתה שותק, וכותב...
כותב לו, כותב לך, כותב להם
את מה שהפה לא יוכל להגיד
אולי לעולם.
כי אמת עירומה לעולם תשאר
ובאין - מבט דמע
לעד ינצר.
אני שותק ואני אוסיף לשתוק
אבל אתם -
אתן חייבות לצרוח.

אני שטן ומלאך
שטן ומלאך
מלאך ושטן
והם חגים יחדיו
מסתובבים במעגלים
אינסופיים
נופלים, קמים
מתאווים, יגעים
מתהפכים.
בגוף אחד
סערה
מתחת לעומק
רוחשת עלטה
מתחת למים
ישנה ביצה
טובענית, מבעבעת
כוספת לנשימה
נעדרת
נהדרת
תשוקה
מלטפת
ולוחשת
דממה
רק דממה.

ועיינים
אבודות
בין אלף מבוכים
של דמעות
וריקנות
מבט ריק
מבט חלול
מת
כמו בובה
על חוט
נע כאחוז כישוף
כישוף כושל
כישוף כושל

נע ונד
נד ונע
קללת המת- החי
נהפכה לברכה
עם כאב עולמים
וצרחת אלמוות
עם זעקות וקללות
וכיסופי מוות

שיברון
הפך לחלום
והגיון
נמוג לדמיון
ופחד
חסר שם
מלא פנים
הפך למציאות
מפלצת חזון
הפכה לתפלצת
משוגע,
משוגע
משוגע, משוגע, משוגע
ודם אדום
כמו הלילה עצמו
עשוי מאש לוהטת
ששוצפת
ומבקשת
לשרופני חיים.

שקרים חיים פה הלילה.
שקרים יפים,
מתוקים.
שמבטיחים הבטחות,
ומפתים.
שמראים לנו
כמה
אנחנו עירומים.

שקרים צוחקים פה,
הלילה.
מבודרים, משועשעים
משתעשעים בנו
כבובה על חוט.
בשנינו.
מקרבים, ומרחיקים
ריקוד נודם
של שיכורים.

ואת באה אלי,
יחפה.
מבט פנייך נוגה
ואת זוהרת
בריקוד של שתיקה
פותחת בפניי
צופנות חייך.

ואנחנו שותקים,
באהבה.
שלא יחדרו לנו
שקרים.
ואנו נושמים
בעלטה
נשימות חדשות
של אוהבים.

ואת פוסעת חרש,
הולכת מעודנות
אל קו הרקיע
שנפרש באופק
ואת
נודמת קלות
שכחול שמים
נמוג
בחורף.




והאמת /
שאין אמת אחת או שתיים,
ציפור ברחה לי מהידיים,
והשקר בן חלוף.
(שלומי ארצי)

בחשיכת בין ערביים
הם
כוססים ציפורנים
נועלים מגפיים
גבוהים
שיסתירו את כל
מה שהם מפחדים
שיראו.

בחשיכה
הם רוקדים
ריקוד מתערבל
נעים במעגלים
זה סביב זה
יחדיו
כאחוזי טירוף.

הם חגים
מנהלים דיאלוג
כמעט נימוסי
כמעט
כמעט אנושי
מתחת לפני השטח
משייפים ציפורנים
מחכים.

מחכים לשעה
שבה יוכלו לתקוף
מתחת לקרקע
אורבת המפלצת
מחכה
מחכה
מחכה
דוממת
משוועת לדם
לחישות.

הוא ענה
היא שותקת
הוא גונח
היא זועקת
זעקות שנלחשו בעלטה
רסיסי דמעות
רסיסי חיים
במעטה של
מתנה.

והרוח לוחשת
נשכחות
מפיגה זיכרנות
מתמלאת כיסופים
למקום אחר
לעולם אחר
לצלילי זיכרנות
ורגעים.







"אני אדם משומקום
שמחפש לו
רק
סיבה
לנשום"
(אביב גפן)

את יודעת
אתמול חלמתי עליך
ראיתי אותך עטופה בלבן
עם שמלה וזר
מחכה לחתן
ראיתי את פיך הנפער
בשאלה
אך הד קולך לא הגיע לאוזני
רציתי לצעוק
רציתי לבכות
אך קולי נאלם
רציתי לדעת שעוד נותר לי סיכוי
להינצל
שעוד לא איבדתי כל
רציתי לשאוף לרצות ולגעת
רציתי רק מעט
לנשום.

וכשהד לחישותי הטמירות
נשא את אחרון כיסופי הנסתרים
החלו עיני ממטירות דמעות
נושאות זיכרונות, נוצרות רגעים

וכשדממת הלילה הגדול
איימה לבלועני חיים
נשאתי מבטי מעבר לאופק
אל המקום בו צוחקים המתים

חשבתי להתחכם
להביס את אחרון שברי האדם
אך מלך
ללא כס
ללא צלם
נדם.

ומי ישורר את אחרון רינוני
יזכיר את הד שברי מחשבתי
ומי יתאונן ויצעק ויגע
בכאב אשר שוכן בתוך לבבי

וחושך עמוק
עשוי ללא חת
נעוץ כחרב
בתוך סלע מצפוני

וקיסר שהפך
לעלם מת
ונשאר עתה
רק אביון חרישי

ונדם השיר
נמוגו צלילי
התו האחרון שנכתב בדמי
עוד נותר קצת חותם
עוד נאסף, עוד לא תם
את אשר ביקשתי על מיטתי






"עומק טוב נמצא בעומק רע
רק עמוק יותר..."

אני חושך
שנינו משחקים
מחבואים.

את בוקר
אני אושר
שנינו מתערבלים
כמו זוג יונים.

ואת יודעת
לאהוב
כמו שכבר
שכחתי.

ואת זוכרת
גם לתהות
על החיים
עלי
ועל אתי

ואת
נהרות ושצף אש
ואת מילים צלילים ונס
ואת תהום
ואת צללים
ואת יללת הרוח
בין ההרים.

ואת קוסמת
שמכשפת אותי
אליך
ואת נושמת
אבק דרכים
שמחול מדבר
בעקבותייך.

ואת פוסעת
שאור הכוכבים נוגע
בכפותייך
את נפתחת
פורשת זרעותייך
וצונחת
אל התהום.

ואם נגיד את האמת
בעולם אחר
אולי היה סיכוי
לפרוח

ואם נגיד
את האמת
כבר לא נותר
ממנה דבר

ואם נגיד
ואם נשתוק
ואם נזמר
עוד שיר
אחרון

ואם נדע
להאמין
שאולי
יגיע יום אחר

ואם נגיד
את האמת
שאין כבר
שום אמת
רק בור ריק
של אסונות

ומציאות
של הזיות
הופכות
חוזרות
ומתהפכות
בעיר אחת
של אסונות

ואם נגיד
את האמת
פשוט עייפתי
מכל המשחקים
מהשקרים
שבחיי
ממשחקי
המבוכים

ואם נגיד
שאמרתי די
ואם שוועתי
לפרח דל
למיטה חמה
לשמיכה קרה

ואם נגיד
או פשוט נשתוק
ואם נידום
או סתם נימוג
ואם נביט
ואם נסבול
ואם ניקח
ואם ניפול

ואם נגיד
אולי
והלוואי
ואם נזכה
לאורו של אכזר
ואם נביט
ואם ניפול
לתוך השווא
אל החלום.

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מרגיע אותך כשאת עצובה?
מי מחייך אליך בלילה
ללא מילים?
מי שר לך שירים
ללא תווים?

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי מייחל אליך בכל ליבו?
מי אורג לך שירים במסתרים?
מי כוסף אליך יותר מהחיים?

מי אוהב אותך יותר ממני?
מי חולם עליך גם כשקשה?
מי ילטף וימחוק את כל פחדייך?
מי יאמר לך שאת אהובה?

מי ישמור עליך בלילה?
מי יסתכל עליך במבט של אוהבים?
מי יחלום רק איתך לבנות לו בית?
מי ידע להתבונן אל הנשמה?

מי אוהב אותך
כן, מי אוהב אותך
יותר ממני...?!

חושך,צלמוות
קור שחודר לו לאט
דמעות של אהובה
שנופלות אט אט

ריח אדמה חרוכה
נישא באוויר
פרחים מלמטה
למעלה מלחשים

פרח נקטף
וקמל לו ברגע
נעלם,אבד
ונבל גם הרגע

לאיש לא יחסר
דמעה לא תרד
רק שקט יזהר
באש האמת

המנסר,החתוך בבשר החי
דם חיי זולג כמים
נשפך על חרון אף וכעס
מבלי תכלית ונסיון להבנה.
והם בצחוקם הגס
מביטים בי
צחוקם מהדהד באוזני
זמן רב אחר שהד קולם נדם
ואני יודע
שיום נקם עוד יגיע
"ואומר לך בדמייך חיי,ואומר לך בדמיי חיי"!

העייפות שבקצות אצבעותיי
מפהקת את אחרון פיהוקיה הטורדניים
מחשבות כבדות ללא נשוא
מהדהדות כאלף תופים
ומולי הליל
מצלצל חרישית
מזכיר נשכחות
מלטף הצרחות
ובהס הכל נודם

כשבובה בלי עיינים
בוכה בתוך כפור אפל
אצלי נעצמות השפתיים
כמתוך סרט נופל

ובאבוד קולי
אדמם בלאט
ובשיכרון כוחי
ארמוס דעת

ובעת שיברון
מחשבתי האחת
ינגון צליל
חיוורון המוות הנורא

ידום מיתר
ינתן האות
באבוד חיי
תנצנץ הבשורה.

ביום בו הלכת
השמיים הוריקו פתאום
ורוח חרישית נשאה מילותיי

ביום בו אבדת
זכרתי את הד נשימותייך
וכאב עז כמו דקירות סכין
חרך בבשרי

זיכרונות מתוך נבכי הנפש
צפו מעל פני השטח
נושאים את שמך בדומיה

מלאכי מרום נדמו
הס הושלך בעולם
כמו היה מבצרו של מלך
בשר ודם

וכשכאב שאול הנפש-באר הדמים
איים להכרעיני באחת
מצאתי בעומקי עומקים
את כוחי שאבד

נעול בתיבת שבעה מנעולים
עטור עוז והדר
אך כמו תיבת פנדורה נעלמה
משקיף אל עבר הגן

אך בטרם אגע
ואפתח את פיתוחי חותם נפשי
נגוזו צלילי
נשימת שלהבת כפור
נדמה באחת
ומבעד לפתח התשוקה
צנחתי.

אחר הצוהרים אביבי היה אותו היום, עת הבטתי חרישית באופק. גן הכוכבים שבשמיים החל כבר לנצנץ במלוא עוזו, ושלהבות גחלי השמש החלו במסעם אל עבר חציו השני של הכדור. וכל שרפי הלילה פרשו כנפיהם, ומבעד לשמיים שחורים כאור עצמו נגלו למולו מראות השמיים. לגבי דבר אחד לא היה לי ספק, הרגע הזה הוא רגע של פעם בחיים. או שמא רגע של פעם במוות. שנות אור רבות עברו מאז אותו היום בו הוריקו השמיים חרישית ורוח נושאת אבק אפפה הכל, עת השמים החלו ממטרים כדורי אש משל היו דרקון הפוער את לועו. אולי היה זה רק דרכי לזכור את אותו היום אך בליבות כולנו קיננה ההרגשה שזהו שחרו של עידן חדש, האם עידן זה יהיה טוב מקודמו או שמא שוב תשוקותינו הבלתי נשלטות יבאינו אל אחרית קצינו, בידינו הדבר. כלה דבר השמיים והארץ החלה לומר את דברה. עלו גלי הים, תהומות רבה פערו לועם והארץ זעמה כבמחול שדים. קור וסער החלו מכים בכל, ומעטים היו הניצולים. אבי לקחני בזרועתו ביודעו שאלו רגעיו האחרונים השליכני אל ספינת החירום ואמר: לך לדרכך בני, שליחות גדולה נפלה בחלקך היום להיות מושיעו של גזעינו, לך בכוחך זה והושעת את עמינו. אלה היו דבריו לי טרם הטסני מרחק אלפי שנות דור אל כוכב זעם זה בו הנני שוכן היום. אלי הטוב ריחם אלי וחונן אותי להיקלע לחווה נידחת באמצע שדה תירס שם זוג איכרים אימצני על חיקו ובין זרועות האם המגוננת מצאתי לי מקלט. אלה דברי לי לכם, שארית זרעי. אוי לי כי מעלתי בשליחותי אך מה אעשה וגזע כוכב זה הינו חלוש ותאב כוח ולא היה לי מנוס אלא לעת ככל יכולתי על מנת להושיעו. אוי ילדי גולו את חרפת גזעי מעלי ומצאו את שארית תקוותנו האחרונה. וטוהר אבותינו יהיה בעזרכם. לאו ידריך אתכם וישמש לכם כמנהיג לאחר לכתי אל קברות אבותינו. ואל תפחדו ממתן שם ושארית לזכרינו. רוע גדול ניצב באופק ואליכם להיות מוכנים כנגדו בבוא היום, בו יכה אתכם ללא רחם.
אלו דברי נאום קל-אל מכוכב קריפטון המכונה בפני בני האנוש בשם סופרמן.

אתם יודעים
מה זה
לשוטט בעולם
שרק הד פסיעותך
מארח לך לחברה?!

לדמיין את תכול השמים
ואוויר הפסגות
ולנשום רק ריק חיוור
של אלף אסונות?

ערים שנכחדו
מלאות בעפר
ולב שנדם
טמון עם אפר

ושלכת הסתיו
מוריקה חרישית
בבוא האכזב
מבכה היא שנית
את עומק השסע
מיני השנאה
בעמק לוחשת
מילות נחמה.

ופרח זרזיף
שקמל עד בלי די
זוכר נשכחות
נסתרות עד מתי
בו העצב ינבל
תעלה שוב שמחה
ושמים תכולים
ינהרו למולה.




"שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס
לשמים מתגשם
וחוזר..."

הוא ידע תמיד שהרגע הזה יגיע
אצבעות ידיו דיגדגו
האור נע סביבו כבתוך מחול טירוף
הוא לא זכר איך הגיע לשם או מה הוא עושה
הוא רק ידע שיש לו משימה גדולה מידי
מכדי לשכוח אותה.
הוא ניסה להיזכר
שואב כל קמצוץ של זיכרון מתוך נבכי מחשבתו
במעומם התחילו מנגינות הזיכרון לשוב אלי אט אט
הוא נזכר בבית קטן בערבה
גינה מטופחת, פרחים מנצנצים מכל עבר,
ילד וילדה משחקים בגשם.
הוא פתח את השער חרש
נחוש בדעתו לסיים את הפגישה בהקדם האפשרי.
האדם שבא לפגוש
"האדם ההוא" קרא לו בינו לבין עצמו
לא היה איש שנעים לפגוש
"ככל שאסיים את השיחה מוקדם יותר כך ייטב" חשב לעצמו בזעף.
אבני החצץ חרקו תחת מגפיו
אך מעבר לכך דבר לא השמיע קול
כאילו העולם עצמו נעצר בשער בחצר
לא המיית פרה, לא נעירת חמור דבר לא חדר את מעטה השקט.
הוא המתין לו בצללים עם שתי כוסות ג'ין על השולחן
הוא התיישב מולו והמתין.
הזר בלע בשקיקה את הכוס הראשונה ולאחריה מבלי להניד עפעף בלע גם את הכוס השניה.
הוא גרגר לרגע ואז פתח את פיו, קולו היה נשמע כקול שמגיע ממרחקים, קול שלא נשמע בעולם זה זמן רב מידי.
"אתה יודע מי אני ויש לי שליחות בשבילך" הזר הניח בידו קופסה יפיפה מעוטרת בתכשיטים רבי עוצמה וקסם וצבועה בצבע שיברון לב.
"קופסה זו נועדה ללורד נעמן" לחש לו
"לא לאיש מלבדו אסור לאיש מלבדו לפתוח אותה" התרה בו.
האיש עזב את החדר כלעומת שבא, מבלי משים החלו רגליו לפצוח בהליכה מהירה משל שלטו הם בו ולא הוא בהם.
כששם לב לכך מצא את עצמו כבר ביעד אליו שלחו הזר.
לפתע הוא חש דחף בלתי נשלט לפתוח את הקופסה, הוא ניסה להילחם לזה לרגז הזכיר לעצמו את עוצמתו של הזר
ואת כוחו האינסופי. אך במשנהו לא הצליח לעמוד בפיתוי ופתח את הקופסה.
בפנים על מאבד עלי שושנה אדומים כדם נחה לה יד
ולא סתם יד, הייתה זו יד של ליידי עשירה עוד לפני שהבחין בטבעת הזהב משובצת היהולמים היה בטוח בכך.
העדינות של האצבע הזו, פיתולי הקווים העדינים לא הותירו מקום לספק שאין זו יד של משרתת.
קריאת תדהמה פרצה מפיו שהבליחה בו ההבנה
כי אין זו אלא ידה של אשתו של לורד נעמן.
אחוז חלחלה סגר בחבטה את הקופסה, הוא תמיד היה מודע לאכזריותו של הזר אך רמות כאלה של סדיזם הותירו אפילו אותו אחוז אימה.
הוא עמד שם בפתח טירתו של הלורד
והרגיש שעמוק עמוק בתוכו תמיד ידע
שהרגע הזה יגיע...

התאמיני בי
גם כשאבד התום
התאמיני בי
גם כשאבד החום

התאמיני בי
גם כששגאיתי
התאמיני בי
גם כשחשכתי

בעולם של שטויות
מבוכים,תהיות
כולנו באותה הסירה.
נבוכים ונופלים
משתטים,צוחקים
לעבור את הלילה הבא.

כמו אלוהים
כך חושבים וטועים
מסתובבים בעולם.
משועממים ומחפשים
ולעולם לא מוצאים
את האושר הנעלם.

כי למרות הכל
אנחנו בני אדם
ששוגים יותר מכולם.
אך איננו יודעים
ממשיכים,מכחישים
כביכול ליבנו נדם.

אך מנגד אמשיך
להעיז,להביט
אל תוך עייניך
ואבקש אז בקול
מבוייש אך נבון
סליחה על רגשותיך

והאפור יתגלה
נוצץ,יפיפה
ויאיר את כל הצבעים
ואזי אדע
עווני אשא
עד סוף הימים










מנגינות מדומות, משטות, מזייפות
מטשטשות לי את שביל הזהב
מתנגנות בי, משקרות לי, מציקות.
רציתי להבין קצת, להרגיש איזה ערך
וסמכתי עלייך שאת תגלי לי את הדרך.
ונשמתי אוויר מזוהם והלכתי בערך
התהלכתי שולל עד לכאן.

אני רואה, אני מרגיש
אני רוצה, אני אדיש
אני חכם, אני יכול
אני גיבור כל כך גדול
הכל אני, אני הכל
אני חזק, אני בתוך בועה
סתם מנופח בלי שום ערך
וידעתי בסופו של דבר, היא תתפוצץ לי בדרך
התביישתי, כמו מצורע הרגשתי בערך
ואולי זה הכל עד לכאן
והלוואי שזה הכל עד לכאן

אנשים ישנים, משתגעים, מתנשאים
רוקדים ונשרפים לאורו של ירח,
להשתגע, להתבדח,
סתם כי מישהו רצה כל כך
להרגיש כמו איזה מלך

(עמיר בניון,הכל עד לכאן)

כאב עמום הפנה מקומו
לזעם עצור
שעולם החל לנוע
כבתוך מחול שדים
עלים מוללו
צללים יללו
ואני
בערתי מזעם.

כשעולמי חרב
כאחוז טרף
חיפשתי מוצא
או לפחות קצת מקלט
ידים מגוננות
נהפכו לצרחות
הקאות, הכאות ודם.

ואלוהים שצחק
עם מרפי שצעק
שגיון, שיגעון, נגיחות.

ועצור שזעק
ודימם וצעק
ואצלם?!
רק נביחות...

ומילים שצרחו
את כאב השתיקה
שעצר בעצמו
מבלי די

וסבל חדש
שחשב שנדם
עוד שב, פרח
ואז שוב נרדם.

אם תביט
אל כחול השמים
הניבטים באופק
כשהעננים זזים

אם תדע להקשיב
לקול הנפש
גם בשעות
שהאוהבים נפרדים

אולי אי שם
בין פיכחון לאשליה
תחזור להאמין
בהם - בעצמך

מתוך כאב
תצמח תקווה
מתוך האין
תשאר אתה

כי יום חדש מגיע
נושא בכנפיו בשורה חדשה
עוד אופק ממריא
מעבר לרוח
הגיע היום
בו תהיה עצמך.

הוא נכנס לחדר והצדיע.
המפקד הורה לו בניד ראש לשבת.
"למה אתה כאן?" הוא שאל.
הוא הביט לו הישר בעיינים ואמר:
"כי החלטתי שמפה אני יוצא רק באחת משתי האופציות,
או בתור קצין,
או בשקית."

היה ואבד
עודנו בדד
רוצה לחזור לעצמו

ואתה זוכר
צליל מתעורר
מנגינה שנושאת אותו

למחוזות אחרים
רחוקים נושנים
כמו מקיץ משנתו

ועתה אחר
שמח,זוכר
את עומק דברו



"ישנו קו דק מאוד שמפריד בין עומק לדיכאון"
הגענו לראשון אך לא יכלנו להכילו די זמן
גופנו לא עמד בעומס... אז הוא ברח...
אבל מה אם אתה לא יכול לברוח?
כי אין לך לאן?
ואתה רוצה... כל כך רוצה!!!
כי זה קשה! כי אתה חנוק ולא יכול יותר!!!
אבל שום סירה לא תשא אותך לנינוה?
כי אחרי הכל... זה אתה...
ומעצמך אולי אפשר לברוח,
רק עד הסערה...

אתמול נעלם
מחר נדם
ועתה רק שקט נשאר

דממה מלטפת
מערפלת,לוחשת
על הסוף המר

ונשמתי זועקת
בוכה מיואשת
על אודות האכזר

האש תשיב
ברגע משיב
את נהמת העכבר

וזיכרון יגעש
לפתע נרעש
ממוטט חדרי הענבר

ועתה נעלם
ההד הנדהם
מאותו גורל נמהר

משמים
הד ניתז
והדף אלף מבועי תבל

משמים
רעם צץ
והארץ רעדה כצל

וקול אימים משווע
זועק יללות שמחה
בינות לכאב ולשיברון
עוד נשמעת מנגינה

כבישי הנפש
דרך הסתרים
שבילים אבודים
צצים ונראים

ועם שאבד
ביום חשוך של שמחה
עוד מעט ויוותר
לבדו בדממה

ולו תשכילו
רק להביט
מעבר למראה הנשקף
אולי תצליחו
להאמין
לקול הרפש
שזעק

לבד
והיאוש שוב עולה ומפעפע
בודד
בים של פיתוים שוב טובע
נפרד
בין גלים לשכחה מתגעגע
והוא
עוד מעט כבר משתגע

נשמה כלואה בגוף
רוצה לזעוק
צלקות שנחרטו בלילה
בחשיכה אז מצאה מקלט
ואילו עתה המפלט הפך לכלאה

לו יכולתי לזעוק
את כאב הדמים
על אובדן ושיברון
של תמימות
לו יכולתי
לספר במילים
על הזעם, הכאב
והרצון למות

אך באין מילים
אזעק דמעותי
תחת סלע השטן
ובעת אשא ידי
לקטוף שושנים
רק קוצים אראה
אל מול עיני

היה ילד
שבגר מבלי דעת
אך נשאר עוד כזה
רוצה לחבוק וגם לגעת
עוד בדובי כשקשה
ועולם אכזר
שהחריב את חייו
בית נתוץ לרסיסים
משפחה מתרפקת
משפחה מתפרקת
כאב, כאב
וצללים.

היא הלכה עייפה
כפות רגליה מבוססות בבוץ
או שמא בדם?!
עירומה וערומה
הנחש רודף בעקבותיה
בורחת ונסוגה
כל עוד נפשה בכפה

היא צעדה הלוך שוב
מבלי משים
סובבה את המחוז
כמו הייתה כלב
הרודף אחר זנבו

הרצון להקיא
ולהתנתק מהגוף
בו זמנית
היא כמו רצון הנשמה לפרוח
ורצון הגוף לברוח

שתי כוחות מלוכדים נעים באחת
שתי כוחות נבדלים זעים בפחד
כל אחד ותירוצו עימו
כל אחד ורצונו שלו

אחת היא
אחת לעצמה
אחת לעולמה
אחת לנפשה
ואחת לחייה.

סכינים ארוכות דוקרות בלחש
דוקרות, דוקרות, דוקרות...
רסיסים של זעם מבליחים בנהם
שתיקות, שתיקות, שתיקות...

והגוף כבר כמה
למקום ללא זמן
וללא שם
אי שם מעל
בו יוכל להשקיט
את כאב הנפש
אבל לנוח?!
לנוח אפשר רק בקבר!

משמעות זו
מילה כה מצחיקה
בעולם של כאוס ומבוכה
איןן איש טוב
אין איש רע
בגוף אחד נעים יחדיו
שני אנשים במסכה

כי מציאות
היא כמו מראה
ראליסטית ונוקשה
כאן זה לא מקום לחלשים
כאן זה רק משחקים
משחקים...

סמים וכאב
דם וקאש
רק לברוח מהכל
עם כוס בירה
ומנת אלכוהול
לברוח, לשכוח, לשקוע
בדמיון

והוא עוד ממשיך לצחוק
את צחוקו הקר, הגבוה
למעלה למעלה
מעל לכל גל
מעל לכל זמן.

אל מערכות ארצו יצא
בחירוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת

את שלהבת אש קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז, המצמית והנורא
הניף חזון ארץ אחרת

על זאת תקונן ארץ
בנפול גבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה

כשתכבי
אני אהיה שם למחות את דמעותייך
כשתרצי
אני אבוא מבעד לצללי חייך

ושתדעי
אז אנחם
אפרוש כנף
ואעלם
אל עומק שאול
דמיונותיך
אל עבר צליל
שירת חייך

ומנגד אז אביט
אתבונן וגם אקשיב
לקול הבכי
צליל דקיק
לשוועתיך
אל הצדיק

ושפתי מלחשות
לבוא הגשם
קץ הפלאות
מיני שירים
נושנים
מתגלגלים
ונעלמים

ומנגינה
אז בי חודרת
כואבת,מנסרת
מזכירה ומלטפת
אך מנגד נעלמת

אולי הייתה זאת הזייה
על נסיכה יפיפה
שלחיי הביאה אושר
שללחיי הביאה אודם

ועתה כמו מקיץ
מהנסתר מהזקיף
עת המציאות נשברת
ומעת אבוא
תחת לשם האשד
אז אדע
את נשל הנחש



"אחרי שנקרע הים
היה שקט
חכיתי לשעטת המרכבות
שתעלה במרדף
לליצן שיפרוץ מהקופסא
לערות הארורה
שתיקח אותך ממני
באבחה
בדיוק כמו שבאת..."

(אחרי שנקרא הים,עמיר בניון)






"הטוב כי לא
כלו רחמייך
והמרחם
כי מעולם
קיוונו
לך"

בין כסא ריק
לשמיים צלולים
ישבתי וחשבתי

בין עופות
ושרפי אש
ישבתי ונצרתי

שלהבות אש
וכס תהום
זעלפות נס
צפות בהמון.

אתם לא תבינו
כי זה כלי ריק
שבור
מאציל מלכות
רק תוהו נשאר
כס דמים
נמלא בעפר

ים
של מלח
מלא גלי
עופרת
כספית
כסף-רעל
נודם.

ערפילי שחר
מבקיעים
או שלא?!

קול מצהלות ילדים
עת הזמר מפציע
ועינוגי פעמונים מתנגנים
ניגון אינסופי ומפתיע

צלילי שלכת נופלים
ואנו באמצע
מבטים לפתע נפגשים
בזוהר הרקיע

עיתים שמחים
עיתים נובלים
ריקוד מתערבל
מבעד לעננים

ובטרם חרש בלאט
תחת פתח חלונך
אשא עיני אל-על
ואפגוש במבטך

ענוגה-נאווה
היפה בנשים
כפרח הרימון רקתך
סוגה בשושנים

ובעת אנדור
נדר קודש עולמים
על אצבעך ענדי לעד
זר שילומים

שבועת עולמים
לנצח תבער
הנני-אלוף נעוריך
נושא שיר נמהר

בלילות חשוכים לא ירח
שרק הכרית הייתה עדה לדמעותיו
היה הוא פורק את משברי ילדתו האבודה
את הדמעות שלא בכה
את הכאב שלא ידע מרגוע
ואת הזעם שלא ידע מחילה.

הוא לא זכר מתי זה התחיל
נדמה היה כי היה שם תמיד
רובץ כאבן שאין לה הופכין
מתרוצץ אנה ואנה
חובט בקרביו ומבקש לשרופו חיים
גם כשניסה להתעלם ממנו
להגיד לעצמו שתכף, רק עוד רגע קט
הוא יעלם לתמיד
היה הוא מהתל בו
נותן לו לנוח קצת על זרעי הדפנה
ואז ברגע בו חולשותיו והגנותיו
היו בשיא השפל
היה הוא תוקף במלוא העוצמה,
מזכיר לו שהוא עדין כאן
ושהוא כאן בשביל להישאר.

בשלב כלשהו בחייו
התרחב הוא אף למעגלים אחרים
"אולי" הוא חשב לעצמו
"אם אחבר אותם למעגלים נוספים
הוא ידעך קצת אצלי?"
אך הוא המשיך לצחקק לו בלעג
בז לחולשותיו ונסיונותיו האינסופים לנחמו
תמיד הוא היה נוכח, ותמיד הוא יהיה נוכח

אתמול, היום, מחר
בכאב אין קץ.

צללים צלילים וצילצולים
אורות צבעים מתערבבים
נעים יחדיו במחול מטורף

העצמות היבשות חזרו והתאחדו עכשיו
האם כך יכול גם הלב המרוסק?!

ואל תשכח את האיש שמלמטה קורא לשמוע צעדך
ומבקש ומתחנן עכשיו לדעת את רזיך

הכל בוער וזה כואב
שהזמן במרוצו ממשיך
לא נעצר לרגע לא נדם הפגע
במין אכזריות דתית

והכאב אינו נתן למדידה
רק דמיון נשאר למחשבה
על מה היה ואיך שגינו
כך לחשוב על עתידנו

אז רק תדע
שהאל למעלה ששומר
עוד לא גמר את תלאותייך

ומחיוך ישאר רק טעם מר
של ילדות נשכחת מאכזר
וגם אם לחשוב תמשיך ביחד
שוב הגל יבוא וינפץ

אז תניח תן לזמן לשמור
את שארית חורבת אנושיותך
ואז תדע שבאמת אתה בודד נורא
ותשאל את עצמך איך הגעתי הלום
ואם אפשר עוד להמשיך לדעת

במקצב ללא רון
בצלמוות שנוגעת
תמשיך בדרכך
אל קרקעית הצלחת

היה לו חלום
חלום תכול עם עיינים כחולות
ומבט של תמימות
היה לו חלום של שלום
ששב ומזכיר שוב ילדות

אז הוא רצה וכסף
אך לא האין להתאמץ
וחלומו האחד
כך אבד
נעלם ללא גבול וקץ

עם מדים וכומתה
נכספה נשמתו לעד
לנצור בלבבו
זיכרונות שלהבות
של אש ודם
יללות אימהות
שקולם כבר נדם
ושלשה נערים
שאש אוכלתם
שעלו חיים
עם מזבח דמם.

והגדוד הנכסף
נהפך לשיברון
ופחדו הגדול
התממש לו פתאום

כשטורי האדם
נפלו במפולת גלים אדירה
נשא הוא את אחרון צלקותיו
בדממה.

כשהארץ רעדה לכל צעדם
והשמיים השחירו מקול הדם
נשא הוא את כאביו
בדומיה.

והכאב הזה
והשקט הזה
צרח יותר מכל זעקה
זעק יותר מכל צרחה
ושרף יותר מכל שריפה

אלוהים
לו תחמול על גוזל בלי כנפיים
ששכח איך לעוף
לו תביט מכס שמיים
תלמדו שוב לרוץ

לו יכלו גלי הים
לסחוף את כאביו
לו יכל ללקט חול שמים
את אחרית צללי חייו

וכשטורי חיילים במסע בלי קץ
הלכו בלילה בשתיקה
לתוך כרית דמעות אבודות
נבלעו בשעטה

וכשהדם על המדים
עוד לא ייבש
נדמו הצלילים
רתחו הרוגים
וביקשו את חייו.




אלוהים לו תנצור רבבות הדמים,
לו תנצור,
לו תזכור...

לך
אהובתי הניצחית
אשרוק אלף מנגינות של זהב
לך
אהובתי התמידית
אמלא אף נחל אכזב

כי אחת לי את
ביגון, בשמחה
אחת לביתי
אחות לצרה

כי כשמעיניי
זולגות דמעות
תמיד היא שם לנחם
עוטפת בחום
נוצרת מבט
ואזי- ודאי אתנחם

תלתליה שחורות כפחם
ושפתיה ענוגות
עייניה כזוג יונים
משחקים בין ערוגות

קול צחוקה
כקול מעיינות מפכים
וכשהיא בוכה
גם מלאכים דומעים

ואיך אוכל כלל לתאר
את שפעת איילתי הנאווה
ואיך אכתוב לך שיר הלל
בין שמירה לעוד שמירה

אך רק זאת דעי
ולדברי הטי אוזנך
אחת את יונתי תמתי
ולעולם לא יעום יופייך

אז עד מתי
נהייה לחצי
גלי לי נא את רזייך
שימי ידך בידי
ונצעד יחדיו לעד.

אני יושב לי בבית המדרש (בית המדרש שלי מזכיר לעצמי בלחש)
ומנסה להוריד את מחשבותי למילים. מאז ומעולם הייתה קשה לי הנקודה הזאת. היכולת להביע משהו עמוק כמו מחשבה ולהופכה לדבר פיזי ומוחשי.
כמה הזדהתי עם אותו מדרש על משה רבינו ע"ה שהשורש להיותו מגמגם נבע מחוסר יכולתו לפשט את האלוקות לכאורה הפכו המשלים של מרן הראי"ה קוק זצוק"ל.
פעם עוד נסיתי להתמודד,להיות "כמו כולם".
מהר מאוד התייאשתי מזה...
אבל לא על כך רציתי לכתוב היום.
לחזור הבייתה-שתי מילים כל כך פשוטות,כל כך יומיומיות ו"פושטיות" ועם זאת מילים שטומנות בחובן כל כך הרבה כוח כל כך הרבה משמעות ומורכבות,במיוחד עבורי...
אז חזרתי הבייתה,אחרי שבועיים שלא הייתי בו,אז למה הכל מרגיש כל כך שונה? למה אני מרגיש כנטע זר דווקא בין אליו שקרובים אלי יותר מכל?
אנ"ש-נכר במילה שחיפשתי,מגלגל אותה על לשוני ונזכר באותו הטעם,הטעם שאבד לי מזמן יחד עם דברים רבים...
אני מסתכל עליהם,משווה בין אז להיוםורואה אותם,רואה אותם באמת. מבלי המסכות והעטיפות החיצוניות מתבונן באמת בכל אחד ואחד מהם.
באיחור אני קולט שרבו מספר הפיאות והכיפות הגדולות,כמו גם מספר בעלי השיער הארוך.
ושוב,כמו גל שמתנפץ על המזח חור הקונפליקט,ביתר עוצמה.
אז והיום,אני והם.
רואה אותם ביחד,רבים,צוחקים,מתווכחים ומשלימים ונזכר בערגב שוב בדברים שאיבדתי. את אותו תום והשמחה,את הרגשת הביחד, הידיעה שתמיד שלך תמיד פה באמת(!) בשבילך. ושתמיד אתה מוקף בחברים.
השיחות בחדר אל תוך הלילה,היכולת באמת להקשיב,פשוט ל-ה-ק-ש-י-ב(!!!)
והיום?- אני מפטיר לעצמי במרירות,בקושי לשמוע אני מסוגל שלא לדבר על להקשיב,בקושי לאחרים שלא לדבר על עצמי...
והחברים?- אין בליבי טינה עליהם,להיפך, אני יודע שהם עושים את מירב המאמצים לשמור על קשר,אז זה כבר לא אותו הדבר...
כל אחד בישיבתו,חייו ועסקיו.
שבעה התארסו,חמישה התחתנו-אני מונה בלחש.
היום אירוסין בצפת,ואני םה כל כך רחוק,פיזית ועוד יותר מכך נפשית.
תוהה מתי כבר יגיע תורי?!
המציאות שוחקת ומי כמוני יודע...?
אז למה תחושות הבדידות והריקנות הזאת? אני תוהה לעצמי.
נזכר בשיחה שדמעתי היום,על התל אביבית שגרה בעיר 40 שנה וחזרה לשם אחרי 13 שנים.
את תחושת הניכור והחוסר שייכות שלה בתוך ים השחור.
לראות את המקום שפעם היה פארק ועתה בקושי רואים את ירוקו,רק אותו השחור המחניק והעוטף עודנו מפעם בתוככו,
וחושב על ההקבלה.
כיצד המקום שבו העברתי את מיטב שנותי(תרתי משמע) הפך ללא יותר ממקום של זיכרונות...?
למה אני פה? מסתובב עם מבט כבוי בעיינים ומבכה על העבר ומתגעגע על אשר חמק ואבד לו?
ושוב כמו תמיד באותו המצב צפות ועולות למולי שאלות פילוסופיות קיומיות:
מי אני?מה אני?עד כמה הפכתי לחיצוני?עד כנה התרחקתי מהאדם שהייתי פעם?מהי תכלית חיינו?האם למשהו כחשהו יש באמת משמעות כאן?ומה לגבי האהבה?האם יש לה תכלית נסתרת שטרם גיליתי או שמא כל מטרתה היא לקחת מאיתנו ביחד איתהאת תמצית האושר שעוד נותרה בנו?
נאנח לעצמי,מניח את העט בצד ולוקח רגע או שנים להפוגה.
תמיד הייתי כזה מהרהר לעצמי,חושה הרבה יותר מידי...
זהו גם יסוד הםער התהומי בין הדרכים שבה רואים אותי בני האדם...
מביט מסביבי ורואה את אותם עלמי חן שאפילו בזמנם הפנוי(והמועט!) הם מנצלים ללימוד,ושואב מהם קיצוצי נחמה...

"בסוף הדרך עוד תהיה מאושר(...?)"




"כשכבד הדבר להתנשא לאט לאט,הכרח הוא להתרומם בבת אחת ולהשתמש במידת הגאןה של קדושה,
ולהשקיף על עצמו בעין טובה מאוד,ולמצוא את הצד הטוב שיש בכל מגרעותיו.
כי תכף שאדם נוץן את דעתו לדרוש את הטוב,מיד מתהפכים כל חסרונותיו לטוב,ויכול האדם למצוא בעצמו רוב טוב מאוד,
ואז ישמח בטובו מאוד וירבה מידי יום ביומו את הפעולות הטובות בלב טהור ומלא תקות ניחומים"
(הראי"ה זצוק"ל)

שבילי החיים נאורים לפני
בטוחים ומחייכים
ואגלי טללים זוהרים מתחתי
מנצנצים וצוחקים

מהרגע שפגשתי אותך
אני כבר לא אני
נהפכתי לאדם אחר
נהפכתי לאיש אמיתי

ילדתי
אין מילים שאוכל לתאר לך
את אהבתי
פסגות של אושר פורח
ניבטות למולי
כשאת באה אלי
כמו שוכח
את כל דאגותיי
צרותיי,כאביי ופצעיי
נעלמו כאינם

אני זוכר את היום בו נפגשנו
שלווים אל מול הים
שסער ואיים וגעש
מול ליבנו שפעם

ולבטח אז ידענו
גם נשבענו ואמרנו
יד ביד עוד נפסע
אל שער חיינו

ילדתי...

ועתה ניצבים אנו
כאן מתחת לחופה
מבוהלת,קצת חוששת
עת פוסע הוא לקראתה

אושר גדול אז פורח
ומאיר את הסביבה
זה הרגע שלהם
בתוך ים המלחמה

ילדתי...

זהויות
שונות חיות בתוכך
את רוצה לחשוף
לגלות את אישיותך

רצונות ותחושת
רגעים,דמיונות
מבול של צבעים מסחררים

נסיונות,נפילות
תשוקות ודמעות
זה הכל משחק של חיים

והזרע שהרקיב
עוד ישוב ויפרוץ
ילבב בצבעים מרהיבים

והלב שנדם
עוד ישוב ויפרח
וירטיט מיתרים רדומים

וניגון אז יושר
ינפץ היגון
ושלכת החורף יגדע
ומנגד ישיב,
האויב הידיד
את אש האהבה.

מאחורי ההרים כך מספרים
שוכנת לה אגדה חיה
עטופה בצללים
מלאת כיסופים
צוללת במעמקי התודעה

ואי שם בהרים
בינות לשיחים
אורב עטלף מטורף
שיניו דוקרנים
תלתליו הצחורים
נמסים בין שלכת הסתיו

אך לבטח
עוד תוסיף שאת הרוח
תניע את עלי השכחה
בגן הוורדים
ובעת אריק חרבי
וארים ראשי
היא תפסע שם
למולי.

עטורה בזהב
עטופה מלמלה
בגד שני לראשה
וצינת החורף
מעולה באכזב
היא הד לצלילי נשמתה

אך בבוא הערב
עת ביקשתי ידה
נמוגו הצללים
נשאו כיסופים
מבעד לכאב המשוכה

ובעת נעתרתי ידי
אל-על
וצרחתי את שמו בדומיה
מיני מזמורים מעולים בתוגה
הפכו לסלע מצפונה

וגשם עז החל לרדת
נושא את שלהבות אשד התשוקה
אך בלב קר- לב אבן
רק צלקת נשארה.

בעת אנצור באר דמים
תדמם ארץ בלאט
ובעת עיני התמלאו כיסופים
לרצון הארץ האחת

נשאתי מבטי
אל שמש שחורה
שהאירה את יומי האפל
בארץ חשוכה
כדממת הצל
בארץ שיגעון
נעלם האל

ואויבים חסרי פנים
גדעו חיי
חיללו את עוצמת ליבי ונשמתי
חתכו מתוכי חלל ריק
חתכו את רגליי ואת קולי

ואיך אזעק על אודות העוול
בעת שיברון הבכי עוד לא נדם
ואיך אדע הזהו העלם
אשר לעד ישאר מיותם

ועיניו עוד נצורות
רגעי צחוק ועולל
לעד ישאר הוא צעיר

כי על ארצו
חירף את נפשו
למלא משאלות אביונים

ועם שפל
כאגרוף קמוץ
אך רפה אונים וחלש

להגיד-
הן נלחמנו
הן כתשנו לדק
אך איתנים הם עומדים למולינו

נחושים לרצץ
להרוס, לקצץ
את נטיעות ביתנו

ועד מתי נהי ובכי
להרגל יהפך בחיינו
ועד מתי שיברון ודמעות
יהיו מנת חלקינו

כוח החיים זולג
מבין שפתיים חשוקות
עיינים עצומות לב פראי
דפיקות חזקות
נואשות

והאושר חומק
כמו לא היה קיים
לעולם לא נודע לא ידע
ומנגד יביט הצל המבעית
יחפש רסיסי אהבה

והנני ניצב כאן חרש
נזכר בצלילים של ילדות
מבעד לערפילי התכלת
ממשיך בקול ענות
למות.

כמגדלור נישא בחשיכה
את עמדת שם יחפה
כעלי שלכת נופלים
עייניך צופות למרחקים

והרוח לחשה לך
אז ברכות
על ילדות שחלף כבר זמנה

הילדה שהיית
עתה לא תשוב
נשארה בדודה וזנוחה.

רוצה להתכנס, לברוח
אל מקום אחר, בלי כוח
אנשים רבים בחיי עוברים
בלי חיוך בלי שמחה על הפנים
ואני כגרגיר אבק שנע ברוח
מתנדנד בין נחשולי החיים
גל אחד עובר אך השני מגיע
מאיים להרוס הכל ואותי להטביע
כי בחיים יש קשיים נסיונות וירידות
אך בזמן שכולם ממשיכים מהבור לעלות
רק אני ממשיך למטה,נופל לתהומות
מיאוש מהחיים נמאס כבר לחיות

היום הגרוע בחייך יתחיל כמו יום רגיל
אחד מני רבים
לא תופיע פיה בחלומותייך
וגם לא שטן
תעורר לך בבוקר מבלי לדעת
מה מצפה לך.
תצחצח שיינים, אולי תתקלח
הכל יהיה שגרתי,
אולי שגרתי מידי.
ועת עת צלילי השיגעון
יעשו את דרכם אל חייך
אתה תחייך לשכן
אולי לשכנה או מכר לעבודה
והוא יחזירו לך חיוך
המכה תחייך אף היא
צופה מהצללים
בינות לשיכרון השגרה והשכחה
היא תחייך את החיוך המבליח שלה
חיוך היופי המסנוור
יש שחושבים שהרוע הוא יצור כעור
מעטים הם המבינים עד כמה הוא יפיפה
כה יפיפה עד שרק החזקים ביותר עומדים לנוכח פיתיונותו
וגם הם לפעמים טועים בו
שוכחים לעמוד על המשמר
הם לא קולטים שכזה הוא
הוא לא בא בבום
ככה זה רק בסרטים
המציאות עולה על כל דמיון
דווקא אחרי שהם סיימו להאבק
שסימנו את הוי האישי והענק ביותר שלהן
יחלו צללי הכאב להפציע
הוא יתעלם, לא ישית עליהם את ליבו
בעודו בטוח שעתה הוא חסין
שאחרי שעבר את המשוכה האחרונה
איש לא יכול מולו
ובאותו רגע
הוא יכה
לא מהיר כברק
לא מעוטר ערפל
לא רוטט דמים
ולא מלא נחשים
הוא יבוא רכוב על סוס
לבן וצחור כשלג
עיניו חזיונות
קולו מצהלות
תלתליו בוהקים
וכולו אומר כבוד
שתראה אותו לראשונה
לא תחשוד בדבר
תחשוב שאלו גלי הרעידות שנשארו
כמו אדמה שמתקנת את עצמה אחרי הרעישה
תופעת לוואי של ההד הגדול שנשאר
מתבוסס בדממה
בשקט צלול
בדממה חרישית
שיכור מאושר
מלא ריח מור
הוא יגיע
היום הגרוע בחייך.

במשעול של שירים
הוא מתהלך
יחף
אבק דרכיו
מסתיר
שנים של שתיקה
וכאב
הוא מנסה לנוע
הוא מנסה לשכב
אך הרוח לא נותנת לו מנוח
מכריחה אותו
מזכירה לו
נע ונד...
נע ונד...

אלוהים,
לו היה זוכר
מהי התחלה
לו יכלו ידיו
לחבוק
ולו פעם אחת
צחוק אמיתי
לו ידע לנצור
לעד
תום עוללים.

לפני שהכל התחיל
לפני שהוא ניסה
לפלס לו דרך
דרך חדשה
והיה לו להט
וברק בעיינים
והוא האמין
שישנה
יחצה חייו
לשתים.

ובראשית
הייתה התחלה
שהובילה
לסוף הדרך.

לו ידע
מי יהיה המחיר
אותו יצטרך להקריב
מעולם לא היה
נושא ידיו
לאל אחר
מחפש לו
מפלט
זוב דם
עייף
מלוכלך
פצוע


נווד מדורות.


מספר סיפור
ללא מילים
מבקש מפלט
מבקש חיים
זועק
את זעקת
המעונים
נוצר בדידות
וכאב
עולמים.

ולפעמים,
לפעמים נגמרים לי הכוחות.
בא לי ליפול, בא לי להישבר,
להניח לסדקים שנחרצו שוב ושוב
בעומקי עומקים,
מתחת לים של כאבים ומבועים
להתנפץ.

להתרסק
להתפזר
לאלפי רסיסים קטנים.
אולי
רק
כך
אוכל
להתחיל מחדש.

"אולי צריך להיגמר
כדי
מחר להתחיל
במקום
אחר..."

וכבר נמאס לי
לומר
שכואב
וכבר נמאס
לי
ליפול
וכבר
נמאס לי
להתחנן
שישרף הכל בלחש...

וכבר חשבתי שעבר
וכבר חשבתי שנדמתי
שתנומת המת
היא רק הד
דק
חיוור
נתון להזיות
נתון לאשליות
בכיות
דמעות
ומכות.

נוצה קטנה
מרחפת בחלל
נאחזת,
מחפשת
מקום מפלט.
ולפתע
היא נוחתת
אוזרת תושיה
על רסיס קטנטן,
סדוק,
מוצאת היא מנוחה.
ונוצה אחת
נוצה קטנה
שברה את כל הזכוכיות
את שברי הנשמה.

אפקט הפרפר
לפעמים כל שצריך
הוא חלקיק אחד קטן
שיניע תהליכים
שנאגרו מתחת לשכבות
אינסופיות
של בדידות
ויאוש
וצלקות
מדממות בלאט.

הכוח טמון
בדברים הקטנים
העומק
הרדידיות
החוצפה
החיפוש
האכזבה
ומעל לכל
תמיד מעל הכל
הכאב.





אתמול, היום, מחר
באהבה עד אין קץ.


בלי גבול ומספר
בלי שמיים ומים
יאנג וינג
האיזון חייב להישמר
האוויר חייב להיגמר
מתחת למים
נשמעים רק הדי הצרחות
שסירבתי לשמוע
שביקשתי לדמוע
לנצור,
ללקט שושנים
שושנים אדומות
כדם
פוצעות ידים
זורעות קוצים
דוקרים
דוקרים
דוקרים
ונודמים.

ארצנו הקטנטונת
תהיה קטנה יותר
פחות חמישה בתים
צריך גם לוותר
כי כשבג"ץ קובע
אז השפן שותק
אובמבה מרוצה
וזה חשוב יותר
אז כמה קוצונים בבית לא ישנו
למי זה כבר אכפת!?
גם ככה עוד יבנו

אלוהים שלי אורב בצללים
הוא מחכה לו שם
תמיד הוא מחכה
אלוהים שלי מחכה לרגע בו אפול
לרגע שבו יוכל לשלוח את אצבעותיו הארוכות
הגרומות כמו ידיו של השטן
וברגע אחד לקרוע את מסכת הצללים מעל פני
לחשוף אותי לרוע כה עמוק
שנשמתי תעתק למולו
את אלוהים שלי אני עובד
רק כי אני פוחד
כי אני יודע שהוא רק מחכה
מצפה לשעת כושר
שבו יוכל לחשוף אותי
למול פחדיי העמוקים ביותר
להראות לי את אפסותיי למולו
הוא יודע את כל רגעי חיי
מתי בגדתי בו
מתי כפרתי בו
וגם ששקט
גם אני
וגם הוא
יודעים
שזה השקט
שלפני הסערה
והסערה תכה
היא תמיד מכה
במקום ובזמן שהוא יבחר לנכון
ברגע שתתמלא סאתי
הוא יתקוף
לאחר שאסיר את כל ההגנות והמגננות
באותו רגע הוא יתקוף
בעודי חלוש ומדמם
הוא יצחק את צחוקו הקר, הגבוה
אולי יותר מידי גבוה
ואני הקטן
אצטנף לי שוב בפינה
חרש, חרש
אטיל דמעותיי
על פני האדמה הקרה
אלחש לעצמי מילים
מילים של נחמה
רק אני ואני ואני
תמיד לבד
תמיד עני
כך היה
וכך ישאר
לנצח

טללים נופלים
עצים נובלים
עודך בין הצלילים

רצים ודחופים
יגעים מתרפסים
מנתצים שברי אלילים

שדים מן העבר
בקרקע שחורה
פורצים בעלטה מן הבקיע

שירים מושרים
בעמק, בהרים
מחפשים ולא יודעים מרגוע

ועייניך שהביטו וראו
בעין המוות חזו
מחפשים טיפה של מפלט

אך האושר חמק,
נגמר ואבד
ואיש, שום איש לא קלט

מבעד לשאול הערות
עייניך נפקחות בבעתה
חלומך לוט בערפל

וגופך שנלקח
נשאר מפוחד
אי שם בצד האפל.

אבי המת-
עודנו חי
גוסס בין כאב
לשיגעון.

אבי המת-
עודנו חי
אך אנו כמו נכבנו
היום.

כי אמנם הגוף חי
אך מוחו אבד מזמן
נעלם אי שם, בחלל נסתר
אבוד, שבור ומיותר

איך אדם גדול
לשבר כלי מחופש
אין צדק ואין רון
כך דועך כוכב

ובאלם צליל
תשגשג עלטה
ובאין שיר
תתנוצץ חשיכה

כי ליפול זה קל
ולהמשיך קשה
אז מוטב כי נידום
בעמק השווה

ואין מילים ואין שיר
רק קשקוש מלוטש
ורק חרב שדוקרת
על עוד ילד שננטש

ומציאות חיים רודפת
ונחלי דמעות צחות
ונהי וקול אופנים
זעקות צפות ועולות

משוגע
זאת לא מילה גסה יותר
זאת מציאות
וגם אם תרצה
וגם אם לאו
היא עוד שם, בעקשנות

אז תמשיך
תחתור בעוז
לא רק
כי אין ברירה
תנסה
לחוש, לגעת
בתולדות
האין כניסה.

היה זה בוקר אביבי
השמש הפציעה אט אט במרום
שולחת קרני שמש חמימות
המאירות את סביבתם
ורק אני לבדי
עוד נותרתי חשוך
השמש חשה כנראה כי במצבי
כי פתע חשתי את קרניה מתמקדות בי
משל לקחה אותי כפרויקט חונכות אישית
להעיר אף את חדרי ליבי האטומים.
אך אני עמדתי בשלי בעקשנות
נושא זיכרונות מזמן אחר
רחוקים מידי
כואבים מידי
חשוכים מידי
נזכרתי במבט עיניה
בשמש שצחקה לה
עת הייתה מתעוררת בבוקר
נמשיה זורחים בעונג
וכל כולה מלאת עליצות ילדותית
כילד המגלה לראשונה את העולם.
ואהבתי אותה
אלוהים עדי כמה אהבתי אותה
אך כדרכם של אוהבים
לכל התחלה יש סוף
או שמא לכל סוף יש התחלה...
ואף אהבתנו באה אל קיצה
נושאת בקרבה טעם דק
של זיכרונות.
הרגשת פיספוס של מוצתה,
שלהבת חרישית שלא כבתה.
כמה הופתעתי שקיבלתי ממנה
שוב הודעה
מממ נתנאל?!
מה אתה אומר שאולי נחזור
אתה חושב שעוד יש לנו סיכוי...?!
מרוב הלם לרגע לא ידעתי איך להגיב
אך כעבור מספר דקות התגבשה במוחי החלטה.
אני מצטער מירי אבל...
כאן עצרתי
המילים שעלו בקלות במחשבתי
סירבו לעבור את מחסום המחשבה
ולצאת מהכוח אל הפועל.
תמיד הייתי איש מחשבות
דיבורים פחות היו הצד החזק שלי
אנשים מסביבי לא הבינו
את פשר שתיקותי הארוכות
ולא ירדו לשורש סוף דעתי
אחרי רגע מחשבה כתבתי
"יש דברים שנועדו להישאר
עם טעם של עוד
אחד מהם זה הקשר שלנו..."

שלג
נפרש כיריעה
צחור כלבנה
נקי כבתולה
זוהרת,נוגה

מסתחרר,מנקה
רוקד ורואה
את שתמיד נחבא בעיינים
את האושר שבשניים

שלג
לכאורה הוא מכסה
אך בעצם מגלה הכל
שהלובן הפנימי עולה ונראה
גם אנחנו מאירים פתאום

וכולנו שוב נגלים
ראשונים,בראשיתיים
עת קדמונים כבר היינו
והנשמות מאירות
יפות וזכות
את עומק נבכי נשמתינו

ככה בפשטות
הוא אמר את שני המילים
זורק אותם לחלל האוויר
משל היה צופה בהילוכם
והם עפו להם נסקו מלא מלא
בטרם צלילי השיגעון יכו בהם
בטרם העולם יגיד להם
שהם לא יכולים
שהם לא מסוגלים
שאין להם את הכוחות
והאנרגיות
הדרושות
כדי לנסוק
כדי להגביה מלא מלא
לעוף,
לדאות
מעל כנפי רוח
מעל לכל זמן
מעל לכל גל
שני מילים
שאומרות הכל
עולם שלם
שהופך לכחול
(אתם.יודעים אדום וכחול הם הרבה יותר קרובים
ממה שחושבים, קו דקיק מפריד בניהם.
לא הפכים. שני צדדים של אותו טבע)
ועיניים
אל תשכחו את העיינים!
תמיד הם שם
תמיד צופות
תמיד מסתררות
מחכות לשעת כושר
בו ידלק זוהרם
בו יעשה הוא בהם
את השימוש האפל שלו
והוא עושה
והוא צורח
והוא נובל
והוא (מנסה) לברוח
שני מילים
שני חיים
שני ילדים
מתים

כואב לי.

א. בוקר חדש עולה
אור החמה כבר מפציע
פוסע אני כמו בתוך חלום
אל עבר הרקיע
מחפש אני אותך
זועק ענני אלוקי
אל תעזבני אבי
גם כשבלב חשוך לי וקר

פזמון: אבא זועק אני אליך
שיגולו רחמיך על מידותיך
השב לי את האור לחיים
תן לי סיבה לקום בבוקר
עם חיוך על הפנים

ב. הולך אני בדרך
מחפש את השביל שיוביל אותי
אל עבר מקום לא נודע
אל עבר עתידי
פונה אני אליך
אנא אבי הוביל אותי
הנחה אותי אל האור
השוכן בתוך ליבי

שתי ילדות שנרצחו במיטתם.
אחת כולכם מכירים
ואחת כנראה שלא תכירו לעולם.
אחת מתה
ואחת ממשיכה לחיות.
לאחת רצחו את הגוף
ולשניה רצחו את הנשמה.







ילדה
רציתי לומר לך שאני אשמור עליך
להקיף אותך בחיבוק כל כך אהוב
שיגונן עליך, שישמור אותך לבטח
את חייך
את גופך

ילדה
הלוואי שהיו לי מילים ללחוש לך
בעלטת הליל
שרק הדמעות אירחו לך לחברה
הלוואי שידעתי איך לגרום לך לשכוח
סיוטים שהתאמתו בחשיכה

ילדה
הלוואי שהיו לי להביא לך
מילות נשמה
מילים של רוח
שיחדרו אל תוך ליבך
ירפאו את כל פצעייך
ויתנו מרגוע למכאובייך

אבל
אני רק בנאדם
בלי כוחות
בלי מילים
רק עם כאב
שהולך ומעצים
ובולע את כאבייך
וכואב את פצעייך
את הרוך והתמימות
שאבדו לעד
את צחוק הנעורים
שנמוג במחי היד
את גופך
שבידי ידים מגואלות בדם
נמוג לרסיסים
את חייך שגזלו ממך
גברים- מרצחים

בבקשה ממך
נצרי את דמעותייך
תני לי לבכות במקומך
אני יכול
אני חזק

ואת-
בבקשה ממך
הישארי ילדה
השארי תמימה
שאי את דמעותייך
ונצרי אותם לעד בכדי
חתמי אותך בחותם שעווה
ושאי את ברכתי.













אבא,
כואב לי.

היא רוקדת, מסתחררת
מרגישה כמו ענן
היא רוקדת לא עוצרת
כמו עוצרת את הזמן
עטופה בלבן
כמו בגדי תכריכים
מנבאת את סופה
עם מנגינת דמים

והרוח
שבערה בעצמותיה
מפרקת הרים-
משברת
רסיסי חיים
ונודמת.

ילדה קטנה
קולה לחישות
כולה נפלאות
במיתת נשיקה
במיטה
אבדה נפשה.

ואיך אוכל להספיד
פרח-
עלמת חן
ואיך אוכל להללך-
הלל
יעלת החן

כפרח
במדבר צחיח
כנופת צופים
בשדה פורח
זהרת
למול שקיעתך
לא צופה-
לא רואה
אך יופי
הופך לסוף יומך

ובקשה אחת לי אליך
ילדה-אישה
שאי את דמעותיי
אל כסא כבודו
שימי אותם
תחת כנפי השכינה.


אתמול
למול קהל של מאות נשים
רקדה הלל
את ריקודה האחרון
בשמלה לבנה
כמו כלה
היא רקדה
את ריקוד המוות
שלה.

אמרתי לך לחכות
ואת לא הבנת
אפילו די נפגעת מזה.
לא הבנת למה אני קוטע
את הקדר באמצע
ולמה נזכרתי דווקא עכשיו??!
ועוד אחרי שכבר קבענו ודחינו
ושוב פעם קבענו
ושוב פעם דחינו
אז רציתי להסביר את עצמי
(לפחות.לנסות)
אני רוצה להיות מוכן בשבילך
אני רוצה להיות ראוי לאהבתך
אני יודע שאני לא שם
שאני ממש לא במקום הזה
שבו אני יכול להעניק לך אפילו חצי
ממה שאת הענקת לי
וקשה לי
וכואב לי
שאני לא שלם
שהקשר הזה יהיה רק חד צדדי
כי דברים גדולים לא יצמחו ככה
ובטח שלא דברים טובים
אז כן, לקחתי הפסקה
וזה קשה לך, וכואב
וגם אם את חושבת שלא
אני לגמרי מבין אותך
אבל תנסי להבין גם אותי
אני עושה אתזה בשבילך
בשבילנו
בשביל שתוכלי לקבל אתמה שבאמת מגיע לך
מישהו שיוכל לאהוב אותך
אבל באמת!
מישהו שלם, טהור, יציב
שיוכל להעניק לך
לפחות כמו שאת מעניקה לו
(אם לא יותר...)
אז הקפתי את עצמי בחומות
חומות של שתיקה
אבל עליהם שמתי שלט
שאולי לא ראית
ובו כתבתי:
כאן בונים.

יש לי שריטה בלב
שלא כל כך כואבת
אבל מלאת מוגלה
והיא גודלת
והיא דוקרת
והיא שוצפת
והיא צועקת
והזיהום מתפשט
ואט אט מכלה כל חלקה טובה
תחילה האושר
אחר כך הרגש
אט אט הוא שולח
את אצבעותיו הארוכות
ומגיע אף למוח
מכלה תאים
משבית חיים
כמו חור שחור
בתוך הלב
סופח אל קרבו
מכל הבא ליד
שואב, שואב, שואב
רסיסי זיכרונות
נעלמי במחי יד
כהרף עין
אושר נמוג לכאב
שמחה לצעקה
נחלי דמעות
למעיין המתבגר

יש לי ציפןר קטנה בלב
ציפורניה ברזל
מבט עיניה
כשלהבת יוקדת
ובלהט זעמה
חורצת בי תילי תילים
של זעקות
ואני מנסה לפייסה
מבקש ממנה טיפת מרגוע
מחילה
אך היא ממאנת לקבל
ממשיכה בלהט החידלון
וההרס
להשבית את אחרון צלילי שמחתי
להפיג את אחרון צלילי השיכרון
להוציא אותי מעולם אחד
ולהכניסני תחת כנפי
העולם האחר.

אהובה
את לי כצל ציפור חולף בשובר גלייך
שעייניך החומות ננעצות בי רוצה רק אלייך
את האושר של חיי שמאיר את כל פניי
את תקוותי האחרונה בין שברי צרותיי

אהובה
ניסיתי לכתוב לך רק שיר קטן
שיזכיר לי את העבר שלפתע נדם
אמרתי שאני אוהב אז מדוע הסתרת את פנייך
ילדתי שלי אל תלכי כעת מעליי

אוי אהובה
שיר קטן של זיכרון נושן
שפרחי שושנה שחורים
יהפכו ללבן
מתי נזכה כבר לאושרנו
שיבוא ויגאלנו
מתי כבר היה לך לחתן
בשער הגן

אוי אהובה
כה רבה אהבתי אלייך
לא יכול מבלי לחשוב עלייך
יום חולף עובר לו
אך הזיכרון איתן
בבקשה היי מחייכת
כי אז רוחי מרקדת
בשדות הזמן

אהובה
כה רבות הן המילים שרציתי לומר
אך קולי נגמר,חלף,נעלם
שרחוקה את ממני, חיי כצל עובר
עד מתי כך זה יהיה,זה בוער

אהובה
עד יגיע היום בו יתאחדו נשמותינו
יחדיו לחופה אז נפסע,שורש רוחינו
עינינו אז יפגשו, כן לרגע זה הם חיכו
כבר לפני שנים כבר מרגע יצירתינו

אוי אהובה
שיר קטן של זיכרון נושן
שפרחי שושנה שחורים
יהפכו ללבן
מתי נזכה כבר לאושרנו
שיבוא ויגאלנו
מתי כבר היה לך לחתן
בשער הגן

אוי אהובה
כה רבה אהבתי אלייך
לא יכול מבלי לחשוב עלייך
יום חולף עובר לו
אך הזיכרון איתן
בבקשה היי מחייכת
כי אז רוחי מרקדת
בשדות הזמן

אתמול כאבתי לראשונה
את כל כאביי הנשכחים
אתמול הבטתי לראשונה
בצחוק ענוג
של מלאכים.

בעינים דמעות
עצרתי זיכרונות
מילים שנלחשו בעלטה
שברי חיים
שברי סודות

כשראייתיה לראשונה
אלוהים עדי
כמעט פרחה נשמתי
נעתקו מילותיי
נדם קולי
עת הושיטה ידה
לפרח הדל

ועת נגעו אצבעותיה
מוללו עליו וגבעוליו
ייחלתי כל כך למגע ידה
לו רק הייתי
פרח אכזב.

אולי את שם
אולי את פה
מסתתרת, מתחבא
יעלת החן שלי
ואני מחכה לך כל כך
מתאווה ומצפה
בלי גבול וקץ
שתבואי,
שתגאלי אותי מהכאב הזה
מייסורי הבדידות
מחוסר השלמות הזה
מהריקנות שלא נגמרת
מהבור הזה שלא חדל להציק
ולא מתמלא לעולם.
ומחכה,
מחכה לך
שתמלאי אותו באהבה,
בחום
ברגישות
באושר
בצחוק
באמונה
בשלווה
ובכל הטוב האינסופי
ששנינו יודעים שטמון בך
אז
רק תבואי
כי אני לא מפסיק לחכות
לך.




"די נמאס
מלכבות שריפות
מלחפש עובדות
שיחזקו אותי
פעם אחר פעם..."

(די לך,ישי ועמיר)

רוצה לצרוח
לזרוק החוצה את כל הכאב
שמכרסם בתוך נבכי נשמתי
מנסה לצרוח ללא מילים
צעקה שתגיע הישר מפנים
שתבטא את כל הכאב
את הסבל שלא נגמר
את הייאוש שכבר מת
ואת התקווה שמתחילה לגסוס

כל יום אני אומר לעצמי
שהיום זה ישתנה
שהיום השמש שוב תחייך אלי
ומישהו שם למעלה יגיד לי
שהוא אוהב אותי
ושוב אני יודע שלא כך יהיה
שהיום יהיה אפילו גרוע יותר מאתמול
שהמצב רק יחמיר
שלא נותר עוד שבב של סיכוי

דמעות שלך
צפות מולי
עיינים מתות
קולות בכי

והלב נודם
רק קול לחישה
כנפים מרפפות
מדממות בשתיקה

עולם קופא
ונמוג באחת
לב הומה
שיגיון נחת

כאב בוער
צורח ונובר
צעקה שעולה
חוזרת כנשימה

גוף חם
עתה כבר אבד
רק הד נשאר
לבד,לבד

ומלא סתירות
ומלא תהיות
ומלא בלבולים
שכוספים ומתאווים
ומחפשים מבלי לדעת
מה הם מחפשים
מחפשים אמת
מחפשים שתיקה
מחפשים שלווה









זה
פשוט
כמוך.

לו יוכל למולל
צחוק עולל
דאגות, רגשות וימים
לו יכולתי
לבטח שאת
שלהבות בוערות
בדמים.

לו היה כחול שמים
ניבט מבעד לחלונך
לו יכלו אף המים
להוות את צללי
נשמתך

לו ידעתי
מגע
וחיבוק של אוהבים
לו נצרתי
בדממה
דמעה
חיוך
ומבטים

לו ידעתי
רק להאין
לשבת
על ברכיו
של החזון

לו הייתי
רק כואבת
לו הייתי
שיר מזמור.

אני נושם אותך
אלי
את כולך
את העומק
הפשטות
את היופי
הטמון
הנסתר
היפיפה

אני סופח
אל גופי
את הנגיעות שלך
בליבי
כל שיר
כל מכתב
שמרטיט
שנוגע
שזוהר
ופוצע

ואת לבנה
בתולה חרישית
כמעט בהישג יד
אך כה רחוקה
ואני כוסף
אליך
אהובה

ואת ניצוץ
של כוכבים
ואת בוהק
של ערפילים
ואת האור
ואת החושך
שזועק אלי
בלילה
שנסתר
באופק

ואת דמיון
ומלאכים
ואת ציוץ
של ציפורים
ואת שקיעה
ואת זריחה
ואת מפל
של צליל פריחה

ואת אני
ואני את
ואת עדי
דמיון אכזב
ואת חלום
ולא מושגת
ואת בכיות
בשלכת.

בית,
ארבעה קירות של אבן
או שמא משהו קצת מעבר?!

בית,
אדמה אוויר ושמים
רגעים זיכרונות ועיינים
מפצירות,מבקשות בנתיים
עוד חיוך,מבט,ורגליים

שמחה שהפכה ליגון,
שברון ואבדון
צעקות צרחות ורוע
מעפילים על כל הרוגע

התום חלף
נמוג החלום
הכל כבר עבר
ונשאר רק דימיון

כאב שאין לו מרגוע
שקורע את מיתרי הלב
אושר שהיה ואיננו
ועליו עודני דואב

היא צוחקת
שבא לה לבכות
היא מחייכת
שבעיניה אצורות הדמעות
היא חושבת עליו
בכל יום, בכל שעה
היא עורגת אליו
נוצרת הבטחה

ואיך אפשר לשמוח
שהלב כה חצוי
ואיך אפשר לבטוח
שהדם כה צפוי

ואיך דמעות של אם
מתערבבות בדמעות של עם
ואיך זיכרונות מימים של אור
מתערבבות בזיכרונות של חורבן

אבל עכשיו
הכל לבן
ושהשמיים נסגרים
נפתחים הלבבות
ומלאכים שם ניצבים
ואבוקות אור בידהם
ללוות אוהבים
אל בנין חייהם.

יש שתיקות שאומרות
יותר ממילים.
יש רגעים שהם הוא העדיף
שיצעקו עליו, שיגידו לו כמה שהוא רע ואכזר
שיתנו לו את העונש הנורא בעולם
אבל הם- הם רק הביטו בו במבט שכולו אכזבה
וזה היה לו נורא יותר מכל עונש.
הוא התחנן שהם לא יוותרו, שיתנו לו אפילו מכה ולא ימחלו, הוא רצה כל כך שפעם אחת ימחל לו העונש בזכות ולא בחסד, אבל זה מעולם לא קרה.
יותר מכל הוא שנא את הרחמים שלהם, את המבטים של "עברת כל כך הרבה בחיים שאין לנו שום זכות להעניש אותך"
והוא- הוא רק רצה שיתייחסו אליו כמו לכולם.
הוא רצה כל כך להרגיש שייך, להיות חלק מהם, מהעולם,
אך בכל מקום בו היה תמיד היה אותו
ואותם.
זה מעולם לא עבד,
החיבור בניהם.
גם כשרצה והתאמץ מאוד
ואפילו שניסה לקנות אותם בכסף ובמתנות
זה היה שורד יום- יומיים
ולפעמים אפילו חודש- חודשיים
ובדיוק ברגע שהיה נראה שסופסוף הוא הצליח
שהינה אוטוטו הוא עולה על דרך המלך ומצליח לשבור את מסך הברזל האינסופי,
באה המציאות וטפחה על פניו באחת.
הוא יכל לסבול הכל, הוא התרגל כל חייו לאכזב אנשים אבל אם יש דבר אחד שאיתו לא למד להתמודד מעולם זה לאכזב אנשים שחשובים לך.
והוא רצה, הוא כל כך רצה...









הוא היה משוגע
שרק רצה
לראות את הכוכבים...


















הוא לא נולד רחוק מכאן
הוא לא גדל בכפר קטן
הוא לא דובר שפה זרה
ועדיין, הוא שונה מכולם.

אין לו כנפיים של מלאך
אין לו דמיון פורה כל כך
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר
שם אלוהים קרוב יותר
וכל חלום שמטפס לשמיים
מתגשם וחוזר.

אז הוא נותן הכל
זה המעט שהוא יכול
ובינתיים, זה חוזר

אין לו כנפיים של ציפור
אין לו הילה יפה של אור
ועדיין, הוא חולם.

שיש מקום אחר...

והעט שוב מסרב
לכתוב את רחשי ליבי
ומרגיש שוב תסכול מפעפע
והשקט לוחש ומזכיר נשכחות
מימים אחרים אז של תום
ומנגד הרוח ממשיכה לה בעוז
נאבק בדחפים של מנוח
לא מצליח לנשום גם נסוג לאחור

והסוף שוב נוגע...

אתם יודעים מהי ילדות?!
שצחוק נערות מתערבב עם חול הים
וגלים מתנפצים נמצאים רק אי שם
הכל היה כה שליו, מלא טוהר מלא שמחה.
כל כך הייתי רוצה לחזור לשם, לתקופה בה הייתי תמים,
תמים באמת. לתקופה בה כף חול ומכונית משחק הפכו לעולם שלם בכוח מחשבתי. לעולם אחר, עולם רחוק שבו הכל נכפף
לפי דמיוני.
אך רוחות רעות נשבו בעוז וימים קודרים החלו באים כגלים,
מאיימים לנפץ את כל צלי ילדותי השכוחה.
ניסיתי לאחוז בה בכל כוחי, כטובע הנאחז בגלגל הצלה.
אך היא חמקה ממני ונבלעה בעלטה.
ומני אז מחפש אני את שברי ילדותי האבודה
שואל אנה ואנה. לעיתים חש אני כי כל צלילי ילדותי נמצאים מעבר לפינה אך בטרם אחיש צעדי לחבור לאבדתי הנשכחת והיא כבר עברה חלפה, נמוגה ואיננה.
לו רק יכולתי שנית לשמוח את שמחת הילד התם, ילד שנמלא כאב שאין לו שם, פנים או מרגוע.
לפעמים עולה מולי דמותו של הילד התמים עם העיינים הכחולות,
ואני כל כך רוצה לחבק אותו, להגיד לו שלא ידאג, שעוד הכל יהיה בסדר. שאני פה איתו לאורך כל הדרך.
ואז, אני נזכר שהילד הזה
הוא אני.
ואני מתמלא זעם, זעם על החיים ועל האנשים
שבשביל תאוותם האישית, כבודם או עושרם
הרסו לילד חיים שלמים.
על הרוע שקיים, ואלוהים שלא מפסיק לשתוק,
ורק שצורחים עד שמתפוצץ לו הראש הוא שולח
איזה מלאך שיביא לנו אקמול קטן עד הפעם הבאה.
ואולי זה רק אני
הרי אחרי ככלות הכל
בי הייתה האשמה.
זה לפחות מה שהם כל הזמן אמרו...

הוא והוא והוא
היה מספיק לראות את המבט
טרם פצה את פיו
כדי לדעת שטוב לא יצא לי מכך.
פגע של ממש הם אמרו כולם
והסיסמא הכה שחוקה, נשארה רק סיסמא
כי ללמד זה קל ממש אבל ליישם?!
זה כבר סיפור אחר...

אז אין ילד שרע כי רע לו,
יש ילד רע כי המורה לא מספיק קשוח איתו
ויש מורה שרע לה בשיעור
ויש תלמיד שכואב לו ועצוב
ויש אותו
סתם ילד רע.

אז הוא נכנס ונכנס
והם לא הבינו
וכשביקשו שיצא
כבר היה מאוחר מידי.
הוא נכנס לשם לתמיד
וכמעט שעבר את נקודת האל חזור.
ולפעמים היה הוא מציא מעט את ראשו
מתוך הקונכיה, מרחרח בזהירות את האוויר
ותר אחר נתיב מילוט. והם עודדו אותו סיפרו לו כמה יפה העולם שבחוץ
ואך לו רק יצא מעט יגלה עולם ומלואו.
הם היו שם בשבילו (או כך לפחות חשב)
האמת היא שהם פשוט פחדו לקחת אחריות,
הם רק פחדו שיאשימו אותם.
ולאט לאט הוא יצא
עד שיום אחד הציץ ונפגע.
ומני אז גמר בדעתו שלא לסמוך עליהם שוב לעולם
אך לפעמים, לעיתים נדירות
מעד במעשיו.
ושב כשנית לסמוך עליהם כבראשונה
ושוב ושוב הכניס את ידיו לתוך הגחלים הלוחשות
ושוב ושוב
לא הבין למה הוא נכבה.
עד שיום אחד הם מצאו את קונכיתו ריקה
עם מכתב קטן שבו כתב:
עברתי דירה לבית אחר.






"במיטתי כבר שבועות ביקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו
חיפשתי בכל רחובות העיר העמוסת שקרים הזאת
ולא מצאתיו..."

הוא נשק לה ברוך
הסתכל לה עמוק בעיינים והבטיח:
"אני עוד אחזור"
וכשפסע אל עבר הגבול
הרחק מזרועותיה
זכרה היא שנים אחרות
לילות מלאי אהבה
שמחה מעולה בתוגה

כשהבטיח שיחזור
ידעה היא אשר נסתר ממנו
שמהמסע הזה הוא כבר לא ישוב
וכשרכנה היא מעל מצבתו הדוממת
בוכה את אחרון שברי מחשבתה
נשבעה שלעד לא תשכח
שלעד יהיה זיכרו נצור בליבה

התחננה בדמעות של אש
שיהיה הוא האחרון
אך עמוק בליבה ידעה
כי נהרות של אש ודם
עוד יעברו בארצינו החרבה
בטרם ישרור השלום

מבעד לשכול ולדמעות
לחשה היא לו
"כה צעיר היית, עלם חמודות של ממש
כה יפה היית, יפה כמו כאב...

"במיטתי כבר שבועות
ביקשתי את שאהבה נפשי
ולא מצאתיו
חיפשתי בכל רחובות העיר
העמוסה שקרים הזאת
ולא מצאתיו..."

ואחרי ככלות הכל
לבדי אמלוך,נורא
נורא הוד,מלא תפארה
רודה בנתינים תחת שבט המלוכה

את אשלוט אנתץ גילולי עגלה
אז אבוא משכני,רוממה
עת אשן על משכבי בשלווה
אז אדע ייסורי כאב השכחה

את האהבה אוריד,אפגיע
למען שם משאלתי האחרונה
למען דור אשר ישכון לבטח
מבעד לשאול עמק האלה

הייתי רוצה להכיר אותה,
מצד שני,
זה מפחיד אותי.
או שזה סתם דמיון,
תירוץ.
כמו חיי,
הבל וריק.
אמרתי שאתייעץ
אדבר איתו
אבל זאת סתם דחיה
הרי זה לא יהיה כמו פעם
וזה ברור לי
אז למה האשליה הזאת?!
רצון לעבר?
געגועים?
אולי יש לזה סיכוי,
אולי לא.
מי יודע?!
מישהו אחר אולי.
יש בה משהו אחר.
אבל לא אותו אחד מקודם.
אבל, הכאב הזה מפחיד אותי
יש בו הרבה טוב
זה כן
(עד כמה שזה מוזר)
אבל
כמו כל דבר בחיים
יש שם הרבה פחד.
יש מיסתורין שצריך לחשוף
בעצמי, בעצמה
ובעיקר בעוצמה.
מצד שני
רכות,
מלטפת ולעיתים מסחררת
עד אובדן עשתונות
ושיכרון כוח.
צריך לדעת לעשות את ההבדל
להציב את קו הגבול
בין המותר לאסור
בין הפיתוי לעיתוי
בין החיים והמוות
בין הצל לאלמוות.

את יודעת, זכרתי אותך אחרת.
הבטתי בה, בשיער הג'ינגי הלוהט הזה,
שלמרות מרוצת השנים לא נס ליחו.
הבטתי בעייניה, העיינים שכה השכלתי
להבין, לדעת ולגעת.
העיינים שדרכם אלף מבועי החיים נשקפו אלי,
נובטים ומנביטים בי רצועות קטנות של פריחה ותקווה.
וכל מה שהוחזר לי היה מבט כבוי.
הבטתי בה, נזכר בברק בעייניה, בחיים שנתנו
את אותותיהם בכל שריר וגיד בגופה.
בסומק שפרח בלחייה כל פעם שהייתה מדברת
בהתלהבות על עוד פרויקט שהיא אירגנה בסניף.
מבט כבוי נשקף אלי עתה,
כמין הד למבטי המגשש.
ניסיתי לחדור את שכבות ההגנה,
כמו היה מבטי מקדח שיכול לקדוח
בתוך נבכי נשמתה.
הסתכלתי עליה,
עם הבגד השחור שמונח עליה כשק.
הסיגריה שהיא אחזה בין ידיה,
מוכיחה כאלף עדים שאינה זרה
ליד האוחזת בה.
ויותר מכך,
בטנה,
ליתר דיוק מה שנשאר ממנה.
היא מעולם לא הייתה שמנה,
זאת ידעתי בוודאות.
אך עתה כמין שלד שאינו גוף
נגלה למולי.
עצמותיה בלטו מכל עבר,
גבה מוכפף כמו נושאת
היא את משא האנושות על כתפיה.
או ככה לפחות היא מרגישה.
מה קרה לך?
שאלתי אותה בכאב שאין שני לו.
זכרתי אותך כל כך מלאת חיים,
פרח לב הזהב שלי
ועתה...
לא הייתי צריך להמשיך
דווקא שתיקתי זעקה יותר מכל מילה אחרת.
"הכל התחיל לפני כארבעה חודשים"
היא אמרה חרש, קולה כמו יצא
מתוך הבור.
צרוד, חלש וניכר שלא נעשה בו שימוש
זה זמן רב.
נועם הגיעה לכיתה וכולם החמיאו לה
על כמה שהיא רזתה, ואיך שהיא נראית.
הרגשתי את הקנאה ממלאת אותי,
מאותו רגע ידעתי שגם אני רוצה להיות כמוה.
התחלתי בדיאטת כסאח הורדתי מהתפריט שלי
את כל סוגי הפחמימות ומדדתי את עצמי לאחר שבועיים.
לאכזבתי התברר לי שכמעט ולא הורדתי דבר,
והחלטתי לוותר לגמרי על האכילה.
הבטחתי לעצמי שברגע שבו אגיע למשקל שבו ארצה להיות
אשוב לאכול בצורה תקינה.
מאותו יום התחילה התדרדרות החריפה,
הרגשת הרעב דקרה אותי כבר בצוהרים אך לא ייחסתי לכך חשיבות.
שיכנעתי את עצמי שלמען המטרה עלי להתאמץ
וגם אם בהתחלה זה יהיה קשה בסופו של דבר
התוצאה המיוחלת תהיה שווה הכל.
ככל שעבר הזמן התחילו המחמאות להגיע
"איך שאת רזית" "איזה יפה, הלוואי עלי"
בכל מקום קצרתי מחמאות מכולם,
וזה רק דירבן אותי להמשיך הלאה.
שכולם שמו לב שעובר עלי משהו לא טוב,
כבר היה מאוחר מידי...
הראשונה שקראה לי לשיחה הייתה המורה
ישבתי מולה בחדרה חיוורת ורועדת
וידעתי שעלי להגן על סודי בכל מחיר.
"תראי טל" היא פתחה ואמרה
שמתי לב לאחרונה שאת לא מרוכזת בשיעורים
ציונך יורדים מיום ליום, את חולמת, כמעט ולא אוכלת
עייפה כל הזמן ובקושי מודעת לנעשה מסביבך.
את ממש מדאיגה אותי, זימנתי אותך
לשיחה כדי לשמוע האם אוכל לסייע לך בצורה כלשהי.
תראי... המורה... גימגתי נבוכה,
פשוט... קצת קשה לי בחיים, נפרדתי מחבר שלי
וזה קצת שובר אותי... זה בסדר אני רק צריכה
קצת להתאפס על עצמי והכל יהיה בסדר.
חייכתי אליה את החיוך הקורן ביותר שלי
וראיתי שזה הרגיע אותה.
"בסדר, אתן לך את הזמן שאת זקוקה לו,
ואם תרצי אני תמיד פה בשבילך"
יצאתי מחדר המורים בצעדים קלים
שמחה על כך שסודי לא נגלה.
מסתבר ששמחתי מוקדם מידי
כעבור שבוע נוסף קראו לי שוב לשיחה
הפעם זאת הייתה היועצת
ממנה כבר לא הסתרתי להסתיר ומהר
מאוד גם הורי עורבו בענין.
מכאן אתה כבר יודע,
פסיכולוגים, פסיכיאטרים, יועצים כאלה ואחרים
ומה לא...
אך אני התעקשתי להמשיך בדיאטה.
יודעת שאין זה טוב לי,
את מתעקשת להמשיך אף על פי כן.
שסיימה את סיפורה,
ניבטו דמעות בזוית עיני.
"בבקשה ממך טל"
ספק ביקשתי-ספק התחננתי
למען הורייך, למעני, למענך
בבקשה ממך הפסיקי.
המבט שהיא החזירה לי
הבהיר לי שכבר מאוחר מידי.

עמדתי מול תלולית העפר,
נזכר באותה שיחה מאז.
בשיחתנו האחרונה.
הרגשתי את הדמעות מציפות את עייני.
בעודי רואה מטושטש ,
חשתי את רגלי קורסות תחתי.
טמנתי את פני בחול
ובכיתי כפי שלא בכיתי מימי
בכי שאין לו התחלה ואין לו סוף.

בכחותיי האחרונים לקחתי שלט,
שלט קטן ולבן.
תקעתי בו מקל ורשמתי:
פה נקברה טל
ילדה יפה.

דפיקות בדלת,
דפיקות בלב.
שתי אנשים עומדים שם,
נימוסים להפליא.
אומרים "ערב טוב"
ו"בבקשה תפתחו"
ומלא נענעו דפקו בדלת,
תחילה דפקו אחר כך הלמו.
ועם כל דפיקה שלהם
דפק ליבי למולם.
עם כל הלומה שננעצה בדלת בחוזקה,
עוד סכין ננעץ הישר בליבי.
לא הייתי צריך את מבט
אימי המבוהלת כדי להבין,
הם לא באו כדי לומר שלום,
יש רק דבר אחד שהם רוצים,
כסף!!!
עתה הם מאיימים שהם יפרצו
את הדלת,
אחי מבהיר לי שמדובר באיומים ריקים
ואני מאמין לו.
אחי הגדול,
הקצין בצבא,
המפקד הנערץ,
שבביתו שלו לא יכול להיות בטוח.
ברגע אחד נחשף בחולשתו הגדולה
ביותר.
כלי ריק,
שבר מרוקן,
חסר אונים לננוכח המציאות,
לנוכח קללת האדם.
הם שולפים מקדחה
ומנסרים את הדלת,
חדרי ליבי שותתים דם,
משל את עצמותי הם מנסרים.
השכנים יוצאים,
כועסים על הרעש,
הגבוה שלוף דף
ומראה להם,
והם,
חוזרים בזחילה אל דירותהם.
הדלת נפרצת,
והם עומדים בדלת,
צו בית משפט בידיהם
החוב: 200,000 ש"ח
מתנוסס באדום
בולט על רקע הדף הלבן
משל ביקש לבלוא לתוכו הכל.
הגבוה מבין השנים
שניכר בו שהוא המנהיג
מתחיל לדבר.
ניקח את המכונת כביסה והמייבש,
את הDVD המחשב
והמחשב נייד,
את הספות,
ואת הקורקינט החשמלי של הילד.
הלום רעם אני בוהה בהם,
חסר אונים לחלוטין,
חסר אונים לנוכח
"צו בית משפט".
לא,
אני לא מגורש,
אני לא
גרתי בגוש קטיף,
לי לא לקחו את הבית,
לקחו אותי ממנו.
אותי לא גירשו מהבית
לי גירשו
את הבית
ממני.

דווקא עכשיו
כשחשבתי שכבר שכחתי איך להרגיש
היא באה.
כמין דקירה ישר אל תוך הלב
מחט מיקרוסקופית שפוצעת יותר מכל דבר אחר,
ואלוהים... כמה שהיא הכאיבה.
חשבתי שכבר שכחתי לכאוב,
או לפחות לכאוב ככה,
כמה שטעיתי...
זה תמיד שכן שם,
מודחק מתחת לאינספור שכבות של אטימות
וברגע אחד קטן היא פוצצה את הבועה.
הכאב שלה היה כל גדול
עד שעורר מתרדמתו את הכאב שלי,
וזה שצף וזה נשך וזה כאב
אלוהים... כמה שזה כאב.
מליוני זעקות שנלחשו בעלטה,
אינספור צרחות של ליל אפלה
ושתיקות... שתיקות שאומרות יותר ממילים,
שצורחות את כאב המעונים,
את כאב הבשר, כאב עולמים.

הם טענו שהנני מפלצת,
הם בחרו שלא לראות את הכאב.
הכאב הבוער,
שמכרסם בכל חלקה טובה.
שיוצא לעיתים כמפל של זעם וגעש,
ואז המפלצת מתעוררת מרבצה,
נהרות של אש ודם.
ומעיינות תהום רבה,
נפרצות למולם.
אבל מי שהיה כן ואמיתי,
מי שידע להביט קצת מעבר,
אל תוך הגבול הדק.
אל הילד החיצוני שבו,
היא חבויה.
יגלה פלאים ונסתרות.
כי לעיתים
אין זו אשמתו של הילד,
אפשר בתוכו חתמוה.
ממנה הוא שואב את כוחו,
אך לא תמיד שולט בה.
ולפעמים הוא מחפש,
וכוסף ומתאווה.
לאחד כזה-מעבר
שיבין ויתרצה.

זהו שיר געגוע
וגם כיסופים נעלמים
לאשר איננו ידוע
מבעד לשאול הימים.

זה תלוי בכם,
בסופו של דבר.
ההחלטה כמובן תלויה בכם,
נתונה בידכם.
לשבט או לחסד
לקור או למתן
כי כך או כך לנצח
עוד מונח פה עלם תם.

זה כואב וזה עצוב
וזה יושב בלב ולא מרפה
מתחפר לו עמוק עמוק בפנים
משל הוא כאן בעל הבית
ואילו אני עבדו
ואתה שוב טובע
שום מנסה להרים תראש
נוגע לא נוגע
מתחבט ומתייגע
ושואל ומבקש וקורא
איכה!?

מילת שמחה,
שיבה למקור
אך מנגד
שיבה.
אולי זה מין קסם
כזה,
מיסתורין
הפכפך
שדווקא הוא
מדכא כל כך
כי לחזור,
זה לא,
לחזור.
זה ללכת,
לברוח
לפרוש כנפיים
ולעוף
לדאות
אל מקום,
ללא שם,
ללא זמן.
ואולי אי שם
בינות לעצים
אני ועצמי
והוא
כל כך הוא
נושא עיינים
והוא למולי
או שמא
כנגדי?!

לילו וסטיץ'

היו היה פעם חייזר בשם סטיץ
ואותו סטיץ' הגיע יום אחד לכדור הארץ
והוא רק רצה לשחק ולהשתולל
ביחד עם כולם.
אבל אמרו לו שהוא חייזר ושהוא שונה
ושילך מכאן כי זה לא המקום שלו
אז סטיץ' ניסה להשתלב
להיות "נורמלי" ו"כמו כולם"
אבל לא משנה כמה הוא ניסה
וכמה הוא השתדל
הוא תמיד היה שונה
גם כשחשב שהנה הם כבר מתחילים להיות חברים
שלו תמיד היה שם ילד מכדור הארץ שהיה מזכיר לו שהוא חריג, שונה.
והוא רצה, כל כך רצה!
שיהיו לו חברים, שהוא לא יהיה חייזר מכוכב אחר
ולפעמים הוא התגעגע לכוכב שלו
לחייזרים שיהיו כמוהו ויקבלו אותו באהבה כמו שהוא
בלי להגיד לו שהוא מוזר חריג ושונה
אבל זה לא קרה,
ולא משנה כמה הוא היה מתאמץ כל דבר שהוא היה עושה
או נוגע בו תמיד היה נהרס בסוף.
והימים חלפו וסטיץ' גדל
ויום אחד לגמרי במקרה הוא פגש בת כדור הארץ
שגם היא הייתה שונה, גם לה תמיד אמרו שהיא שייכת לכוכב אחר
והיא היחידה שראתה בו משהו מעבר למה שכולם ראו
שראתה שלמרות שיצרו אותו מפלצת
היה לו לב רגיש וזהב
שראתה שגם שהוא פגע הוא לא עשה זאת מרוע לב
אלא מהפחד להיפגע
והיא אהבה אותו, כמו שהוא! בלי שינוים ובלי לבקש ממנו
להיות כמו כולם.
אלא בדיוק כמו שהוא.
והוא אהב אותה כמו שלא אהב מעולם,
היא תמיד הייתה שם בשבילו והיא תמיד היה שם בשבילה
אבל הזמן עבר והאפוטרופוס שלה לא ראה בעין יפה את הקשר בינהם
וניסה בכל כוחו לנתק אותה מ"המפלצת האכזרית והמפחידה"
ובאותו זמן גם אלה שיצרו את סטיץ' לא אהבו את הקשר שלו איתה
הם טענו שהיא חולה ושהיא לא כמוהו ושמגיע לו מישהי טובה ממנה
מישהי חייזרית כמוהו, והם לא הבינו שהוא לא רוצה אף אחת אחרת
כי אותה הוא אוהב ואיתה הוא רוצה לחיות את חייו
אבל הזמן עבר והלחצים נתנו בהם את אותותיהם
ויום אחד שהוא לא היה מסוגל יותר לעמוד בלחץ
הוא קרס, הוא שהיה גיבור כל כך
שתמיד עודד אותה ותמך בה
דווקא הוא קרס
וצד המפלצת שבו נעור לחיים
והפך להיות ישות משל עצמו
והוא עזב אותה
והשאיר אותה לבד, מרגישה כל כך בודדה ולא מבינה
למה.
ולפעמים, לפעמים
בלילות חשוכים ושחורים
שרק הכוכבים עוד ערים
ומנצנצים ומזהירים
הוא מתגעגע
לאותה אחת שהבינה אותו
טוב יותר מכל חייזר או חייזרת
הוא מתגעגע
ללילו שלו.

מוקדש לעדן אטיאס הי"ד

ביקשתי שלום וקיבלתי
רק אבן שנזרקת
בשנאה ובפחד
רסיסים משלחת
אל תוכי ליבי הדואב


חיה ותן לחיות
כך אני זועק
רק רוצה לשמוע
רק רוצה לתת

אז חיה ותן לחיות
זה מין קול שקט
שרוצה לשמוח
שזועק אמת


למה שנאה שכזאת
אני שואל אך יודע ת'תשובה
כי העם היהודי
הוא העם הנבחר
ולגווים זה גורם קנאה


הם יבואו עם מקלות
בתופים ובמחולות
להעיף אותנו אל הים
והם לא מבינים, הבנים שבים
אל ארץ אחוזתם

כל המציאות הובילה אותי לכך,
אך בסופו של דבר
ברגע שבו אני יושב על המיטה בחדרי לבד,
אני תוהה האם עשיתי את הדבר הנכון.
עוד שבת שאעביר לבד,
דחוק מכולם,
אולי רחוק גם מעצמי,
או שמא דווקא קרוב יותר?!
המשפחה אי שם,
רחוקה פיזית
ויתר על כן נפשית.
יודע שלשם לא אוכל להתקרב,
למקום ההוא.
אז עתה אני כאן,
"חוגג" את השבת ואת החגים לבד,
מבחירה.
בחירה?! אני מפטיר לעצמי במרירות,
וכי ברירה אמיתית הייתה לי בדבר?
להיות שם? במקום בו מעולם לא נטלתי חלק פעיל?
לחלוחית בעייני שמגיעה כמו משום מקום,
מחזירה אותי בבת אחת להווה,
אני, המיטה, והחדר הריק.

באמת פנימית יותר
במקום אחר
למעלה מן הזמן
איש לבן
יבוא אמצע הדרך
שמים יחשפו
קולות יחלשו
בעלטה
תתרומם יד
ותגיע ותרעיד
שמים יבקעו
אור הכסף יופיע שנית
בחשיכת הליל
יבקעו רקיעים
מלאכים ושרפים
עם מיני ניגונים

בכנות
אפילו אני איני יודע מה אכתוב.

צריך להוציא,
את הרעל שבוער ומכרסם בתוך נבכי הלב והנשמה.
כל כך הרבה אושר ב"ה! כל כך הרבה טוב ושפע!
אז למה האושר חומק?! למה אני כל כך מודכא ועצוב?!
למה אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הייתי שמח באמת?!

דברים שרק חלמתי עליהם מתממשים לנגד עיני,
אז למה במקום להודות אני שקוע רק במה שאין?!
למה אני לא יכול לעמוד מולו, לעמוד מולו באמת!
ופשוט להגיד תודה?!

ומצד שני,
העבודה הארורה ההיא,
שהכניסה כה הרבה לחץ לחיי.
נכון, יש בזה גם הרבה יתרונות.
למדתי רבות, דברים חשובים,
דברים נכונים.
אך במבט לאחור
הייתי מעדיף להישאר שוגג.

אני תוהה האם הגזמתי,
האם עברתי את הסף שבין החמרה
לקיצוניות,
ויתר על כן
האם עברתי את הקו שבין שפיות לאי שפיות?!
לפעמים אני רוצה שידברו איתו.
אותו אחד שלו אני חייב כה רבות מחיי.
שיגיד לי שהגזמתי,שעברתי את הגבול.
שיורה לי כיצד לנהוג, כיצד להתמודד.
שיסביר לי שנועדנו להנות.
ושאני מגזים, מגזים מידי.

כולם רואים את הסימנים,
אך איש לא מבין.
חלקם מנחשים ואני ממהר להכחיש בתוקף.
שח"ו לא ידעו, הם לא יבינו,
אני יודע.

אך האם אני מבין?!
האם אני יודע?!
מהו דרכי?! מהו מסלול חיי?!

האם יתכן שכל זה נובע מחוסר החצי?!
או שמא, משהו אחר מבקשת נשמתי.
למה ישנם ימים בהם כל רצוני הוא לישון,לשקוע
ויש ימים בהם רצוני הוא לבכות.
ולמה בסופו של דבר גם זה וגם זה לא בא לידי?!
מירוץ.
נגד השעון, נגד הזמן, נגד עצמי.
להצליח,להספיק
אפילו לישון בקושי מצליח.
מתעורר מסתכל בשעון ומנסה להירדם שוב ללא הצלחה.
אפילו בשנתי מתוח.
מחכה לצליל שיקיץ אותי לעוד יום.
לשגרה-שגרה המקוללת.
שבה אני חי, אך לא את חיי.
את חיי אותם שצריכים כסף,
את חיי אותם שצריכים חיים.

ומתי אדע לחיות גם את חיי?
היכן עובר הקו? גבול?

ולפעמים,
לפעמים אני משווע.
לאותו מקום.
מקום אחר.
בלי זמן, עם שם.
בלי הגבלות.
בלי שקרים
ובלי הסתרות.

מקום בו אוכל להתענג,
שבו אזכה לשלווה(?)
אך יודע אני שלא אעשה זאת.

מטרתי טרם הושלמה.
עבודת חיי רחוקה מסיום.
ואפילו את מה שעשיתי עד עתה
טרם פירסמתי כיאות.
המורשת-חייבת להימשך.

משפחתי סובלת מספיק.

לו רק הייתי יכול,
לפרוש כנפיים ולעוף
מעל לזמן, מעל למקום
אל שום מקום.

ריק אינסופי,
שמיים צלולים
מדבריות, אגמים וימים
בשקט מזהירים.

צילצול ילדות נשונה
מתבהר באחת,
צחוק ילדים,
שתיקת אוהבים
מזמן פחת.

ילדותי שלי,
היכן היא?!
היכן אני?!

משווע,
רוצה וכוסף לעבר.
לא מניח,
לא מרפה.
חושב שיכול לשנות,
לתקן.

לשמוח,
להפסיק לחשוב.
להפסיק לדאוג.
להפסיק לכאוב.

אני מחפש ולא מוצא,
רודף אחרי זנבי,
אחרי עצמי,
אחרי ליבי.

מה אבין זאת?!
מתי אסתפק באשר עודנו עימי?
אספיק לרדוף אחר
אשר בהישג ידי?

וחובות שצריך להחזיר,
ומחילות וסליחות להאיר
והוא-ואני
והיא-וליבי.

ועבר ללא כפרה
ודם חיים
של ילדות נסתרה.

וזעקות שמענתי לשמוע,
ובכי עצור, משסע
הילד גדל,
בגר, התבגר
ואני את אחי חיפשתי
מבעד לעלם הקודר.

מוות
דממת ערפלים של שחר
עם שתיקה אינסופית של כפור
מתובלים במבט בלי דעת
שמנסה אך מתקשה כבר לחזור

והדרך ארוכה,נעלמת,מתפתלת
והנה הסוף כבר הגיע
בשלווה,בשינה,בצעקה וזעקה
הוא עומד על פתחי ומריע

והפחד שוב דופק,מזכיר נשכחות
על בריחה ללא תכלית או מניע
אך הנני כבר שם הרחק מהאות
נעלם בנבכי הפגיע

הוא הביט בי ישר בעיינים
ואני הבטתי בו
רעדתי אף אל פי שלא היה קר בחדר
הוא שתק
ואני שתקתי כהד לשתיקתו
אך למרות שבדרך העולם עשינו את אותה פעולה
תהום רחבת ידיים הייתה משוכה בין שתיקתי לשתיקתו
בעוד הוא שתק שתיקה של הבנה חמלה ורוגע
שתקתי אני שתיקה של התרסה כאב וזעם
הבטתי בו שוב
בעיינים הכחולות המהפנטות האלה
שגורמות לך לרצות לצלול בהן ולשכוח הכל
ופתחתי את פיי
וכמו גולל שנפתח מעל יין ישן שנתיישן היטב
מרגע שפתחתי את פיי לא החרשתי
איך ממשיכים? שאלתי אותו
איך ממשיכים אחרי שמאבדים הכל?
משפחה,חברים,סניף,חברה מניתי בלחש.
איך קמים בוקר אחר בוקר לעוד יום מתיש וחסר תכלית.
מאין שואבים כוחות לחייך,לצחוק ולשמוח
מהאין האנרגיות לעוד שבוע מתיש?
להילחם שוב ושוב כנגד היאוש המתערבל למולך?
והוא הביט בי
ואני בו
הוא שתק
ואני שתקתי
והעולם שתק
ואלוהים שתק.

"מחלה שממכרת לנייר
כשיש לך הרבה אתה נהיה מאושר..."

כמה נכון,
ככה מדוייק.
חד,
ישר לפנים.
הרדיפה הבלתי פוסקת של כולנו
אחרי העושר,
האושר המדומה.
חזק יותר, מוצלח יותר, גדול יותר.
לרגע לא לחשוף את הפרצוף האמיתי,
לא לפוצץ את הבועה,
להמשיך להסתתר מאחורי המסיכה.
כי אם רק יהיה לי את הסמארטפון הכי הכי...
ואם רק יהיה לי את השיער הכי הכי...
ואם רק יהיה לי את האישה הכי הכי...
אז... הכל יהיה מושלם,
ואני אהיה הכי מאושר, אוהב, מוקיר ומעריך בעולם!
אבל אז...
אתה מגיע לנקודה הגבוהה ביותר,
כובש את הפסגה מחדש,
והתיאבון רק גובר.
"מי שיש לו מנה רוצה שתים"
אמרו חז"ל
וכמה שהם צדקו,
אוי כמה שהם צדקו.
אבל אנחנו נמשיך בשלנו,
בסיוע כמה יחצ"נים הוליוודים כאלה ואחרים,
להאמין שהאושר מונח בכף ידינו,
לו רק נושיט יד ונקטוף אותו ברגע
נהיה מאושרים לעד.
פסגת חלומותינו מונחת בהישג ידינו,
לו רק... ולו רק...
הגיע הזמן לחזור לעבר,
למקור.
לאו דווקא במובן הפיזי
אלא במובן הנפשי, רוחני.
להכיר למקום הטהור ונקי יותר
ממנו באנו.
להסתפקות לאו דווקא במועט אלא בנחוץ.
להיות מאושרים במקום בו אנו נמצאים,
להכיר ולהוקיר תודה על כל דבר ודבר.
להיות כאותו ילד שלא מפסיק להתפעל
מכל דבר.
מתי בפעם האחרונה מצאת את עצמך מתפעל מפרח?!
מתי בפעם האחרונה קמת בבוקר, הסתכלת במראה,
ואהבת את מה שראית?!
עד מתי ניתן לתרבות המערב להכתיב את אורחות חיינו ומחשבותינו?!
האם לא הגיע הזמן לזעוק ולצעוק "התרבות הזאת לא לנו..."??

הוא בא,שוב.
ואני מקבל את פניו כפני חבר ותיק.
תמיד הוא היה שם,
נוכח
אך עורב בצללים.
מחכה לשעת כושר,
לשעת חשיכה שתגיע.
כי עמוק בליבו הוא ידע,
שבמקודם הוא במאוחר,
היא תגיע.
ועתה הוא שמע את לחישתו,
הרכות, הקטועות.
משל היה ילד קטן שמחפש מפלט,
בין ידים מגוננות.
אין זאת כך,
הזכיר לעצמו בעירפול חושים.
הלא לשם כך בדיוק הייתה כוונתו.
לתקוף אותי בעת בא אהיה חלש
הוא יודע שאינו יכול עלי בעיתות בו אחותו
אך הוא מחכה בסבלנות ללכתה
ואז
תוקף בכל הכוח.
שלום לך חבר-אויב
שלום לך אחי
שלום לך ידיד מכאובי
שלום לך נוצר רוחי
שלום לך
דיכאון.

חיים שלמים ברוח
עפים אל מול עיני
אני רוצה איך אינני יודע
מתי תבוא מנוחה לעצמותי

טיפה אחת של אושר
שהפכה להרס חסר תקנה
געגוע שנשאר
ועכשיו דורש מחילה

הכל נמוג
כהרף עין
חיים חלפו
נשארת עדיין

אולי הינך צעיר
אך נפשך כה זקנה
לשינה משתוקקת
לקצת מנוחה







"הֲכִי בָּרוּר כְּשֶׁקְּצָת שָׁבוּר
הֲכִי בָּרוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
כְּשֶׁזֶּה מְעַט שָׁבוּר אָז שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא בֶּאֱמֶת בָּרוּר
אֲבָל חַיָּב תָּמִיד לָשׁוּב"

(טבעות,עמיר בניון)

בשלב מסויים בחיים הבנתי,
שאני תמיד לבד.
אפילו בתקופה ההיא,
כשהייתי מוקף בחברים.
במקום כלשהו היה תמיד אותי,
ואותם.
התידדתי איתם, אהבתי אותם,
נוצרו בנינו קשרים.
אבל אפילו אז ידעתי,
שזה לא יאריך ימים.
והשנים עברו,
ואנחנו גדלנו,
ואשר יגורתי קרה לי
זה אבד.
הקשר נותק.
כל אחד המשיך במסלול חייו.
והמפגשים פעם בכמה זמן,
הם לא מה שיגרום לאותה תקופה נפלאה לחזור.
אבל אפילו בתקופה שלאחר מכן,
תקופת השלמות,
תקופת ה"שניים שהם אחד"
גם שם בסופו של דבר הייתי לבד.
ההתמודדות היומיומית, אי הידיעה וחוסר האונים
לגבי המחר,
וכל המכשולים שבאו מסביב.
ועכשיו
שהשגרה דופקת,
זה רק נהיה קשה יותר יותר.
והשבתות,
אוי השבתות הארורות.
הנסיון הנואש לחפש שוב מישהו
להיות אצלו בשבת.
לפחות אז להרגיש תחושת חיבור,
שייכות.
למשהו, למישהו.
להיות חלק ממשהו יותר גדול,
מאוחד, מיוחד.
או
להישאר שוב לבד,
בשבת.
אותו יום שהוא "מעין עולם הבא"
הפך אצלי לגיהנום.
במחשבה שנויה
שמא לכך התכוון המשורר.
מי שחייו נועדו להוביל אותו לגן עדן,
כך נראית גם שבתו.
אך מי שחייו מובילים אותו על העבר האחר,
הכל בא לידי ביטוי בשבת.
איני יודע,
זוהי רק סברתי.
יתכן שישנה בה מן האמת,
ויתכן שלא.
ורק בקשה אחת נישאת על שפתי:
שבפעם הבאה שחבר/ה שלך
מבקש ממך להיות אצלך בשבת
תעצרו רגע,
ותחשבו אם יש לו מקום אחר להיות בו בשבת.
תחשבו האם באמירת המילים
"מצטער/ת אני לא יכול/ה כי..."
חרצתם את דינו לבדידות.

ולא אני לא מבקש את הרחמים שלכם,
עם חיי כבר למדתי להשלים.
לעיתים בעל כורחי.
אני רק מבקש שתהיו קשובים יותר
לסביבה שלכם, לאלה שאתם מכנים חברים,
ויתרה מכך
לעצמכם.