יופי ש"התחסדת" קצת, ומשתדלת להקפיד יותר על צניעות וכו'..

אבל... אם את לא רוצה לקלקל את ה"חסידות" של שניכם - אז תעצרי כאן.

אתם משוחחים הרבה על הלכות, אבל למעשה ע"י כך, כבר לא כ"כ נוהגים לפי ההלכה.

"השתנית" בלבוש ליותר צנוע, ו"השגת" שהוא מסתכל עלייך ונועץ מבטים, שגם זה לא לפי ההלכה...

זה שאת לא מדברת איתו עדיין בפתיחות באופן אישי, זו מעלה. זה לא חיסרון.

וגם עוד חצי שנה, שבשבילך זה נתח חשוב מהחיים... זה עדיין מוקדם מידי.

"עתיד" בין בחור לבחורה, זה אם בודקים לצורך נישואין. אחרת, עלול לקלקל את העתיד של שניהם. גם שלב בוסרי מידי, שכלל לא בטוח שזה מה שתרצי לטווח ארוך; וגם אם כן - אז יותר מידי זמן של "מריחה". יכול להכשיל. וגם אין לכך מקום. היכרות לפני נישואין, זה לא ערך בפני עצמו. רק בתור הכנה במינימום הנדרש.

אז אם את רוצה קשר עם "עתיד", חכי לפחות עד סוף הלימודים, עוד שנתיים, ואז תראי אם את עדיין צעירה מידי - או כבר בכיוון להתענין באופן רציני. 

ואז גם תוכלי לבחון מחדש, בראש קצת יותר בוגר, האם עדיין הבחור הזה מענין אותך - או שזה בכלל לא בכיוון.

אבל כעת, ממש תעשי רוורס. תגידי לעצמך, ה' עשה לי טובה שבזכות זה התקדמתי בכמה דברים; תשמרי על ההתקדמויות הללו - אבל בנוגע לקשר איתו, ממש לכיוון השני. לתפוס יותר מרחק. להשתדל לא לגרום לו לשלוח מבטים. להבין שאינך מבינה כלל את ההבדל בין בנים לבנות בנושאים אלו.

תעסקי בעניינים שחשובים להתקדמות שלך, תדריכי טוב וערכית. ואז גם תהיי מוכנה יותר להכיר מישהו באופן רציני כשיגיע הזמן לחשוב על נישואין - ובלי שיהיו לך בראש כל מיני "שאריות" לא רצויות מהיכרויות קודמות, או חלילה קרבה יתירה שלא בזמנה.

בהצלחה.

התגובה שלו מלאה בישרות... צריך להזהר מאוד, זה יכול לפגוע בקשרים עתידיים!

משתי סיבות:

האחת, אמנם נכון שאנו מכירים כאלו שיצאו מגיל צעיר ויצא להם בסדר - 

אבל זה בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה. הסיכון שבללכת על מישהו שנראה בגיל צעיר ולמשוך זמן רב, בהנחה שיתאים גם עוד למעלה משנתיים, הוא גדול. מתבגרים. ואם לא יתאים - אז השריטה מקרבה רגשית כזו, אינה פשוטה והשלכותיה יכולות להיות לא טובות בהמשך.

והדבר השני הוא, שגם אם זה "יצליח", אין לכך כל היתר. קשר קרוב בין בחור לבחורה צעירים שלא לצורך בירור לנישואין, אין לו מקום עפ"י ההלכה, וגם במידה רבה עפ"י השכל הישר. שלא לדבר על הסיכון למכשולות, שיכול להיות גם אצל כאלו שבסופו של דבר, כדברייך, חיים באושר. 

ולגבי "אולי טוב שמסתכל עליה"... אם זה היה כדברי הרמב"ם, אסור לאדם לשאת אשה עד שיראנה - זה היה טוב... אבל כשהוא יודע שאינו מסתכל כעת לראות אם מתאימה לנישואין ואח"כ כבר לא יסתכל שנתיים.. אז זה ממש לא טוב.

רוצים אחד את השני - מעולה. בשלב המתאים ובישוב הדעת (אני גם לא מתרשם מדבריה שהיא חושבת כעת על "חתן"..)

וזה סיכון גדול מדי.

אני יכול להעיד, בתור אחד שיצא מגיל קטן מדי, והיה ביותר מדי קשרים, שזה לא דבר טוב ולא נעים ולא קל וגם מקשה מאוד בעתיד על הדייטים

חבל לתרגם כל דבר לאיזשהו שטאנץ.

אני מדבר עניינית לגמרי. גם מצד ההלכה, גם מצד מה שבריא, גם מצד הסיכונים.

טוב שאסרת על עצמך לפתח קשרים עם בחורים בתיכון; כך נתת לעצמך סיכוי רב יותר להגיע בנקיות לנישואין. לא עם "מטען" של כל מיני קשרים רגשיים בוסריים, שמשאירים סריטות. וגם לא, גרוע יותר, עם כשלונות. וגם לא עם החטאת אחרים. זה לא רק "כי אסור ואני דוסית", אלא כי הגישור היחידי האמיתי על השונות בין בחור לבחורה, הוא ע"י הנישואין.

חברה שלך עם קשר מהתיכון כבר מקימה משפחה. ולצערנו, יש רבים/ות אחרים/ות, שבגלל קשרים כאלה מתקשים לפתח קשר ראשוני ועמוק עם מי שהם אמורים להינשא לו, ומתקשים להקים משפחה. 

לא שייך להביא "ראיה" ממישהי ספציפית.

צריך לראות ריאלית, וגם הלכתית: האם יש מקום לקשר ממושך לפני נישואין, לא כי זה נצרך לבירור נישואין? הלכתית וודאי שלא. גם סתם כך, זה לא אמיתי ולא שייך. גם אם יש "התרגשות"; לא תופסים לפעמים כמה זה באמת לא שייך, מה השונות. כמו כן, רוב אלו שכך, אינם בטוחים שאכן יתחתנו, אפילו לא רוצים לחשוב על זה. סיכון לא קטן, למשהו עמוק בנפש, במודע ובמכוון - לא כי מחפשים חתן - משהו שעלול אח"כ לפגום בראשוניות של הקשר עם מי שנישאים לו. כמו כן, החשש מהיכשלות בקשר ממושך. לפעמים החשש הוא יותר אצל הבן, לפעמים יותר אצל הבת, לפעמים אצל שניהם. גם בעיה הלכתית קשה. גם מבחינה אנושית. הקשר הקרוב צריך להתפתח מתוך שנישאים. איש ואשתו. לא חבל לסכן את זה?

אפשר להתחתן בכל מיני גילאים, זה נכון. תלוי במי מדובר. אבל ממה שהיא כתבה, לא נראה שהיא אחת שפשט חושבת על חתונה בגיל צעיר מאד. 

להגיד, אפשר להיות כמה שנים בקשר בלי ליפול בנגיעה, זה נכון תיאורטית. אבל עלול להיות גם אחרת. הרי לא סתם חכמים גדרו. ויש הלכה לשמור מרחק "מאד מאד" מקשר קרוב. ורואים מתוך דבריה, איך הבחור ה"דוס" כבר נוהג כלפיה באופן שעפ"י ההלכה אין לו מקום - ואצל בחורים גם יכול לעורר צדדים שאינם רצויים בשלב כזה.

אז גם צריך לשמור הלכה, וגם על בריאות הנפש. לצערנו, היו גם כאלה שחשבו כך, ותפסו שאזהרות חז"ל בנוגע לשמירת גדר במרחק מספיק בענין היצר, הן רלוונטיות לגמרי. אז לכתחילה להיכנס לכך?..

ומה זה "אני סומכת עלייך"?... בכללי, משפט יפה. אבל מישהי שאינך מכירה מן הסתם, וגם אם היית מכירה, חז"ל לא "סמכו" על התנהלות בקרבה יתרה לאורך זמן סתם כך; וגם ראינו מהמציאות כאלה ש"סמכו עליהם" וסמכו על עצמם, ולא בדיוק היה כך. דבר שעוד לא התחיל - יש מקום להיזהר מלהיכנס אליו. גם אם הבחור "דוס וחמוד". לפנות את הראש, וכשמגיע שלב שחושבים שרוצים כבר לחפש מישהו לנישואין - בכבוד...

ב. זה חמוד מה שכתבת, שאם זה מה שזומן לפתחה וכו'... אבל לצערנו, המציאות מראה שלא כל מה שמזומן לפתחו של אדם, מביא להחלטה טובה. לפעמים, מזדמנים נסיונות. וההחלטה הטובה במקרה שלהם, היא להתגבר עליהם. אז נכון לחזק את יכולת הבחירה הנכונה - אבל חלק מהבחירה זו גם התייעצות עם מי שקצת "מהצד" ולא בתוך הענין. ומה שכותבים, זה באמת כדי לנסות לעזור להחלטה טובה, על סמך מה שמכירים קצת מהמציאות וכו'.

ג. האמת, שאני לא מסכים שיש "דרך קדושה וטהורה" לדבר שהוא נגד ההלכה. הרי קרבה אישית יתירה זמן רב, לא לבירור נישואין, היא בפשטות נגד ההלכה. לפעמים, אנשים מוצאים את עצמם בתוך קשר, אבל עדיין לא הזמן - ואז יש עצות, או להפסיק בינתיים, או "על אש קטנה" וכו'. לפי הענין. אבל פה, זה נראה ממש "טרום". וגם בוסרי. חבל להסתבך..

והם עדיין לא "זוג". אם יתחתנו - יהיו..

ושכוייח על השכוייח..

ואם לא, אז אסור להיות בקשר של שנים.

וגם אם כן, צריך לשמור על מרחק גדול מאוד, אחרת הנסיונות לא בריאים.

ככלל זאת לא דרך דוסית להיות בקשר בגיל כזה, כשאסור להתחתן.

בכל מקרה, אם הגעת למסקנה שזה זה, תנסי, ואם הוא חושב כמוך, צריך לשאול רב מה עושים כדי להשאר "דוסים".

אחרת זה באמת סתם מוביל לכאבים מיותרים,

אני אומר את זה בתור בחור שחשב שהוא יתחתן בגיל 18.

להתקיים זה לצד זה

פשוט כשמישהו משתנה בשביל מישהו,

או משתנה כדי לרצות מישהו,

איך אמרו לי? זה כמו קפיץ.

בסוף זה משתחרר וקופץ חזרה.

ושלא תחשבי שזה בא מתוך התנשאות חלילה,

גם אני צריכה לעבוד על זה.

ומה שאני כותבת לך, אני כותבת גם לי

משום שאם את לא רוצה שתהיו חברים בתקופה הזאת אבל את כן רוצה שיהיה משהו עוד כמה שנים...תנסי לדבר אתו,לראות אם הוא בכלל בעניין...יש מצב זה הכל דמיונות אצלך...אם הוא כן,תשאלי אתו מה הוא מעדיף לעשות ותציעי לו שאם הוא רוצה לחכות עד שתגדלו אז כן ואם הוא לא מוכן לחכות אז או לסדר משהו שיוצר קשר לאו דווקא יום-יומי אבל קשר מסוים על מנת שהרגשות לא ימותו ולא יהיה נתק.

אני לא הייתי מחכה.למה שאני אחכה למישהי לתקופה של כמה שנים בשביל לבדוק אם אולי יהיה משהו ?

זה מה שאת מאמינה בו,לכן את לא יכולה לכפות את הדעות שלך ולומר מה כן טוב ומה לא טוב.

ואולי,אולי להתחתן בגיל 18,מה שאת מכנה צעיר מדי עדיין להתחתן זה מביא תוצאות בלתי הפיכות אבל...אין טעם לפחד מהכישלון.הסיבה הפשוטה לכך היא שאתה לא יכול לדחוף את עצמך להצלחה כאשר יש לך פחד מהכישלון ואתה לא מתגבר עליו...לפחד זה בסדר גמור,הקטע הוא להתגבר עליו.

כי אם אלו שרוצים להתחתן הם מכירים מספיק טוב והם יודעים שזה מה שהם רוצים,ואין סיבה לכך שזה ייכשל.

אם על כל פעם ששמעתי ''אתה תיכשל,אתה לא תצליח'' ''זה ייכשל בצורה מטורפת''-בהכל!באהבה,בעבודה,בחברים,בלשנות את העולם הזה לגמרי!הייתי כנראה מיליונר.

וזה בסדר גם להיכשל,הכישלון הוא קרש הקפיצה להצלחה...כולנו נופלים בחיים,השאלה היא מי קם בחזרה מהתחתית שהוא נמצא בו ויעשה את מה שהוא צריך לעשות?ריבים קורים,אבל לא מוותרים על זה אם אתה באמת מאמין שזה יצליח.לא כל כך מהר.

יצא לי להכיר כמה זוגות שהכירו בגיל צעיר והיו חברים הרבה זמן. ומתחתנים עכשיו באושר ועושר

ואת בחיים לא תדעי איזה סבל היתה הדרך אל החופה.

כמה התלבטויות וויתורים ומאבקים פנימיים ומתי ואיך וכמה.

אם רצית לעשות שנתיים שירות ושנת מדרשה - תשכחי מזה, לא מורחים את הקשר הזה בשביל דברים כאלה. זה סיוט מושלם לשני הצדדים.

אם בגיל שמונה עשרה תראי שאת מתאימה לחתונה ואת מחליטה בהחלטה מושכלת להיכנס לזה - מצויין.

אבל להכניס את עצמך לזה בגיל 16 כשאין לך מושג אם ומתי תצאי מזה, כשיש מצב שבגלל זה תמצאי את עצמך נשואה בגיל 18 כשזה לא מה שחלמת בכלל אבל פשוט אתם חברים כבר שנתיים ואי אפשר למשוך את זה יותר - פשוט חבל.

לבחור להתחתן בגיל צעיר זה נהדר.

לעשות את זה כי לשם החיים סחפו אותך זה מאוד משמח מרגע שהתארסתם, כל דקה לפני כן זה קושי גדול ואמיתי.

ושוב, מביאה את זה מסיפור שליוויתי עכשיו מאוד קרוב, ומעוד כמה שמכירה מרחוק..

הניסיונות גדולים, החוסר יציבות - אתם לא יכולים להתחתן אבל לא יכולים להיפרד, ובעצם אין לכם שום יכולת לעשות החלטה משמעותית.. זה ששלושת רבעי מהחיים שלך תלויים בו.. וכו'.

זה קושי נפשי אמיתי, שאם אפשר לדלג עליו - אז כדאי לך לעשות את זה ובשמחה. אני לא חושבת שיש זוג (דתי..) בעולם שנכנס לזה בגיל צעיר וימליץ לך לעשות את זה גם.

וזה עוד בלי לדבר על זה שנהיית דוסית בשבילו..אם את באמת רוצה את זה מצויין. אם זה רק בשבילו אין טעם לנסות בכלל.

וסליחה על הנחרצות. פשוט קרוב לליבי כרגע..

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.