יופי ש"התחסדת" קצת, ומשתדלת להקפיד יותר על צניעות וכו'..

אבל... אם את לא רוצה לקלקל את ה"חסידות" של שניכם - אז תעצרי כאן.

אתם משוחחים הרבה על הלכות, אבל למעשה ע"י כך, כבר לא כ"כ נוהגים לפי ההלכה.

"השתנית" בלבוש ליותר צנוע, ו"השגת" שהוא מסתכל עלייך ונועץ מבטים, שגם זה לא לפי ההלכה...

זה שאת לא מדברת איתו עדיין בפתיחות באופן אישי, זו מעלה. זה לא חיסרון.

וגם עוד חצי שנה, שבשבילך זה נתח חשוב מהחיים... זה עדיין מוקדם מידי.

"עתיד" בין בחור לבחורה, זה אם בודקים לצורך נישואין. אחרת, עלול לקלקל את העתיד של שניהם. גם שלב בוסרי מידי, שכלל לא בטוח שזה מה שתרצי לטווח ארוך; וגם אם כן - אז יותר מידי זמן של "מריחה". יכול להכשיל. וגם אין לכך מקום. היכרות לפני נישואין, זה לא ערך בפני עצמו. רק בתור הכנה במינימום הנדרש.

אז אם את רוצה קשר עם "עתיד", חכי לפחות עד סוף הלימודים, עוד שנתיים, ואז תראי אם את עדיין צעירה מידי - או כבר בכיוון להתענין באופן רציני. 

ואז גם תוכלי לבחון מחדש, בראש קצת יותר בוגר, האם עדיין הבחור הזה מענין אותך - או שזה בכלל לא בכיוון.

אבל כעת, ממש תעשי רוורס. תגידי לעצמך, ה' עשה לי טובה שבזכות זה התקדמתי בכמה דברים; תשמרי על ההתקדמויות הללו - אבל בנוגע לקשר איתו, ממש לכיוון השני. לתפוס יותר מרחק. להשתדל לא לגרום לו לשלוח מבטים. להבין שאינך מבינה כלל את ההבדל בין בנים לבנות בנושאים אלו.

תעסקי בעניינים שחשובים להתקדמות שלך, תדריכי טוב וערכית. ואז גם תהיי מוכנה יותר להכיר מישהו באופן רציני כשיגיע הזמן לחשוב על נישואין - ובלי שיהיו לך בראש כל מיני "שאריות" לא רצויות מהיכרויות קודמות, או חלילה קרבה יתירה שלא בזמנה.

בהצלחה.

התגובה שלו מלאה בישרות... צריך להזהר מאוד, זה יכול לפגוע בקשרים עתידיים!

משתי סיבות:

האחת, אמנם נכון שאנו מכירים כאלו שיצאו מגיל צעיר ויצא להם בסדר - 

אבל זה בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה. הסיכון שבללכת על מישהו שנראה בגיל צעיר ולמשוך זמן רב, בהנחה שיתאים גם עוד למעלה משנתיים, הוא גדול. מתבגרים. ואם לא יתאים - אז השריטה מקרבה רגשית כזו, אינה פשוטה והשלכותיה יכולות להיות לא טובות בהמשך.

והדבר השני הוא, שגם אם זה "יצליח", אין לכך כל היתר. קשר קרוב בין בחור לבחורה צעירים שלא לצורך בירור לנישואין, אין לו מקום עפ"י ההלכה, וגם במידה רבה עפ"י השכל הישר. שלא לדבר על הסיכון למכשולות, שיכול להיות גם אצל כאלו שבסופו של דבר, כדברייך, חיים באושר. 

ולגבי "אולי טוב שמסתכל עליה"... אם זה היה כדברי הרמב"ם, אסור לאדם לשאת אשה עד שיראנה - זה היה טוב... אבל כשהוא יודע שאינו מסתכל כעת לראות אם מתאימה לנישואין ואח"כ כבר לא יסתכל שנתיים.. אז זה ממש לא טוב.

רוצים אחד את השני - מעולה. בשלב המתאים ובישוב הדעת (אני גם לא מתרשם מדבריה שהיא חושבת כעת על "חתן"..)

וזה סיכון גדול מדי.

אני יכול להעיד, בתור אחד שיצא מגיל קטן מדי, והיה ביותר מדי קשרים, שזה לא דבר טוב ולא נעים ולא קל וגם מקשה מאוד בעתיד על הדייטים

חבל לתרגם כל דבר לאיזשהו שטאנץ.

אני מדבר עניינית לגמרי. גם מצד ההלכה, גם מצד מה שבריא, גם מצד הסיכונים.

טוב שאסרת על עצמך לפתח קשרים עם בחורים בתיכון; כך נתת לעצמך סיכוי רב יותר להגיע בנקיות לנישואין. לא עם "מטען" של כל מיני קשרים רגשיים בוסריים, שמשאירים סריטות. וגם לא, גרוע יותר, עם כשלונות. וגם לא עם החטאת אחרים. זה לא רק "כי אסור ואני דוסית", אלא כי הגישור היחידי האמיתי על השונות בין בחור לבחורה, הוא ע"י הנישואין.

חברה שלך עם קשר מהתיכון כבר מקימה משפחה. ולצערנו, יש רבים/ות אחרים/ות, שבגלל קשרים כאלה מתקשים לפתח קשר ראשוני ועמוק עם מי שהם אמורים להינשא לו, ומתקשים להקים משפחה. 

לא שייך להביא "ראיה" ממישהי ספציפית.

צריך לראות ריאלית, וגם הלכתית: האם יש מקום לקשר ממושך לפני נישואין, לא כי זה נצרך לבירור נישואין? הלכתית וודאי שלא. גם סתם כך, זה לא אמיתי ולא שייך. גם אם יש "התרגשות"; לא תופסים לפעמים כמה זה באמת לא שייך, מה השונות. כמו כן, רוב אלו שכך, אינם בטוחים שאכן יתחתנו, אפילו לא רוצים לחשוב על זה. סיכון לא קטן, למשהו עמוק בנפש, במודע ובמכוון - לא כי מחפשים חתן - משהו שעלול אח"כ לפגום בראשוניות של הקשר עם מי שנישאים לו. כמו כן, החשש מהיכשלות בקשר ממושך. לפעמים החשש הוא יותר אצל הבן, לפעמים יותר אצל הבת, לפעמים אצל שניהם. גם בעיה הלכתית קשה. גם מבחינה אנושית. הקשר הקרוב צריך להתפתח מתוך שנישאים. איש ואשתו. לא חבל לסכן את זה?

אפשר להתחתן בכל מיני גילאים, זה נכון. תלוי במי מדובר. אבל ממה שהיא כתבה, לא נראה שהיא אחת שפשט חושבת על חתונה בגיל צעיר מאד. 

להגיד, אפשר להיות כמה שנים בקשר בלי ליפול בנגיעה, זה נכון תיאורטית. אבל עלול להיות גם אחרת. הרי לא סתם חכמים גדרו. ויש הלכה לשמור מרחק "מאד מאד" מקשר קרוב. ורואים מתוך דבריה, איך הבחור ה"דוס" כבר נוהג כלפיה באופן שעפ"י ההלכה אין לו מקום - ואצל בחורים גם יכול לעורר צדדים שאינם רצויים בשלב כזה.

אז גם צריך לשמור הלכה, וגם על בריאות הנפש. לצערנו, היו גם כאלה שחשבו כך, ותפסו שאזהרות חז"ל בנוגע לשמירת גדר במרחק מספיק בענין היצר, הן רלוונטיות לגמרי. אז לכתחילה להיכנס לכך?..

ומה זה "אני סומכת עלייך"?... בכללי, משפט יפה. אבל מישהי שאינך מכירה מן הסתם, וגם אם היית מכירה, חז"ל לא "סמכו" על התנהלות בקרבה יתרה לאורך זמן סתם כך; וגם ראינו מהמציאות כאלה ש"סמכו עליהם" וסמכו על עצמם, ולא בדיוק היה כך. דבר שעוד לא התחיל - יש מקום להיזהר מלהיכנס אליו. גם אם הבחור "דוס וחמוד". לפנות את הראש, וכשמגיע שלב שחושבים שרוצים כבר לחפש מישהו לנישואין - בכבוד...

ב. זה חמוד מה שכתבת, שאם זה מה שזומן לפתחה וכו'... אבל לצערנו, המציאות מראה שלא כל מה שמזומן לפתחו של אדם, מביא להחלטה טובה. לפעמים, מזדמנים נסיונות. וההחלטה הטובה במקרה שלהם, היא להתגבר עליהם. אז נכון לחזק את יכולת הבחירה הנכונה - אבל חלק מהבחירה זו גם התייעצות עם מי שקצת "מהצד" ולא בתוך הענין. ומה שכותבים, זה באמת כדי לנסות לעזור להחלטה טובה, על סמך מה שמכירים קצת מהמציאות וכו'.

ג. האמת, שאני לא מסכים שיש "דרך קדושה וטהורה" לדבר שהוא נגד ההלכה. הרי קרבה אישית יתירה זמן רב, לא לבירור נישואין, היא בפשטות נגד ההלכה. לפעמים, אנשים מוצאים את עצמם בתוך קשר, אבל עדיין לא הזמן - ואז יש עצות, או להפסיק בינתיים, או "על אש קטנה" וכו'. לפי הענין. אבל פה, זה נראה ממש "טרום". וגם בוסרי. חבל להסתבך..

והם עדיין לא "זוג". אם יתחתנו - יהיו..

ושכוייח על השכוייח..

ואם לא, אז אסור להיות בקשר של שנים.

וגם אם כן, צריך לשמור על מרחק גדול מאוד, אחרת הנסיונות לא בריאים.

ככלל זאת לא דרך דוסית להיות בקשר בגיל כזה, כשאסור להתחתן.

בכל מקרה, אם הגעת למסקנה שזה זה, תנסי, ואם הוא חושב כמוך, צריך לשאול רב מה עושים כדי להשאר "דוסים".

אחרת זה באמת סתם מוביל לכאבים מיותרים,

אני אומר את זה בתור בחור שחשב שהוא יתחתן בגיל 18.

להתקיים זה לצד זה

פשוט כשמישהו משתנה בשביל מישהו,

או משתנה כדי לרצות מישהו,

איך אמרו לי? זה כמו קפיץ.

בסוף זה משתחרר וקופץ חזרה.

ושלא תחשבי שזה בא מתוך התנשאות חלילה,

גם אני צריכה לעבוד על זה.

ומה שאני כותבת לך, אני כותבת גם לי

משום שאם את לא רוצה שתהיו חברים בתקופה הזאת אבל את כן רוצה שיהיה משהו עוד כמה שנים...תנסי לדבר אתו,לראות אם הוא בכלל בעניין...יש מצב זה הכל דמיונות אצלך...אם הוא כן,תשאלי אתו מה הוא מעדיף לעשות ותציעי לו שאם הוא רוצה לחכות עד שתגדלו אז כן ואם הוא לא מוכן לחכות אז או לסדר משהו שיוצר קשר לאו דווקא יום-יומי אבל קשר מסוים על מנת שהרגשות לא ימותו ולא יהיה נתק.

אני לא הייתי מחכה.למה שאני אחכה למישהי לתקופה של כמה שנים בשביל לבדוק אם אולי יהיה משהו ?

זה מה שאת מאמינה בו,לכן את לא יכולה לכפות את הדעות שלך ולומר מה כן טוב ומה לא טוב.

ואולי,אולי להתחתן בגיל 18,מה שאת מכנה צעיר מדי עדיין להתחתן זה מביא תוצאות בלתי הפיכות אבל...אין טעם לפחד מהכישלון.הסיבה הפשוטה לכך היא שאתה לא יכול לדחוף את עצמך להצלחה כאשר יש לך פחד מהכישלון ואתה לא מתגבר עליו...לפחד זה בסדר גמור,הקטע הוא להתגבר עליו.

כי אם אלו שרוצים להתחתן הם מכירים מספיק טוב והם יודעים שזה מה שהם רוצים,ואין סיבה לכך שזה ייכשל.

אם על כל פעם ששמעתי ''אתה תיכשל,אתה לא תצליח'' ''זה ייכשל בצורה מטורפת''-בהכל!באהבה,בעבודה,בחברים,בלשנות את העולם הזה לגמרי!הייתי כנראה מיליונר.

וזה בסדר גם להיכשל,הכישלון הוא קרש הקפיצה להצלחה...כולנו נופלים בחיים,השאלה היא מי קם בחזרה מהתחתית שהוא נמצא בו ויעשה את מה שהוא צריך לעשות?ריבים קורים,אבל לא מוותרים על זה אם אתה באמת מאמין שזה יצליח.לא כל כך מהר.

יצא לי להכיר כמה זוגות שהכירו בגיל צעיר והיו חברים הרבה זמן. ומתחתנים עכשיו באושר ועושר

ואת בחיים לא תדעי איזה סבל היתה הדרך אל החופה.

כמה התלבטויות וויתורים ומאבקים פנימיים ומתי ואיך וכמה.

אם רצית לעשות שנתיים שירות ושנת מדרשה - תשכחי מזה, לא מורחים את הקשר הזה בשביל דברים כאלה. זה סיוט מושלם לשני הצדדים.

אם בגיל שמונה עשרה תראי שאת מתאימה לחתונה ואת מחליטה בהחלטה מושכלת להיכנס לזה - מצויין.

אבל להכניס את עצמך לזה בגיל 16 כשאין לך מושג אם ומתי תצאי מזה, כשיש מצב שבגלל זה תמצאי את עצמך נשואה בגיל 18 כשזה לא מה שחלמת בכלל אבל פשוט אתם חברים כבר שנתיים ואי אפשר למשוך את זה יותר - פשוט חבל.

לבחור להתחתן בגיל צעיר זה נהדר.

לעשות את זה כי לשם החיים סחפו אותך זה מאוד משמח מרגע שהתארסתם, כל דקה לפני כן זה קושי גדול ואמיתי.

ושוב, מביאה את זה מסיפור שליוויתי עכשיו מאוד קרוב, ומעוד כמה שמכירה מרחוק..

הניסיונות גדולים, החוסר יציבות - אתם לא יכולים להתחתן אבל לא יכולים להיפרד, ובעצם אין לכם שום יכולת לעשות החלטה משמעותית.. זה ששלושת רבעי מהחיים שלך תלויים בו.. וכו'.

זה קושי נפשי אמיתי, שאם אפשר לדלג עליו - אז כדאי לך לעשות את זה ובשמחה. אני לא חושבת שיש זוג (דתי..) בעולם שנכנס לזה בגיל צעיר וימליץ לך לעשות את זה גם.

וזה עוד בלי לדבר על זה שנהיית דוסית בשבילו..אם את באמת רוצה את זה מצויין. אם זה רק בשבילו אין טעם לנסות בכלל.

וסליחה על הנחרצות. פשוט קרוב לליבי כרגע..

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳