ולא הצלחתי להתאפק..
על זה--
פסיכיאטריה זה בולשיט אחד גדול - קהילת חולים ומשפחותיהם
אגיב רק על טענה אחת, והיא די נפוצה, שאין מושג כזה של "חוסר איזון כימי"..
על מאניה דיפרסיה שמעת?
זו דוגמא אחת למחלה שהפסיכיאטריה בעצמה עוד לא יודעת האם להגדירה כפיזית או נפשית, ולמה? כי היא מתעתעת!!
הביטוי הפיזי שלה הוא חוסר איזון מובהק של רכיב כימי-חוסר איזון של רמות המלחים בדם.
ומצד שני- הביטוי הנפשי שלה כולל תופעות נפשיות שמזכירות מחלות נפשיות דומות- דיכאון/היי/הזיות/אמיפולסיביות וכו.....
גם חוסר איזון הורמנלי ניתן להוכיח בבדיקות דם ועריכת פרופיל הורמונלי. אני ההוכחה.
זה גרם לי לדכאונות, וחוסר תיאבון נוראי (כשלפני סבלתי מעודף משקל), וחרדות וכאבים.
להגיד לך שהכל נעלם לחלוטין כשלקחתי תרופה?
ממש לא.
ואני כן בעד, כשלא מדובר על מצב מסכן חיים, לנסות מה שיותר דברים טבעיים ומשלימים, וגם על עצמי בחרתי בדרך הפעולה הזו עד כמה שניתן.
ובכל זאת, לא הייתי מוותרת על נטילת התרופה לאיזון הורמונלי, ולו רק אפילו כ"טיפול חירום" לתקופה מוגבלת.
במידה מסויימת אני חושבת שזה מה שהציל אותי והחזיר אותי לרצון לנהל חיים נורמליים.
זה וההבנה שכן, אני לא משוגעת, אלא פשוט יש משהו בגוף שלי שלא עובד בצורה תקינה כרגע, וצריך לעזור לו לחזור לאיזון. וזה ביולוגי לגמרי. ראיתי את זה שחור על גבי לבן בבדיקות דם.
וכמו שאם התפקודי כבד שלי למשל היו לא מאוזנים, לא הייתי מהססת לקחת תרופה, גם אם התופעות לוואי לא הכי נעימות, כי עם בריאות לא משחקים, אותו הדבר פה...
(ותסמכי עליי שסבלתי מכל תופעת לוואי אפשרית של התרופה שלי, ובכל זאת אני שמחה שנטלתי אותה)
