שהשעות יהיו סבירות ולא אתקע סתם מאוחר..

פשוט רגישות ואכפתיות בסיסיות.

שיצאתי איתה בתקופה קצת מבואסת ודי שפכתי עליה כל מיני תסכולים שלי על עצמי,

והיתה לה יכולת קבלה מדהימההה!

והכלה.. ועידוד. וראיית הטוב בצורה ממש מעוררת התפעלות.

אבל בסוף לא התאים מסיבות אחרות.

וכתבה אותי על איזה קרטון מושקע על כל מיני איורים 

ודברים חמודים.

קנתה לי כלמיני דברים שווים כאלה שהייתי צריך

סיפרתי לה שהכשרה קרבית הייתי טוחן

עלי גפן ממולאים

ושתמיד שהיו פותחים את המנות קרב

דבר ראשון היו פותחים אותם ומביאים לי

אז במקום להיגעל למוות

היא דווקא התלהבה

והחליטה להביא לפגישה עלי גפן ממולאים

שאל אותי כשהיינו מדברים בערב מתי אני קמה בבוקר בשביל לשלוח לי הודעת בוקר טוב.. היה קם במיוחד בשביל זה 

והיה אחד שהיה מביא לי לדייטים לרוב.. (לא תמיד..  ) דברים מתוקים שידע שאני אוהבת במיוחד. 

גבר מהאגדות

ועם כמה שאני חושב שאני מקסים, בחיים לא עשיתי כזה דבר... גדול עלי בעשר מידות.

אני בן אדם של פנימיות 

כלומר לא התביישו לציין באמת מה טוב וכמה היא הייתה רוצה להיות במקום שלי וכאלה

מפגישות כאלה יצאתי עם דלק לעוד 10 פגישות סתמיות, ויש מהן שאני עד היום חושב עליהן להציע להן שידוכים תמיד

היה קריר והבחור הציע לי את הפליז שלו שהיה נראה גדול עלי בעשר מידות בערך( סירבתי בנימוס..)

הביא פק"ל עם תה וקפה ומיץ פריגת (הקרטון) וגרנולה.

אני קצת מנותק מהעולם, לא שם לב לרעב וכאלה חחח... לא נעים 

לבוא אליך הביתה...!

הייזל את גדולה

שהאופי שלהם הוא חמוד בהגדרה

מתיחה?

מקווה שלקחת את זה בקלות..

כי זה לא מובן מאליו. ואפשר באמת לכעוס על הגברת..

אבל אשריכם על הענווה והסבלנות

אני מדברת ממקום של נשואה:

כיף לי מאוד להיזכר בדברים הנחמדים שהיו לי בפגישות עם בעלי, אבל אני ממש לא אוהבת להיזכר בפרטים - נחמדים או לא - מפגישות שהיו לי עם בחורים אחרים!

חוץ מזה - חלק מהדברים המתוארים פה בשרשור מרגישים לי גובלים בחוסר צניעות, כשמדובר בבחו ובחוה שבסך הכול נפגשים, ואפילו לא קשרו את חייהם יחד...

יש גבול לדברים שאפשר לעשות כדי לחזק את הקשר לקראת חתונה.

וזה רעיון חמוד להיזכר בדברים טובים בתוך כל הקשיים, באמת. אבל לעניות דעתי לא טוב להיזכר בערגה בקשרים שכבר הסתיימו... ושרשור שכזה יכול להוביל לשם... אפשר אולי לפתוח שרשור של "רעיונות איך לחזק את הקשר/לדברים חמודים שאפשר לעשות בדייט". 

ושורה תחתונה: אולי אין לי זכות בכלל להתערב בשרשורים מהסוג הזה, כי אני כבר עשר שנים לא במקום הזה. לכן נראה לי שלא אגיב יותר.

שיהיה הצלחה ובניין עדי עד עם הזיווג המתאים לכל אחד ואחת מכאן! 

אבל רק אחרי אירוסין וגם בגבולות נורמליים.

זה היה באיזה עלון שמרכז עלונים חרדיים על פ"ש (חיי שרה כמדומני).

@משיח בן דוד

@אהבה בתענוגים

מקום להתיר כי זה קירוב דעות וכו', אז הוא כתב שהם צריכים להתחתן שלא בהרגשת זרות גמורה, אז לכן יש היתר, רק אחרי כבר שעשו וורט וסגרו וכו'.

והוא כותב שגם אז צריך להזהר עם המתנות כדי לא להגרר למצב שזה גורם קירוב דעות מוגזם (הובא שם במקום אחר בעלון, לא זוכר משם מי שקירוב דעות מוגזם לפני החתונה גורם להתרחקות בקשר אחריה).

נ.ב, באתי לכתוב ששכחתי מה היה כתוב שם ואז נזכרתי, השבח לאל!!

הבעת חיבה? ..

אני תוהה מה יותר נחשב לחציית הגבול הדק בין קירוב לבין מה שמותר

מתנה אולי זה פחות מהבעת חיבה במילים

הדיון שלנו אז נסוב יותר על מחמאות מה מותר להגיד מה אסור

היה כתוב על זה משהו?

לא ראינו עדיין רב שהתיר להחמיא... אתה יכול לשאול רבנים ונראה מה הם אומרים.

פשוט לי שרבותיי לא יתירו, אז אני לא טורח.

עריכה: כדי שהדיון לא יתעורר שוב, אני מדבר על מחמאות כמו "איזה יפה את" וכו', לא "אני אוהב אותך" שהרב אבינר התיר כשמתקרבים לסגירה.

אל תערבבי דברים, כן? הוא אומר אך ורק על מתנות ואך ורק אחרי שידוך גמור

בשרשור אחר טענת שיש מתירים וחיפשת מקורות

בכל אופן, אם את כל-כך מתאמצת לגרום לאנשים לא לרצות להגיב לך לתגובות, אעזור לך... חחח 

אני בן

אבל על אף ולמרות זאת

אני מאוד מאוד מאוד(!) רגיש לקור

(מכירים את הבדיחה הזו עלזה שלקרביים לא קר?! הזהו ש...לא!)

ואני תמיד מתלבט מה לעשות

מצד אחד

היא קופאת למוות

מצד שני- אם אני אביא לא הפליז

גמאני אקפא למוות

אני תוהה אם בחורות בכוונה לא באות עם בגדים מחממים

כדי שאנחנו נהיה גנטלמנים ונחם אותן...

רוב הבנות היו נעלבות...

שקר לך...

בס"ד

אוקי.. אז קר לי.. זה לא אומר שאני צריכה לקחת לו את המעיל כדי לראות שאכפת לו.. במיוחד שהוא זה שאחכ יקפא ולי יהיה נעים... אני בחיים לא עשיתי את זה..!

ויש גם דרכים אחרות להראות אכפתיות- לדוגמא- הבחור יכול לשאול אם הבחורה תרצה שהם יכנסו למקום סגור כי הוא רואה שקר לה....

הלוואי שכל הבנות היו ככה...

שמעתי דברים הרבה יותר גרועים...

(ע"ע "הוא לא מציע לי לשתות")

בס"ד

הרבה פעמים היה קורה שבפגישות הציעו לי מעיל וכ', העדפתי לקפוא ולא לקחת!

(בדרך כלל אני באה בלבוש חם מספיק אך לפעמים קורות פשלות..)

א' זה משהו שהרגע הבחור לבש, לא מסוגלת לשים את זה עליי.

זה מרגיש לי כמו קירבה לא במקום.

ומעבר לזה כשהבחורה מחזירה אז הריח של הבושם נשאר על זה וכ',

לא מרגיש לכם בעייתי??

עדיף פשוט להיכנס למקום סגור

(מה לעזאזל עובר על המקום הזה???)

מובא בשם המקובלים (בהקשר של ההלכה), שלבישת בגד גבר שלבש אותו עלולה לגרום ליצר הרע להכנס לאדם יותר (בערך), כלומר גם אם זה לא בגד שמיוחד רק לגברים אלא שגבר לבש אותו לפני כן.

לגבי הבושם, זה בעיה מלכתחילה לתת, לא ההחזרה (למרות מה ש@יוני כתב).

השאלה מבחינת האיסור, מה עושים כשבאמת קר מדי וזה כבר בגדר סכנה? וצריך לשאול על זה פוסק

אז אפשר ללכת למקום סגור, זה לא פיקוח נפש..

אבל לא אמרתי שזה פיקוח נפש, השאלה היא מה גדר "חמירא סכנתא מאיסורא". לא בקיא בנושא

ובכללי- דאגה כזאת אחד לשני... זה היה לי ב"ה בהרבה קשרים.

הרבה קשרים כאלה זה אומר שבד"כ הבחורים שאת יוצאת איתם את נקשרת אליהם רגשית (והם אליך מסתמא)?

התכוונתי שבהרבה קשרים היינו מודיעים אחד לשני כשאנחנו עולים על אוטובוס\טרמפ וכשאנחנו מגיעים הבייתה.

לא היו לי הרבה קשרים שממש נקשרתי אליהם רגשית...

סתם מסקרנות, לא חייבת לענות

למה זה כ"כ מעניין אותך?

למרות שאני עם אוטו, אז אולי זה משנה את הסיפור חח

כי עם אוטו יש יותר ביטחון שתגיע בשלום...

וזה שזה לא קורה אצלך לא אמור להלחיץ אותך, כל זוג ומה שמתאים לו...

זה נראה שאני בסביבה של אנשים שלא אכפת להם אחד מהשני (כולל אותי )

בכל זאת יש שם זוג אנשים...

וזה לא חייב להיות לכולם. לפעמים הרגשתי שאני סתם אמא פולניה... אבל אז הפכתי את זה לבדיחה ואמרתי שיש לי שורשים פולניים אז אני אשמח לדעת כשהוא מגיע...

ואשרייך על האכפתיות

כנראה אני לא אדם מספיק אכפתי

קודם כל, אם אתה חושב שאתה צריך להשתפר בזה- מעולה, עשה זאת.

אבל אל תלקה את עצמך רק בגלל שאחרים עושים את זה. הרבה בחורים פקחו עלי עיניים כשביקשתי מהם להגיד לי כשהם עולים על האוטובוס... לא כולם צריכים להיות אותו דבר.

לא ידעתי שיש דתיים שמביאים פרחים בפגישה ראשונה

בס"ד

פעם אחת כשיצאנו לדייט הוא ארגן לנו פיקניק ושיא ההשקיע.. לדוגמא- הוא הביא קופסאות עם כל מיני ירקות חתוכים, כל מיני ממרחים שווים ואפילו הביא שמיכה כדי שנשב עליה....

וכמה פעמים שהוא נתן לי את האוטו שלו כדי שיהיה לי נוח לנסוע ללימודים שלי ושאגיע מהר כי יש לי זמן נסיעה באוטובוס (ואפילו השאיר לי את האשראי שלו שאתדלק..!) והוא נסע בתחבורה ציבורית כי זה יחסית ממש קרוב לו לבית...

בכללי הוא היה ממש משקיען ותמיד דאג לי שיהיה לי מה שאני רוצה/צריכה..

לי תמיד היה יום קבוע שהייתי מסיימת ללמוד מוקדם ואז הייתי מבשלת לו אוכל חם ונוסעת ללימודים שלו להביא לו

נראה לי טוב שיש פה גם שרשור על דברים טובים שקרו בדייטים, ולא רק מתעסקים בפאדיחות שקרו או סתם דברים הזויים.

אולי גם אנשים ילמדו מזה..

בס"ד

הזיכרונות והחוויות שקרו הם חלק מכל אחד, והם ישנם! ואני לא חושבת שצריך למנוע מעצמינו לזכור אותם.. 

לדעתי, העלאת חוויות זה לא בהכרח התרפקות והתקבעות בעבר... 

אני מרגישה על עצמי שנחמד מידי פעם להיזכר במה שהיה כי זה חלק ממני, ויש זכרונות טובים.. ואני ממש מסכימה עם @ברגוע! שאפשר ללמוד מזה- כי אני בעצמי לומדת מזה- מה נכון, מה מתאים לי ומה לא וכו'... 

ולכן- בעיניי, הזכרות בחוויות היא גם חלק מההסתכלות קדימה...

זה לא בדיוק מה שאמרתי- אני התכוונתי סתם שאנשים פה יכולים לקחת רעיונות לפגישות שלהם..

אבל אני גם מסכים עם מה שאת כתבת (פשוט אין לי כ"כ ניסיון בזה, אז לא ניכנסתי לזה..)

בס"ד

ואני הוספתי שכמו שאחרים יכולים ללמוד מזה כך גם האדם עצמו....

בס"ד

וגם קצת אישי...

וב"ה אני ממש מאחורי זה, ובמקום ממש טוב עם מה שקה ואני אפילו יכולה להגיד תודה רבה לקב"ה על הכל כי למדתי ממש מכל הסיפור והתקדמתי הרבה...

גם יצא לנו להיתקל אחד בשני כמה פעמים במקרה וזה נעשה בצורה נעימה ממש

אני אומרת את זה בכלליות, לכל אלה שלא מבינים למה אם הבחור פינק אותך- לא המשכת איתו...

זה קצת מוזר שיש שאלות כאלה בפורום ההז, כי חשבתי שאנשים פה מודעים לעניין שבתחום הזה אין רק שחור-לבן.

אז נכון, הבחור פינק אותה והביא לה את האוטו. זה אומר שכל שאר האישיות שלו חייבת להתאים לה? יכול להיות שהוא היה בחור מאוד מפנק אבל עדיין היו דברים מהותיים אחרים שהפריעו, ולכן הם חתכו.

זה שגבר מפנק את הבחורה לא אומר שהקשר בינהם חייב להימשך. יש עוד הרבה פרמטרים כדי שקשר יימשך.

אז בבקשה, חכמים היזהרו בדבריכם. זה יכול מאוד לערער את הביטחון כששואלים אותך "למה לא המשכת איתו?" במיוחד בפורום ציבורי כזה. אתם באמת מצפים שהיא תסביר לכם למה היא חתכה? לאיזה רמות של חטטנות הגענו?

וצריך עדיין מאוד להיזהר בשאלות האלה.

וגם- יכול להיות שמישהו מספר איזושהי אנקדוטה מקשר שהוא נמצא בו עכשיו, ולא רוצה לספר שהוא בקשר.

צריך רגישות רבה בדברים האלה.

שכ"כ הרבה לא נשואים לבחור\ה המקסימ\ה מהסיפור שלהם...??

אבל זה שהוא הרגיש בנוח להביא לה פיצה אומר שסיכוי גבוה שהם מתאימים. (לא גורף, אבל בהחלט סיכוי גבוה)

אלא אם את מחפשת התאמה ניסית ועל-טבעית שמאוד מאוד מאוד קשה למצוא.

אם זו לא הצעה שהתקבלה בטעות אז כנראה מדובר ברקע מתאים ועל גביו כימיה נהדרת כזו בהחלט יכולה להספיק++.

אם יש לנו רקע מספיק אידיאולוגית וכד' + הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלי (כלומר- כימיה מאוד טובה)

אז הוא יכול להיות האיש שלי.

זה הכל.

ומחפשים יותר מזה.

ומאבדים המון אנשים שיכלו להיות אהבת חייהם בדרך.

וזה באמת מאוד עצוב..

לכן אמרתי שזה לא גורף.

זה לא קשור למתכונים, ב"ה אנחנו רואים שבסוף הקב"ה דואג לכולם.

"זה לא כזה פשוט" "כימיה זה לא מספיק" "לא יכול להיות שהיית יכולה להתחתן עם כ"כ הרבה אנשים שונים" ושלל אמירות דומות, גורמות לנו לחפש משהו דמיוני. אוקיי, הוא מתוק וכיף לי איתו, אבל גם עם החברה הכי טובה שלי כיף לי, ואני לא עומדת להתחתן איתה. אז כנראה צריך להיות משהו אחר. זה לא יכול להיות כזה פשוט.

אז זהו, שזה כן יכול.

בעז"ה בקרוב- קרוב!

שאגב, היא הרבה פעמים מבוססת על ריגוש ופרפרים שחולפים עם הזמן- אנשים מתחתנים עם מישהו לא מתאים להם..

ואז הם לא מבינים למה הם עשו את זה. או מתחרטים.

(לא תמיד, אבל בהחלט קורה..)

אז כן, כימיה זה לא הכל.. יש עוד הרבה הרבה דברים חשובים מאוד מאוד לפני שמתחתנים..

לפני שמגיעים לקשר חברי קרוב.

ולו רק כדאי למנוע את הצער הכרוך בפרידה..

ודברים לא חשובים מאוד- אהבה, רצון טוב וכימיה טובה בהחלט יכולים להתגבר עליהם (מה שכמובן כל זוג נאלץ לעשות המון פעמים בחייו)

ואני מבדילה לגמרי לגמרי בין פרפרים וכו' לבין כימיה. כימיה טובה עם מישהו זה להרגיש נעים לדבר איתו על דברים אישיים, לרצות לשמוח איתו ולשמח אותו, להרגיש שיש לכם שפה משותפת...

לא שהבטן עושה סלטה כשרואים אותו, לזה אני לא קוראת כימיה.

בס"ד

יכול להיות שיש ביננו בררנים...

אבל יש פה עוד ככ הרבה שיקולים חוץ מההתנהגויות המקסימות של אותו בחור/ה.. ולפעמים באמת נסחפים לרגש בלי להסתכל אם מתאים, נכון וכו'...

יש דברים ששייכים לאחרי שמתחתנים, או לפחות אחרי שמחליטים שזהו (כמו למשל להביא אוכל חם לעבודה ביום שגומרים מוקדם.. כמו שכתבת).

אז בוודאי שזה בא אצל אנשים כמו אלו שכותבים כאן, מרצון טוב ותמים. אבל, עדיף לשמור על "מינון נכון" כל זמן שמדובר בבירור שאין יודעים איך יסתיים - וכל מטרתו היא בדיקת אופציה לנישואין (אין שום ענין עצמי ב"פגישות").

אין ענין ב"צבירת חוויות וזכרונות" מאנשים אחרים. כשמתחתנים, זו לא מעלה שיש "זכרונות" מאחרים.

אלא מה? שלפעמים, מתוך שמתברר שלא שייך, אז זה נשאר סתם בתור בן אדם שהיה בו דברים נחמדים והתברר שלא שייך. חוויה מחוייכת שלא משאירה שאריות "אישיות". ואם הצלחת לעבד את הדברים כך, ב"ה.

אבל לכתחילה, כדאי לשים לב, שאין ענין שדברים שעולים כאן יגרמו לאנשים לחשוב כאילו יש איזה ערך למה שעושים בפני עצמו - ללא קשר לסיכוי הממשי שיתפתח מזה דבר - או ל"צבירת חוויות"..

שיזכו כולם/ן למצוא במהרה, ולבנות את חוויותיהם האמיתיות כמה שאפשר רק עם מי שאיתו/ה יתחתנו...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f19

שאל את חברה שלי איזה סוג שוקולד אני אוהבת, הוא פריק של שוקולדים (:

כששמע את התשובה קנה שתי חפיסות לדייט הראשון! 

ומשם הדרך לחופה היתה קצרה (:

יום חם בטירוף, והגיע עם קולה מזיעה...

ואחר הביא לדייט שני מלא שוקולדים וחמצוצים שווים

קודם כל זה יותר מסקרן ומעניין, כי כמה אפשר לשמוע את  כל הסיפורים הקיצ'יים והבנאלים.. סתם אני צוחק.

פשוט לפעמים המדויט או המדויטת עושים דברים באמת שראויים להערכה אבל אחרי פגישה או שניים (או יותר) הוא  פתאום מחליט שלא (או שהצד השני מחליט שלא. זה גם מוזר ואולי יותר) ולצד הנחתך זה נראה מאד לא מובן..

לדוגמא אני יצאתי עם מישהי שהרגשתי שבאמת הייתה התחלה טובה. אחרי הפגישה הראשונה היא הציעה להביא אמגזית ולעשות פק"ל קפה בפגישה הבאה. (אני נראלי שבחיים לא הייתי מציע את זה על ההתחלה..) בסוף לא יצא לנו לעשות את בפגישה שנייה אז עשינו בשלישית, אבל אחרי הפגישה הזאת היא הודיעה פתאום שלא מתאים לה בגלל 'תחושה כללית'.. וזה באמת היה לי מוזר כי לדעתי היה ממש טוב בתור התחלה.. לכן אני רוצה להבין מה יכולה להיות הסיבה הפתאומית לשינוי 'הקיצוני' פתאום עד להחלטה לחתוך..

דוינג!

והיא התחילה לנגן בגיטרה שלה באמצע

זה היה חמוד ממש

וסופר רומנטי

אז ככה,

פעם אחת דיברתי איתו בפלאפון ותוך כדי השיחה נפל לי עט פיילוט 0.4 (האלה שכל פעם שהם נופלים נגמר העולם כי החוד שלהם נשבר ) וממש התבאסתי.

אח"כ בפגישה הוא הוציא עט פיילוט בדיוק באותו צבע עם הקדשה...

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.