זה אולי רעיון מעניין, זו בבוודאי לא סיבה.

הוא לא יכול לספק סיבה עבורו. כי הוא בנוי על גביו ולא להפך.

אי לכך ובהתאם לזאת, להביא הסבר, יפה ככל שיהיה, מתורת החסידות, לקביעה קדומה לה בהרבה (דהיינו, פטור לנשים ממצוות עשה שהזמן גרמן) ייאלץ להישאר בגדר ההסבר/ וורט/ רעיון רוחני וכד', ולא יהווה *סיבה*.

(שזה, אגב, מה שאני מחפשת)

נ"ב

העובדה שחסידות מבוססת על דבר ששייך לכל יהודי לא הופכת את החסידות עצמה לשייכת לכל יהודי,

כמו שהנצרות שמבוססת על היהדות אינה שייכת ליהדות, ואהבת גלידה שמבוססת על קיומו של חוש הטעם אינה נוגעת לכלל יושבי הפלנטה.

זה חז"ל נתנו את הפטור? זה לא מדאורייתא?..

נ"ב

הייתי צריכה לחשוש שתתפס לזה.. כמובן שלא התכוונתי שחסידות שקולה לנצרות חלילה, (וגם לא לגלידה, אגב)  אלא נתתי דוגמאות להמחשת העיקרון שכאשר ה*בסיס* שייך גם לי, זה לא אומר כלום לגבי הדבר שנבנה על גביו. סה טו.

יש מצות שהן יכולות לעשות ומקבלות שכר כלא מצוות

אז קרוב לוודאי שההסברים שהבאת הם לא סיבה, הרי לא סביר שאתה מתיימר לדעת מה כוונותיו של ה' כשציווה עלינו לקיים מצווה מסויימת.

זו הסיבה שהן פטורות, כי כתוב.

מקווה שזה לא "פלצני"

בקיצור נמרץ-

"ולימדתם אותם את בניכם" - בניכם ולא בנותיכם, חובה ללמד תורה רק את הזכרים. ומי מצווה ללמד? רק מי שמצווה ללמוד. ולכן "ולימדתם" מדבר על הגברים, ולא על הנשים. מפה מקישים לתפילין, שהציווי מופיע מיד אח"כ ופונה לאותו "קהל יעד", "ולימדתם.... וקשרתם..."

ותפילין זו מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן היא בניין אב לכל מצוות עשה שהזמן גרמן.

זהו.

http://ph.yhb.org.il/03-03-02/

'מצוות עשה שהזמן גרמן' הוא לא סיבה לפטור אלא מכנה משותף של רוב המצוות שנשים פטורות מהן בלבד, הפטור נלמד בכל מצווה בנפרד, בדרך כלל מלשון הפסוקים.

יש מצוות עשה שנשים חייבות בהן למרות שהזמן גרמן ויש מצוות שנשים פטורות מהן למרות שהזמן לא גרמן.

(ממילא גם טעם הפטור לא חייב להיות קשור לזמן, אלא משתנה לפי העניין)

ו-

א. העובדה שיש לכלל יוצאי דופן ממש לא סותרת את קיומו,

ב. כמובן שיש מצוות עשה שנשים פטורות מהן למרות שהזמן לא גרמן. הכלל הוא בכיוון השני.

הכלל נוצר מהפרטים ולא להיפך, זה המכנה המשותף של רוב הפרטים ולכן המשנה תפסה בו כדרכה לקצר בלשונה (הרמב"ם כותב את מה שכתבתי בפירוש המשנה שם).

א. נכון, אבל אין כלל כזה - הראיה היא שהגמרא דורשת כל פעם מקור לפטור בכל מצווה בפני עצמה. מה גם שיש יותר מדי יוצאים מהכלל.
ב. הכלל מובא במשנה ככלל אבל בפועל יש הרבה תוספות לכלל - משמע שהוא לא כלל אלא אולי פרט נוסף למצוות אחרות, במיוחד שיש גם יוצאים מהכלל עצמו כאמור.

הלימוד בגמרא הוא שתפילין הוקשו בק"ש ללימוד תורה, וכמו שלימוד תורה נשים פטורות כי כתוב "לבניך" ככה למדו שגם בתפילין נשים פטורות.

שימי לב שמקור הלימוד - מצוות לימוד תורה - היא בכלל מצוות עשה שלא הזמן גרמה.

לא בברכות דף כ' ולא בעירובין דף כ''ז - שתי הגמרות שמדברות על פטור נשים מתפילין.

[אחד המקורות של הרמב"ם הוא בגמרא בעירובין שם: "וכללא הוא דכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות? הרי מצה שמחה והקהל, דמצות עשה שהזמן גרמא הוא - ונשים חייבות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות? הרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן, דמצות עשה שלא הזמן גרמא - ונשים פטורות! אלא אמר רבי יוחנן: אין למידין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ".

לכן הרמב"ם פסק על פי המסקנה ולא את הציטוט שהזכרת. גמרא לומדים ברצף, אי אפשר ללמוד חצי סוגיה.

זו אכן דעת הרמב"ם ואכן רבים מהראשונים סברו אחרת ממנו. 

כמובן שאיני מכניס ראשי בין ההרים ואין בכוחי להכריע אבל לענ"ד הפשט בגמרא הוא כדעת הרמב"ם. נכון שהגמרא אומרת הרבה פעמים בסתם שמצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, ולכן גם קיבלו את הכלל הזה אותם ראשונים, אבל בכמה מקומות וכן במקומה של הסוגיה (שמקומה תמיד עדיף בשיקולי הפסיקה) כשהגמרא דנה במפורש בכלל הזה ולא רק מזכירה אותו בסתם היא מגיעה למסקנה שהוא לאו בדווקא ואין למדים מן הכללות.

כלל יוצאי דופן, גם אם המשנה בחרה לפרט את היוצאי דופן, ייתכן ויש ש"תנא ושייר".

אותם (יותר נכון איך לא לומדים אותם) - זה שנאמר 'כלל' אומר שזה כלל מחייב כי ייתכן שהוא סימן ולא סיבה, בוחנים את הכלל ולפי הפרטים רואים אם הוא נכון. הנפקא מינה היא לא אם הכלל קיים אלא אם הוא מחייב, דהיינו אם אפשר ללמוד ממנו. זו המשמעות של 'אין למדין מן הכללות'.

אתה צודק שהמשפט הזה לא מבטל בהכרח את הכלל, הוא 'רק' מטיל בו ספק.

עירובין (עדיין), וגם לא פתחתי את הסוגיה, אבל זה נראה שמה שהגמרא באה להגיד מהמימרא של רבי יוחנן זה רק שלמרות שיש מקרים של מצוות עשה שהזמן גרמן שכתובות במפורש שהן יוצאות דופן, אי אפשר להקשות מזה על מקום אחר שבו חכמים אמרו שיש יוצאי דופן.

אבל לא בהכרח שכל מצוות עשה שהזמן גרמן אינן נלמדות מהכלל הנ"ל ע"י בניין אב (לא זוכר במפורש את הסוגיה בקידושין, אז לא בטוח שזה נכון להגיד שזה בניין אב, גם כי זה לא מפורש בתורה, אלא נרמז ודרבנן וכו').

ככה נראה לי לענ"ד,

שוב, לא למדתי את הסוגיה אז אין לי מושג.

אותן לזמן (אנחנו תחת המקום האדם והזמן). ראה גם ב"בת מלך" של הרב אבינר..

ורשום שם גם מקור..

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו