1.בעיקר מורים, אבל הרבה פעמים גם לחברות טובות

2.כן. ברור שזה נמצא. מדברים על זה המון

ואיפה שאני לומדת אז גם כללי. בבית ספר עצמו.

 1. פונה לחברים ורבנים מבחוץ, אבל בעניינים אישיים לעולם לא מתייעץ עם צוות הישיבה זה פשוט אסון להתייעץ          איתם, ואם ההורים זה קצת קשה.

 2. אני יודע שאני אחד שמדבר על אמונה וכל שאר הנושאים בלי סוף עם חברים... [ומשתפים איתי פעולה.]

1. פונה לרב או רואה הרצאות על הנושא.

2. אצלנו לא מקובל לדבר על זה... (אין לי מושג למה) הייתי ממש שמחה אם חברות שלי היו מדברות עלזה..

1. לא ממש אומרת, אולי הורים

2. לא מדברים. אבל לא בושה

ולא ממש לא בושה.. ממש פתוח חברות והכל.
ו- בד"כ פותחים את זה בכיתה אז עם המורות

1. מדבר עם חברים או עם רמ''ים

2. בהחלט נמצא בשיח החברתי

תמיד למורים, רבנים או חברים, אף פעם לא להורים

כן, מאוד

1) אני גם לאמא גם ליועצת גם למורה וגם למדריכה...כל מי שמזדמן ...זה לא בושה

2)וכן...זה לא בושה בכלל!! מדברים על זה אצלנו מלא!! זה כן חשוב לשאול שאלות...

1. אמא/אבא/ מחנכת

2. לא בשיח החברתי בפורום גדול, אבל לא בושה לדבר על זה עם חברה נגיד... זה הגיל של השאלות.. לא?

1. רבנים, חברים וכו'...

2. הרוב כן...

1. מוצאת את התשובות בספרים בדרך כלל.

2. זה נימצא מאוד בשיח החברתי זה לא בושה ביכלל

אני מדבר בעיקר עם המדריך או אח שלי הבכור

לא כל כך נמצא בשיח - תלוי עם מי אני נמצא.

שהם ממש הרב שלי לבנין האמוני שלי

שואלת חברות ובודקת מהאינטרנט או שואלת את אבא

ודי מדברים על זה אצלנו... ממש לא בושה!!

1- פונים לכולם ואפחד לא ככ עוזר

2- נמצא..

צריך לדעת למי לפנות.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....