באמת חשבת לעשות שנצ בשבת ארגון?

ברוך ה'

כנל

איך יצאאא????

נאא שלי יותר חמודות..

אוקיי, גברים הן לא..

חחח משו שצריך לתעד

לאלאלאלאאא לך להשבעה!!!!! תתעלל בחמשושיםםם!!!1!

וואוווו אפילו לי יש רק רבע שעה

באמת חבל, אני ממש אוהבת הופעות חוד"א

טובטוב ניתן לך להרגיש טוב...

הכי נקבות בעולם!!!

חיחיחי זה בטח יהפוך לבדיחת הסניף לנצח בערך

אז קום לעל האש חופש מחר.

ואכן, אין דבר יותר מעניין מהמיטה, אני נאלצת להסכים.

אשכרה עקבת אחרי זה!!!!

חניכים מסכנים

גם עם הנטלה בבוקר.

למרות שלגבי ההשכמה, המדריכות שלי כנראה יותר טובות בזה.

מצחיק אותי שיש מקומות שבאמת עושים כיבוי אורות והשכמות.. אצלנו זה נגמר בלנעול תמחשבים. וגם על זה היו מריבות וויכוחים עם המדריכה ואז היו משאירים את זה יותר.

בעצם תלוי עם איזו מדריכה ובאיזה תירוץ ומה המצברוח שלה.

אבל לא היה כיבוי אורות!

כל אחת אחראית לעצמ..

אני חושבת שיש עניין שבת תיקח אחריות על עצמה ותתעורר לבד, תלך לישון לבד, תהיה באמת אחראית על הלוז שלה.

לפחות עד גיל מסוים.

כי לצערינו הרב לפעמים מישהו בגיל כזה לא תמיד יכול ומצליח לקחת אחריות עלהמסגרת שלו, במיוחד בפנימיה. ואני יכול להראות לך נתונים על נוכחות בתפילה של כיתות שהקפידו איתם על השכמה, לעומת כיתות שלא. 

ולכן באופן גורף וכללי, יש מסגריית שמחייבת את כולם.

במידה ומישהו רוצה לחרוג מהמסגרת וללכת לישון מאוחר, הוא יכול לבקש אישור. אני מסכים לגלות לך שכמעט אף פעם לא סירבתי למישהו, כי באמת- ילדים גדולים..

זה היה נוח והוגן.

אנחנו לא ילדות קטנות שצריכות שיגידו לנו מתי כיבוי אורות מתי השכמה מתי זה ומתי זה.

נכון, לא תמיד אפשר, אבל זה משהו שלומדים וזה נרכש עם הזמן, ובעיניי זה משהו חשוב, כי אחרי הכל אף אחד לא נשאר במסגרת לנצח..

יש חשיבות לשני הצדדים, השאלה מה חשוב יותר, שתהיה מסגרת מאד מקובעת, וכולם יקומו לתפילה (אצל בנים זה באמת יותר חשוב כי יש מניין) או שיקחו אחריות ויקומ בזמן שמתאים להם, אבל הם אחראיים לחיים שלהם.

וזה גם מאד תלוי במסגרת באופן כללי. שנה שעברה הייתי מבריזנית ומאחרת מקצועית, אבל ממש. כי פסדר, נבריז מהתפילה, אני אשלים את זה בשיעור הראשון ואחכ אני אכנס ואשתלב. הנוכחות בתפילה שאפה לשלוש בנות מתוך עשרים ואחת. זה פשוט לא היה חשוב לא, אחד מהאולפנא חוץ מלמנהלת תפילה המותפת פעם בשבוע. לעומת השנה- שאין מצב שבעולם שאני לא אתעורר לעבודה, קרה לי פעם אחת ואכלתי מצפון על זה שעות.  וגם אם איחרתי לתפילה- אז אני יודעת שזה במקום ארוחת בוקר. ויש נוכחות מלאה בתפילה. מה ההבדל אני לא יודעת לגמרי. אולי האכפתיות של הצוות, אולי זה שפה יש הרבה יותר דגש על ערכים.. 

אני פשוט חושב שבאופן גורף זה לא מתאים לכולם, אבל מי שיכול- בכבוד.

זה לדוגמה אומר שחדרים שזה התאים להם- דאגו לעצמם להשכמה (לתפילה של הישיבה, לא למניין מאוחר יותר) ובד"כ צ'ופרו על זה.

ולמי שקם לתפילה- קיבל הארכה לכיבוי אורות כשרצה.

אבל באופן גורף צריך להיות מסגרת. זה גם העקרון שעומד מאוחרי "חוק חינוך חובה". למה שלא כל בחור ייקח על עצמו אחריות? כי זה פשוט לא עובד לכולם..

אני חושב שכבר ניהלנו את הדיון הזה.. זכור לי שבסוף הסכמת לדעתי

ומצליח ליישם את זה תמיד.

להיפך, זה משהו שצריך להתאמץ ולעבוד עליו, ורוב האנשים בסופו של דבר יצליחו לתפוס אחריות של עצמם. לדעתי מי שמרגיש שבאמת זה לא בשבילו- יכול לבקש שיעשו לו השכמה, אבל לא מלכתחילה "אנחנו לא סומכים על זה שתקחו אחריות אז נעיר אתכם".. 

צריכה להיות מסגרת, אבל לתת אפשרות גם לעצמי להחליט על המעשים שלי, ולפעמים גם לשלם עליהם מחיר. 

ניהלנו דיון דומה, על אם תפילה זה חובה או לא, ובאמת בסוף הסכמתי איתך.  מעניין באמת איפה הוא נקבר..

כי בגיל מסוים הוא מפתח אחריות. וזה משתנה מאדם לאדם, ולא לכולם זה בריא לקחת אחריות על עצמם בשישית, להרבה זה אפילו לא בריא.

ולכן באופן גורף יש מסגרת, ואפשר ורצוי לעודד אחריות אישית בצורה כזו או אחרת.

כיבוי אורות מבחינתי לא אומר- "אני לא סומך עליכם ואתם לא יכולים להחליט על המעשים שלכם". עובדה שמי שמבקש הארכה מסיבה מוצדקת- יקבל.

וככל שהתלמיד מתבגר, ככה גם האחריות העצמית שלו גדלה. לא הרי כיבוי אורות בחמישית לכיבוי אורות בשביעית.

ואם לא אחריות בקטע הזה- אז לתת את זה במקום אחר. אבל מספיק משמעותי.

ושוב אני אורת, שמי שמרגיש שזה לא טוב לו יכול לבקש השכמה. אבל לי זה נראה יותר מועיל בלי זה. ואף אחד לא יפתח אחריות אם הוא לא יצטרך את זה. 

כי אני לא חושבת שהרבה מסוגלים לבוא ולומר שהם צריכים שמישהו יעזור להם כי הם לא משתלטים על המצב בעצם, ככה זה.

ולכן עדיף הפוך, שמי שרוצה יותר מרחב יבוא וידבר.

ואני יודע מניסיון אישי שלי שעד גיל מסוים לא היה בריא בשבילי שנתנו לי אחריות מלאה על התפקוד שלי, וכשהתבגרתי קצת זה כבר כן היה טוב.

לצערך סיימתי את שאר העיסוקים שלי להלילה, ואני לא נשאר ער רק בשביל הפורום. אז.. לילה טוב!

אולי אני אגיב מחר בבוקר לפני שאצא לישיבה.

לפי מה שאני רואה, הרוב יכולות להיות אחראיות לעצמן ומי שלא- החברות דואגות להעיר אותה, ויש התחשבות מלאה במי שרוצה לישון מוקדם למי שרוצה מאוחר.

בדר"כ לא יתנו באופן קבוע..

לא אחריות מלאה, יש מסגרת שתופסת, גם לי אם לא הייתה מסגרת פשוט לא הייתי עושה כלום ואני חושבת שלרוב האנשים זה היה ככה. אבל אחריות מסויימת- כן.

האחריות היא לדעת לעמוד במסגרת, או לבוא ולסדר מסגרת קצת שונה בהתאם לצרכים. 

כנראה שאנחנו פשוט חושבים אחרת- אני חושב שצריך מסגרת בגיל הזה, ואת חושבת שלא. לא נראה לי שנתקדם מפה (וגם ככה אני יוצא לישיבה עוד מעט ככה שאני כנראה לא אגיב פה בקרוב).

ולא, טרם קיבלתי.. אם יש לך, אשמח לקבל..

צריך מסגרת, ברור. השאלה היא עד כמה המסגרת צריכה להיות אחראית על כל נושא בחיים שלך. תהנה

גם לי אין, שאלתי כי גם אני רוצה.. זה היה מצחיק למדי.

אבל בחיים גם אפחת לא הייתה מגיעה לתפילה..

שהכריחו אותם לקום מודם וחסר מי שלא יקום

אשריהם.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

אח"כ אם זוכרים אותך