זה היה נוח והוגן.
אנחנו לא ילדות קטנות שצריכות שיגידו לנו מתי כיבוי אורות מתי השכמה מתי זה ומתי זה.
נכון, לא תמיד אפשר, אבל זה משהו שלומדים וזה נרכש עם הזמן, ובעיניי זה משהו חשוב, כי אחרי הכל אף אחד לא נשאר במסגרת לנצח..
יש חשיבות לשני הצדדים, השאלה מה חשוב יותר, שתהיה מסגרת מאד מקובעת, וכולם יקומו לתפילה (אצל בנים זה באמת יותר חשוב כי יש מניין) או שיקחו אחריות ויקומ בזמן שמתאים להם, אבל הם אחראיים לחיים שלהם.
וזה גם מאד תלוי במסגרת באופן כללי. שנה שעברה הייתי מבריזנית ומאחרת מקצועית, אבל ממש. כי פסדר, נבריז מהתפילה, אני אשלים את זה בשיעור הראשון ואחכ אני אכנס ואשתלב. הנוכחות בתפילה שאפה לשלוש בנות מתוך עשרים ואחת. זה פשוט לא היה חשוב לא, אחד מהאולפנא חוץ מלמנהלת תפילה המותפת פעם בשבוע. לעומת השנה- שאין מצב שבעולם שאני לא אתעורר לעבודה, קרה לי פעם אחת ואכלתי מצפון על זה שעות. וגם אם איחרתי לתפילה- אז אני יודעת שזה במקום ארוחת בוקר. ויש נוכחות מלאה בתפילה. מה ההבדל אני לא יודעת לגמרי. אולי האכפתיות של הצוות, אולי זה שפה יש הרבה יותר דגש על ערכים..