שתיצרי קשר עם המחנכת, ואם זה לא עוזר או שאת לא סומכת עליה אז אבאמא.

דיברת עם חברה שלך, וזה הפריע למורה. [עד כאן, זה התנהגות די רגילה של תלמידים]

 היא מעירה לך - אין טעם להתווכח. את יכולה לומר, סליחה, אני אפסיק. את יכולה לשתוק, את יכולה לומר סליחה, חשבתי שלא מפריע שתוך כדי העבודה גם מדברים קצת.

כשהמורה מוציאה אותך, זה מאוד חצוף לומר לא בא לי לצאת. את יכולה לצאת, ולדבר אחרי השיעור עם המורה. אם את חושבת שלא שייך לדבר איתה, אז לדבר אח"כ עם המחנכת. אם משום מה את בכל אופן רוצה להתווכח, אפשר לעשות את זה בצורה הרבה פחות חצופה.

להכנס ולהגיד למורה שאמא שלך הרשתה לך, זה מאוד חצוף, ומאוד לא לעניין.  אמא שלך לא יכולה להרשות לך להכנס לשיעור עם המורה לא מרשה.

בשלב הזה, מאוד מובן שהמורה לא רוצה לעזור לך, כשאת נמצאת בכיתה נגד רצונה. 

יכול להיות, שזו לא פעם ראשונה שאת מתנהגת בצורה שמפריעה למורה בלי לשים לב, וכדאי שתנסי לשים לב לזה להבא.

אז אין לה שום רשות להוציא אותי מהכיתהה.. 

ויש חוק ממשרד החינוך שאין להוציא תלמידים מהכיתה.. אז זו זכותי להישאר שם.

אפשר לבקש ממנה, אפשר להעיר לה בנימוס אם היא עושה טעויות. אם זה לא עוזר, אפשר לדבר עם האחראים עליה. 

להגיד לה לא בא לי, ולא לצאת כשהיא אומרת לצאת, זה לא שייך.

ואם את רוצה שיתנהלו לפי הוראות משרד החינוך, כנראה שאי אפשר באמת להוציא משיעור סתם החוצה, אבל מה שאפשר לעשות זה - "השעיה תוך-בית-ספרית היא הרחקת התלמיד משיעור או מחלק ממנו, ועליה להיעשות בהשגחת מבוגר. יש להטיל על התלמיד משימה לימודית וליידע את הוריו. ההשגחה תיעשה בהתאם לאפשרויות של בית הספר(מורה בשעות פרטניות, מדריך מוגנות, העברה להשגחת מורה בכיתה מקבילה באופן זמני, השגחה של מורה בחדר המיועד להשעיה בית-ספרית וכו'). אם הפרת כללי המשמעת נעשתה במקצוע מסוים, אפשר להרחיק את התלמיד משני שיעורים לכל היותר במקצוע זה. אין להעביר את התלמיד לכיתה נמוכה יותר."

את באמת היית מעדיפה שזה מה שהיא הייתה עושה?

זה כבר לא יכול להמשיךך ככה..

לא עובר שום שיעור בלי שהיא דוופקת לי איזו הערה.. זה כאילו היא נהינת מיזה..

א. מסכימה לגמרי עם @אדם כל שהוא. חכם אתה.

ב. את בכיתה יא, נכון? את בטוחה שלא עשית כלום? ישמצב, אבל יכול להיות שבאותו רגע היה ממש שקט ואוירת עבודה ופשוט הרסת את זה למורה.

ג. לי היה כאסח עם מלא מורות (הייתי תלמידה 'מקסימה') ובאמת היו מקרים לא הוגנים, אבל אני יודעת שרוב הזמן, זה היה הגיוני, ומתישו נוצרת סטיגמה, וזה כבר הופך ללא הוגן...

שנה שעברה בשיעור אנגלית כבר בתחילת השיעור, אפילו לא פתחתי את הפה, ישר המורה שלי הייתה אומרת לי לעשות עבודה בספריה... אני עד עכשיו לא מבינה מה היה הקטע שלה.

כנראה היה לה קשה לראות אותי או משו

איכשהו שרדתי את השנה איתה... נראלי כדאי שאמא שלך תדבר איתה 

מה שאני הייתי עושה אילולי-

לא הייתי נמנע מלצאת. הייתי יוצא ומבקש לדבר עם המורה בחוץ או משהו. או שהייתי כמוך ונכנס בציווי אמא, אחרי, כמובן, שהמורה הסכימה, בין מרצונה בין נגד רצונה.

ואחר כך מברר את העניין מול המחכנת/ מנהלת.

הייתי אולי מנסה להוציא את ה"אדם" מהמורה. ממש להכנס בקטע אנושי. להסביר איך שאני נפגע ולהסביר שמעשי המורה גורמים לרוב לפגיעה. אם היא ממשיכה להיות כך, או שהיא אומרת "שטויות" (כל עוד לא הסבירה- זה אומר שהיא מעדיפה להישאר מורה ולא בן אדם.) וממשיכה- הייתי ממשיך עם המחנכת והמנהלת עד להתערבות מצידן וליישב הדורים. באם לא- תביעה לפטור משיעורי המורה למורה אחרת או משהו. כי אני, במקומך, הייתי דורש ללמוד עם מורה אנושית.

זה תמיד ככה.

אבל להגיד לא באלי למורה...נראלי זה כבר חוצפה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....