ולא פחות מזה- בכובע הנשואה.
כן. לפעמים אין ברירה וצריך לפרק את החבילה. בוודאי שעדיף לעשות את זה כאשר עדיין אין ילדים ואין מישהו שעשוי להיקרע בין שתי בתים כתוצאה מכך.
אבל.
ופה יבוא אבל גדול.
אם אחרי חודש או שניים של נישואין, אתה כבר חושב על פירוק החבילה, מהסיבות שציינת לעיל ולהלן, אז קרה אחד מהשניים: או שלא הבנת את מהות הנישואין, או שלא הבנת את ההבדל בין לפני החופה, ולאחריה.
ואסביר:
כל זוג, ואני אומרת את זה עם הרבה אחריות על המילים שלי, משקר לפני החתונה.
לא משנה כמה דיברתם לפני על ענייני חינוך ילדים/ מגורים/ פרנסה/ בינו לבינה/ התנהלות של בית.
שום דבר לא דומה למה שהיה קודם- אלא אם קבעתם במסמרות חוקים וכללים.
ומכאן להבנה של מהות חיי הנישואים: קודם כל- זרימה, גמישות. הבנה שמדובר באדם אחר.
שלעולם לא תהיו אדם אחד עם רצונות מאוחדים.
אם הכל טוב ביניכם והבעיה היא פערים כאלה ואחרים- תלמדו לגשר עליהם.
אין פער בלתי ניתן לגישור אלא אם שניכם עקשנים כפרד.
הסתכלות על החיים- זה משהו שאפשר ללמוד. פערים בחיי אישות- גם כאן יש דרך אמצע.
הבסיס הוא להבין שלא משנה מתי ועם מי- כל אחד מכם יאלץ להתפשר.
ואם להתפשר- למה לא להתפשר בתוך מציאות שבה, כפי שאתה- אתם כותבים- לא סתם בחרתם זה בזו, וטוב לכם יחד.
יש לי חברה שהתגרשה מבעלה, כי היו לו חסרונות בלתי ניתנים לגישור בעיניה, והתחתנה איתו שוב- כי אחרי כמה וכמה דייטים עם בני זוג אחרים, היא הבינה שבכל מקרה תאלץ להתפשר וקל יותר להתפשר על חסרונות שכבר מכירים....
עניין נוסף שעשוי להקשות הוא העובדה שאתם נושקים לגיל שלושים. כל אחד מכם בא לנישואים אחרי שכבר גיבש דעה ודרך והתווה לעצמו את חלומותיו איך בדיוק הוא רוצה שהבית שלו יראה, ובמצב הזה אכן קשה יותר לגשר על הפערים שבתפיסות העולם שלכם, אלא מתוך הכנעה מוחלטת של האני של כל אחד מכם, ההבנה שהבית שלכם בשום מצב לא יהיה כמו החלומות, כי אין באמת מישהו נוסף בעולם עם אותן חלומות ודעות. (שזה משהו שכל אחד מכם צריך לברר עם עצמו)
שוב- אני לא שוללת גירושים על הסף- עברתי את זה, בכאב לב גדול ובחוסר ברירה מוחלט.
ואני נשואה בשנית כבר מספיק שנים כדי להגיד באופן מוחלט- שכמה חודשים אינם מעידים על טיב הנישואים, וכל עוד לא הייתם בייעוץ רציני אצל יועץ שמתמחה בזוגיות
וכל עוד אתם רואים מול עיניכם את האפשרות הקלה של גירושין- אז לא באמת הגעתם למהות העומק של הנישואים.
ואני לא מתייחסת לפירוש הרומנטי של זיווג מאת השם- כניסוחך, אני מתייחסת לפירוש הטכני והנפשי של חיי הנישואים.
אני יודעת שגירושים באים בשלב שבו תעדיף לחיות לבד, מאשר להישאר עם בן הזוג הנוכחי. כל דבר שהוא פחות מזה- מצדיק עבודת מידות קשה מאד, אבל לא סיבה להיפגש על מדרגות הרבנות.
שאלת איך להתייחס לנישואים שניים? כאל נס מוחלט. משהו שנדיר שהוא קורה, וכשהוא קורה- הוא קשה יותר מנישואים ראשונים.
ולא משנה כמה התאמה יש בפרק הזה לעומת הפרק הקודם.
אני זוכרת מפגש אחד שהיה לנו עם היועצת שלנו- בתחילת הדרך, שאמרנו לה- תקשיבי, אנחנו מאד אוהבים אחד את השני, אבל הפערים גדולים מידי, אז אנחנו רוצים להיפרד לפני שיש לנו ילדים משותפים, והמשפט שהיא אמרה לנו חקוק לי בעצמות עד היום- יופי לכם, היא אמרה, נכשלתם.
וכשניסינו להבין למה היא אומרת את זה- מה, אנחנו לא רבים, סך הכל בוחרים להיפרד בשלום (אפילו לא היה לנו רכוש משותף. הכי קל בעולם) היא אמרה- אין דבר כזה גירושים כי שניכם מושלמים והכל סבבה. אתם מתגרשים כי נכשלתם.
וצריך לזכור את זה- כל גירושין- זה כישלון. וכישלון צורב. כזה שמקועקע על הלב בדם.
כתבתי הרבה מעבר למה שאני ריגלה, אבל עשיתי זאת מדם ליבי ומלשד עצמותי.
מקווה שיועיל.
וכמובן שזה לא אומר כלום, פשוט כלום על איכות השידוך כמו שאתה רואה על עצמך...
