קודם כל תודה על התגובה.

לגבי תגובתך, כל עניין ועניין הוא בהשגחה פרטית, אבל קשה לי עם הפרשנות הרומנטית לזיווג מאת ה'. איך צריך להתייחס לגירושין? איך צריך להתייחס לחתונה שנייה ושלישית?

אבל בכל מקרה, תגובתך רומזת שבמקום לחפש פתרונות מהירים עלינו לעבוד עם עצמינו על מנת להצליח לבנות עתיד משותף. ברור שהאפשרות הזו לא נפסלה והיא בהחלט נבחנת כל יום ויום. כרגע קשה לנו לראות את זה קורה אבל אנחנו מנסים. לשנינו ברור שכל החלטה חשובה תתקבל רק לאחר התייעצות עם יועץ זוגיות ועם רב המכיר אותנו. כרגע עוד לא קיבלנו שום החלטה באופן סופי ואנחנו בוחנים את המצב ככל יכולתינו על מנת לא לעשות טעויות נוספות.

מיותר לציין שכפי שעצוב לפרק נישואין, כך עצוב יותר לנסות להקים בית על בסיס רעוע אם יש סיכוי גבוה שהוא יתפרק בעתיד. גירושין של זוג צעיר זה עצוב, גירושין של הורים לילדים זה עצוב הרבה יותר. לכן חשוב לבחון את מכלול האפשרויות.

תודה על התגובה הכנה, חשוב לנו לשמוע את הצד הזה, כי ברור שהוא קיים.

האם היית פוסל על הסף בגלל זה? האם היית פוסל על הסף גם אחת שביטלה אירוסין?

אם כן, האם אתה חושב שתמיד יודעים מראש על מישהו שביטל אירוסין?

אם לא, מה ההבדל הגדול בין ההבנה שיש חוסר התאמה חודש לפני החתונה לבין חודש אחרי החתונה?

(אם כבר אז אפשר רק להצדיק את ההבנה המאוחרת יותר, תקופת האירוסין לא מחדשת שום דבר מהותי בקשר ואדם שהחליט לבטל בתקופה זו זה קצת מוזר, לעומת תקופת הנישואין שבהחלט מחדשת המון)

אתה כמובן לא חייב להמשיך לענות, אבל אם תוכל אנחנו נשמח.

הגבתי על תגובה דומה פה:

מסכים חלקית - לקראת נישואין וזוגיות

אתה תחפש להתחתן רק עם רווקה?

אם אני דורש מעצמי לענות בכנות על השאלה כפי שהייתי עונה עליה כרווק, אני חושב שהייתי עונה כך.

ברור שכרווק הייתי מצפה שישדכו לי רק רווקות. כי בכל זאת גירושין מעלים שאלות שלא ברור איך להתמודד אתן. למרות זאת, אם כבר היו מציעים לי לצאת עם גרושה, והיו מציינים בפני שמדובר בתקופת נישואין קצרה, ושהגירושין לא נבעו עקב אישיות בעייתית - אני די בטוח שהייתי נותן לזה צ'אנס. כי בסופו של יום, אין הרבה הבדל בין לבטל אירוסין לבין לבטל נישואין זמן קצר אחרי החתונה. וכולנו מכירים אנשים שביטלו אירוסין ואח"כ ניהלו זוגיות לתפארת. אכן, הייתי שואל הרבה שאלות ומנסה להבין היטב כיצד ומדוע זה קרה ואיך משתדלים שזה לא יקרה שוב. בין היתר, אם הייתי שומע "אל תשאל איזה בעל גרוע הוא היה!!!!" וכאילו שרק צד אחד אשם, זה היה מרתיע אותי מאד כי זה עלול להעיד על חוסר הבנה של המציאות. זוגיות זה משחק של שניים, חתונה וגירושין הן החלטות שמתקבלות יחד, ולכן ברור שעל האדם לקחת אחריות על שתיהן ולהיות מסוגל להסביר את כל התהליך שעבר.

לא יודע אם הייתי מבקש להכיר את הבעל לשעבר. פה קשה להחליט מה הייתי עונה, אבל אני חושב שאם הקשר היה עולה יפה, בשלב מסוים הייתי רוצה לפגוש גם אותו כדי לשמוע את הסיפור גם מהזווית שלו.

השאלה שאני מעלה פה עולה לאחר שיחות ומאמצים רבים. העניין זה לא העבודה הנדרשת באופן טבעי מכל זוג נשוי, אלא הסתכלות שונה לחלוטין על החיים. אני יודע שזה נשמע קיצוני אבל זה המצב, היה לנו טוב מאד ביחד לאורך כל הדרך, ממש בסמוך לחתונה היו לנו חששות טבעיים שיש להרבה זוגות בין האירוסין לחתונה ולכן לא נתנו לזה להפריע לנו ובחרנו להמשיך ולשמוח בחלקנו שמצאנו זה את זו. אחרי החתונה התברר שהפערים בתפיסת העולם ובהתנהלות היומיומית גדולים מאד ולא ברור שהם ניתנים לגישור או לצמצום, הבעיה היא שגם בנושאים שעליהם כן דיברנו, במהלך ההיכרות אירעו מספר אי הבנות שגרמו לכל אחד מאתנו לחשוב שהפערים לא כל כך גדולים עד לא קיימים, ובנוסף לאלה, יש עניינים משמעותיים מאד שלא היה לנו נוח לדבר עליהם בשלבים מוקדמים (וד"ל) אבל התברר שגם בהם הפערים גדולים מידי.

אם זה מעניין אתכם, הלקח שלמדתי על בשרי ואני קורא לכולכם ללמוד, הוא שבניגוד למה שלפעמים מייעצים לצעירים (תעשו רושם ראשוני טוב, אל תחפרו על "שולחן שבת" ואיפה ילמדו הילדים, אל תדברו על נושאים שהצנעה יפה להם עד ממש סמוך לחתונה), ולמרות שיש משפטים יפים בסגנון "האהבה תבוא אח"כ" או "אם אתם אוהבים, לא חשוב כמה אתם שונים אתם תלמדו להסתדר", במציאות כל זה לא תופס...

חשוב לוודא שמדברים על ה-כ-ל עם האדם שלומדים להכיר. שמדברים על כל דבר משמעותי או חשוב, גם אם לא נעים, לא צנוע, או מביך, כי אלה מחסומים שעדיף לעבור בהקדם האפשרי. שבודקים היטב שלמרות הרצון לעשות רושם טוב אנחנו לא עושים הצגות ולא מרמים את עצמנו ואת אחרים (באופן מודע או ***שלא במודע***, כן לפעמים אנחנו באים רק בכוונות טובות אבל בלי לשים לב מטאטים מתחת לשטיח כל מיני דברים). לדעתי האישית (וכך גם השתדלנו לעשות במהלך ההיכרות, כנראה לא מספיק בהצלחה), כדאי ברגע שעוברים את מחסום ה2 דייטים להתחיל לציין בפירוש חסרונות שכל אחד מכיר בעצמו או עניינים אחרים שהם לאו דווקא חסרונות אבל עלולים להפריע בעתיד. לכל אחד מגיע לדעת מי בדיוק האדם שאתו הוא נפגש, ואם לא מדברים על הכל בפתיחות מלאה, למרות כל ההשתדלות והרצון הטוב עלולים לסיים כמונו ולעבור תקופה קשה מאד עם הרבה ספקות ופגיעה גדולה בבטחון העצמי (איך הגענו למצב הזה? מה עשינו לא נכון בדרך?).

אני מניח שהסיכוי לעשות את כל המאמצים לאורך הדרך, ובאמת שכל אחד מאתנו ציין בפני השני את חסרונותיו ומה הוא חושב שעלול להפריע בעתיד ומהן שאיפותיו והדברים שחשובים עבורו וכו. ועדיין למרות כל זה לגלות אחרי החתונה פערים גדולים כל כך כמו אצלנו ..... אני מניח שהסיכוי לכך ממש ממש קטן, ולכן אין סיבה אמיתית לחשוש שזה יקרה שוב. ולמרות זאת, אין ספק שהלקח נלמד ואנחנו יודעים להצביע על מספר נקודות שבהן היינו מתנהלים אחרת עם הידע שיש לנו היום.

אם אתה מתכנן לחפש גרושה, מה אכפת לך מה רווקות יחשבו עליך?

אני פשוט לא מתכוון להציב רווקות כתנאי להיכרות. אכפת לי מה רווקות יחשבו עלי כי הן הרוב המכריע מבין הפנויים/פנויות בגיל שלי, ויותר מזה הרווקים בגיל של אשתי.

קודם כל תודה על התגובה, חשוב לנו לשמוע את הצד הזה, כי ברור שהוא קיים.

האם היית פוסלת על הסף בגלל זה? האם היית פוסלת על הסף גם אדם שביטל אירוסין?

אם כן, האם תמיד יודעים מראש על מישהו שביטל אירוסין?

אם לא, מה ההבדל הגדול בין ההבנה שיש חוסר התאמה חודש לפני החתונה לבין חודש אחרי החתונה?

(אם כבר אז אפשר רק להצדיק את ההבנה המאוחרת יותר, תקופת האירוסין לא מחדשת שום דבר מהותי בקשר ואדם שהחליט לבטל בתקופה זו זה קצת מוזר, לעומת תקופת הנישואין שבהחלט מחדשת המון)

ניסיתי, אבל לא הצלחתי להבין מה רשמת בגוף ההודעה...

כל מה שרשמת הוא אכן טבעי ונורמלי. אם לא היינו חושבים שזו דעה נפוצה לא היינו פותחים את הדיון. לא חושב שאת צריכה להרגיש לא בנוח להביע את דעתך אלא אם כן את חושבת שהיא פסולה. לדעה שרווקים לא צריכים לצאת עם גרושים יש סיבות כמובן ואף לא יגיד שהכל שטויות. השאלה היא רק אם יש מקרים שבהם רווקים היו מוכנים לשמוע ואם יש סיכוי שיסכימו לשיחת טלפון ואולי אף להתחיל קשר, אם בשיחת הטלפון זה ישמע שיש סיכוי.

תודה על השיתוף!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מסכים עם כל מילה, ברור שלא נעולים על רווקים/ות, ותודה רבה על ששיתפת אותנו בסיפור הזה שנותן קצת תקווה

וחשוב להציג את התמונה כפי שהיא במציאות. ההורים שלה זכו ב"ה בפרק ב' מוצלח,

אבל להתחיל פרק ב' עם ילדים ברקע זה תמיד ידרוש יותר כוחות , ועבודה והסתגלות של כל הנפשות 

וזה בוודאי ידרוש משני הצדדים להיות גמישים יותר וותרנים.

סליחה שאני שואלת אבל לא ציינת כמה זמן אתם נשואים. האופן בו אתה מציג את הדברים מלמד עליך שאתה אדם מאוד טוב ושקול ומתחשב ולכן זה לא מסתדר לי עם כל הסיפור שאתה מתאר לפנינו.

עדיין לא התייעצתם עם שום יועץ זוגי או רב שמכיר אתכם אז חבל שאתה פותח פה את הסיפור ועלול לקבל עצות מאנשים לא מקצועיים. בעיני אפילו שאין עדיין ילדים, ראוי לעשות הכל כדי להציל את הנישואין אבל כל מקרה לגופו ואנחנו לא יודעים מה בדיוק הפערים ביניכם אף על פי שרמזת לכך.

אין זוגיות שלא דורשת עבודה!! לפעמים הקשיים מתגלים אחרי חודש. לפעמים הקשיים מתגלים אחרי שמתחילים להיוולד ילדים או כשיש קשיי פרנסה וכו'. פערים תמיד יש בין בני זוג , השאלה כמה כל אחד מוכן להשקיע ולקבל את השני כפי שהוא ולהתרכז בעיקר ביתרונות שלו. לא לקבל אותו למרות החסרונות שלו ,אלא בגלל היתרונות שלו. כי חסרונות יש לכל אחד. 

בעיני כנשואה מעל 10 שנים וראיתי הרבה מקרים מסביבי ובמשפחה הקרובה, לא מעט אנשים מצטערים  שהתגרשו, פשוט לפרק ב' הם נכנסו עם יותר מוכנות לעבוד , יותר בוגרים, כי עבר הרבה זמן מאז הגירושין והם מוכנים להשקיע יותר כדי לא להישאר לבד.

יהיה לכם קל יותר להתמקד בעבודה זוגית נכונה עם יועצת זוגית, כיוון שזו לא בעיה של ממש.

אני רואה הרבה אנשים שבאים למשרד ולא פעם מגשרים בינהם וזה הולך יפה. קל להרוס קשה לבנות! והראיה לכך-המקרה שלכם. אם שניכם מודעים לבעיות ההדדיות שלכם-חצי מהבעיה נפתרה. החצי השני זה העבודה.

(מה גם שזו לא בעיה, אלא אידיאולוגיה שאפשר לחיות עם מה ששונה. לא כל מה שמנוגד לא מתאים!)

במקרים קיצוניים בהם החיים עולים על שרטון וחיי הנישואין לא יהיו תקינים אם הזוג ימשיכו לחיות יחד (כדוג' לכך: לאחד מבני הזוג קיימת הפרעה נפשית שקשה להתמודד איתה וזה משפיע על בן הזוג השני,סכיזופרניה ח"ו אז יש לפנות לפתרון שכזה.

הכל נאמר באופן כללי ויש לבחון את טיב מער' היחסים במקרה הקונקרטי.

אם תרצו באמת עזרה, פנו אלי בפרטי. 

ברור ומוסכם שקודם צריך לעבוד על הזוגיות, וכבר זמן מה שכל אחד מאתנו מרגיש שהוא עושה מאמצים רבים לשימור הזוגיות. קל להרוס קשה לבנות - בהחלט.

אידאולוגיה שאפשר לחיות עם אנשים ששונים מאתנו - מוסכם. אבל בזוגיות זה לא פשוט בכלל. כל החלטה חשובה (ובפרט חינוך הילדים) צריכה להתקבל במשותף ביחד, כאשר תפיסות העולם וסדרי העדיפויות שונות מאד מאחד לשני זה כמעט בלתי אפשרי.

החיים לא עלו על שרטון, אין ויכוחים וצעקות, אין בעיות נפשיות, שום דבר חמור במיוחד. אבל יתכן בהחלט מצב שבו שני אנשים נורמטיביים לא יצליחו לנהל חיים משותפים אחד עם השני, למרות שעם אחרים כן. זאת הסיבה שיש תקופת היכרות לפני החתונה.

אני חייב לציין שאני מסכים בהחלט עם השאלה למה הוא התגרש ומה זה מעיד עליו. אבל את זה לא ניתן לדעת בלי לתת צ'אנס. לגבי האינטימיות, באופן אישי אני פחות מסכים, ברור שזה עניין משמעותי מאד אבל  אני לא חושב שזו סיבה לפסול אדם. האם היית פוסלת אדם שחזר בתשובה רק בגלל שלפני זה עשה כל מיני דברים?

בכל אופן זכותך המלאה, ותודה על השיתוף

לא התנסתי בעניין ב"ה, אבל אני חושבת שזאת ה-נקודה שהייתה מפריעה לי

חושב, וזאת דעת עצמי בלבד, שלא כדאי לוותר בקלות, גם אם זה נראה ממש קשה, תמיד איכשהו אפשר למצוא את דרך האמצע.

כל עוד ח"ו זה לא באמת דרך קיצונית.

בכל מקרה אני ממליץ לשאול רב פוסק שבקיא בענייני זוגיות אם בכלל שוקלים לפרק.

לגבי פרק ב', אם זה מה שצריך לעשות וזה מה שה' רוצה, אין ממה לפחד.

אני מכיר גרושים שהתחתנו הרבה יותר מהר בפעם השניה ממה שרוב האנשים מתחתנים בפעם ראשונה...

אבל בכל אופן תודה על החיזוק!

יכול להיות שאני טועה כי אני רווק נואש, אבל לראות את החלום שלי מול העיניים שעומד להסתיים בשביל זוג קיים, כואב קצת.

הלוואי ותצליחו!

ניסיתם להתייעץ עם רב שחזק בזוגיות? שמעתי שהרב קוואס אלוף

בין האירוסין לחתונה וגם מיד אחרי החתונה התייעצתי לבדי עם אחד מהרבנים בישיבה שבה למדתי, הוא גם יועץ זוגיות. לפני החתונה הוא הקשיב לי במשך שעה ארוכה ואח"כ אמר את דעתו שניתן היה להבין ממנה שגם אם לא נעים לו להגיד את זה, על סמך מה שהוא שומע ממני, לדעתו עדיף לעצור הכל. היתה לנו שיחה קשה מאד לאחר מכן, אבל אשתי לא חוותה את הקשיים שחוויתי אני באותה תקופה, וכבר מהשיחה עצמה יצאתי מחוזק והחלטנו להמשיך. כשחזרתי אליו אחרי החתונה, הוא כבר אמר משהו אחר לחלוטין, אמר שאנחנו כבר זוג נשוי, אבל לא מודרך וכעת צריכים לעשות את כל המאמצים לשמר את הנישואין. כך קיבלתי על עצמי לעשות. בגלל תגובת הרב בפעם הראשונה, אשתי לא מעוניינת שנלך אליו. כפי שהמצב נראה כרגע נתחיל בקרוב יעוץ זוגי במקום אחר, עדיין לא החלטנו איפה

האריז"ל אמר שכל מי שעומד מתחת לחופה הם בוודאי זיווג, וכדאי לסמוך על האר"י הקדוש בענייני נשמות

אין ספק שכדאי לסמוך על האריז"ל, אבל כפי שכתבתי בתחילת השרשור, קשה לי עם אופטימיות המנותקת מהמציאות. כל עניין ועניין הוא בהשגחה פרטית, אבל קשה לי עם הפרשנות הרומנטית ל"זיווג מאת ה' ". מה זה אומר ש"כל מי שעומד מתחת לחופה הם בוודאי זיווג", איך צריך להתייחס לגירושין? איך צריך להתייחס לחתונה שנייה ושלישית?

רק יבלבל עוד. מה שהתכוונתי לומר הוא שאם רוצים ללכת לכיוון יעוץ, כדאי להשאיר את המחשבות על ה"מה אם באמת צריך להתגרש" מחוץ לעולם השיקולים, כי זה מפחית מהאפקט של הייעוץ.

אם ננסה למשול משל, אדם שחלה בידו, בוודאי לא חושב שצריך לוותר על היד שלו, והוא יעשה הכל כדי להשאיר אותה במקומה, תוך אמונה שלמה שזאת המטרה הכי חשובה שלו.

ככה גם החתונה, שני חלקים של אותה נשמה, ודאי שאדם צריך ללכת בגישה של "אני משאיר את היד הזאת אצלי!".

ודאי שמי שיוותר מלכתחילה על היד שלו, וקל וחומר מי שחושב שהיד שלו לא צריכה להשאר מחוברת לגוף, יגיע הרבה יותר מהר להסרתה רח"ל.

וגם במשל וגם בנמשל יש מצבי קיצון שבאמת צריכים להפרד, גם מדבר שהוא חלק ממך, אבל לי נראה שב"ה ברוב המקרים זה לא המצב, אלא אצבע קלה על ההדק.

גם אם ח"ו ה' רוצה שזה יגמר, ודאי שגם זה יהיה לטובה, אבל בכל מקרה זה מציאות יוצאת דופן יחסית, ואני בכוונה לא מרחיב.

בגדול העיקר הוא לברר את הנושא באמת, להבין מה באמת מפריע, ואז לראות אם באמת יש מציאות לשנות.

אם יש רצון טוב משני הצדדים ללכת לייעוץ זה כבר דרך גדולה לפתרון, ככה אני מכיר מהמציאות סביבי.

ולא פחות מזה- בכובע הנשואה.

כן. לפעמים אין ברירה וצריך לפרק את החבילה. בוודאי שעדיף לעשות את זה כאשר עדיין אין ילדים ואין מישהו שעשוי להיקרע בין שתי בתים כתוצאה מכך.

אבל.

ופה יבוא אבל גדול.

אם אחרי חודש או שניים של נישואין, אתה כבר חושב על פירוק החבילה, מהסיבות שציינת לעיל ולהלן, אז קרה אחד מהשניים: או שלא הבנת את מהות הנישואין, או שלא הבנת את ההבדל בין לפני החופה, ולאחריה.

ואסביר:

כל זוג, ואני אומרת את זה עם הרבה אחריות על המילים שלי, משקר לפני החתונה.

לא משנה כמה דיברתם לפני על ענייני חינוך ילדים/ מגורים/ פרנסה/ בינו לבינה/ התנהלות של בית.

שום דבר לא דומה למה שהיה קודם- אלא אם קבעתם במסמרות חוקים וכללים.

ומכאן להבנה של מהות חיי הנישואים: קודם כל- זרימה, גמישות. הבנה שמדובר באדם אחר.

שלעולם לא תהיו אדם אחד עם רצונות מאוחדים.

אם הכל טוב ביניכם והבעיה היא פערים כאלה ואחרים- תלמדו לגשר עליהם.

אין פער בלתי ניתן לגישור אלא אם שניכם עקשנים כפרד.

הסתכלות על החיים- זה משהו שאפשר ללמוד. פערים בחיי אישות- גם כאן יש דרך אמצע.

הבסיס הוא להבין שלא משנה מתי ועם מי- כל אחד מכם יאלץ להתפשר.

ואם להתפשר- למה לא להתפשר בתוך מציאות שבה, כפי שאתה- אתם כותבים- לא סתם בחרתם זה בזו, וטוב לכם יחד.

יש לי חברה שהתגרשה מבעלה, כי היו לו חסרונות בלתי ניתנים לגישור בעיניה, והתחתנה איתו שוב- כי אחרי כמה וכמה דייטים עם בני זוג אחרים, היא הבינה שבכל מקרה תאלץ להתפשר וקל יותר להתפשר על חסרונות שכבר מכירים....

עניין נוסף שעשוי להקשות הוא העובדה שאתם נושקים לגיל שלושים. כל אחד מכם בא לנישואים אחרי שכבר גיבש דעה ודרך והתווה לעצמו את חלומותיו איך בדיוק הוא רוצה שהבית שלו יראה, ובמצב הזה אכן קשה יותר לגשר על הפערים שבתפיסות העולם שלכם, אלא מתוך הכנעה מוחלטת של האני של כל אחד מכם, ההבנה שהבית שלכם בשום מצב לא יהיה כמו החלומות, כי אין באמת מישהו נוסף בעולם עם אותן חלומות ודעות. (שזה משהו שכל אחד מכם צריך לברר עם עצמו)

שוב- אני לא שוללת גירושים  על הסף- עברתי את זה, בכאב לב גדול ובחוסר ברירה מוחלט.

ואני נשואה בשנית כבר מספיק שנים כדי להגיד באופן מוחלט- שכמה חודשים אינם מעידים על טיב הנישואים, וכל עוד לא הייתם בייעוץ רציני אצל יועץ שמתמחה בזוגיות

וכל עוד אתם רואים מול עיניכם את האפשרות הקלה של גירושין- אז לא באמת הגעתם למהות העומק של הנישואים.

ואני לא מתייחסת לפירוש הרומנטי של זיווג מאת השם- כניסוחך, אני מתייחסת לפירוש הטכני והנפשי של חיי הנישואים.

אני יודעת שגירושים באים בשלב שבו תעדיף לחיות לבד, מאשר להישאר עם בן הזוג הנוכחי. כל דבר שהוא פחות מזה- מצדיק עבודת מידות קשה מאד, אבל לא סיבה להיפגש על מדרגות הרבנות.

שאלת איך להתייחס לנישואים שניים? כאל נס מוחלט. משהו שנדיר שהוא קורה, וכשהוא קורה- הוא קשה יותר מנישואים ראשונים.

ולא משנה כמה התאמה יש בפרק הזה לעומת הפרק הקודם.

אני זוכרת מפגש אחד שהיה לנו עם היועצת שלנו- בתחילת הדרך, שאמרנו לה- תקשיבי, אנחנו מאד אוהבים אחד את השני, אבל הפערים גדולים מידי, אז אנחנו רוצים להיפרד לפני שיש לנו ילדים משותפים, והמשפט שהיא אמרה לנו חקוק לי בעצמות עד היום- יופי לכם, היא אמרה, נכשלתם.

וכשניסינו להבין למה היא אומרת את זה- מה, אנחנו לא רבים, סך הכל בוחרים להיפרד בשלום (אפילו לא היה לנו רכוש משותף. הכי קל בעולם) היא אמרה- אין דבר כזה גירושים כי שניכם מושלמים והכל סבבה. אתם מתגרשים כי נכשלתם.

וצריך לזכור את זה- כל גירושין- זה כישלון. וכישלון צורב. כזה שמקועקע על הלב בדם.

כתבתי הרבה מעבר למה שאני ריגלה, אבל עשיתי זאת מדם ליבי ומלשד עצמותי.

מקווה שיועיל.

האם דיברתם ביניכם או הלכתם לאדם חיצוני, טיפול מקצועי, כדי לנסות לראות אם יש משהו לעשות?

אדם מקצועי, חיצוני, יכול להאיר לכם דרכים אחרות, תובנות אחרות, הסתכלות מזוית אחרת, לשים דברים בפורפורציות, ואולי לא תצטרכו לפרק את החבילה.

אם בכל זאת אין ברירה, אז תשובה שלי לשאלתכם.

הייתי ברווקות מאוחרת ומשם התובנות.

יש הבדל גדול בין גבר לאישה.

גבר יצליח לצאת עם בחורות רווקות או לא.  נכון שחלק מהרווקות לא תצאנה איתו, אבל חלק גדול כן.

ובסופו של דבר, אם הוא אכן רוצה (באמת רוצה) להתחתן, הוא יצליח די בקלות.

אישה. כאן יותר מסובך.  זה מרתיע יותר. ולה יהיה קשה יותר למצוא.  האוכלוסיה קצת מצטמצמת כי מורידים כהנים.

וגברים מה לעשות נרתעים מגרושה גם שהיא בלי ילדים.   (אם היא נראית פיצוץ, הרתיעה קצת תעבור לגברים).

אם יש כיסוי ראש, קשה עוד יותר.

יכול להיות שהיא תצטרך לחפש לא רק דרך שדכנים אלא לצאת למקומות שאנשים יפגשו אותה בלי לדעת מי היא ומאיפה היא, ויכירו אותה בלי מחיצות.

מאחלת הרבה הצלחה בחיים.

שלום,

אני רוצה לספר לכם שאני התחתנתי עם בחור גרוש, עם ילד.

ואני הייתי רווקה...

לפני שפגשתי את בעלי, "הזהירו" אותי שהוא גרוש, עם ילד.

היינו בני 27, כשהוא התגרש בגיל 24.

הוא התחתן בטעות, עם בחורה שהוא ידע מראש שהוא הולך להתגרש.

פשוט , באותה תקופה, חזר בתשובה, היה צעיר ולא חשב יותר מדי.

יכול להיות שקצת חששתי קודם, כי תמיד יש שאלות , כמו למה הוא התגרש, האם היה בעל מכה, האם הוא לא בעל טוב, ללא שום השתדלות, והנישואים נפלו בגללו...

אבל אני יכולה להגיד בוודאות שהוא בן אדם מדהים, ללא שום בעייה,  לא בגלל שלא ידע להשקיע , או לאהוב.

פשוט הייתה טעות, ומזל שהוא הבין את זה.

זה נכון, לפי מה שהוא מספר, היה קשה לו למצוא  שידוך, הבנות היו נרתעות מראש, ולא רצו להיפגש איתו.

או שהיו מכירים לו רק גרושות, עם ילדים, רק בגלל שהיה גרוש.

לידיעתכם,

הוא התגרש אחרי חודש, פחות או יותר, ניסו לגשר ביניהם, לעזור, אבל לא היה סיכוי, האישה לא היתה בקטע של נישואים.

כמובן, אם אתם חושבים שאפשר להתקדם ביחד, לכו על זה, אם לא, חבל על הזמן...

זה נכון שיש נטייה לקטלג, ולפסול מראש גרוש או גרושה, אבל לא לדאוג,

לכל אחד יש את המזל שלו.

אנחנו היום מאוד מאושרים, עם ילדים ב"ה, והכל בסדר, אני מש לא מרגישה שהיה גרוש לפני כן, התחלנו פרק דש ביחד...

בקיצור, בהצלחה, תשכלו טוב טוב אם זו ההחלטה הנכונה, ושה'  יהיה איתכם!

אתה עדיין לא התבגרת והבנת שלכולם יש חסרונות משמעותיים והכל תלוי במה שקורה אצלך ולא אצל הצד השני.
בנוסף אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הסטטיסטיקות שלך, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת ממה שאתה אפילו מסוגל אפילו לדמיין.

אני מאחל לך שלפני שתתחתן, תתבגר ותבין שהחיים קצת יותר מורכבים מזה.

תגיד לי, אתה רציני?

מאיפה אתה מביא את הסטטיסטיקות האלו שלך?

מתוך המתגרשים יש הרבה יותר אנשים עם בעיות נפשיות?!?!?!?!?!?!

אתה מוכן להביא מקור לשקר הזה?

תביא נתונים אמיתיים ולא סברות כרס, ונוכל לדבר בצורה נורמלית.

אני אמנם סומך עליך שאם אתה קובע את זה על פי נתונים של X ו-Y, כנראה שביצעת מחקר מעמיק שכלל אלפי זוגות נשואים למול אלפי זוגות גרושים. אבל בכל זאת אשמח לקישור למאמר המדעי שפרסמת בעקבות אותו המחקר.

רגע? לא עשית מחקר בנושא?

כל הידע שלך זה מ-2 זוגות שהכרת?

אז אל תלכלך סתם על ציבור שלם עם "עובדות הגיוניות"!

אתה לא רוצה להתחתן עם גרושה- זכותך. אבל בשום פנים ואופן אל תקבע שכנראה שהיא חולת נפש בגלל שהיא גרושה!

אבל האמת שאתה פשוט חצוף, עז פנים ומוציא שם רע על אנשים טובים.

אתה צריך להתבייש בעצמך על מה שאתה עושה ולא לנסות לחנך אחרים.

אני מאחל לך שאף פעם לא תחווה את מה שגרושים וגרושות עוברים בחיים.

צריכה להיות לך קצת הערכה על השנים (לא חודש או חודשיים- אלא שנים!) שהם ניסו לעבוד ולתקן את הנישואין שלהם. לצערי הרב במקום זה אתה בוחר לדבר עליהם בדיבור מזלזל ובוטה (כדבריך: "מינימום של לקיחת אחריות היא להבין שאתה מתחתן על כל המשתמע מכך. איך קרה שלא הבנתם לפני את חוסר ההתאמה בינכם? 
זה מראה, לכאורה, על מחשבה מוטעת ביותר מטעמכם.")

באמת שאני מקווה שלא תצטרך לעבור דבר כזה בחיים וללמוד על בשרך את גודל הטעות בהשערות שלך.

אז אמנם ממרום שנות נישואיך הרבות אתה יודע הכל ויכול להסביר לכולם איך צריכים להתנהל בחיי נישואים, אבל לא כולם זוכים כמוך לחיי נישואים מאושרים כל כך.
אז בבקשה ממך, תחנך את עצמך ולא אחרים.

קודם הקדמה קצרה- שיעור קטן שלמדתי בקורס פסיכומטרי:

כל הכלבים הם בעלי זנבות

כל מי שנובח הוא כלב.

האם נכון לומר שכל מי שבעל זנב נובח?- לא. 

ועכשיו חזרה לדיון.

אנשים מתגרשים על רקע בעיות שונות.

בעיות נפשיות הינם גורם לגירושין.

האם נכון לומר שכל מי שמתגרש הוא עם בעיות נפשיות? לא.

זה כדי להסביר את העניין שהזדעקת עליו כאילו הטענה היא שכל מי שגרוש הוא חולה נפש.

מה כן?

בגלל שבעיות נפשיות גורמות לגירושין, זה מגדיל את הסטטיסטיקה של כמות בעלי הבעיות בתוך קבוצת הגרושים ביחס לכלל האוכלוסיה. 

נסביר:

 עישון גורם למחלות ותמותה בטרם עת. 

ולכן, בתוך קבוצת האנשים שמתו בטרם עת, שיעור המעשנים הוא גבוה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית.

האם כל מי שמת בטרם עת זה בגלל עישון??? 

כנראה שלא, יש עוד סיבות.

לוגיקה פשוטה והגיונית לחוטין.

אני מאמינה שאם יש משהו שנחשב כ"סטיגמה", הוא לא בהכרח קיים אצל כל פרט ופרט, אבל נכון באופן כללי כי אחרת הוא לא היה סטיגמה.

אני לא הייתי יוצאת מראש עם גרוש לולא לא הייתה לי אפשרות טובה אחרת. 

כי הסטטיסטיקות מוכיחות שאצל זוגות גרושים שנישאים שוב, שיעור הגירושין גבוה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית. ונכון שכל אדם בפני עצמו הוא מלאך מתוק מדבש בעל מידות וכו' אבל הוא היה חלק משמעותי ממערכת יחסים כושלת... ולטנגו צריך בד"כ 2, למרות שתמיד יש אחד שמוביל.

תשמע לי - אני בעומק של זה ומכיר עוד הרבהה כמוני.

לא זורם כבר עכשיו בלי ילדים? זה יחמיר כשהם יבואו ...  

נכון זה אמיתי שבית זה מזבח וכו - אבל בתכל'ס ? צריך להרגיש שמחה בדרך הביתה 

במחילה - מזעזע בעיני הקור רוח הזה של עצם הדיון.

אעמיד זאת בצורה חדה, שאתם בודאי לא תחתמו עליה, אבל אם תחשבו טוב תמצאו שזה בעצם נמצא בעומק - אתם בעצם אומרים: אם מסתבר שקל למצוא זוגיות אחרת אז יאללה נתגרש וננסה שוב, אבל אם הגישוש הזה בפורום ערוץ 7 יעלה שזה הולך להיות קשה מדי - אז בכל זאת נתאמץ יותר ונקיים את הזוגיות הזאת.

אז כן, זה יהיה קשה. החיים הם לא פיקניק. לא בטוח בכלל שתימצא זוגיות טובה יותר אם בכלל. אל תלכו שולל אחרי סיפורי ניסים של זוגיות פרק ב' נפלאה. לא כי זה לא נכון, אלא כי אינכם יודעים וגם לא תדעו כמה עמל יזע ודמעות הושקעו כדי להגיע לזה. 

את העמל היזע והדמעות תשקיעו כבר עכשיו!

בהצלחה!

וסליחה אם חידדתי יותר מדי...

בערך התגובה שרציתי לכתוב

עושה רושם שמעולם לא רצית להתחתן איתה,כי אם כן היית מחפש היית אומר לעצמך סיבות ל''למה כן'' ולא ל''למה לא''.

אני לא מדבר עכשיו על מה הייתם צריכים לעשות לפני החתונה כי זה פשוט לא רלוונטי כי את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור.

אבל כן אפשר להניע אתו קדימה לפי הרצונות שלך(ברוך השם יתברך)...האם אתה באמת אוהב אותה?תהיה כנה.

תשאל אותה אם היא אוהבת אותך ושתהיה כנה.

זה כל מה שאתה צריך לדעת בשביל להמשיך להיות איתה.עכשיו,כל השאר אלו תירוצים...תפתחו את הנושאים שהכי גורמים לכם לבעיות בזוגיות ותעלו אותם ותגיעו למצב שאתם מוותרים טיפה כל אחד בשביל השנייה.

כשבאים לפרק ב' מוכנים לפעמים לוותר על כל מיני דברים. 

אז תשאל/י את עצמך אם היית מוכן/ה להתחתן עם אדם כמו בן זוגי הנוכחי בפרק ב...

אם היית מתפשר/ת על כזה דבר- אז עדיף לוותר על הגירושין,חיפוש ושוב...

כמובן שצריך לקחת בחשבון את היאוש שמגיע לפעמים אחרי חיפושים רבים ולא רק בנקודת הזמן העכשווית...

לא תמיד מצליחים להתחתן שוב כלכך מהר...

בכולופן- שיהיה בהצלחה בכל אשר תחליטו.

באמת מצב לא קל

לוותר במובן של לשנות את ההתנהגות והאופי שלך שלך אז זה ללוזרים בלבד.אם קשה אז מורידים משקל?מה הטעם פה?הטעם הוא להמשיך למרות הקושי!כי אחרי הקושי הזה יבוא טוב.

קשה זו מילה חיובית,לא שלילית.והקושי יבוא,בלי ספק...ולפעמים אתה רוצה לחתוך ונמאס לך מזה...אבל במבט לאחור אתה אומר ''היי,אני מודה לה' יתברך שלא עשיתי את זה'' ואתה מבין שכל הכאב היה שווה את זה.

אם הכוונה לוותר במובן של להתפשר על שטויות כאלו ואחרות אז בסדר

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.