מחשבות לא נכונות (עזרה לידידה)היסודי

שאלה ממישהי אנונימית שזקוקה לייעוץ והבנה בעניין (שיתוף שהועתק בהסכמה ממקום אחר ברחבי הרשת):

שלום.
אני משתפת במשהו מאד עמוק שלא הסכמתי להודות בו עד עכשיו. אני נשואה 7 שנים מגיל 19 לבעל מושלם, מכבד עוטף נותן ואבא מושלם ונמשכת אליו מאד (תמיד יש עליות ומורדות זה הגיוני).
אנחנו הורים לשלושה ילדים ובקיצור אני לא מפסיקה להודות להשם....
הבעיה מתחילה כאן (ומי שתרצה לשפוט מוזמנת לא להגיב מלכתחילה).
יש מישהו בעבודה שלי שאני עובדת איתו די הרבה, הוא רווק ובאופן כללי נראה טוב והוא די חמוד. מפה לשם לא שמתי לב ואני מרגישה שאני מתחילה להימשך אליו. יש לי פרפרים בבטן כשאני לידו!!! אני נשבעת שאין לי מושג איך זה קרה! אני מקצועית אבל חייבת לשמור על סמול טוק עם כולם גברים כנשים ואיתו אני לא יודעת מה קורה לי. אגב חשוב לציין- כשאני עם בעלי בבית ובפרט ביחסי מין או כשאני לידו דווקא הבחור בכלל לא נמצא שם. רק בעלי. אבל כשאני לבד אני חושבת עליו.
אני מנסה לנער את המחשבות שלי ממנו ולהפסיק את הדבר המטריד הזה ולא מצליחה.
חשוב לציין. אני מרגישה לגמרי פרנואידית אבל כמעט בטוחה שהוא מסתכל עליי אחרת מהעובדות האחרות ואני תוהה האם זה מה שמרגש אותי?
האם משם זה התחיל?שאני מוצאת חן בעיני מישהו שהוא לא בעלי? אני מרגישה נורא עם עצמי!
היתרון בכל הסיפור שאני שומרת נגיעה אבל באמת, שאין לי מושג מאיפה זה בא לי עכשיו, הרי אני כל כך מאושרת
אגב- אני המפרנסת העיקרית ואוהבת את העבודה שלי אז להתרחק מבחינה מקצועית לא אפשרי ולהחליף עבודה גם לא.
אני מרגישה מפגרת... אני נמשכת לשני גברים? מה נסגר איתי??
פתאום גם איכפת לי הרבה יותר להראות טוב.
זו תחושה של החידוש שלא הרגשתי הרבה זמן.
איזה סוויץ נדפק אצלי?

אין ברירהאמא ל6 מקסימים
אלא לעזוב את מקום העבודה מייד! !
גם אם יהיה קשה במשך כמה חודשים מבחינה כלכלית, לא שווה להקריב את חיי הנישואין בשביל כסף/פרנסה/ קריירה. ..
^^^ זו מיטה חולה וכדי שתצאי ממנה מהר!binbin
לא נדפק כלום.משוטט
כולנו דפוקים מראש..
וצריך ללמוד להתגבר...
לא הייתי אומר לרוץ ולעזוב את העבודה.. אלא לעבוד על עצמך ולנתק את הראש מהמחשבות האלה..
לשים תמונה של בעלך על השולחן וכל פעם שעולות מחשבות לחשוב עליו..
כשאת מתלבשת יפה יותר לתפוס את עצמך ולוותר על ההשקעה..
המחשבות. עוזבות בסוף..
הרוב יגידו לך פה לברוח אבל גם במקום אחר יש נסיונות אחרים.. תלמדי להתמודד.
וכן אם המצב מחמיר אז תברחי..
מסכמהטוב בסדר

זה קשה אבל זה עובר!!!

קורה שפתאום באמצע החיים פתאום "נדלקים" על גבר אחר. ולעזוב את מקום העבודה זה לא פתרון! 

ואם את מודעת לעצמך ושומרת על עצמך יותר מהרגיל, סיכוי גבוה שבעוד זמן (אולי אפילו זמן ארוך) כבר לא תמשכי אליו ולא תחשבי עליו.

קודם כל אם יהיו במקומות אחרים כאלה נסיונות, זה ספקראה

זה שהיא פה במציאות לא נורמלית זה ודאי!

עדיף להתרחק ולעזוב את העבודה.

ולזכור שהבית ובעלה הם בראש סדרי העדיפויות

לבטל את המחשבה שזה לא אפשרי לעזוב עבודה ו"אני המפרנסת היחידה"

כשהבית פה בראש סדרי עדיפויות הכל אפשרי..

נשמע קצת כמו יצר הרע שמנסה לשחק בך..~nhykb~
תראי ליצר שאת לא נוצנת לו לשחק ושאת המנצחת

התחלת מנקודה טובה- את כבר יודעת שזה לא תקין ולא טוב בשום צורה. בנוסף את אוהבת את בעלך מאוד!!

לא הייתי מציעה לעזוב את העבודה כי זה באמת משהו גדול מאוד ולא נשמע שאת מתקרבת לנפילה..
אז מה אפשר לעשות?

1. אפשר להעצים את בעלך במקום העבודה- לספר עליו כמה שיותר, לשים תמונה שלו, לחשוב עליו הרבה.
2. להמנע מדיבור מיותר עם אותו עובד ואם יש צורך ממשי אז לדבר רק על דברים ענייניים שקשורים לעבודה.
3. לחפש למה העובד הזה לא "וואו" כמו שאת חושבת- תמיד אומרים לחפש את האור בכל אחד.. הפעם חשוב לחפש בו דווקא את החושך. אולי הוא עצבני? אולי לא נחמד לעובדים אחרים? אולי לא נאמן?
תחפשי את הנקודות שמראות לך למה הוא לא טוב. ותדגישי אותן לעצמך כל פעם.
4. שתפי את בעלך במה שעובר עלייך. זה קשה. תנסי להאדיר אותו כמה שיותר ולהקטין את העובד.. ככה תמנעי פגיעה. בעלך מכיר אותך הכי טוב ויוכל לעזור לך. בנוסף זה ייתן תחושה ששיתפת בצרה ולא שאת מסתירה משהו ממנו. עצם זה שהנושא מדובר ומתייחסים אליו יחד כאל שלילי הוא כבר פחות מאיים.

הרצון להיראות טוב ולמצוא חן הוא רצון שמלווה אותנו כל החיים ולא דועך אחרי החתונה. צריך פשוט לעבוד על לכוון אותו רק למקום הנכון- מול בעלך. מול חברות. וממש לא מול עובדים..

כל התגובה פה מדברת עת עבודה פנימית.. זה לא פשוט אבל אפשרי.

בהצלחה!!
כמה אפשרויותסתם 1...
1- לשתף את האיש שלך ולבסס דיבור פתוח גם על נושאים לא נעימים כאלה.
2- את בסדר גמור! את נלחמת ומשתדלת בכל מה שתלוי בך, ככה שאין לך מה לדאוג מהתגובה של בעלך.
3- ברגע שתדברי על זה עם בעלך זה יהיה מאבק משותף שייתן לך כח ויבנה את שניכם.

4- להמשיך לבד במאבק הפנימי נראה לי מסוכן ומיותר, יש יותר מדי מה להפסיד.

לא פירטת כמה זמן את נמצאת במצב הזה אך כדאי לא לאכול סרטים ולהכניס את עצמך לטקסים קבועים מבחינה נפשית ורוחנית.

בסופו של דבר מה שתחליטו תעשו אבל תחליטו ביחד!!!
האיש שלך ידע בכל מקרה. גם לעזוב עבודה ללא סיבה צריך לתרץ.

אין לך ממה לחשוש יש לך שותף וחבר לחיים תני לו לעזור, לדעתי הוא יעריך את הכנות.

כל טוב
לא בעדטוב בסדר

לא בעד לשתף את בן הזוג.

למה הוא צריך לדעת שיש לו מתחרה?

הרי בעז"ה זה עניין שיעבור !

והבן זוג כל הזמן ינסה להילחם על המקום שלו...

חושבת שעדיף לנסות להסתדר בלי לשתף.

 

אבל..סתם 1...
לבעל יש אינטרס לדעת מכיוון שזו גם בעיה שלו ללא הידיעה שלו.

אין לבעל שום מתחרה מבחינת אשתו והיא הביעה את המחאה שלה ואת חוסר הנוחות. שלה מהמצב.

אם הקשר בינהם טוב אין סיבה לא לשתף, מה שייתן לה כח ויוסיף שמירה גם לה. היא כבר לא תהיה לבד.

אם הקשר טוב ואין פה בעצם תגובה למצב זוגי לא טוב הייתי משתף.

אם המצב הזוגי לא טוב לא הייתי משתף מייד אלא עובד ומשפר ואם שייך בהמשך משתף, רק במצב כזה מה שאמרת נכון, לדעתי
נורמלי, את פשוט בוחרת בבעלךים...


כן? נורמלי?...ד.

"נורמלי" שאשה נשואה חושבת על מישהו אחר וממשיכה לעבוד איתו ולהרגיש "פרפרים" כשהוא עובר על ידה?...

 

אוי לכזו "נורמליות".

 

הנורמלי, הוא שאשה נשואה מחשבותיה והרגשותיה האישיות מסורות לבעלה בלבד.

 

ואם חלילה מתעורר לה משהו שאינה יכולה להסביר, היא מהר בורחת משם, מצטערת, מתבוננת, וחוזרת לנאמנות מוחלטת לבעלה.

נורמלי שאישה נמשכת לגבר ולהפךים...

כן נורמלי לגמרי

 

השאלה מה היא עושה עם זה, ופה היא צריכה לבחור בבעלה והרגשות יעברו עם הזמן

א. זו כתיבה קצת "תיאורטית".ד.

גם מה שכתבת, זה לא לגמרי "נורמלי". אדם אינו בהמה. זה שיש גם את הכח הזה, ענין אחד; ועדיין, לאדם יש בחירה על התנהלות חייו ובנין הרגשותיו, ויש לו כחות נוספים של ראיית האנשים כבני אדם קודם כל; ומי ש"תימשך" לכל גבר שתראה, זה לא נורמלי - אלא חולני. יש כל מיני כחות באדם, וכל כח שיוצא מגבולו בצורה מופרזת, אי אפשר להגדיר זאת כמצב נורמלי ותקין.

 

וגם אם מתעורר כח כזה, הדעת וההרגשה הבריאה וההסתכלות הכוללת צריכים להתעורר לעומתו - ולהשאירו למקומו הנכון, בתוך הנישואין עם מי שאיתו הבנין מתחיל מרובד עמוק יותר, מחייב יותר, משפחה. וגם שם - בפרופורציה לעומק הקשר האישיותי.

 

ב. כשנשואים, זו לא מישהי רווקה. וכדברי חז"ל: פת בסלו. ושם - אשה שמחשבותיה ושאיפותיה ורגשותיה בבעלה, ויש לה את הצד הזה שם מתוך מכלול של יחס נפשי עמוק - שהיא "נמשכת" לאחרים, זו לא נורמה.

 

ג. גם אם קופץ משהו לראש/להרגשה (כפי שהזכרתי, "אם חלילה מתעורר") - הרי אני כתבתי על "חושבת.. ממשיכה לעבוד איתו ולהרגיש פרפרים כשעובר על ידה"... אם זה "נורמלי" - אוי לאותה נורמליות. ורוב הגברים הנורמליים, אם היו יודעים על מצב כזה, לא היו מסכימים בשום אופן. זו בדיוק חלק מהבחירה. לא לבחור להמשיך להיות במקום כזה ובמצב כזה. ה"בחירה" אינה רק להמשיך להבעיר את האש, אבל בכ"ז להישאר עם הבעל...

 

 

גם אישה נשואה יכולה עדין להימשך לאחריםים...

גם כשהיא לגמרי מאוהבת יכולה להימשך

כמו גבר

זה יכול לקרות 

כמו שכתוב "שמא נתנה עיניה " זה יכול לקרות ולא הופך אותה ללא בסדר בעצם זה שמרגישה כך.

אבל היא לא שה תמים שהולך אחרי כל דחף שמרגישה, היא יכולה וצריכה לבחור ולעשות את הדבר הנכון

"יכולה"ד.

זה לא אומר שזו הנורמה, וזה גם לא אומר שזה בסדר.

 

ושמא נתנה עיניה - אינו מציין מצב רצוי..

 

השאלה אינה "בסדר" או לא - אם פתאום קופץ לה משהו, בלי שרצתה ובלי שניסתה להגיע לכך, ויש לה אהבה לבעלה (שבניגוד לדברייך, אמורה אכן למנוע את זה פעמים רבות). השאלה היא, מה עושים אם זה קרה.

 

ואל זה בעיקר התייחסתי. לא אל משהו ש"קרה" והיא מרגישה - בצדק - מאד לא טוב עם זה ולמה זה קורה לה; היא מרגישה את האמת, ומרגישה לא נוח מהיצר הזה שצץ פתאום.

 

השאלה היא אכן מה עושים עם זה, כמו שגם את כתבת. ואם מה שעושים זה להמשיך להיות במקום ששם מתלבה דבר כזה, וממשיכים בעקבות זה להיות בקביעות עם הרגשות כאלה לצד הבעל, זה כבר לא הדבר ה"נורמלי".

ברור שזה מצב לא רצויסתו

 

אבל קחי בחשבון שבנ"א הוא לא מלאך. 

 

את כותבת על מצב שאישה "נמשכת לכל גבר שרואה" ו"בהמיות".. אני חושבת שקצת נסחפת.

כל בנ"א יכול להיות לו יצר. גם לרבנית גדולה. 

והוא צריך להתגבר ולנתב את מחשבותיו לטוב.

 

 אני חושבת שכל אחד כמעט יכול להרגיש בסיטואציה כזו ברמה כזו או אחרת ולהתגבר ולהעביר הלאה. לגרש את המחשבות.

היא שיתפה במחשבותיה הכנות. רוצה לצאת מזה, ובעז"ה תצא.

זה דבר נורמלי לחלוטין לדעתי, ולא אובססיבי כ"כ כמו שתיארת את זה.

 

גם אישה נשואה עדיין לא חיה בעולם לבד כמו אדם וחוה. וכדי להגיע להרגשה הזו לפעמים צריך להתגבר על כל מיני מפריעים. זה עדיין לא אומר שאם יש מפריע המצב לא נורמלי. זה אומר רק שצריך לעבוד.

 

עירבבת,ד.

בין מה שכתבתי לכותבת השירשור, לבין מה שהגבתי לזו שכתבה כאילו זה "נורמלי" שכך יהיה.

 

אמרתי שתיאורטית מי שבמצב קיצוני מבחינה זו, זה לא דבר "נורמלי". לא דיברתי על ההיא שכתבה כאן.

בוודאי שמי שכתבה שיתפה בכנות בבעיה, וגם הצעתי מה שאני חושב בנושא שלה, בתגובה הישירה לדבריה. לא עליה כתבתי שזה משהו אובססיבי.

 

לגבי האפשרות שיצר "יקפוץ" פתאום - אז אכן אע"פ שזה לא רצוי, ובהחלט אצל אשה שמרוכזת בבעלה, לא "אמור" להיות דבר כזה כאילו זו איזו נורמה - אבל נכון כדברייך, לגרש מחשבות להעביר הלאה וכו'.

 

מה שאמרתי שאי אפשר לקחת כנורמה, זה שממשיכים. כלומר, שכך מתנהלים בחיי משפחה, שממשיכים קשר קרוב יחסית עם מישהו שרואים שזה מה שנגרם ממנו, וממשיכים להתרגש ממנו ולעבוד איתו...

עוד לפני שהתעמקתי בתשובתךסתו

אני צוחקת לי שחשבתי שאת בת וכתבתי בהתאם ופתאום מגלה שלא כך..

ועכשיו, זה שאישהסתו

נמשכת לגבר זה לא בהמתי. זה כן משהו יצרי ושלילי שצריך לדכאות אותו אבל עצם ההימשכות היא מעצם היותה אישה ובנ"א.

 

בקיצור מהתגובות שלך ומעוד תגובות זה היה נשמע כאילו היא "יחידת סגולה" שקורה לה דבר כזה, ושזה דבר נדיר עד מאד.

אז ברור שאני לא "מעודדת" וברור שזה לא ראוי ומתאים ורצוי אך קורה, 

(כמובן לא מדברת על מערכת קשרים וכד' חלילה, אלא נטו על הרגשה של משיכה מסויימת  או סוג של תחושה כזו)

אבל,ד.

הרי לא כתבתי את הביטוי הזה על עצם קיומו של יצר כזה. אז למה להוציא דברים מהקשרם?....

 

מציע שתקריא שוב - ותראי על מה בדיוק נכתב.

 

וגם, שוב, לא כתבתי כלל לגבי פותחת השרשור משהו "סטאטיסטי", יחידת-סגולה או לא... זה היה רק תגובה לגבי הנסיון לשוות "נורמה" ליחס מסויים של אשה נשואה לגברים זרים.

 

מי שפתחה את השרשור, סה"כ ביקשה עזרה ועצה. ניכר שהיא אשה בעלת סטנדרט מוסרי וערכי, ולא הבינה "מה קרה לה". אז ייעצו לה עצות.

 

ומה שכתבת "קורה", שאיזו שהיא הרגשה מתעוררת בלי שרוצים בה, אכן עלול לקרות. אבל, חשוב לא להציג את זה כנורמה שעצם קשר הנישואין לא יכול ככלל למנוע, כי אז זה מה ש"ייצר" את זה; "אשה ובן אדם", יכולה פעמים רבות להרגיש שזה שיש לה בעל גורם לאי "הימשכות" אל מישהו אחר. וגם חשוב, כמו שציינת, שאם קרה, לא לתת לדברים להמשיך לזרום בכיוון של מעבר למה שהתעורר.

אוקיסתו

הבנתי אותך. פשוט אין לי זמן לקרוא את זה שוב, אז סוגרת עניין.

מדויק!!!^^^binbin
תשובההעני ממעש
עלול לקרות
לדעתי יש להמשיך לעבוד שם
תוך הידוק גדרים אתו ושיתופ הצוות
השאלה אינה איזה סוויץ'..ד.

זו לא שאלה על רכב.

 

אם יש עובדה, שאיזשהו משהו - ששייך לחלוטין לצד של היצר-הרע (ענין "יצרי" נטו. מתעורר באופן שאינך מצליחה להסביר לעצמך את כל הפרטים. אבל למעשה זה קורה. את יודעת, בצדק, שזה ממש לא טוב. ואת אוהבת את בעלך. טוב לכם. יש לכם ילדים. מנסה לנער את זה ולא ממש מצליחה) - קורה והוא בהחלט גרוע,

 

אז השאלה אינה מה "נדפק", אלא איך מפסיקים את זה מהר-מהר..

 

את צודקת במה שאת שואלת "מה נסגר איתי" - כי יש לך מושגים נורמליים. את מבינה שזה לגמרי לא שייך. מבינה גם שהטוב העמוק יותר, שהוא מעבר ל"נמשכת", נמצא במציאות הנורמלית, של הבעל, הבית, המשפחה.

 

אבל בהיות שמשהו ששייך ליצר התעורר פה - כמו שאדם מריח איזה ריח של מאכל טריפה, והוא יודע לגמרי שזה גועל מכל בחינה, אבל בצד הנמוך הספציפי של הריח הוא מריח - אז צריך להתרחק מזה טוטאלית.

 

כלומר, גם להרבות באהבה לבעלך - לא רק "משיכה", אלא התבוננות בטוב שבו, אהבה שמתחילה מהראש, מהלב, מהיותכם איש ואשתו - 

 

אבל גם סור מרע, לעזוב מיידית את העבודה הזאת.

 

 

לא נכון מה שכתבת: "אגב- אני המפרנסת העיקרית ואוהבת את העבודה שלי אז להתרחק מבחינה מקצועית לא אפשרי ולהחליף עבודה גם לא".

 

תקבילי לזה: במשפחתך, את האשה והאמא העיקרית (והיחידה). אוהבת את הבעל והילדים והמשפחה (וגם מחוייבת להם לגמרי. אחרת זה סתם בוגדת ח"ו).

 

אז להתרחק מבחינת נאמנות מוחלטת לבעלי לא אפשרי - ולהחליף בעל (ח"ו..), גם לא. ולחיות עם בעל ולהימשך למישהו אחר בקביעות ולהמשיך ליצוק שמן של פגישות ופרפרים  - גם לא.

 

 

אז מה יותר חשוב?

 

הבעל, המשפחה, הילדים ו - את. שזה עיקר תקוותך בחיים, הרבה למעלה מהעבודה.

נתקי לגמרי, מיידית, כל קשר של היפגשות עם האדם הזה בעבודה (יש סדרי עדיפויות. כעת הצלתכם כמשפחה קודמת) - וחפשי במהירות עבודה אחרת.

 

שיהיה בהצלחה.

 

[אם היו מכריחים אותך בעבודה לחלל שבת - היית נשארת בגלל הנימוקים שהזכרת?..]

 

מסכימה עם דן הכל מילה. ומחזקת את זהאני84
שמספיק כל הזמן להבין ולהבין את השני במקרה כזה צריך לחתוך ולשנות מהר!!! אין שום דבר נורמטיבי ושום דבר בריא לא יצא מזה....
יש לך בעל מקסים נפלא ונהדר את בעצמך אומרת.
את אשה נשואה ואמא לילדים. תעשי משהו דחוף לעצטר את זה.
הסתכלות שבע"ה יכולה לעזורנקודה

בס"ד

 

שלום,

ראשית יישר כוח לחברתך על החשיפה.

זה לא מובן מאליו...

 

לגבי המחשבות וכ'.

לענ"ד ראשית צריך להגדיר את הרגשות והמחשבות האלו כיצר רע מוחלט.

אין כאן שאלה מה נדפק אצלך  וכ', אלא פשוט תובנה פשוטה שלכל אדם יש נפש בהמית,

(מלבד הנפש האלוקית) ואי אפשר לדעת איזה ניסיון יעמוד בדרכך.

מהמקום הזה- שלנפש הבהמית שבקרבנו יש רצונות בהמיים- אין מה להתרגש.

רק צריך לזכור לשם מה הם קיימים.
כל המשיכה אל הרע נועדה אך ורק כדי לגלות משהו עמוק עוד יותר בנפש האלוקית שלך.

להוציא מהכוח אל הפועל כוחות שללא הניסיון הזה לא היית מודעת לקיומם.

אולי באמת ב"ה חיי השגרה הברוכה הגיעו לשלב של דשדוש במקום- הטוב אמנם,

אך עדיין ללא התקדמות מיוחדת.

ואז מגיע ניסיון שבא להרים אותך הרבה מעבר למה שידעת שאת יכולה להגיע.

להעמיק את אהבתך לבעלך, והעונג שלך מחיי הנישואים הרבה יותר משידעת שאפשר.

כמו ילד שקיבל מתנה ארוזה מאד יפה,

והוא נהנה מהמתנה ככה, ולא פותח כי האריזה מאד מאד יפה,

וכייף לו ונחמד לו והוא לא יודע בכלל שמה שיש בפנים משמח וכייפי הרבה יותר.

ואז בא צריך לעשות משהו, כדי לפתוח את האריזה.

הניסיון בא להעמיק את הקשר שלך עם בעלך.

להסתכל עוד יותר פנימה, להשקיע יותר, ולהמשיך אל הבית קדושה רבה יותר.

איך?

על ידי התגברות על המשיכה הטבעית של הבהמה שבנו אל הרע שהיא נמשכת אליו.

אז מחד, לחשוב איך את יכולה להעמיק את הקשר עם בעלך.

להעניק לו משהו עמוק יותר מתוכך, לא לוותר על שיתוף בחיים הפנימיים,

לצאת ביחד לכל מיני מקומות, להיות יותר זמן ביחד.

אם אפשר לקחת חופשה זוגית - בה כל תשומת הלב הפנימית שלך תהייה רק אליו- זה יכול להיות מושלם.

לשים לב לכל דבר טוב שהוא עושה, להנות מהדברים שאת אוהבת בו,
לתת לעצמך את הרגע של העונג- להתעכב על רגעים של טוב, לא להעביר הלאה.

דוגמה מטיפול בילדים- כשמלבישים ילד קטן זה יכול להיות טכני,

תוך כדי ריכוז בהסעה עוד מעט בורחת, וכ' וכ',

וזה יכו להיות תוך כדי עונג מהקרבה, והמגע, והלחיים המתוקות שלו וכ'.

אם נתענג מהפעולה היומיומית הזאת או נעשה אותה בלחץ- תלוי איפה אנחנו נמצאים.

אז להיות מונחת במקום בו את נמצאת- עם בעלך.

לתת לעצמך להנות מהחיוך שלו, מגוון הקול שלו, וכ' וכ'.

לשים לב לכל פרט ולתת לעצמך לחוות את העונג שבזה.

 

ולגבי הסור מרע- יכול להיות שהכל התחיל כמו שכתבת מכך שהבחור הרווק מסתכל עלייך אחרת.

ואם זה נכון- אז זה מאוס בתכלית המיאוס!!

מה זה גבר שמסתכל על אשת איש??

תחשבי לעצמך איזה יצור בוגדני יכול ללטוש מבטים לעבר מה שלא שלו.

תחשבי איזה גועל נפש זה כשאישה נשואה אימא לילדים ח"ו הלכת עם גבר זר.

תתבונני רגע כמה זה מגעיל ודוחה.

וכל הפרפרים יהפכו לתולעים רוחשות ומגעילות.

 

זה לא את. זה לא מגיע לך. ואין שום סיבה שתפלי למלכודת שלכתחילה לא קשורה אלייך.

את אישה נאמנה, שאהבת את בעלך ובוחרת בבעלך.

בחסידות מוסבר שהמהות האמיתית של האדם זה לא השכל שלו,

ולא הרגש שלו, ולא האופי שלו- אלא הבחירות שלו.

יכול להיות שאדם נולד עם יצר הרע של כעס עד כדי רצח.

הוא לא צריך לכעוס על עצמו על היצר הרע שניתן לו- אך הוא חייב לשלוט בעצמו ולהתגבר.

את לא צריכה לכעוס על עצמך או להיגעל מעצמך וכ',

אבל כן להיגעל בתכלית מהיצר הרגע המגעיל הזה שמנסה להפיל אותך.

מה שמגדיר אותך זו הבחירה שלך.

כאן מתגלה העצם של הנפש.

ואת בחרת לשתף, להתייעץ, לחפש עזרה - כדי לצאת מזה.

בחרת בזה למרות שידעת שיכול להיות שישפטו, ויבקרו, ויאמרו מילים קשות-

הלכת על זה.

כי את אוהבת את בעלך, כי את אישה נאמנה, אימא טובה ואדם מוסרי.

 

אז בפעם הבאה שיש מחשבה עליו- זו לא את, שמתרגשת ממנו,
זה היצר הרע שמתרגש מהאפשרות שאולי יצליח להרוס בית בישראל (הל"ת)

ואת פשוט יכולה לגעור ביצר הרע.

"מי אתה חושב שאתה? נחש ערום שכמוך! מי אתה שתסתיר את האור האלוקי שבי?

מי אתה שתנסה להרוס את חיי? את האושר שהקב"ה העניק לי?

באמת נראה לך שבשביל הטומאה שאתה מנס למכור לי, אני אזרוק את משפחתי לאבדון?

גועל נפש שקץ משוקץ ומתועב!!"- ועוד מילים כפי שאת תרגישי.

האדמו"ר הזקן קורא לזה להכניע את הקליפה על ידי שימוש בקליפה.

 

ושוב לזכור מי את באמת.

בת ישראל כשירה, אישה אוהבת ונאהבת,, אימא מסורה, בת של מלך מלכי המלכים!

ואם הקב"ה שלך לך את הניסיון הזה כנראה שדווקא לך ניתנו הכוחות להתמודד אתו,

ולזכות למעלות מופלאות- "נס להתנוסס"- ולהגיע למקום עמוק שמח ומלא אהבה אמתית,

כזה שרק התמודדות עם ניסיון יכולה לחשוף.

 

בהצלחה רבה רבה!!

 

 

איזה תגובה יפה!סתו


תודהנקודהאחרונה


כמה דרכים להתמודד עם היצר: פחד,גפרור,ריח, הערכהאיש מרגיש

כיוון שבגידה היא אחת הטראומות הכי גדולות שאפשריות בחיים אפשר להשתמש לא רק באחת מן השיטות שלהלן אלא בכמה מהן.יחד

1.הפחד: היצר משכיח מאיתנו שיש  גם מחיר כבד לבגידות.

הוא כמובן מציג לנו  בעיקר את ההנאה. 

אם תתמקדי במחשבות ובדימויים בכל יום על המחיר הנורא שתשלמי

הפחד ירסן קצת את היצר. נסי  לדמיין את המשבר האיום של ילדייך אחרי הבגידה

את הריצה לטיפולים נפשיים בשבילם. את כל הרכילויות עלייך

את המבטים המייסרים של ההורים והמשפחה. את הלילות ללא שינה מלאים ברגשי אשמה לוהטים כגחלים.

2.הגפרור: אם תסתכלי על האיש ההוא לא כיישות עצמאית אלא כגפרור שבא להצית את הרגש שלך לבעלך יהיה לך יותר קל. קשה מאד לחסום מחשבות , הן רק מתגברות יותר, אבל אפשר להטות אותן לבעלך. בכל פעם שעולה בך מחשבה כזו תפני אותה כלפי בעלך.

3.הריח:מחקרים מגלים שלחוש הריח יש השפעה עצומה על היצר המיני. אנחנו נמשכים בלא מודע אל אנשים שהריח הטבעי או בשמים שהם שמים על עצמם מושכים אותנו .השיטה שאציע נראית הזויה אבל היא עובדת מדהים.

תקני מטהר אוויר או בקבוק בושם קטן שאת שונאת  את הריח שלו, ובכל פעם שאת עומדת להיתקל בבחור הזה 

(למשל כשהוא עומד להיכנס לחדר שלך) תתיזי בחשאי קצת מהריח. תעקבי ותראי שאחרי כמה פעמים פחות תימשכי אליו כי הקירבה אליו תעלה במוחך את הריח הדוחה.

4. הערכה:כתבת שמאד משנה לך מה הוא חושב עלייך. זה מראה שאת מחפשת אחרי הערכה. כולנו זקוקים לזה ומחפשים את זה . נסי לחפש בחיים שלך מקום אחר בו את יכולה לשאוב הערכה: משפחה ,חברים, שכנים וכו'.את חייבת למצוא דרך להשיג את זה שם כדי שלא תחפשי זאת במקומות אסורים

כמה דבריםהלוי מא

1. הייתי רוצה לשפוט אך זה לא המקום

2. את ברת מזל הניסיון שלך קטן יחסית...בבית טוב לך ואת אוהבת את אישך

3. האם עם הבחור מהעבודה יש לך אינטרקציה על רקע העבודה ? אם לא זה קל יותר. אם כן נסי להיות אליו קרה.

4. אחרי המעשים נמשכים הלבבות תשקיעי בבית את כל כולך תקני לבעלך מתנות תפנקי אותו וצאו לחופשה קטנה (ואל תתרצי אין כסף כי כסף ליועץ נישואין או פירוק החבילה בסדרי גודל יותר יקר).

5. על בשרי למדתי שלא ניתן להתעמת עם החושך חזיתית אלא להרבות אור זה סעיף 4.

6. תתחילי לשפוך שיחה לפני אבא שבשמים שיסיר את חן הבחור הזה מעלייך ואת חינך עליו.\

7. אל תתפתי לדפוק הופעות בעבודה זה מחמיר את מצבך.

8. בהצלחה

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
אז הגיע היום פקחיהודיה מא"י

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

לשאול בחוות באיזור אולי5+
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
גזעיים?זיויק
נראים לגמרי האסקי.יהודיה מא"יאחרונה

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמני

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בעיניי הקשבה מעל הכל5+אחרונה

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


אולי יעניין אותך