בי"ז בכסלו התש"ח התכנסו באו"ם להצבעה האם לתת הקמת מדינה ציונית.
בסופו של דבר בחרו שכן. כשהשטח הנוכחי ליהודים ללא סיני, לבנון, עבר הירדן המזרחי שומרון יהודה ובנימין. וכמובן ירושלים "חצויה".
ובכן, "אז יאמרו בגויים", לכא'. אושרה הקמת מדינה יהודית. אלפים רקדו ברחובות, יש לעם היהודי רשות מן הגויים לצאת מן הגלות ולעלות לישראל. איננו עולים כחומה, אנו בגאולה.
היו 2 אנשים שבכו. הרצי"ה והרב חרל"פ. "את ארצי חלקו" קראו פסוק זה על ההחלטה הזו.
"איפה שכם שלנו, איפה חברון שלנו, איפה יריחו שלנו, מה, אנחנו שוכחים את זה?!" שאג רבינו הרצי"ה.
ובכן, בעבור הזמן אחר ששת הימים גדלו גבולותינו ופרצנו ימה וקדמה צפונה ונגבה.
היום, לאחר 50 שנה ממלחמת ששת הימים ולאחר 69 שנים מהחלטת האו"ם.
את קולו שלמי שומעים היום?!
שורות אלו נכתבות מהשומרון. כן, מקום שכם. ברוך ה'.
נודה לו על כל הטוב. ממש זוכרים את "יום פקדי אותם".
ובו ברגע. חוזר לנו. "ואת ארצי חלקו".
אדמות מתוך שטח ארץ הקודש. מופקעות בגזל מיהודים, במקומם- לוקחים את הפיסה הזו של "ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", לוקחים לשממה/ לגוי.
אנו זוכרים את כל ההתלבטויות אחר הגירוש ההוא שלפני 11 שנים. אז זה היה ממש לתת לשילטון אחר אדמות ארץ הקודש. כמה מבוכות, עיין ערך ק"ק ישיבת נוה דקלים- יד בנימין. כן לא נשכח. כמה התקוממות נגד ההשוואה של שיבת ציון הזו לגאולה.
ואכן, גאולה היא היפך הגלות, שבנו לארץ, יש לנו שילטון יהודי. גאולה? אתחלתא! ושוב חוץ ממאבק אחים- פוליטיקאים ואחים-מיישבים, יש ריב בתוך הציבור אשר רואה את פעמי הגאולה בשיבתנו ארצה. בין תלמידי אותו אחד שבכה באותו יום החלטה באומות העולם. ורק כל שנה ביום הכרזת עם ישראל על עצמאותו.
אלו אומרים בכה, ואלו- בכה.
אלו נשארים באתחלתא לפני הגאולה, ואלו דוחקי קץ....
השאלה היא- מה ההסתכלות הנכונה בדברים אלו. מה רצון ה'?!
מהלך גאולי. ישתבח שמו. נודה לו בכל לבב.
לחלק את ארצו? שומו שמים!
אנו מלאי צפיית ישועה- בדרך הישועה עצמה.
ח"י כסלו התשע"ז- החלטת האומה- לאן פנינו?!
בישועה עצמה,
