אפשר להסתכל על זה כהתחייבות אחד לשני

וזו המסורת שלנו לקיום ההתחייבות שבין איש לאישתו

"האשה נקנית בשלושה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים".

ברור שזה לא כמו "קניית" חפץ. כאילו הופך להיות "רכושו". ויש בו מחויבות ואחריות.

אז צריך להעמיק במשמעות ה"קנין" הזה.

מכל מקום, איננו חייבים לתרץ עצמנו מול כל מיני זרמים ש"היום".

יש שונות בין איש לאשה. לכל אחד מעלותיו ותפקידיו. ובין השאר, היא מתבטאת גם בכך שהאיש מקדש את האשה ולא להיפך או "הדדי"..

טוב שהבן אדם שואל. צריך לזכור שכבר לא מדובר בדור הראשון של יוצאי הישיבות במזרח אירופה שבעטו במסורת ישראל. מה שיש עכשיו, זה המון גדול של "תינוקות שנישבו". האנשים האלה אינם דווקא אנשים רעים. הם זקוקים ליהודים שיקרבו אותם אל זהותם. זה בכלל לא פשוט. לא מספיק להגיד להם. בחינת "הנה, אלה העובדות. עכשיו לכו ותקיימו מה שאמרתי לכם. ואם אתם עדיין מקשים קושיות, או אפילו מביעים התנגדות, אתם בוודאי בגלל שאתם רשעים." לקרב צריך בחמימות ובאהבה שאוהבים כל יהודי. הרבה פעמים הלב נמשך אחרי החמימות האנושית הרבה יותר מאשר אחרי הפניה לראציו. זאת הסיבה שחב"ד, למשל, מצליחים יותר מזרמים אחרים.

צריך גם לזכור שהיהודים שלא נחשפו ליהדות, כן חשופים לכל מיני השפעות שליליות שמעכבות. מורים בבית הספר, האינטרנט, הטלוויזיה והרדיו שמבליטים יצרים כדי להעלות את ה"רייטינג", הפוליטיקאים שמלבים את אש ה"אנטי" כדי לקדם את האינטרסים של מפלגותיהם וכו'. אז היהודי "עם הארץ" חושב לעצמו שאולי הם צודקים. מצווה לקרב, לא להרחיק באגרסיביות.

האגרסיביות היא אולי באופן שפירשת את הדברים, אולי בגלל גישה מראש.

הרי אני כלל לא אמרתי מה צריך לענות לו. וברור שלמי ששאל צריך להסביר, ויש מה להסביר, ולא התייחסתי לכך כרגע. צריך לראות למי תגובה משורשרת.

התגובה היתה לאודילקה, שכתבה על ה"קנין" שבמקום קנין אפשר להסתכל על כך כהתחייבות - ועל כך הערתי שלשון המשנה היא קנין. וזה שייך לעומק הבדלי הגוונים בין איש לאשה, ושאין אנו צריכים "להתנצל" על כך שאצלנו נאמר ש"האיש קונה", אלא להעמיק במשמעות הענין.

בוודאי שאתה צודק במה שכתבת שיש "תינוקות שנשבו" ושלא אומרים להם "אלו העובדות" וצריך לקרב באהבה וכו'. אלו דברים כ"כ פשוטים, שאפילו לא העליתי בדעתי שמישהו יחשוב שהכוונה היא לומר לאדם ששואל, "כך העובדות"...

אז אולי כדאי להיזהר לפני שכותבים כותרת "ד. במקום לקרב מתנהג באגרסיביות".. זו עצמה אגרסיביות, שאין לה מקום..

יש הסבר על כל דבר

לא חייבים להבין את זה

חיבים לקבל את זה.

בעיקר שמדובר על אחד הדברים העיקרים והכי בסיסיים בחיים שלנו כעם

ויפתחו לו ספרים

זה נושא יותר מידי רחב בשביל לתמצת אתו מספר משפטים.

בינתים שידע שיש נושאים שיש לאנשים מסוימים ידע ולכן הם מטפלים בזה.

ואם יש לו שאלות שילך אליהם..

בחיים לא חשבתי על זה כבעייתי, כך התורה קבעה וכך אנחנו עושים

אבל הבחור לא לוקח את התורה כמובן מאליו ולא מקבל כפשוטם את מה שכתוב בה.

ואם זה לא מסתדר לו, אז הוא פשוט לא יעשה את זה...

לפעמים צריך להבהיר לו גבולות..

שיש דברים שלא כל אחד יודע ויש להם סיבה.

בעניני רפואה שואלים רופא בסופו של דבר.

ובעניני יהדות שואלים רב.

זה לא בושה להבהיר את זה...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

"מקודשת" זה דבר אחר לגמרי  מ"נקנית" כדרך שקונים קנין. רק במשנה ובגמרא הביטויים  הללו מופיעים וצריך להבין שבימים ההם השפה היתה שונה וגם הכלכלה וכל אורח החיים היו שונים והשפה הזאת התאימה לתקופתה. לכן, אנשים שרוצים ויודעים איך לקרב יהודים ליהדותם "מתרגמים" את השפה לדור הזה ולתרבותו.

הבעיה באמת נגרמת מאנשים ששואבים את ידיעותיהם על היהדות מאתרי אינטרנט שלוקים בחסר במקרה הטוב, ומלאים בהסתה פרועה נגד היהדות במקרה הרע.

שקצת יותר מפשטים את העניין

זה הסבר אחד

ו- זה הסבר שני (יותר מוצלח לעניות דעתי...)

ובארץ זה מתקיים רק כי אין זכות בחירה ומפני שחוק הנישואין והגירושין החילוני והממלכתי הוא חוק תיאוקרטי במסגרת הסטטוס קוו של בן-גוריון. אין כל קשר בין זה לבין הרבנות, שמבחינתה הבחירה בחופה וקידושין היא עניין שניתן לעשותו רק בהסכמה מלאה של בני הזוג. זוגות יהודיים שרוצים לקיים טקס מסוג אחר בישראל ולהירשם בה כנשואים, אין זה באפשרותם עקב החוק.

החופה והקידושין (וגלגוליהן ההלכתיים העתיקים יותר תחת השמות שידוכין, אירושין, ונישואין) אינם ניתנים לשום שינוי והם קאנוניים, בדיוק כמו סידור התפילה או ספר התורה. אין שום טעם לחפש בהם התאמה לאידיאולוגיות או קונספציות.

מוסד הנישואין כולו - בכל רחבי העולם - נובע מקאנונים שאינם רלוונטיים כלל לעולם הליברלי והפמיניסטי. אם הוא דוגל בשיוויוניות הזכות בידו לחפש טקס נישואין שיוויוני אנטי-הלכתי מחוץ לגבולות המדינה, להירשם בפני רשם נישואין במקום הנישואין ולחזור לארץ עם התיעוד לצורך רישום במשרד הפנים.

בקרב דתיים זה ''קונה את האשה'' וגם ''את שלי'' אצל חילונים זה רק ''את שלי''-אין שום הבדל חוץ מהניסוח.

לא הבנתי מה הקשר חוסר שיווין אבל...

לפי העולם המערבי היא הפקר..

בגישה התורנית לאשה יש מציאות בפני עצמה (לנדרים אמה עבריה וכו') כך שמציאות משותפת צריכה מעשה.

לעומת הגישה המערבית שהציבור הלא דתי נוקט בה על פי רוב-בהפקרות, שלכן לא צריך שום קנין וד"ל.

ואת ה"אישה" שלהם הם מכבדים מאוד

בס"ד

מה בעצם כולל הטקס חופה:

הזוג נכנס לחופה, כל אחד בנפרד.{לא נראה לי שובינסטי}

מנהג אשכנזי ומודגש כי לא חייבים לנהוג בו.{ולכן גם לא חייבת לציין אבל אם תרצי}

שהכלה מסובבת את החתן 7 פעמים, והסיבה

{מעתיק משאלה באתר כיפה}

http://www.kipa.co.il/ask/show/80585-%D7%A9%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%9F

נראה לי נותן תשובה מעוד טובה יפה, ואפילו כזו שיכולה לעזור לנשים.

שבע הברכות:

ביתר פירוט אפשר להיכנס לנסוח.

אם כי לא נראה לי שיש שם נוסח שובנסיטי.{אם תבקשי נפרט את הנוסח.}

החלקים המרכזיים בהם יש חשש:

נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת.

זה החלק שנראה הכי שובניסטי בחתונה, ואם כל הכבוד, ממולץ להיכנס בקצרה ממש לנוסח, "מקודשת", להגיד לאשתך היא עכשיו נכנסת לקשר קדושה, נותנת את המקום עבורך {שאדם בלא אישה שרוי בלא תורה} לצור קדושה.{קצת הסבר עמוק ורעיוני, וכמובן שנראה לי שגם ההסבר הפשוט של מקודשת, גם אם הגבר מחיל את אותן קידושים על האשה הוא לא שובניסטי אבל מחשש קל שיגיד כך הבאתי הסבר יותר רעיוני למילה לפני.}

שבירת הכוס.

ואני מדגיש חלק זה, כי הרב מתניה בן שחר, רב הישוב נווה דניאל סיפר לנו על אדם בצבא שמורה במקום החילוני לימד אותם ששבירת הכוס זה מעשה בו הגבר אומר אני השולט בבית, ולכן בדגש מודגש ביותר

שבירת הכוס היא לזכור את חורבן ירושלים שתבנה במהרה בימינו.

עכשיו אחרי שעברנו על הטקס היכן הבעיה?

{לפעמים צריך פשוט לעבור, על הדברים כי הרבה טענות על מנהגים הם דיי באוויר מכיוון שאיננו יודעים את המנהג המדייוק את סיבות יצירתו, נראה לי שמעבר כזה יכול לתת הרבה, ואם יש לך זמן עדיף לפרט גם את השבע ברכות והכל, אבל כרגע אין לי זמן, מחילה.}

אבל לא כ"כ הבנתי את ההסבר של מקודשת אם אפשר קצת פירוט

(ועל אותו משקל יש גם מגורשת? ככה הוא אמר לי... בגירושין...

על זה גם לא כ"כ ידעתי להסביר לו למה דווקא האיש מגרש את האישה ולא להיפך אבל אמרתי לו שבעיקרון צריך את הסכמת שני הצדדים (אע"פ שאח"כ ראיתי שהגבר יכול גם לגרש בכוח אבל לא אכנס לזה...) כדי שמוסד הנישואין יהיה חזק ויציב ושלא זוג יתחתן ואחר כך מישהו יחליט לעזוב בלי הסכמה של הצד השני ואז זה אשת איש ובלאגנים שלמים...)

תודה רבה ויישר כוח!

בס"ד

א' בנוגע לקידושין מפרשי הזהב ענתה יפה, הקנייה הקידושין זה לא קניית האשה אלא הקנייה לאשה את מעמדה כאשה כבעלת הבית.

ואפשר להוסיף ברמה נוספת את הגמרא שאומרות שאדם בלי אשה שרוי בלי תורה, את זה שזכו שכינה ביניהם.

ולהסביר שרק בשיתוף פעולה של הבעל והאשה הם יוצרים את השכינה שביניהם.

ועניין הקידושין הוא שהבעל נותן לאשה חלק ממנו{חייב שהטבעת תהיה שלו} כדי לחבר ביניהם ושהיא תיהיה אשתו ותתן לו את הקדושה של בניין הבית.

ב'. בנוגע לגירושין.

אז קודם עינת דווקא נכון ביחס לימינו, בהחלט בימינו אין הגבר יכול לגרש לדעתו לבד אלא צריך את אישור האשה בגלל תקנות.

הרעיון הפשוט הוא שגבר פועל יותר בדרך השכל, ולכן ההנחה היא שהוא לא יגרש סתם אלא יחשוב על הדברים, כאשר האשה היא יותר רגשית{שדמעתה של אשה מצויה וכו'}, ולכן היה יתכן שכל ויכוח קטן יצור לה תחושה של רצון להתגרש שעם הזמן הוא יעבור.

{ומשיחות של סבתא עם כל מיני נשים, אני בהחלט רואה את זה שהרגש קורא להן להתגרש על דברים קטנים.}

לאחר מכן תיקנו דברים כמו הכתובה, שגורמת לחיוב כספי לבעל, כי בינינו היום גם גברים לא חושבים מספיק, ולפעמים העשרת אלפים ח"י, או הסכום שהוא התחייב גורם לו לחשוב. ולאחר שגם זה לא עזר תיקנו צורך בהסכמת האשה.

המערביים?

פשוט שהתורה לא תופסת שום צד, ואולי קצת יותר בצד של הנשים.

אבל גם אם התורה הייתה אומרת משהו שלא מסתדר עם תרבות המערב, ודאי שהיינו בצד של התורה!

זוהי מחאה נמרצת על הבחירה הלשונית ;)

אני זוכרת שבכיתה י"ב למדנו על הקניין הזה וההסבר הוא ממש ממש פשוט.

הקניין שבחופה הוא לא קניין מלשון קנייה והפיכת הכלה לרכוש הבעל, אלא קניין מלשון הקנייה. החתן מקנה לכלה סטטוס חדש-היא נהיית אישתו ע"י שהוא מקדש אותה.

לא שזה לא אפשרי, אבל זה המצב.

אז לגמרי נכון. כל היתר לא רלוונטי כלל ועיקר.

וגם עבד עברי לא נקנה כמו עבד כנעני שהוא ממש קניין כסף רכושני.

זה במפורש מתואר במסכת קידושין.

אין לבעל זכויות על האישה גופה, אלא על קניינה.

בדומה לעבד עברי (ואמה עבריה), שהם בעצם פרוייקט שיקום, ולא רכוש.

להבדיל מעבד כנעני, שיוצא בשן ועין וכו' כי גופו עצמו קנוי לבעליו ועוד הבדלים מהותיים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואסיים.

הבעיה היא שזה נדחה, לא?

צריך ללמוד את הסוגיה כמו שצריך

גם למאן דאמר שזה לא היה מעולם

אבל צריך ללמוד את זה כמו שצריך

תודה רבה על המקור!

אם יורשה לי להוסיף, יצא לי ללמוד את זה לפני שנה בערך ואני חושבת שאפילו כמה מפרשים כתבו על זה והביאו כמה וכמה טעמים לכך, אני בודקת ומחזירה תשובה אם מישהו ירצה  (לעניות דעתי כשפרשן מגיש את הדברים בפרוש על התורה זה יותר קל מלהתעמק בנושא בגמרא..)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בכללי הצורה בה אתה כותב היא כיפית לקריאה

שני דברים נפרדים

זה לא בדיוק ככה

א', אין לא כוונה לחזור בתשובה והוא אומר את זה במפורש

ב', אמרתי לו שהתורה נכתבה לפני בריאת העולם והיא רלוונטית תמיד בלי שינוי

וגם אם יש משהו ש*לנו* נראה לכאורה מוזר/סותר אנחנו הולכים לפי התורה

(אמרתי לו גם את הפסוק "לא תסור ממנו ימין ושמאל"- אע"פ שאומר לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל וכו'...)

אבל הוספתי ואמרתי שכמעט לכל המצוות אנו יודעים את הטעמים שלהן

כי באמת אדם שמקיים מצוות צריך לענ"ד דעתי להבין למה הוא עושה אותם כי קשה לעשות בלי להבין...

כמובן שגם מה שהוא לא מבין אסור לו לשנות כי אנחנו כפופים לתורה ולא מכופפים את התורה אלינו ח"ו

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?