אפשר להסתכל על זה כהתחייבות אחד לשני

וזו המסורת שלנו לקיום ההתחייבות שבין איש לאישתו

"האשה נקנית בשלושה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים".

ברור שזה לא כמו "קניית" חפץ. כאילו הופך להיות "רכושו". ויש בו מחויבות ואחריות.

אז צריך להעמיק במשמעות ה"קנין" הזה.

מכל מקום, איננו חייבים לתרץ עצמנו מול כל מיני זרמים ש"היום".

יש שונות בין איש לאשה. לכל אחד מעלותיו ותפקידיו. ובין השאר, היא מתבטאת גם בכך שהאיש מקדש את האשה ולא להיפך או "הדדי"..

טוב שהבן אדם שואל. צריך לזכור שכבר לא מדובר בדור הראשון של יוצאי הישיבות במזרח אירופה שבעטו במסורת ישראל. מה שיש עכשיו, זה המון גדול של "תינוקות שנישבו". האנשים האלה אינם דווקא אנשים רעים. הם זקוקים ליהודים שיקרבו אותם אל זהותם. זה בכלל לא פשוט. לא מספיק להגיד להם. בחינת "הנה, אלה העובדות. עכשיו לכו ותקיימו מה שאמרתי לכם. ואם אתם עדיין מקשים קושיות, או אפילו מביעים התנגדות, אתם בוודאי בגלל שאתם רשעים." לקרב צריך בחמימות ובאהבה שאוהבים כל יהודי. הרבה פעמים הלב נמשך אחרי החמימות האנושית הרבה יותר מאשר אחרי הפניה לראציו. זאת הסיבה שחב"ד, למשל, מצליחים יותר מזרמים אחרים.

צריך גם לזכור שהיהודים שלא נחשפו ליהדות, כן חשופים לכל מיני השפעות שליליות שמעכבות. מורים בבית הספר, האינטרנט, הטלוויזיה והרדיו שמבליטים יצרים כדי להעלות את ה"רייטינג", הפוליטיקאים שמלבים את אש ה"אנטי" כדי לקדם את האינטרסים של מפלגותיהם וכו'. אז היהודי "עם הארץ" חושב לעצמו שאולי הם צודקים. מצווה לקרב, לא להרחיק באגרסיביות.

האגרסיביות היא אולי באופן שפירשת את הדברים, אולי בגלל גישה מראש.

הרי אני כלל לא אמרתי מה צריך לענות לו. וברור שלמי ששאל צריך להסביר, ויש מה להסביר, ולא התייחסתי לכך כרגע. צריך לראות למי תגובה משורשרת.

התגובה היתה לאודילקה, שכתבה על ה"קנין" שבמקום קנין אפשר להסתכל על כך כהתחייבות - ועל כך הערתי שלשון המשנה היא קנין. וזה שייך לעומק הבדלי הגוונים בין איש לאשה, ושאין אנו צריכים "להתנצל" על כך שאצלנו נאמר ש"האיש קונה", אלא להעמיק במשמעות הענין.

בוודאי שאתה צודק במה שכתבת שיש "תינוקות שנשבו" ושלא אומרים להם "אלו העובדות" וצריך לקרב באהבה וכו'. אלו דברים כ"כ פשוטים, שאפילו לא העליתי בדעתי שמישהו יחשוב שהכוונה היא לומר לאדם ששואל, "כך העובדות"...

אז אולי כדאי להיזהר לפני שכותבים כותרת "ד. במקום לקרב מתנהג באגרסיביות".. זו עצמה אגרסיביות, שאין לה מקום..

יש הסבר על כל דבר

לא חייבים להבין את זה

חיבים לקבל את זה.

בעיקר שמדובר על אחד הדברים העיקרים והכי בסיסיים בחיים שלנו כעם

ויפתחו לו ספרים

זה נושא יותר מידי רחב בשביל לתמצת אתו מספר משפטים.

בינתים שידע שיש נושאים שיש לאנשים מסוימים ידע ולכן הם מטפלים בזה.

ואם יש לו שאלות שילך אליהם..

בחיים לא חשבתי על זה כבעייתי, כך התורה קבעה וכך אנחנו עושים

אבל הבחור לא לוקח את התורה כמובן מאליו ולא מקבל כפשוטם את מה שכתוב בה.

ואם זה לא מסתדר לו, אז הוא פשוט לא יעשה את זה...

לפעמים צריך להבהיר לו גבולות..

שיש דברים שלא כל אחד יודע ויש להם סיבה.

בעניני רפואה שואלים רופא בסופו של דבר.

ובעניני יהדות שואלים רב.

זה לא בושה להבהיר את זה...

אמרתי לו שאני לא יודעת הכל

ושיש אנשים אחרים שהוא יכול לשאול אותם

אבל גם אמרתי לו שאני יכולה לנסות לשאול

וזה מה שאני עושה

"מקודשת" זה דבר אחר לגמרי  מ"נקנית" כדרך שקונים קנין. רק במשנה ובגמרא הביטויים  הללו מופיעים וצריך להבין שבימים ההם השפה היתה שונה וגם הכלכלה וכל אורח החיים היו שונים והשפה הזאת התאימה לתקופתה. לכן, אנשים שרוצים ויודעים איך לקרב יהודים ליהדותם "מתרגמים" את השפה לדור הזה ולתרבותו.

הבעיה באמת נגרמת מאנשים ששואבים את ידיעותיהם על היהדות מאתרי אינטרנט שלוקים בחסר במקרה הטוב, ומלאים בהסתה פרועה נגד היהדות במקרה הרע.

שקצת יותר מפשטים את העניין

זה הסבר אחד

ו- זה הסבר שני (יותר מוצלח לעניות דעתי...)

ובארץ זה מתקיים רק כי אין זכות בחירה ומפני שחוק הנישואין והגירושין החילוני והממלכתי הוא חוק תיאוקרטי במסגרת הסטטוס קוו של בן-גוריון. אין כל קשר בין זה לבין הרבנות, שמבחינתה הבחירה בחופה וקידושין היא עניין שניתן לעשותו רק בהסכמה מלאה של בני הזוג. זוגות יהודיים שרוצים לקיים טקס מסוג אחר בישראל ולהירשם בה כנשואים, אין זה באפשרותם עקב החוק.

החופה והקידושין (וגלגוליהן ההלכתיים העתיקים יותר תחת השמות שידוכין, אירושין, ונישואין) אינם ניתנים לשום שינוי והם קאנוניים, בדיוק כמו סידור התפילה או ספר התורה. אין שום טעם לחפש בהם התאמה לאידיאולוגיות או קונספציות.

מוסד הנישואין כולו - בכל רחבי העולם - נובע מקאנונים שאינם רלוונטיים כלל לעולם הליברלי והפמיניסטי. אם הוא דוגל בשיוויוניות הזכות בידו לחפש טקס נישואין שיוויוני אנטי-הלכתי מחוץ לגבולות המדינה, להירשם בפני רשם נישואין במקום הנישואין ולחזור לארץ עם התיעוד לצורך רישום במשרד הפנים.

בקרב דתיים זה ''קונה את האשה'' וגם ''את שלי'' אצל חילונים זה רק ''את שלי''-אין שום הבדל חוץ מהניסוח.

לא הבנתי מה הקשר חוסר שיווין אבל...

לפי העולם המערבי היא הפקר..

בגישה התורנית לאשה יש מציאות בפני עצמה (לנדרים אמה עבריה וכו') כך שמציאות משותפת צריכה מעשה.

לעומת הגישה המערבית שהציבור הלא דתי נוקט בה על פי רוב-בהפקרות, שלכן לא צריך שום קנין וד"ל.

ואת ה"אישה" שלהם הם מכבדים מאוד

בס"ד

מה בעצם כולל הטקס חופה:

הזוג נכנס לחופה, כל אחד בנפרד.{לא נראה לי שובינסטי}

מנהג אשכנזי ומודגש כי לא חייבים לנהוג בו.{ולכן גם לא חייבת לציין אבל אם תרצי}

שהכלה מסובבת את החתן 7 פעמים, והסיבה

{מעתיק משאלה באתר כיפה}

http://www.kipa.co.il/ask/show/80585-%D7%A9%D7%91%D7%A2-%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%9F

נראה לי נותן תשובה מעוד טובה יפה, ואפילו כזו שיכולה לעזור לנשים.

שבע הברכות:

ביתר פירוט אפשר להיכנס לנסוח.

אם כי לא נראה לי שיש שם נוסח שובנסיטי.{אם תבקשי נפרט את הנוסח.}

החלקים המרכזיים בהם יש חשש:

נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת.

זה החלק שנראה הכי שובניסטי בחתונה, ואם כל הכבוד, ממולץ להיכנס בקצרה ממש לנוסח, "מקודשת", להגיד לאשתך היא עכשיו נכנסת לקשר קדושה, נותנת את המקום עבורך {שאדם בלא אישה שרוי בלא תורה} לצור קדושה.{קצת הסבר עמוק ורעיוני, וכמובן שנראה לי שגם ההסבר הפשוט של מקודשת, גם אם הגבר מחיל את אותן קידושים על האשה הוא לא שובניסטי אבל מחשש קל שיגיד כך הבאתי הסבר יותר רעיוני למילה לפני.}

שבירת הכוס.

ואני מדגיש חלק זה, כי הרב מתניה בן שחר, רב הישוב נווה דניאל סיפר לנו על אדם בצבא שמורה במקום החילוני לימד אותם ששבירת הכוס זה מעשה בו הגבר אומר אני השולט בבית, ולכן בדגש מודגש ביותר

שבירת הכוס היא לזכור את חורבן ירושלים שתבנה במהרה בימינו.

עכשיו אחרי שעברנו על הטקס היכן הבעיה?

{לפעמים צריך פשוט לעבור, על הדברים כי הרבה טענות על מנהגים הם דיי באוויר מכיוון שאיננו יודעים את המנהג המדייוק את סיבות יצירתו, נראה לי שמעבר כזה יכול לתת הרבה, ואם יש לך זמן עדיף לפרט גם את השבע ברכות והכל, אבל כרגע אין לי זמן, מחילה.}

אבל לא כ"כ הבנתי את ההסבר של מקודשת אם אפשר קצת פירוט

(ועל אותו משקל יש גם מגורשת? ככה הוא אמר לי... בגירושין...

על זה גם לא כ"כ ידעתי להסביר לו למה דווקא האיש מגרש את האישה ולא להיפך אבל אמרתי לו שבעיקרון צריך את הסכמת שני הצדדים (אע"פ שאח"כ ראיתי שהגבר יכול גם לגרש בכוח אבל לא אכנס לזה...) כדי שמוסד הנישואין יהיה חזק ויציב ושלא זוג יתחתן ואחר כך מישהו יחליט לעזוב בלי הסכמה של הצד השני ואז זה אשת איש ובלאגנים שלמים...)

תודה רבה ויישר כוח!

בס"ד

א' בנוגע לקידושין מפרשי הזהב ענתה יפה, הקנייה הקידושין זה לא קניית האשה אלא הקנייה לאשה את מעמדה כאשה כבעלת הבית.

ואפשר להוסיף ברמה נוספת את הגמרא שאומרות שאדם בלי אשה שרוי בלי תורה, את זה שזכו שכינה ביניהם.

ולהסביר שרק בשיתוף פעולה של הבעל והאשה הם יוצרים את השכינה שביניהם.

ועניין הקידושין הוא שהבעל נותן לאשה חלק ממנו{חייב שהטבעת תהיה שלו} כדי לחבר ביניהם ושהיא תיהיה אשתו ותתן לו את הקדושה של בניין הבית.

ב'. בנוגע לגירושין.

אז קודם עינת דווקא נכון ביחס לימינו, בהחלט בימינו אין הגבר יכול לגרש לדעתו לבד אלא צריך את אישור האשה בגלל תקנות.

הרעיון הפשוט הוא שגבר פועל יותר בדרך השכל, ולכן ההנחה היא שהוא לא יגרש סתם אלא יחשוב על הדברים, כאשר האשה היא יותר רגשית{שדמעתה של אשה מצויה וכו'}, ולכן היה יתכן שכל ויכוח קטן יצור לה תחושה של רצון להתגרש שעם הזמן הוא יעבור.

{ומשיחות של סבתא עם כל מיני נשים, אני בהחלט רואה את זה שהרגש קורא להן להתגרש על דברים קטנים.}

לאחר מכן תיקנו דברים כמו הכתובה, שגורמת לחיוב כספי לבעל, כי בינינו היום גם גברים לא חושבים מספיק, ולפעמים העשרת אלפים ח"י, או הסכום שהוא התחייב גורם לו לחשוב. ולאחר שגם זה לא עזר תיקנו צורך בהסכמת האשה.

המערביים?

פשוט שהתורה לא תופסת שום צד, ואולי קצת יותר בצד של הנשים.

אבל גם אם התורה הייתה אומרת משהו שלא מסתדר עם תרבות המערב, ודאי שהיינו בצד של התורה!

זוהי מחאה נמרצת על הבחירה הלשונית ;)

אני זוכרת שבכיתה י"ב למדנו על הקניין הזה וההסבר הוא ממש ממש פשוט.

הקניין שבחופה הוא לא קניין מלשון קנייה והפיכת הכלה לרכוש הבעל, אלא קניין מלשון הקנייה. החתן מקנה לכלה סטטוס חדש-היא נהיית אישתו ע"י שהוא מקדש אותה.

לא שזה לא אפשרי, אבל זה המצב.

אז לגמרי נכון. כל היתר לא רלוונטי כלל ועיקר.

וגם עבד עברי לא נקנה כמו עבד כנעני שהוא ממש קניין כסף רכושני.

זה במפורש מתואר במסכת קידושין.

אין לבעל זכויות על האישה גופה, אלא על קניינה.

בדומה לעבד עברי (ואמה עבריה), שהם בעצם פרוייקט שיקום, ולא רכוש.

להבדיל מעבד כנעני, שיוצא בשן ועין וכו' כי גופו עצמו קנוי לבעליו ועוד הבדלים מהותיים.

שסעודת המשתה של הנישואין היא עיקר החופה.

ואסיים.

הבעיה היא שזה נדחה, לא?

צריך ללמוד את הסוגיה כמו שצריך

גם למאן דאמר שזה לא היה מעולם

אבל צריך ללמוד את זה כמו שצריך

תודה רבה על המקור!

אם יורשה לי להוסיף, יצא לי ללמוד את זה לפני שנה בערך ואני חושבת שאפילו כמה מפרשים כתבו על זה והביאו כמה וכמה טעמים לכך, אני בודקת ומחזירה תשובה אם מישהו ירצה  (לעניות דעתי כשפרשן מגיש את הדברים בפרוש על התורה זה יותר קל מלהתעמק בנושא בגמרא..)

לא קראתי נכון, חשבתי שמדובר על מקור בעניין אחר של בן סורר ומורה..

בכל זאת מחילה.. מי אני לפני גברים שלומדים כל הזמן...

בכללי הצורה בה אתה כותב היא כיפית לקריאה

שני דברים נפרדים

זה לא בדיוק ככה

א', אין לא כוונה לחזור בתשובה והוא אומר את זה במפורש

ב', אמרתי לו שהתורה נכתבה לפני בריאת העולם והיא רלוונטית תמיד בלי שינוי

וגם אם יש משהו ש*לנו* נראה לכאורה מוזר/סותר אנחנו הולכים לפי התורה

(אמרתי לו גם את הפסוק "לא תסור ממנו ימין ושמאל"- אע"פ שאומר לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל וכו'...)

אבל הוספתי ואמרתי שכמעט לכל המצוות אנו יודעים את הטעמים שלהן

כי באמת אדם שמקיים מצוות צריך לענ"ד דעתי להבין למה הוא עושה אותם כי קשה לעשות בלי להבין...

כמובן שגם מה שהוא לא מבין אסור לו לשנות כי אנחנו כפופים לתורה ולא מכופפים את התורה אלינו ח"ו

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.