בחור חילוני במקום שאני עובדת אמר לי שהוא לא מבין ולא מסכים עם כל הקטע של איך שמקיימים את כל הטקס של החופה שבו הגבר "קונה" את האשה וזה מאד שובינסטי וכו' והיום שהכל מאד שיוויוני זה סותר את זה... כאילו זה לא פ'ר כל הטקס הזה וכל צורת הנישואין הזאת ואם הוא דוגל בשיוויוניות אז למה שהוא ירצה להתחתן ברבנות?
מישהו יכול להסביר לי את זה? כי ממש לא ידעתי איך להסביר לו את זה...
יאללה, איפה כל הפמיניסטיות?
ותודה מראש לעונים!
אפשר להסתכל על זה כהתחייבות אחד לשני
וזו המסורת שלנו לקיום ההתחייבות שבין איש לאישתו
"האשה נקנית בשלושה דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים".
ברור שזה לא כמו "קניית" חפץ. כאילו הופך להיות "רכושו". ויש בו מחויבות ואחריות.
אז צריך להעמיק במשמעות ה"קנין" הזה.
מכל מקום, איננו חייבים לתרץ עצמנו מול כל מיני זרמים ש"היום".
יש שונות בין איש לאשה. לכל אחד מעלותיו ותפקידיו. ובין השאר, היא מתבטאת גם בכך שהאיש מקדש את האשה ולא להיפך או "הדדי"..
טוב שהבן אדם שואל. צריך לזכור שכבר לא מדובר בדור הראשון של יוצאי הישיבות במזרח אירופה שבעטו במסורת ישראל. מה שיש עכשיו, זה המון גדול של "תינוקות שנישבו". האנשים האלה אינם דווקא אנשים רעים. הם זקוקים ליהודים שיקרבו אותם אל זהותם. זה בכלל לא פשוט. לא מספיק להגיד להם. בחינת "הנה, אלה העובדות. עכשיו לכו ותקיימו מה שאמרתי לכם. ואם אתם עדיין מקשים קושיות, או אפילו מביעים התנגדות, אתם בוודאי בגלל שאתם רשעים." לקרב צריך בחמימות ובאהבה שאוהבים כל יהודי. הרבה פעמים הלב נמשך אחרי החמימות האנושית הרבה יותר מאשר אחרי הפניה לראציו. זאת הסיבה שחב"ד, למשל, מצליחים יותר מזרמים אחרים.
צריך גם לזכור שהיהודים שלא נחשפו ליהדות, כן חשופים לכל מיני השפעות שליליות שמעכבות. מורים בבית הספר, האינטרנט, הטלוויזיה והרדיו שמבליטים יצרים כדי להעלות את ה"רייטינג", הפוליטיקאים שמלבים את אש ה"אנטי" כדי לקדם את האינטרסים של מפלגותיהם וכו'. אז היהודי "עם הארץ" חושב לעצמו שאולי הם צודקים. מצווה לקרב, לא להרחיק באגרסיביות.
האגרסיביות היא אולי באופן שפירשת את הדברים, אולי בגלל גישה מראש.
הרי אני כלל לא אמרתי מה צריך לענות לו. וברור שלמי ששאל צריך להסביר, ויש מה להסביר, ולא התייחסתי לכך כרגע. צריך לראות למי תגובה משורשרת.
התגובה היתה לאודילקה, שכתבה על ה"קנין" שבמקום קנין אפשר להסתכל על כך כהתחייבות - ועל כך הערתי שלשון המשנה היא קנין. וזה שייך לעומק הבדלי הגוונים בין איש לאשה, ושאין אנו צריכים "להתנצל" על כך שאצלנו נאמר ש"האיש קונה", אלא להעמיק במשמעות הענין.
בוודאי שאתה צודק במה שכתבת שיש "תינוקות שנשבו" ושלא אומרים להם "אלו העובדות" וצריך לקרב באהבה וכו'. אלו דברים כ"כ פשוטים, שאפילו לא העליתי בדעתי שמישהו יחשוב שהכוונה היא לומר לאדם ששואל, "כך העובדות"...
אז אולי כדאי להיזהר לפני שכותבים כותרת "ד. במקום לקרב מתנהג באגרסיביות".. זו עצמה אגרסיביות, שאין לה מקום..
יש הסבר על כל דבר
לא חייבים להבין את זה
חיבים לקבל את זה.
בעיקר שמדובר על אחד הדברים העיקרים והכי בסיסיים בחיים שלנו כעם
ויפתחו לו ספרים
זה נושא יותר מידי רחב בשביל לתמצת אתו מספר משפטים.
בינתים שידע שיש נושאים שיש לאנשים מסוימים ידע ולכן הם מטפלים בזה.
ואם יש לו שאלות שילך אליהם..
בחיים לא חשבתי על זה כבעייתי, כך התורה קבעה וכך אנחנו עושים
אבל הבחור לא לוקח את התורה כמובן מאליו ולא מקבל כפשוטם את מה שכתוב בה.
ואם זה לא מסתדר לו, אז הוא פשוט לא יעשה את זה...
לפעמים צריך להבהיר לו גבולות..
שיש דברים שלא כל אחד יודע ויש להם סיבה.
בעניני רפואה שואלים רופא בסופו של דבר.
ובעניני יהדות שואלים רב.
זה לא בושה להבהיר את זה...
אמרתי לו שאני לא יודעת הכל
ושיש אנשים אחרים שהוא יכול לשאול אותם
אבל גם אמרתי לו שאני יכולה לנסות לשאול
וזה מה שאני עושה
"מקודשת" זה דבר אחר לגמרי מ"נקנית" כדרך שקונים קנין. רק במשנה ובגמרא הביטויים הללו מופיעים וצריך להבין שבימים ההם השפה היתה שונה וגם הכלכלה וכל אורח החיים היו שונים והשפה הזאת התאימה לתקופתה. לכן, אנשים שרוצים ויודעים איך לקרב יהודים ליהדותם "מתרגמים" את השפה לדור הזה ולתרבותו.
הבעיה באמת נגרמת מאנשים ששואבים את ידיעותיהם על היהדות מאתרי אינטרנט שלוקים בחסר במקרה הטוב, ומלאים בהסתה פרועה נגד היהדות במקרה הרע.
ובארץ זה מתקיים רק כי אין זכות בחירה ומפני שחוק הנישואין והגירושין החילוני והממלכתי הוא חוק תיאוקרטי במסגרת הסטטוס קוו של בן-גוריון. אין כל קשר בין זה לבין הרבנות, שמבחינתה הבחירה בחופה וקידושין היא עניין שניתן לעשותו רק בהסכמה מלאה של בני הזוג. זוגות יהודיים שרוצים לקיים טקס מסוג אחר בישראל ולהירשם בה כנשואים, אין זה באפשרותם עקב החוק.
החופה והקידושין (וגלגוליהן ההלכתיים העתיקים יותר תחת השמות שידוכין, אירושין, ונישואין) אינם ניתנים לשום שינוי והם קאנוניים, בדיוק כמו סידור התפילה או ספר התורה. אין שום טעם לחפש בהם התאמה לאידיאולוגיות או קונספציות.
מוסד הנישואין כולו - בכל רחבי העולם - נובע מקאנונים שאינם רלוונטיים כלל לעולם הליברלי והפמיניסטי. אם הוא דוגל בשיוויוניות הזכות בידו לחפש טקס נישואין שיוויוני אנטי-הלכתי מחוץ לגבולות המדינה, להירשם בפני רשם נישואין במקום הנישואין ולחזור לארץ עם התיעוד לצורך רישום במשרד הפנים.
בקרב דתיים זה ''קונה את האשה'' וגם ''את שלי'' אצל חילונים זה רק ''את שלי''-אין שום הבדל חוץ מהניסוח.
לא הבנתי מה הקשר חוסר שיווין אבל...
לפי העולם המערבי היא הפקר..
בגישה התורנית לאשה יש מציאות בפני עצמה (לנדרים אמה עבריה וכו') כך שמציאות משותפת צריכה מעשה.
לעומת הגישה המערבית שהציבור הלא דתי נוקט בה על פי רוב-בהפקרות, שלכן לא צריך שום קנין וד"ל.
ואת ה"אישה" שלהם הם מכבדים מאוד
בס"ד
מה בעצם כולל הטקס חופה:
הזוג נכנס לחופה, כל אחד בנפרד.{לא נראה לי שובינסטי}
מנהג אשכנזי ומודגש כי לא חייבים לנהוג בו.{ולכן גם לא חייבת לציין אבל אם תרצי}
שהכלה מסובבת את החתן 7 פעמים, והסיבה
{מעתיק משאלה באתר כיפה}
נראה לי נותן תשובה מעוד טובה יפה, ואפילו כזו שיכולה לעזור לנשים.
שבע הברכות:
ביתר פירוט אפשר להיכנס לנסוח.
אם כי לא נראה לי שיש שם נוסח שובנסיטי.{אם תבקשי נפרט את הנוסח.}
החלקים המרכזיים בהם יש חשש:
נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת.
זה החלק שנראה הכי שובניסטי בחתונה, ואם כל הכבוד, ממולץ להיכנס בקצרה ממש לנוסח, "מקודשת", להגיד לאשתך היא עכשיו נכנסת לקשר קדושה, נותנת את המקום עבורך {שאדם בלא אישה שרוי בלא תורה} לצור קדושה.{קצת הסבר עמוק ורעיוני, וכמובן שנראה לי שגם ההסבר הפשוט של מקודשת, גם אם הגבר מחיל את אותן קידושים על האשה הוא לא שובניסטי אבל מחשש קל שיגיד כך הבאתי הסבר יותר רעיוני למילה לפני.}
שבירת הכוס.
ואני מדגיש חלק זה, כי הרב מתניה בן שחר, רב הישוב נווה דניאל סיפר לנו על אדם בצבא שמורה במקום החילוני לימד אותם ששבירת הכוס זה מעשה בו הגבר אומר אני השולט בבית, ולכן בדגש מודגש ביותר
שבירת הכוס היא לזכור את חורבן ירושלים שתבנה במהרה בימינו.
עכשיו אחרי שעברנו על הטקס היכן הבעיה?
{לפעמים צריך פשוט לעבור, על הדברים כי הרבה טענות על מנהגים הם דיי באוויר מכיוון שאיננו יודעים את המנהג המדייוק את סיבות יצירתו, נראה לי שמעבר כזה יכול לתת הרבה, ואם יש לך זמן עדיף לפרט גם את השבע ברכות והכל, אבל כרגע אין לי זמן, מחילה.}
אבל לא כ"כ הבנתי את ההסבר של מקודשת אם אפשר קצת פירוט
(ועל אותו משקל יש גם מגורשת? ככה הוא אמר לי... בגירושין...
על זה גם לא כ"כ ידעתי להסביר לו למה דווקא האיש מגרש את האישה ולא להיפך אבל אמרתי לו שבעיקרון צריך את הסכמת שני הצדדים (אע"פ שאח"כ ראיתי שהגבר יכול גם לגרש בכוח אבל לא אכנס לזה...) כדי שמוסד הנישואין יהיה חזק ויציב ושלא זוג יתחתן ואחר כך מישהו יחליט לעזוב בלי הסכמה של הצד השני ואז זה אשת איש ובלאגנים שלמים...)
תודה רבה ויישר כוח!
בס"ד
א' בנוגע לקידושין מפרשי הזהב ענתה יפה, הקנייה הקידושין זה לא קניית האשה אלא הקנייה לאשה את מעמדה כאשה כבעלת הבית.
ואפשר להוסיף ברמה נוספת את הגמרא שאומרות שאדם בלי אשה שרוי בלי תורה, את זה שזכו שכינה ביניהם.
ולהסביר שרק בשיתוף פעולה של הבעל והאשה הם יוצרים את השכינה שביניהם.
ועניין הקידושין הוא שהבעל נותן לאשה חלק ממנו{חייב שהטבעת תהיה שלו} כדי לחבר ביניהם ושהיא תיהיה אשתו ותתן לו את הקדושה של בניין הבית.
ב'. בנוגע לגירושין.
אז קודם עינת דווקא נכון ביחס לימינו, בהחלט בימינו אין הגבר יכול לגרש לדעתו לבד אלא צריך את אישור האשה בגלל תקנות.
הרעיון הפשוט הוא שגבר פועל יותר בדרך השכל, ולכן ההנחה היא שהוא לא יגרש סתם אלא יחשוב על הדברים, כאשר האשה היא יותר רגשית{שדמעתה של אשה מצויה וכו'}, ולכן היה יתכן שכל ויכוח קטן יצור לה תחושה של רצון להתגרש שעם הזמן הוא יעבור.
{ומשיחות של סבתא עם כל מיני נשים, אני בהחלט רואה את זה שהרגש קורא להן להתגרש על דברים קטנים.}
לאחר מכן תיקנו דברים כמו הכתובה, שגורמת לחיוב כספי לבעל, כי בינינו היום גם גברים לא חושבים מספיק, ולפעמים העשרת אלפים ח"י, או הסכום שהוא התחייב גורם לו לחשוב. ולאחר שגם זה לא עזר תיקנו צורך בהסכמת האשה.
המערביים?
פשוט שהתורה לא תופסת שום צד, ואולי קצת יותר בצד של הנשים.
אבל גם אם התורה הייתה אומרת משהו שלא מסתדר עם תרבות המערב, ודאי שהיינו בצד של התורה!
זוהי מחאה נמרצת על הבחירה הלשונית ;)
אני זוכרת שבכיתה י"ב למדנו על הקניין הזה וההסבר הוא ממש ממש פשוט.
הקניין שבחופה הוא לא קניין מלשון קנייה והפיכת הכלה לרכוש הבעל, אלא קניין מלשון הקנייה. החתן מקנה לכלה סטטוס חדש-היא נהיית אישתו ע"י שהוא מקדש אותה.
לא שזה לא אפשרי, אבל זה המצב.
אז לגמרי נכון. כל היתר לא רלוונטי כלל ועיקר.
וגם עבד עברי לא נקנה כמו עבד כנעני שהוא ממש קניין כסף רכושני.
זה במפורש מתואר במסכת קידושין.
אין לבעל זכויות על האישה גופה, אלא על קניינה.
בדומה לעבד עברי (ואמה עבריה), שהם בעצם פרוייקט שיקום, ולא רכוש.
להבדיל מעבד כנעני, שיוצא בשן ועין וכו' כי גופו עצמו קנוי לבעליו ועוד הבדלים מהותיים.
שסעודת המשתה של הנישואין היא עיקר החופה. 
ואסיים.
הבעיה היא שזה נדחה, לא?
צריך ללמוד את הסוגיה כמו שצריך
גם למאן דאמר שזה לא היה מעולם
אבל צריך ללמוד את זה כמו שצריך
תודה רבה על המקור!
אם יורשה לי להוסיף, יצא לי ללמוד את זה לפני שנה בערך ואני חושבת שאפילו כמה מפרשים כתבו על זה והביאו כמה וכמה טעמים לכך, אני בודקת ומחזירה תשובה אם מישהו ירצה (לעניות דעתי כשפרשן מגיש את הדברים בפרוש על התורה זה יותר קל מלהתעמק בנושא בגמרא..)
לא קראתי נכון, חשבתי שמדובר על מקור בעניין אחר של בן סורר ומורה..
בכל זאת מחילה.. מי אני לפני גברים שלומדים כל הזמן...
בכללי הצורה בה אתה כותב היא כיפית לקריאה
שני דברים נפרדים
בטעות נכנסתיזה לא בדיוק ככה
א', אין לא כוונה לחזור בתשובה והוא אומר את זה במפורש
ב', אמרתי לו שהתורה נכתבה לפני בריאת העולם והיא רלוונטית תמיד בלי שינוי
וגם אם יש משהו ש*לנו* נראה לכאורה מוזר/סותר אנחנו הולכים לפי התורה
(אמרתי לו גם את הפסוק "לא תסור ממנו ימין ושמאל"- אע"פ שאומר לך על שמאל שהוא ימין וימין שהוא שמאל וכו'...)
אבל הוספתי ואמרתי שכמעט לכל המצוות אנו יודעים את הטעמים שלהן
כי באמת אדם שמקיים מצוות צריך לענ"ד דעתי להבין למה הוא עושה אותם כי קשה לעשות בלי להבין...
כמובן שגם מה שהוא לא מבין אסור לו לשנות כי אנחנו כפופים לתורה ולא מכופפים את התורה אלינו ח"ו
מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.
בשעות הערב אז אמור להיות יחסית סבבה
לא דייט ראשון אבל גם לא קשר יותר מדי מתקדם
רעיונות?
הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
