אין בריריה

אפשר לשאול למה את רוצה לדעת?

וכן,אפשר.
כדי לדעת מה זה.
כדי לדעת מי אני.
כדי לדעת איך.
כדי לדעת כמה.
כדי להבין.
וכן,לא הבנת.אני יודעת.אבל לא אסביר את עצמי מעבר.

וסתם מעניין שאת רוצה לדעת מה זה אהבה כדי לדעת מי את

אבל עדיין מענייין

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94

וברצינות- אין לי מושג.

אהבה

ערך זה עוסק ברגש של חיבה עזה. אם התכוונתם למשמעויות אחרות, ראו אהבה (פירושונים).

זוג כפות ידיים יוצרות יחד צורה של לב, סמל של  האהבה

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף רעיון.

אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. האהבה יכולה גם להתבטא בצורה רכושנית ולפעמים אף אובססיבית כלפי הנאהב. אהבה לרוב אינה כפופה לרצונו של האוהב. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה. טרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות  ותוצאותיהן.

 

תוכן עניינים

  [הסתרה] 

• 1 סוגי האהבות
• 2 אהבה רומנטית
• 3 אהבה רומנטית בפסיכולוגיה
  • 3.1 הרחבה עצמית
  • 3.2 סוגי האהבה
  • 3.3 היווצרות האהבה והימשכותה
• 4 הסבר ביולוגי
• 5 האהבה בספרות ובפילוסופיה
• 6 האהבה באמנויות
• 7 האהבה בדת היהודית
• 8 ראו גם
• 9 לקריאה נוספת
• 10 קישורים חיצוניים
• 11 הערות שוליים

 

סוגי האהבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהבה הורית בסרי לנקה

ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כל אחת עם מאפיינים משלה. אם מגדירים את האהבה כיחסים בין החיים בלבד, אזי ישנם חמישה סוגים של אהבות עיקריות:

• אהבה הורית - בין הורים לבין ילדיהם. לרוב נתפסת אהבה זו כבלתי מותנית, ומתקיימת כתוצאה מכך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו^[1].
• אהבה משפחתית - בין ילדים להורים, אחים וקרובי משפחה, הקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית.
• אהבה חברית - בין חברים, הקיימת בשל תחומי עניין, רעות וחברות ותחושת שיתוף ושייכות.
• אהבה רומנטית - בין בני זוג, הכוללת קרבה נפשית ומשיכה גופנית לאחר.
• אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו.

אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים אותן אהבות תופסות חלק גדול יותר מאהבתם לקרובים אליהם, לדוגמה:

• אהבת האל - אהבה בין אדם לאלוהיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוהים.
• אהבת אדם - אהבה לבני-אדם באשר הם, הנובעת מאהבת החיים.
• אהבה לעיסוק מסוים - בין אם זה לחוכמה (פילוסופיה ביוונית "אהבת חוכמה"), אמנות, וכו'.

אהבה רומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

rancesco_Hayez_008.jpg">

"הנשיקה", יצירתו של הצייר האיטלקי פרנצ'סקו אייץ

אהבה רומנטית - צורך עז בקרבה גופנית ונפשית עם אדם אחר. אהבה זו כרוכה לעתים קרובות במשיכה מינית, אך קיימת גם אהבה רומנטית ללא משיכה מינית.

אהבה רומנטית היא נושא מרכזי באמנות, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ובאופן כללי, בכל תחומי התרבות. חקירתה המדעית היא ענף בפסיכולוגיה חברתית.

האהבה הרומנטית מופיעה כבר בתנ"ך, בפרט במגילת שיר השירים, שם התיאורים הרומנטיים וגילויי האהבה אינם עומדים בפני עצמם, לפי פרשנותם של חז"ל, אלא משמשים כמשל בלבד לאהבה בין אלוהים וכנסת ישראל. היא מוזכרת במיתולוגיה היוונית אפילו כעילה למלחמה גדולה. היא קשורה בקשר הדוק למושג האבירות בימי הביניים. הרמב"ם קרא לאדם לאהוב את אלוהים באותה מידה שבה הוא אוהב אישה ונכסף לה, ואף המקובלים טענו שאדם שלא חווה אהבת אישה, לא יוכל לחוות אהבת אלוהים. בתרבות היהודית בתקופת ימי הביניים הקדישו לה משוררים כדוגמת ריה"ל שירים רבים.

אף על פי כן, נראה שבשום תרבות היא לא קיבלה את החשיבות שמקנה לה התרבות המערבית המודרנית. יש הרואים במעמדה של האהבה הרומנטית בתרבות המערבית תחליף למעמד שתפסה הדת בימים עברו. בפרט, מעולם לא היוותה האהבה הרומנטית שיקול כה מרכזי ואף בלעדי בהחלטה על חתונה ונישואין, כפי שהיא מהווה היום.

אהבה רומנטית בפסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיבה, ל אין תפקיד גדול, ולעתים קרובות, ידידו של הידיד הופך לידיד גם כן. באהבה רומנטית, הקנאה היא מוטיב מרכזי. אהבה רומנטית כרוכה בסערות ובטלטלות רגש, בעיקר בתחילתה, ואילו החיבה יציבה ורגועה.

בהקשר זה יש להעיר שבדורות האחרונים חלה עלייה חדה בשיעור הגירושין. בישראל הוא עומד על שליש, ובארצות הברית הוא מתקרב למחצית. ההסבר לכך נעוץ דווקא באידאולוגיה הרומנטית העומדת כיום מאחורי הנישואין. למעשה, ככל שהאמונה ברומנטיקה גבוהה יותר, צפויה השחיקה בנישואין להיות רבה יותר. זאת משום שהתחושות הרומנטיות מאכזבות ואינן נותרות לאורך זמן באותה עוצמה. ההסבר לכך הוא בחלקו ביולוגי, ומבוסס על מודלים אבולוציוניים ופסיכו-פיזיולוגיים.

הרחבה עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התאוריות הפסיכולוגיות הדומיננטיות בחקר האהבה הרומנטית מדגישה את מרכיב ההרחבה העצמית שבה. תכונותיו ויכולותיו של הפרטנר הרומנטי הופכים לזמינים עבור האדם.

במחקרים התברר שמאוהבים מוצאים בעצמם תכונות רבות יותר ומתקשים להבחין בין תכונות שבהם לבין תכונות שבבני זוגם.

סוגי האהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המודלים לתיאור האהבה, שפותח בידי סטרנברג, נקרא "המודל המשולש של האהבה"^[3]. המודל מניח שלאהבה יש שלושה מרכיבים: מרכיב רגשי שהוא האינטימיות, מרכיב הנעתי שהוא התשוקה ומרכיב הכרתישהוא המחויבות. באמצעות צירופם של מרכיבים אלה, סטרנברג מחלק את האהבה לשמונה סוגים:

• העדר אהבה - מצב שבו לא קיים אף אחד מהמרכיבים. סוג זה מאפיין הקשר של האדם עם רוב האנשים סביבו.
• חיבה - לא אהבה, קיים רק מרכיב האינטימיות. סוג זה מצוי בין ידידים.
• אהבת רעים - אהבה המכילה את מרכיב אינטימיות ואת מרכיב המחויבות. סוג זה מצוי בין חברים טובים.
• אהבה ריקה - אהבה המכילה את מרכיב המחויבות בלבד. סוג זה קיים לעיתים אצל אנשים שנישאו באמצעות שידוך, ואצל בני זוג שנשואים במשך שנים רבות.
• אהבה חסרת היגיון - אהבה המכילה את מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. סוג זה נחשב בלתי יציב.
• אהבה עזה - אהבה שבה נמצא רק מרכיב התשוקה. סוג זה נחשב בלתי יציב.
• אהבה רומנטית - אהבה שבה נמצאים מרכיבי האינטימיות והתשוקה. סוג זה נחשב כקצר טווח, ברוב המקרים.
• אהבה מושלמת - אהבה שבה נמצא מרכיב האינטימיות, מרכיב התשוקה ומרכיב המחויבות. לטענת סטרנברג, סוג זה קשה להשגה וקשה לשמור עליו לאורך זמן.

פסיכולוגים אחרים הציעו שיש שישה סוגים של אהבה^[4]:

מודל נוסף של אהבה פותח בידי הפסיכולוג אריך פרום, שראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, ובה ראה את הפתרון האידאלי לבעיית הבדילות הקיומית שהאדם חווה בחייו. על פיו יש שלשה סוגים של אהבה :

• אהבה מזוכיסטית, שבו האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו, האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, אותה הוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף לפולחן אישיות.
• אהבה סדיסטית, שבו האוהב מבטל את מושא אהבתו כלפי עצמו. האוהב מעצים את אישיותו בכך שהוא "בולע" את הזולת ושולט עליו, מכיוון שהוא רואה בו מכשיר להעצמה אישית ולבריחה מהחדלון ושאלות הקיום שלו. בדרגות הגבוהות אפשר למצוא אהבה זו אצל מנהיגים ו"גורוים" כלפי עדת מעריצים.
• ואהבה בוגרת שהיא האידאלית, שבו שני בני אדם עומדים אחד מול השני במלוא אישיותם הלא מתבטלת, ומשלימים אחד את השני באופן הדדי, באופן שאינם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני.

היווצרות האהבה והימשכותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכולוגיות ברשייד וולסטר הסבירו את היווצרותה של האהבה הרומנטית תוך שימוש בתאוריית הריגושים הדו-גורמית של סטנלי שכטר^[5]. הן סוברות שעירור פיזיולוגי המיוחס לנוכחותו של פרטנר מתאים ליחסים רומנטיים מפורש כהתאהבות, גם כאשר הסיבה לאותו עירור שונה. כך, למשל, באחד הניסויים^[6] נמצא כי זוגות שצפו בסרט פעולה החליפו ביניהם יותר ביטויי אהבה ביציאה מהקולנוע בהשוואה לכניסה אליו, ואילו בקרב  זוגות שצפו בסרט ניטראלי מבחינה ריגושית, לא נמצא כל הבדל בביטויי האהבה. עם זאת, אין לראות בתאוריית הריגושים אלא הסבר חלקי לתופעת ההתאהבות.

האהבה ובחירת הפרטנר לאהבה תלויות גם בהערכתו העצמית של האדם. הפרטנר צפוי להיות כזה המספק גמולים הדומים לאלו המסופקים לו. לשם דוגמה, גברים עשירים נוטים לחזר אחרי נשים יפות, אך אדם אשר אינו מרגיש כי יש לו תמורה הולמת להציע, יסתפק בבת זוג מושכת פחות^[7]. ניסויים הוכיחו כי אדם שהערכתו העצמית הועלתה באופן מלאכותי ובאמצעות פידבק שרירותי, הרשה לעצמו לחזר אחרי פרטנריות אטרקטיביות יותר.

לרעיון החליפין ההוגנים יש חשיבות גם בתוך הזוגיות עצמה, ולא רק בתחילתה. לתחושת בני הזוג שהצד השני מספק תמורה הוגנת להשקעתם יש חשיבות רבה, והעדרה של תחושה זו מסכן את הזוגיות.

בניגוד לקלישאה לפיה "ניגודים נמשכים", נראה שלהתאמה בין בני זוג יש תפקיד חשוב ביצירת קשר ובהמשכתו. התאמה זו צפויה להוות תנאי מוקדם להצלחת קשר, אך, מאידך, היא עצמה נובעת בחלקה מהקשר.

הסבר ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכמה של התאוריה על הכימיה של האהבה

לפי מחקר המבוסס על מיפוי פעילות במוחם של אנשים מאוהבים כשהם מתבוננים בתמונות אהוביהם, מופעלת במוח אותה מערכת האחראית למנגנוני תגמול וכמיהה, אותם מסלולים עצביים הפעילים בהתמכרות לסמים דוגמת ^[8].

טענה רווחת במחקר היא שפרומונים אנושיים (שניתנים לחיקוי באמצעות בשמים) מושכים, מראה חיצוני או אופי הדומים לזה של האדם עצמו או של הוריו – הם הגורמים העיקריים המשפיעים על התאהבות בין שני בני אדם. כימיקלים במוח האנושי אחראים להתאהבות. ההורמונים אסטרוגן וטסטוסטרון אחראים על המשיכה המינית; דופמין אחראי על "פרפרים בבטן"; נוראפינפרין אחראי על פעימות הלב המואצות ולהתרגשות; רמות נמוכות של הורמון הסרוטונין לאחר ההתאהבות גורמים להתמכרות לכאורה לבן הזוג. האפקט המשותף של הכימיקלים הללו בתוספת השפעתם של השינויים המעגליים במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר שינה, חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב.

ההורמון אוקסיטוצין מופרש בעת קיום ואחראי על הגברת הקשר הרגשי. אנדורפינים והורמון הוזופרסין אחראים להתמוגגות סממני האהבה הראשונים ולייסוד קשרים  ארוכי טווח.

השפעת הכימיקלים שהוזכרו מתעמעמת לאחר תקופת זמן מסוימת (לאחר שלב זה מתרחשות רוב הבגידות), וכשזה קורה בני הזוג בוחנים אחד את השני באופן רציונלי.

בשלב זה מערכת היחסים או חזקה מספיק בשביל להימשך, או שהיא פשוט מתפוררת. אם היא נמשכת, אז האנדרופינים, הורמון האוקסיטוצין והוזופרסין - דואגים לשמר את מערכת היחסים.

האהבה בספרות ובפילוסופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים, משוררים וסופרים רבים הגו בשאלה מהי האהבה וכיצד ניתן להגדיר אותה. אפלטון הגדיר את האהבה בביטוי הממצה: "האהבה היא התשוקה להוליד בתוך היופי"^[9]. הפילוסופים היוונים דנו רבות בשאלה מה מבדיל בין אהבת אמת לבין אהבת בוסר. הדיונים עסקו גם במיתוס של אריסטופנס על הנפש התאומה, על פיו "בראשית חיו בני האדם מחוברים בזוגות, לכל יצור היו שני ראשים, 2 לבבות ו-4 רגליים ו-44 ידיים. ושתי הנפשות אהבו זו את זה אהבה גדולה ובילו את כל חייהם באושר שמיימי. אושר זה גרם להם לחטא ההיבריס וכתוצאה מכך נענשו על ידי האלים: זאוס חצה כל ייצור לשנים באמצעות חזיז הברק שלו והפריד כל איש  מנפשו התאומה. ללא החצי השני, חייו של כל אדם היו מלאים כאב, וכדי להתגבר עליו הוא חיפש אחר החצי השני שלו - נפשו התאומה, על מנת שיוכל להתאחד עמה ולבלות איתה יחד." לפי מיתוס זה, המופיע ב"המשתה" של אפלטון - אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות ושאהבה אמיתית בהכרח הדדית.

	מי שמשתוקק לאחר או אוהב אותו, ודאי לא היה משתוקק אליו או אוהב אותו או מחבב אותו אלמלא היה משתייך באיזה אופן שהוא אל הנאהב, או בנשמתו או באיזו תכונה או אופי או דמות של נשמתו. נתברר לנו, איפוא, שבהכרח מחבבים אנחנו מה שמשתייך אלינו מטבע בריאתנו...הכרח הוא, איפוא, שהמאהב האמיתי שאיננו מעמיד פנים, יאהבנו אהובו.
– אפלטון, "ליסיס", תרגום: י"ג ליבס

בראשית העת החדשה הפילוסוף ברוך שפינוזה כתב כי לכל אדם שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזרת רגשת האהבה. לפי שפינוזה, "אהבה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר, אהבה היא תחושה של שמחה הנגרמת כל פעם שהנפש מעלה ברוחה סיבה חיצונית, כגון אשה יפה. שמחה, לפי שפינוזה היא "היפעלות (רגש) שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מבתחילה", הגדרה זו היא הגדרה מאוד אגוצנטרית ומגדירה את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה לאוהב, ולא לפי מידת הנכונות של האוהב להקריב למען מושא אהבתו (הגדרה אלטרואיסטית). לפי הגדרה זו של שפינוזה, דייג אכן אוהב דגים. לכן, סביר להניח שהשימוש שלו במילה "אהבה" איננו מיוחד ל"אהבה רומנטית". הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסט ציין כי "לא היה בעבר פילוסוף גדול כלשהו, שלא ראה חובה לעצמו להעלות תורת אהבה משלו."^[10].

סטנדל מגדולי הסופרים הצרפתיים, בספרו "האהבה" הציג את האהבה בתאוריה של "ההתגבשות" (קריסטליזציה) כפרי של הזיה. כשם שענף שנזרק למכרה מלח מתכסה בגבישים מזהירים המקשטים את הענף, כך  הדימוי האמתי של האישה שנופל לתוך נפשו של הגבר, מתכסה ברקמה של דמיונות, המקשטים אותו בכל סוגי השלמות האפשרית. האדם מתאהב כאשר דמיונו מקרין סגולות לא קיימות בזולת, וכאשר הוא מתפכח מהן, גם נעלמת האהבה. הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסֶט התנגד נחרצות לתפיסה זו, שראה בה גימוד וסילוף של האהבה, ובמסתו "פניה של האהבה" מ-19266 הגדיר את האהבה "כפעולה צנטריפוגלית של הנפש, הפונה לעבר מושא האהבה בזרימה מתמדת, ואופפת אותו באהדה חמה, מאחדת אותנו עמו, ומאשרת בעליל את קיומו"^[11]. על פי אי גאסט פעולת האהבה הינה מעשה אי רציונלי שבוקע מהמקום ההיולי והאותנטי של האדם, ומגלה את הרבדים הפנימיים שלו בבחירת מושא אהבתו^[12][13]. הגדרה נוספת שלו לאהבה שהיא התמזגות טוטלית ובמילותיו "האהבה הצרופה מתאפיינת בשני מרכיבים הקיימים בה בעת ובעונה אחת: תחושה של 'הקסמות' מן הזולת היוצרת 'אשליה' גמורה בתוכנו, האומרת כי שאפנו את הזולת בתוכנו, עד לעומק ההוייתי העמוק שלנו, והוא חי בנו הוויה שלמה שורשית"^[14].

rich_Fromm_1974.jpg">

אריך פרום, מחבר "אמנות האהבה"

הפסיכולוג הפילוסופי אריך פרום שהקדיש לעניין ספר בשם "אמנות האהבה", ראה באהבה את התשובה לבעיית הקיום האנושי ולחוויית הבדילות האנושית, שאותה ראה כאם כל המצוקות^[15]. הוא קבע כי האהבה היא אמנות, שיש ללמוד אותה מבחינה תיאורתית ויישומית, כשם שלומדים מוזיקה, נגרות או הנדסה. את האהבה הגדיר כ"השגת אחדות בינאישית בהתמזגות עם נפש שנייה"^[16], והריסת המחיצות המבדילות בין האדם לזולתו. "פרדוקס של שתי נפשות שהיו לאחת, ובכל זאת נשארו שתיים". עוד קבע שלכל צורות האהבה יש יסודות משותפים והם:
1. הדאגה הפעלתנית לחייו והתפתחותו של מושא האהבה.
2. חוש האחריות לקיומו הפיסי או לצרכיו הנפשיים של מושא האהבה.
3. יחס הכבוד - לראות את האדם כמות שהוא, לחוש בעצמיותו הייחודית ולדאוג שיתפתח כפי שהוא.
4. ידיעתו והכרתו של האדם, לחדור אל סודו, ולהיות איתו בברית^[17].

ויקטור פראנקל הגדיר את האהבה כהכרה בסגולת יחידאותו של אדם אחר, וראייתו בכל עצם אנושיותו ואישיותו. האהבה לתפיסתו היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שהוא מכנה אותה בשם "התעלות מעבר לעצמו"^[18]. אחרים, בייחוד משוררים, העדיפו להגדיר את האהבה באמצעות אלטרואיזם ונתינה חסרת-גבולות  כלפי מושא האהבה.

האהבה באמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אהבה", פסלו של רוברט אינדיאנה המוצג במוזיאון ישראל שבירושלים.

כרזה על האהבה, בפתח בית בנווה צדק

באמנות על סוגיה וגווניה, הן האמנות המקצועית והן העממית, האהבה לוקחת חלק מרכזי. ביצירות מוזיקליות, סיפורים, שירים, ציורים ופסלים האהבה היא נושא שכיח, המופיע באמנות של כל לאום או שכבת גיל.
האהבה במיתולוגיה היוונית והרומית מאזכרת את דמותו של ארוס הוא קופידון (אמור) לעתים עם ולעתים בלי בת זוגו - פסיכה. בימי הביניים נמנעו אמנים מלתאר את מעשה האהבה עצמו ונטו לרוב לתאר אהבה מיוצגת באהבת אם לבנה, בעיקר בציורי המדונה.
במאה ה-19מאה ה-20מוזיקה המודרנית (רוק, פופ, ראפ, מזרחית וכו') מדובר על אהבה בחלק משמעותי מהשירים. והאהבה, על צורותיה וגווניה (רומנטית, עיוורת, אהבת רעים ועוד), גם כשאינה מוסברת בפירוש, מתפרשת בשירים.
חיים נחמן ביאליק מתאר בשירו "הכניסיני תחת כנפך", את הגעגועים לאהבה במילים: "הכניסיני תחת כנפך / והיי לי אם ואחות / ויהי חיקך מקלט ראשי / קן תפילותי הנידחות". והוא שואל:

	אומרים אהבה יש בעולם - מה זאת אהבה?
– חיים נחמן ביאליק, "הכניסיני תחת כנפך"

בשירו של אברהם חלפי "עטור מצחך" נאמר: "לא הייתי רוצה להיות לך אח / לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך" - מדובר על כך שהדובר רוצה את האהבה הפיזית  והרומנטית, מעבר לאינטימיות והמחויבות).

האהבה בדת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש מצוות הקשורות לאהבה ביהדות הן:

• אהבת הָרֵעַ – "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח)
• אהבת הגר - "ואהבת לו [לגר] כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ד), "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ספר דברים, פרק י', פסוק י"ט)
• אהבת ה' – "ואהבת את ה' אלוהיך". (ספר דברים, פרק ו', פסוק ה', פרק י"א, פסוק א')

על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אמר התנא רבי עקיבא "זהו כלל גדול בתורה"^[19]. כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסובביו את האהבה שהוא חש בעצמו.

חז"ל לא הסתפקו בהדרכה כללית לאהבה, אלא גזרו מכך הלכות שונות ובהם להעניש חוטא באהבה ולא בשנאה ובנקמה. (בבלי, סנהדרין נב/ב) ולבחור לאדם שראוי לעונש, עונש שיסבול בו פחות. (מסכת פסחים, דף עה א') חז"ל הורו לגבר לא לקדש אישה מבלי שראה אותה, למשל על ידי שליח, בגלל החשש שהיא תתגנה עליו ברגע שיראה אותה, והוא יפגע בה בניגוד לצו של ואהבת לרעך כמוך. (מסכת קידושין, מ"א א').

אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית שמושמת בתפילין ונקראת כמה פעמים ביום בקריאת שמע. על פי רבי עקיבא מגילת שיר השירים הינה קודש קודשים, בשל תפיסתו שהיא מבטאת את האהבה אל האל. הרמב"םקובע שהדרך הראויה בעבודת ה' היא האהבה, כלומר אמונה לשמה, ואילו היראה, כלומר אמונה שלא לשמה, היא בדרגה פחותה יותר.

החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט הדגישו את חשיבותה של העשייה מאהבה בעבודת ה'^[20].

מעבר לאהבות אלו, גם האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרֵע, ומתוארת בשיר השירים:

""שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ,
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ,
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ." ( שיר השירים ח' 6-7 )

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

• התאהבות
• אהבה אפלטונית
• ט"ו באב
• ולנטיין דיי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• אריך פרום, אמנות האהבה, 1956
• אליזבת בדינטר, גם אהבה: תולדותיה של אהבת אם מן המאה ה-17 ועד המאה ה-20, הוצאת ספרית מעריב 1985
• יהודה אברבנאל, שיחות על האהבה, (תרגום מאיטלקית: מנחם דורמן), הוצאת מוסד ביאליק 1983
• ‫חוסה אורטגה אי גאסט, מסות על אהבה, (תירגום מספרדית: יורם ברונובסקי), ירושלים: הוצאת כתר, 1985
• רוברט ג' סטרנברג, החץ של קופידון - פסיכולוגיה של אהבה, הוצאת אריה ניר
• ליאו בוסקאליה, לחיות ולאהוב, זמורה ביתן מוציאים לאור, 1982
• ליאו בוסקאליה, לאהוב זה את זה, הוצאת מודן
• איילה מלאך פיינס, התאהבות, הוצאת מודן
• פסיכולוגיה חברתית - חלק 5, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
• נפתלי רוטנברג, אילת אהבים, עיונים בחוכמת האהבה, ידיעות ספרים, 2004.
• יורם יובל, מה זאת אהבה, הוצאת קשת
• צבי נאור, הכימיה של האהבה: גנים, הורמונים ואהבה, הוצאת משכל, 2011.
• אווה אילוז, מדוע האהבה כואבת, הוצאת כתר, 2013.
• חיים שפירא, אהבה, זה כל הספר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2014
• גיליון המוקדש לנושא "אהבה", משקפיים, 18, אפריל 1993, מוזיאון ישראל
• עדה למפרט, האבולוציה של האהבה, הוצאת משרד הביטחון - האוניברסיטה המשודרת, 1994

• Sternberg, R. J. (1986). A triangular theory of love. Psychological Review, Vol 93 (2). 119-135
• Sternberg, R. J. (1997). Construct validation of a triangular love scale. European Journal of Social Psychology, Vol 27 (3). 313-335
• Sternberg, R. J. (1998). Triangulating love. The psychology of love (pp.119-138). New Haven, CT, US: Yale University Press

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אהבה
ערך מילוני בוויקימילון: התאהב
ערך מילוני בוויקימילון: אהבה עורת
ערך מילוני בוויקימילון: אהב
ציטוטים בוויקיציטוט: אהבה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אהבה

• ‫ישי בלנק, , באתר הארץ, 11 בדצמבר 2005‬
• טלי וישנה, , האייל הקורא
• צבי ינאי, ‏, מחשבות 66, אפריל 1994, עמ' 48–63
• ‫אילנה מסר, , באתר ynet, 25 בינואר 2004‬
• יורם שורק, , במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר נענע 10
• בלדד השוחי, , באתר nana10
• אהבה, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
•  משה זיידנר ויורם יובל, ‏"מה זו אהבה"? - מבט ביולוגי, פסיכולוגי ופילוסופי, באתר הערוץ האקדמי
• הקו הדק בין אהבה לקנאה, 11 בנובמבר 2009, אתר אוניברסיטת חיפה
• ‫שי זמיר, , באתר ynet, 14 בפברואר 2010‬
• ‫איתי גל, , באתר ynet, 7 ביולי 2010‬
• אווה אילוז, , באתר הארץ, 17 ביולי 2013
• אורי וייס, , באתר הארץ, 28 בנובמבר 2006 - על תפישת האהבה של דליה רביקוביץ
• גבריאל בוקובזה, , באתר הארץ, 2 באוקטובר 2013
• אהרון בן-זאב, ‏, באתר "אלכסון", 9 בנובמבר 2014
• איילת שני, , באתר הארץ, 1 באוקטובר 2015
• אווה אילוז, , באתר הארץ, 10 בפברואר 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ^ לביקורת על רעיון ההכרח שבאהבת-אם, ראו ספרה של אליזבת בדינטר, "גם אהבה".
2. ^ Berschied, E. & Walster, E. (1974). A little bit about love. In T. L. Huston, G. Levinger, E. McClintock, L. A. Peplau & D. R. Peterson, Close relationships, pp. 1-19. New York: Freeman.
3. ^ Sternberg, R. J. (1986). A triangular theory of love. Psychological Review. 73, 119-135.
4. ^ Borrello, G. M., & Thompson, G. (1990). An hierarchical analysis of the Hendrick-Hendrick measure of Lee's typology of love. Journal of Social be‎havior and Personality, 5, 327-342.
5. ^ Berscheid, E., & Walster, E. (1974). A little bit about love. In T. L. Huston (Ed.), Foundations of interpersonal attraction (pp. 356-382). New York: Academic Press.
6. ^ Cohen, B., Waugh, G. & Place, K. (1989). At the movies: An unobtrusive study of arousal attraction. Journal of Social Psychology 129, 691-693.
7. ^ Kiesler, S. B. & Baral, R. Z. (1970). The search for a romantic partner: The effects of self esteem and physical attractiveness on romantic be‎havior. In K. Gergen & D. Marlower (Eds.),Personality and social be‎havior, pp. 155-165. Reading, MA: Addison-Wesley.
8. ^ H. E. Fisher, L. L. Brown, A. Aron, G. Strong, D. Mashek. Reward, Addiction and Emotion Regulation Systems Associated with Rejection in Love.
9. ^ יופי במובן של דבר המבטא את השלמות. עיינו עוד במסות על אהבה, ירושלים: הוצאת כתר, 1985, עמ' 30, 84.
10. ^ מסות על אהבה, עמ' 8
11. ^ מסות על אהבה, עמ' 17.
12. ^ מסות על האהבה, עמ' 78-85.
13. ^ מסות על אהבה, עמ' 34.
14. ^ מסות על האהבה, עמ' 122
15. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 17.
16. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 25.
17. ^ אריך פרום, אמנות האהבה, עמ' 32-34.
18. ^ הזעקה הלא נשמעת למשמעות, הוצאת דביר, עמ' 93-95.
19. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ט', הלכה ד' (דפוס וילנא: דף ל, עמוד עמוד "ב)
20. ^ ראה יואל כהן, ספר הערכים חב"ד, חלק א', ערכים: אהבה, אהבת ה' (עמודים רכג - תריב)

 

רגשות

אדישות • אהבה • אומץ • אושר • אימה • אכזבה • אמון • אמפתיה • אקסטזה • אשמה • בדידות • בהלה • בוז • • ביטחון • בלבול • גאווה • גועל • געגוע • דאגה • דו-ערכיות • דחייה • דכדוך • הודיה • היקשרות • הכרת תודה •הנאה • הערצה • הפתעה • הקלה • השפלה • התאהבות • זעם • חוסר אונים • חיבה • חמדנות • חמלה • חרדה • חרטה • חשש • טינה • יגון • ייאוש • יראה • כאב • כמיהה • כעס • מבוכה • מועקה • מצוקה • מרירות • נחת רוח •ניכור • נקמה • סבל • סיפוק • סלידה • ספק • סקרנות • עדנה • עוינות • עונג • עלבון • עניין • עצב • עצבנות • פחד • פליאה • ציפייה • קבלה • • קתרזיס • רוגע • רחמים • ריקנות • שביעות רצון • שכול • שלווה • שמחה • שמחה לאיד • שנאה • שעמום • תדהמה • תסכול • תקווה • תשוקה

במילים שלי אהבה זה חיבה הערצה,,  

למה להפגע?
יחי ההבדל בין ההודעה הראשונה לשניה.

אבל אפשר לנסות לתת קירוב טוב

ראשית כהגלינו בקודש יש להפריד בין מושגים שנשמעים דומים שלרוב הם שורש הבלבול

לעניינינו :התאהבות ואהבה(יש גם חיבה אבל זה לא ממש קשור)

התאהבות היא רגש וכטבעו הוא חולף
שמתבטא באינסוף דרכים נזכיר כמה מרכזיות
דחף להתקרב אל מושא שהרגש או שהמושא יתקרב אליך מחשבה עליו ודמיון לדמות מצבים משותפים
נובע לרוב מהזדהות עם חלק מהתכונות (פנימיות או חיצוניות) שיש לאותו מושא
ועקב כך אחרי מאמץ אפשר לומר מה גרם להתאהבות על ידי שאלה פשוטה :
מה צריך לקרות כדי שיפסק הרגש שלי אליו


גמרנו את החלק הפשוט עכשיו נעבור לחלק הרבה יותר עמוק וכבד


אהבה
האהבה בניגוד להתאהבות היא לא רגש
ואין לי מושג לאיזו הגדרה כללית לשייך אותה
אהבה הכי פשוטה זה אהבה לעצמך הרצון הפנימי והאמיתי שיהיה לך טוב ושלא יהיה לך רע
אהבה פירושה שמבחינך מושא האהבה הוא חלק ממך ממש
ומתוך כך לשמוח בשמחתו ולהצטער בצערו להרגיש שהוא חלק ממך ממש כמו שיד ימין מזדעזעת כשיד שמאל נפגעת
למרות שלא כואב לה כאב פיזי
וכן המעשה הידוע של ר' אריה לוין שאמר לרופא
הרגל של אישתי כואבת לנו

ואם כן מובן למה אהבה לא יכולה להגיע מיד
אלא רק לאחר נתינה
נתינה היא בעצם הרחבת המעגל האגואיזם(בקטע העמוק והאמיתי שבו)
היא להפוך את השני להיות חלק ממני כי מרוב שנתתי לו זה הפך כבר לטבע שלי אליו

ולכן מובן למה אהבה אמיתית יש רק בין אנשים שהקריבו למען מי שהם אוהבים כמו אבא או אמא לילדים מדריך לחניכים מורה לתלמידים(מורה אמיתי לא זיוף עלוב של משרד החינוך)

ולכן באהבה אמיתית אין למה
אין מה מצאת
אין סיבות
כי הוא פשוט חלק בילתי נפרד ממני!

לפעמים באמת שיאלו למה אתה אוהב אז תענה מהזיכרון שלך בו את רשימת המעלות אבל גם אם כל המעלות יתבטלו זה לא יזיז לאהבה אמיתית


(הערה : גם אהבה וגם התאהבות הם חד צדדים
עצוב אבל מציאותי אם תחושתך כלפי אחר היא כזאת אין זה אומר שהוא חש כך כלפיך )

מי ששרד עד כאן שכוייח עצום
מוזמנים לשאול להקשות ולחלוק
על מנת שנתקרב יותר אל האמת

בברכה יהיה בסדר....

להעלות את זה לפה ולהראות שאפשר להגדיר את זה.


אתה בעצם אומר שאהבה זה חיבור למושא ורצון וטובתו?

(גם מה שכתבתי זה לא הכל)

הזיזלול העצום שלך כלפי מורים
פשוט לא יאמן!
נכון שהחינוך בארץ על הפנים
אבל זה בגלל המערכת, ה"תרבות"
ועוד אינספור דברים
בתור אחד שאחותו מורה
אני חושב שבושה וחרפה שכתבת אתזה.

רוב המורים למקצוע המסוים שאני מלמד בבית הספר בו אני לומד

[שנה שעברה בתור התנדבות לימדתי כיתה גדולה

השנה בתור הכנסה אני מורה פרטי]

 

הם על הפרצוף 

מבלבלים יותר ממה שמלמדים 

ומה שמלמדים מלמדים בצורה שטחית עד כאב

 

 

סליחה אם הכללתי את כל המורים 

אבל אדם שטבעו לרצות ללמוד

ומשום מה בארץ התלמידים לא אוהבים ללמוד!

על מי האשמה אם לא על מורי משרד החינוך?!

 

 

איך המורה למחשבים אמר פעם

"אין כיתה חלשה יש מורה אידיוט"

[נאמר בהקשר מאוד מסוים כך שזה לא תמיד נכון

אבל זה קורה הרבה מאוד לצערי]

זה משרד החינוך עצמו.
גם בתוך המערכת הרקובה הזו יש מורים נפלאים ומסורים. נכון שרוב המערכת היא זוועתית ברמה שבא לבכות, אבל צריך להאשים את המערכת ולא את המורים כפרטים.

)התפלאתי על הקצת תגובות)

"אהבה מהי אהבה? אני חושבת שאהבה היא למעשה דבר שאי אפשר לבטא אותו במילים אהבה פירושה להבין מישהו לאהוב מישהו לחלוק איתו אושר ואומללות ולכן מצטרפת עם הזמן גם האהבה הגופנית חלקת משהו נתת וקיבלת ובין אם אתה נשוי או לא בין אם הבאת ילד לעולם או לא בין אם כבודך נפגע או לא אין לכך כל חשיבות כול עוד אתה יודע שבמשך כל ימי חייך ימצא לצידך מישהו שמבין אותך ושאינך חייב לחלוק אותו עם אף אחד"

(אנה פרנק)

גילו איך תפסו את אנה פרנק.

ש"אולי" לא הלשינו עליה...

בס"ד

אולי אהיה היום בערב ליד מחשב ואוכל למצוא לך.

כשאני מעריך מישהו אני יאהב אותו.
ופה טמון העומק של המושג מעריך מישהו..
מה זה מישהו?
הכסף שלו? היופי שלו?
שום דבר לא מגדיר את מי שהוא. כסף זה לא הוא. ויופי זה חיצוני למישהו.

אישיות מוגדרת על פי האופי שלו. אדם שמעריך אופי מסוים הוא יאהב את האדם הזה. אהבה זה תת קטגוריה של הערכה.
אדם שמעריך את הכסף שהוא מקבל. או את היופי.. בטל דבר בטלה אהבה. אבל אופי ובאישיות לא בטלים ולכן.. אדם שאוהב ומעריך את האופי בטל דבר לא בטלה אהבה.
(יש הבדל בין משיכה לאהבה)

@מדענית

את זה אני אוהבת.

אהבה בפשטות - לקראת נישואין וזוגיות

 

 

טוב בטח ראית אתזה אבל עדיין

(הוא קצת מוקדש לך השרשור הזה)

אשכרה.