בעיניים עצומות כמעט
ושכחתי את התיק
כל החיים שלי שם בערך
אז ברגע שקלטתי התחלתי לרוץ
בלי תקווה אמתית לנצח בתחרות הזאת
אבל גשם ונסיעה בין-עירונית ופקקים –
והצלחתי להשיג אותו בתחנה הבאה.
וברוך ד' וישתבח שמו ואורות וכולי
אבל מה אם לא הייתי שוכחת את התיק
ולא הייתי צריכה לרוץ בקור ובגשם ובלי מטרייה?
אז כלום.
אז לא הייתי מודה.
ולכן אני בכל זאת אומרת תודה.
