בס"ד
מדברת
משחזרת שיחה
תופסת משפט סורר
מנתחת אותו
מה אני חושבת עליו
מה השניה חשבה עליו
מה הוא היה חושב אם היה שומע
מידת הצדיקות שנגזרת שקיימת בי
מידת החכמה שנגזרת שקיימת בי
התמלאות רגשות אשם
הגעה למסקנה
אני טיפשה/אני מרושעת
החלטה
לא לדבר כי זה חושף את כיעורי
התבשלות במיץ הרחמים העצמיים
מסקנה נוספת
אני לא יכולה לדבר עם אנשים בלי להביך את עצמי
מכאן נובע
אני גרועה עם אנשים
או קשה לי עם אנשים
ואז זה
או
אני גרועה עדיף שלא אהיה
או העולם גרוע אני לא מתאימה אליו
עדיף שלא אהיה ולא אסבול בו
ואז אני כותבת את כל זה
מבינה מה התהליך המחשבתי בפסיכי שקורה בי
והמסקנה היא שאני טיפשה
ואז שוב
גרר
עיוותים מחשבתיים
איפה אשים את עצמי?
אבל אל תחכי כי השבוע בטוח לא יהיה לי זמן...