עצוב לי ורע.
לא, אל תנחמו אותי, זה לא יעזור, זה לא עצב כזה.
אני אמורה לגמור כמה דברים עד מחר ואני יודעת בבירור שאני לא יכולה,
ואין צער יותר גדול מצער של אדם שלא יכול לעמוד במילה שלו.
אני מרגישה אכזבה לאנושות.
(זה דברים קריטיים באמת לאיזה ארגון צדקה אז הכל על מצפוני. זה לא איזה עבודת כיתה)

באמת? יששששש!!!!

