גם לי זה קורה...

לפעמים אני עוצרת ומנסה להבין מה קורה...

פתאום דברים חדשים נכנסים לחיים, חובות ואחראויות שצריך לעשות, מצבים שונים, הסביבה כל הזמן משנה מי את ומשפיעה...פשוט להבין אם משהו קרה שבעקבות זה יש דברים פחות חשובים לי. פשוט לשבת עם עצמך. תנסי.

יש תקופה ממש קשה בעבודת ה'. זה כמו ברית. אחרי שעוברים אותה כמו שצריך- מגיעים לדרגות הרבה יותר גבוהות. הרגשה של חולשה . צריך לתפוס. בשכל. ולומר "לא". וואי. איזה מוזר שהנסיון הכי קשה בחיים נכנס במשפט אחד....

שימי לב ללשון הגמרא: "צריכים חיזוק בכל יום...." אין מה לעשות כל יום צריך להתחזק מחדש...

נאמר בתורה "אשר אנוכי מצווך היום"  ודורשת הגמרא ש"כל יום יהיו בעיניך כחדשים" כלומר כל יום לעבוד את בקב"ה מחדש כאילו היום ניתנה תורה.

תקחי לעצמך איזה כביעות כל יום בספר שאת מתחברת אליו והוא מחזק אותך, תלמדי בו בבוקר וכך תפתחי את היום מתוך התחזקות אין דרך אחרת...

את הקב"ה צריך לעבוד בהתרגשות ושורש המילה "רגש" היא "רגע - אש" כלומר זה רגע אחד של רגש והלהבות שלאחר מכן הוא פג לכן כל יום צריך להדליק את הניצוץ הזה...

(אני הייתי ממליץ על הספרים של הרב שלום ארוש והרב יעקב ישראל לוגאסי בפרט הספר שלו דור התמורות וכדו'...)

חזקי ואמצי...

תצליחי...

עכשיו את בירידה, בעז"ה עוד תעלי

ואם לא אכפת לך לדוגמא לגבי החצאית - תלמדי על צניעות ואז זה בא לבד...

ואני כל כך מכירה. 

תבדקי אם זה לא בא מהסביבה הירידה הזאת.. כי אם הסביבה חזקה קל יותר לשמור על עצמך חזק

בהצלחה

איזה כיף לך הלוואי עלי..

יענו החצאית שלי ב"ה בסדר 

אבל הלב...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....