המחנכת והמורה למתמטיקה ולאנגלית וללשון ולתנ"ך באולפנא דורשות ממני להיות חמש יחידות ולקבל מאה ולהצליח, כי אחרי הכל אני תלמידה טובה.
הקומונרית והמד"שית דורשות שאני אשתחרר לכל הפעילויות בסניף ולכל הפעולות והישב"צים והשבתות, כי אחרי הכל נכנסתי להדרכה לא בשביל לשחק פינג פונג.
אני לומדת לימודים אקדמיים ולכן אני לא הכי מרוכזת בשיעורים ולא יכולה להגיע לכל הישב"צים במוצאי שבת.
אבא ואמא שלי רוצים שאני אהיה יותר בבית, שאני אשמור על האחים ואושיט יד לפעמים כי אני הכי גדולה בבית כרגע, אבל אני מגיעה בחמישי בלילה אחרי שבוע פנימייה ופעולה, ביום שישי אני לחוצה לגמור ללמוד ולהגיש עבודה של האוניברסיטה הפתוחה, כל שב"צ אני בסניף ובמוצאי שבת חייבת לטוס לישב"צ כי הקומונרית רותחת עליי.
אני מאד נהנית! אני לא רוצה לוותר לא על המשפחה, לא על הפנימייה, לא ה-5 יח"ל, לא על ההדרכה ולא על התואר.
אבל איך משתיקים את כל אלו שעומדים מעלי ודורשים ממני לשים את הסניף מעל הכל, או את הלימודים מעל הכל.
לפעמים אני מרגישה שאני בסך הכל כלי בידיים של המחנכת \ קומונרית \ חניכה \ מרצה.
ואני לא!
