סליחה היא ניקוי של הפגיעה מהנפש.

אז או שתשבי עם עצמך עד שתסלחי באמת (ליחידי סגולה בלבד...), או שפשוט תפתחי את זה איתה. שתבין עד כמה היא פגעה בך. אבל לא ממקום רע, פשוט תבקשי ממנה שתבין אותך. ואם את לא מסוגלת... אז אין לי עצה בשבילך.

כעס לפעמים זה מנגנון הגנה בריא

זה אחרי שהוא פוגע בך ללכת לחדר ולשחרר את כל הכעס לתכנן עליו נקמות איומות להתעצבן עליו אש  ותוך 20 דקות  זה מוריד לך את הכעס ואז קל לך לבקש ממנו סליחה 

רק רציתי לומר שאני מזדהה

בתור מישהי שסלחה על פגיעה קשה מאוד ועד היום לא יודעת אם סלחתי או לא,

ומה שהיה לי הכי קשה שהפוגעת ביקשה סליחה כי פחדה מקפידה וכאלה ולא כי עניין אותה הרגשות שלי,

עד כדי שאמרתי לה שגם עכשיו אני לא צד בעסק, והיא אמרה לי לצערי נכון (!)

היה לי קשה ומטריד לחשוב אם כן סלחתי או לא, ואם זה באמת או לא וכו'

מה שאני מרגישה זה שיש הבדל איזה רגש מעורר בך מקרה הפגיעה- כאשר הא עדיין מעורר זעם, כעם וכדו' את עוד שם בתוך הפגיעה, אחרי שסולחים ומשלימים נשאר כאב והוא תמיד יישאר שם באיזה מקום. 

לאחר שנה- שנתיים שוחחה איתי הפוגעת על הנידון, ואמרתי לה ואני מאמינה בזה- זה שסלחתי לא אומר ששכחתי.

זה מה שמיוחד שכשה' סולח לנו כאילו נולדנו מחדש. אבל אנחנו קרוצי בשר וחומר, הלב שלנו כמו דף שקימטו אותו, הוא לא חוזר להיות אותו דבר.

מה לעשות, אנחנו בנ"א, וכשפוגעים פגיעה קשה מאוד אנחנו נפגעים, אבל אפשר לעבוד על זה.

והיה לי חשוב לעבוד על זה בשבילי יותר מבשבילה.

איך אני עבדתי על זה? התחזקתי באמונה שהצער הספציפי הזה הגיע לי ומסכנה היא הייתה שליחה, ניסיתי ללמוד מה ה' רצה שאלמד מזה, התחזקתי בתפילות והתפללתי (בדמעות ממש) לה' שיעזור לי לסלוח לה, כתבתי במשך חודש כל יום משהו חיובי על הפוגעת, התפללתי עליה שתלד (ושמחתי מאוד שילדה), ועוד דבר חשוב מאוד שיתפתי מישהי שלא מכירה אותה בלי שמות וכו' בשביל לנקז את הכאב.

עשיתי עבודה קשה מאוד. מאוד.

ועדיין יש כאב כשאני נזכרת בזה או נתקלת בה.

אבל הזמן והאמונה עושים את שלהם, ואני את שלי.

ורבותי, בנים ובנות, כשאתם מבקשים ממישהו למחול לכם אנא ודאו שפייסתם אותו באמת, ואם אתם מתנצלים כי ערב יו"כ או כי אתם חוששים מפגיעה, אתם רק פוגעים בו יותר. מגיע לו שלפחות תשדרו לו שאכפת לכם שגרמתם לו צער וסבל.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....