מצחיק לחשוב שפעם הערצתי אותם.
אבל הם באמת חכמות.

ימי הפורום העליזים|נאנח|
@שלולית את יודעת שהערצתי אותך לפני כך וכך שנים?
ואז כשגילתי שאת זאת את זה היה התרגשות מטורפת.
#מעריצי_שלולית.
ובכלל עוד מלא בנות מפה אני הערצתי.
זיינוקית דפוקה שכמותי.

גלידת לימוןמצחיק לחשוב שפעם הערצתי אותם.
אבל הם באמת חכמות.

ימי הפורום העליזים|נאנח|
@שלולית את יודעת שהערצתי אותך לפני כך וכך שנים?
ואז כשגילתי שאת זאת את זה היה התרגשות מטורפת.
#מעריצי_שלולית.
ובכלל עוד מלא בנות מפה אני הערצתי.
זיינוקית דפוקה שכמותי.
אני הייתי מזיינוקיות המעצבנות .
בעע.
אני לפני כמה שנים זה נורא לגמרי, טוב שעברתי ניק.
יאא כיף לי.
שנים אלפיים.
ממ אני חושבת מאז שאת חמשושית.
או תחילת שישית.
משו כזה.
לא שאני כל כך זוכרת יותר מדי אבל בסדר.
את סתם ניק מוערך ומוערץ בטירוף.
את כזה יואו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)