אני מניחה שאם הוא באמת נזקק אז תהיה לו בושה מסויימת כשמבקש

כמו שנתקלתי כבר בנערה פעם ונתתי לה 

וכמו שאני הייתי מתביישת לבקש אם הייתי נתקעת פתאום

שאלה: כמה צדקה ראוי לתת לעני הדופק על דלת הבית ומבקש צדקה?

תשובה: בתלמוד (בבא בתרא ט, א) מבואר כי אין ראוי לתת לעני המחזר מתנה גדולה, ומאידך אין לפוטרו בלא כלום, אלא צריך לתת לו מתנה מועטת. כלומר כשיעור שניתן לקנות בו דבר מה לאכול. בימינו אפשר להעריך זאת בחצי שקל. ויש אומרים שדי בשיעור פרוטה, שהוא כשתי אגורות, וכיוון שאין מטבע כזו, ייתן חמש או עשר אגורות.

ולא יותר מכך, שהואיל והתרגל לחזר על הפתחים, מי יודע כמה יאסוף, ואולי כבר אינו נזקק כל כך ואף על פי כן הוא ממשיך לאסוף צדקה ומכשיל אנשים בנתינת צדקה לעני שאינו הגון. והנותן צדקה לעניים שאינם הגונים אין בידו שכר מצווה (ב"ק טז, ב).

ואף אם זה שמחזר על הפתחים נזקק באמת לצדקה, לא ברור שצריך להקדימו, שהרי לפי כללי ההלכה יש להקדים את העניים הקרובים והשכנים, ומי יודע אם זה שמחזר על הפתחים נזקק לצדקה יותר מהם.

ואף אם יש בידו מכתב המלצה מרבנים חשובים, עדיין אין זה אומר שהוא נזקק יותר מקופת הצדקה המקומית, או מוסדות התורה והחסד הקרובים למקומו וליבו של התורם.

לפיכך ראוי לכל אדם שיחלק את מעשר הכספים מרווחיו ומשכורתו על פי שיקול דעתו, ובזה יצא ידי חובת מצוות צדקה, ולאותם עניים שמחזרים על הפתחים ייתן מתנה מועטת.

http://ph.yhb.org.il/08-06-02/

זה בעיקר מה שהתכוונתי

מצאתי עכשיו שהרב ליאור אומר שלא צריך לתת כלום אם את מתלבטת, וגם אין בזה מצווה:

שאלה:
מה ההלכה בנוגע לאנשים המבקשים צדקה בצמתים? ישנם אנשים שאני רואה בקביעות בצמתים מרכזיים במקומות שונים בארץ, והבנתי שיש מקרים בהם אנשים עושים מהמסכנים ביזנס, הם מסיעים אותם לצמתים בבוקר ומחזירים אותם בלילה ומתחלקים בכספם.
וכן לגבי ברסלבים המבקשים צדקה ומחלקים ספרונים. האם חייבים לתת למי משמבקש אם איני מעוניינת בספרון? האם מותר מכספי מעשר? וכן האם חייבים לתרום לארגוני צדקה שאני יודעת שאכן פועלים גדולות ונצורות, אך הם מתקשרים כל הזמן, והופכים למטרד?

תשובה:
הגמרא אומרת שאלמלא הרמאים היינו חוטאים במצוות צדקה, משום שמצוות צדקה נחשבת רק אם נותנים למי שזקוק באמת. מסיבה זו אין חיוב לתת למי שאינך יודעת אם הוא באמת מסכן או לא. אני מניח שכל אחד עושה צדקה ותורם לי שנזקק באמת, בין אם זה אירגון צדקה או מוסדות תורה, ולכן אין חיוב לתת להם. תבררי למי באמת צריכים לתת, ותתני למקום בו הכסף אכן מגיע לתעודתו.

עוד תשובה:

שאלה:
מה פרוש עני לא הגון, האם זה עשיר שעושה עצמו עני או זה עני שלא שומר תורה ומצוות? ומה הדין אם אחד כזה מבקש נדבה?

תשובה:
"עני לא הגון" זה אדם שלא מתנהג בסדר או שמבזבז או שלא מגיע לו צדקה ועושה את עצמו כאילו מגיע לו. בצדקה לאדם כזה לא מקיימים מצוה. צדקה זה דבר מעניין, למרות שאדם חשב לעשות מצוה ונתן צדקה, אם המקבל כזה שלא ראוי לתת לו לפי הקריטריונים של דיני עניים (מה שהרמב"ם מונה בסוף הלכות מתנות עניים), לא קיים מצות צדקה. יש גם ביטוי בגמרא, "אמר ר' אלעזר: אלמלא הרמאים היינו חוטאים". כל מי שפושט יד, אם היה אדם אמיתי שמבקש, היינו צריכים לתת לו, אבל יכול להיות שהוא מרמה, ולאחד כזה לא צריך לתת. לא מדובר על אדם עני שלא מקיים מצוות, יש מצוה לעזור לכל אחד, אלא אם כן הוא מפושעי ישראל שנלחמים כנגד ישראל, שיצא עליו שם רשע, שלגמרי הוציא עצמו מכלל ישראל, אבל אם לא וודאי שיש מצוה לעזור לו.

לנסוע לבאר שבע ונתקעה בלי כסף

ואחרי כמה שעות כשחזרנו היא שוב הייתה שם בוכה שנתקעה בלי כסף ופנתה שוב אלינו

ואחרי זה ראיתי אותה עם מישהו שאולי הוא זה ששולח אותה ולוקח את כל הכסף,

היו כמה פעמים שראיתי אותה

אני לא נותנת למי שנראה חשוד

בס"ד

להבא בע"ה

אם ישבת עם אבא שלך במסעדה טובה,

והוא נהנה איתך,

והענקת לו את העונג שבלפנק את הבן שלו- תשמח.

תקבל את הפינוק של אבא שבשמיים דרך אביך הגשמי,

ומימלא לא תכנס לפלונטרים סביב אשמה מצפון וכיוצא בזה

לעצם השאלה - בדרך כלל נותנת לכל מי שפושט יד,
אין לי כלים או עניין לבצע חקירות מי עני ומי לא.

כמובן כמובן שלא מכספי מעשר- שזה אני נותנת בקביעות למקום שאין עליו קושיות.

כמו שאמרו לפניי- מעדיפה להיכשל אלף פעם בלתת למי שלא צריך,
(לא סכומים גדולים בדרך כלל מטבעות שיש בארנק)
מאשר פעם אחת להיכשל ולהתעלם ממי שצריך.

ובכלל כתוב שמי שעושה את עצמו צריך ואינו צריך- לא יעזוב את העולם לפני שיזדקק באמת.

אז גם אם חלק רמאים אני לא יודעת אם הם עדיין בשלב של הרמאות או שהם כבר באמת צריכים...

אגב 

בס"ד

מתחשק לך לתת לה מתנה כסף לקניית עגילים?

את יכולה לתת לה.

לא נראה לך נכון לעשות את זה? אל תעשי.

אם זו נערה צעירה הייתי מנסה להסביר לה שזה מסוכן,

אי אפשר לדעת על מי היא תיפול ומה ידרשו ממנה בתמורה לעגילים...

די מפחיד. לענ"ד כאן כבר הייתי מנסה איך שהו לעזור מעבר לכסף של העגילים.

אם לא היו נותנים לאף אחד ברחוב, אז הרמאים היו מפסיקים לבקש,

והעניים האמיתיים היו הולכים לאירגוני צדקה,

או מקבלים אישור מרב המקום שהם באמת עניים

(כמו שיש בהרבה מקומות).

על ישוב שהקבצנים צריכים לקבל מהרב אישור שהם באמת זקוקים,

והרב כותב להם על התעודה סימן (שרק התושבים מכירים)

כמה המצב שלהם קשה.

ונזכרתי עכשיו בזה

לפי הרב מלמד זה לא כ"כ נכון.. - צעירים מעל עשרים

מעניין - צעירים מעל עשרים

הייתי נותן לו כי עדיין יש סיכוי משמעותי שהוא צריך ולא משנה איזה סיפור כיסוי הוא מספר קודם כל אני יביא לו את הכסף ואחריי כן אם אני ישים לב שזה סיפור כיסוי אנסה אחרי שהבאתי לו כבר את הכסף לגרום לו לספר לי מה עובר עליו!

"אל תיסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"

גם אם הוא עני באמת וגם אם לא..לכו תדעו מה אני חייבת לו מגלגול שעבר?!..אם הוא באמת עני-שיהיה לו לבריאות..אם לו-עונשו שלו..ויש כאלה..

זה הולך ככה, אם הוא מומר, כופר להכעיס וכו', אסור לתת לו.

אם הוא מומר לעבירה אחת (כלומר עושה עבירה אחת במזיד גמור בלי שאכפת לו), כנ"ל.

אם הוא עושה עבירות לתאבון (כלומר נכשל ביצר הרע, סדרתית), יש מחלוקת אם מצווה לתת לו או שלא חובה לתת לו. אבל מותר לתת לו.

כל שאר היהודים הכשרים מצווה לתת להם כשהם מבקשים, ואם הם מבקשים למרות שיש להם, הבעיה היא שלהם.

לגבי צדקה למטרות שהן מזיקות, לא יודע מה ההלכה. 

לענ"ד אם אין לך דרך לברר, לא מוטלת עליך החובה.

אפשר לראות פה

http://www.hidabroot.org/article/2452

מעבר לדיון מי בכלל נקרא עני

עדיף לתת..אלא אם כן ידוע על אותו אחד שהוא נוכל או משהו..לפי דעתי הפשוטה כמובן..כל אחד יעשה כטוב בעינו

לגבי אדם שיש עליו ספק צריך להתפלל שלא תבוא לידך תקלה

כל השאר, אם פשט יד, נותנים לו.

מז"א כטוב בעיניו? מה אנחנו חסרי-תורה? יש הלכה ;)

חלקם יקנו סמים, לחלקם זאת סוג של פרנסה ובאמת הם לא  נזקקים. יכול להיות מצב שכסף בסוף היום הולך לארגון פשע ואותו נזקק כמעט לא מקבל כלום.

מכירה זוג שקיבל המלצה מרבנים וכאילו אספו כסף לחתונה. בסוף כסף הלך לבילויים והם לא התחתנו. וממש לא נעים כשאוספים על נסיעה לאומן. שיממנו טיול לחו''ל בעצמם. והיה לי מקרה פעם שסחפתי עגלת תאומים ביום חם בעליה ולידי עוד ילדים, פתאום באמצע הדרך ניגש איזה בן אדם לבוש שחורים והתחיל לבקש צדקה "גברת, יש לך ילדים, צדקה" , פשוט התעצבנתי ברמות, צעקתי עליו, הוא היה קצת בהלם והלך. למה לתרום לאנשים כאלו? הם רואים רק את עצמם וחושבים שכולם חייבים להם. ומי שמרגיל אותם לזה לא עושה שום מצווה.

תמיד יש אנשים בשכונה או ביישוב שצריכים בוודאות או ארגונים מוכרים, אפשר לתרום להם 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.