תגדירו לי אוכל.
מה זה אוכל?
תגדירו לי אוכל.
מה זה אוכל?
הם באמת לא שואלים על דברים כמו אוכל
סתם זה משעשע אותי ממש
ומה שהכי מצחיק זה שלכל אחד יש תשובה שונה
יש את הפשוטי עם. "אוכל זה כמו דלק..."
וז יש את הפילוסופים. "אוכל זה כמו דשן שעוזר לנשמה לגדול כמו שצריך בגוף בריא."
ואז יש את החננעלים. "חומרים אורגניים ואנאורגניים שדרושים לתא לצורך ייצור אנרגיה ע"י נשימה תאית ושאר פעילויות גופניות."
חרוזית
חירטוטא דלעילאשלום לך, חננעל
|תקרא את זה כמו חננאל|
חוני המעגל פינותוכל עוד אני לא אוהבת מתמטיקה אנשים יכולים להזדהות איתי!!!
חוני המעגל פינות
היי! אולי אתה תבין את הבדיחה הזו גם...חירטוטא דלעילאלתייג חננעלים....
פליז תבינו |מתחנן|
הייזנברג ושרדינגר נוסעים במכונית. עוצר אותם שוטר ושואל אותם בכעס, "שמתם לב מה המהירות שלכם?"
הייזנברג עונה בחיוך, "לא, אבל אני יודע איפה אנחנו!"
השוטר- "נסעתם על 150 קמ"ש!!!"
הייזנברג מתעצבן. "יופי! עכשיו אנחנו לא יודעים איפה אנחנו!"
"ולמה נסעתם כזה מהר?" שואל השוטר. "פתחו את תא המטען!"
"יש שם רק חתול!" שרדינגר זועק. "אל תפתח!"
השוטר לא מקשיב לו ופותח. "החתול הזה מת!"
"יופי." שרדינגר מתעצבן אף הוא. "הרגת לי אותו."
ואז הוא לא זוכר מה שלמד
היייי מה זה הכפתור האדום הזה???
הגיוני אין ספק ...:חוני המעגל פינות
הגיוני אין ספק .....חירטוטא דלעילא
הגיוני אין ספק ......חוני המעגל פינות
חירטוטא דלעילאלקרוא לסביון לפטשך? ![]()
והי, זה מתמטיקה
ככתוב, פיחס (פיכס קרי)
אם כי סדרות זה נושא חביב יחסית
סדרות אינסופיות |מזיל ריר| איזה יפההההה
(כלומר, רק אם אני רואה...)

סביון
בן-ציון
יוהוווווו!!!!!!!!!
נכון שזו בדיחה ממש חמודה?
ישששש אנשים מבינים אותי
אנלא לבד בעולם הרע והאכזר הזה
בן-ציון
חירטוטא דלעילאמבוכים ודרקונים! 
רחפת..כל פעם שאני נוגעת במחשב כולו מתאפס
אבל זו באמת לא שאלה קשה!!!חירטוטא דלעילאאוכל זה פיצה
לקוס
סביון
בשביל לאכול איתי פיצה

<צ>
מה מצב החסה בשטחים? = שאלה קשה
מה נשמע? = שאלה קשה כי יש לה הרבה תשובות, אבל ה"ברוך השם" הקלאסי תמיד מציל את המצב
מה נאכל היום? = שאלה שאין עליה תשובה (משהו כמו לחלק באפס)
מתי יבוא משיח? = שאלה שעליה נאמר מי שעונה לא יודע, ומי שיודע לא עונה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)