אתה תמיד מתייג את בן-ציון על לא עוול בכפו!
![]()
יוהו לפטש! |רוקד בשלוליות| |מתלהב מעצמו יותר מידי| |עושה תחרות עם ת'ור|
אתה תמיד מתייג את בן-ציון על לא עוול בכפו!
![]()
יוהו לפטש! |רוקד בשלוליות| |מתלהב מעצמו יותר מידי| |עושה תחרות עם ת'ור|

בס"ד
var person = new Person('בנצי')
person.soul.blame()
לא, צריך ככה:סביוןperson.soul.
();
var person = new Person('בנציון');
person.soul.
();
ככה יותר טוב? 
בן-ציון
(מסמר) (ניקח מהר)
בן-ציון
סביון




חירטוטא דלעילאאתה מבין כל מה שאני אומרת ויש עוד דברים שאתה יודע ואני לא
האשמה חוזרת אליך
או מתמטיקה
ואין לי שמץ בבליסטיקה
עזרתי לך להרגיש טוב יותר? 

חירטוטא דלעילא(כלומר... זה סתם מושגים. אני יודעת לחשב מסלול פרבולי של קליעים... בהינתן הנתונים כדת
)
אבל אתה ת"ח ואני לא.
שזה אחד הדברים שאני מצטערת עליהם. הידע שלי בגמרא שואף למשנה 
)
חירטוטא דלעילאאחרונהאני יכולה אם אני רוצה, אבל זה לא התפקיד שלי. אני אתמוך בבעלי בעז"ה שישב וילמד...
הנקודה היא, שעם כל הידע שיש לי בנושאים זרים, מה שחשוב זה ידע תורני שאותו אין לי.
(זה היה בהקשר שאמרת שאתה לא מבין שמץ לפעמים. שתדע שכנ"ל אני... בנושאים ת"חים
)
בן-ציון
חירטוטא דלעילא

(לא לוקחת סיכונים אחרי שחסמו אותי פעם)חירטוטא דלעילא
סביון"אמא! אולי נלך לגינה!!! ונתדנדנד בנדנדה?" יאמר לי בני בכורי, מחזיק בעגלה עם שני צווחנים בפנים,
"לא" אני עונה באימה, "הם יחסמו אותי..." |פוער עיניים בחרדה תהומית|
|נשאב לתוך חור שחור|
|מגלה שזה חור תולעת|
|הייי נפוליאון בונפרטה! אתה אשכרה נמוך!|
סביון
חירטוטא דלעילאטוב שאמרת.
ילדים! זה לא כי אמא מפחדת, זה כי אמא דואגת לכם!
נו נו נו טרולים, בגללכם דני לא ילך לגן
(לא שיקראו לו דני, זה בטח יהיה מנדי או משהו כזה)
(אנטר דני/ מנדי עצוב)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)