העיקר שהאדם מודע לתוצאות הבחינה,
ויודע לפעול בהתאם.

"האדם ניכר בכיסו, בכוסו ובכעסו".

ולא, לא חושבת שהבנתי אותך או את מה שניסית לומר בשורות האלו.

יכול להיות שאדם ייכשל בבחינה כי המידות שלו עוד לא מספיק מתוקנות. אבל אם הוא שם לב ומודע לזה שהמידות שלו לא מספיק מתוקנות (כי את תוצאות הבחינה גם הוא רואה ), אז הוא יפעל כדי לתקן אותן.

והשורה האחרונה היא ההוכחה לכך שאדם נבחן בזה... בהנחה שהוא התכוון ל"בכעסו".

בפני עצמו לפחות.

(זה שונה ממודעות. אדם יכול להיות מודע ולהדחיק.)

לא מספיק להיות מודע, צריך להיות אמיץ ולהודות בכך.

אני מדברת באופן כללי.
על עצמי, גם.
אדם בוגר, זה מי שהבין שהתנהג לא בסדר, מודה בכך ומתנצל.
אמן שאני אצליח תמיד להודות בטעותיי. ולהתנצל כשצריך.

תוכחה או וואטבר.
הגיג שלי שרציתי לכתוב.