בנתיים מה שעלה לי,

לא כולם משהו... ממליצה בעיקר על השניים הראשונים

'נפלאות התבונה' ,ביוגרפיה של ג'ון נאש - סלביה נאסר

'רק בוקר קיץ, לכאורה'- יעל משאלי

'בדידותם של המספרים הראשוניים'- פאולו ג'ורדנו

'זכור שהייתי'- רות רפפורט (נראה לי שגם בספרה 'לרקוד בגשם' )

'טוב מראה עיניים'- לנווד ברקלי

הוא על ילד עם עם אוטיזם- הפרעה שלא מוגדרת כמחלת נפש

ופרוייקט רוזי (לא מידי נקי)

שניהם עוסקים באוטיסטים.

זה סרט תיעודי, סיפור של נערה אוטיסטית. נדמה לי שהיא אפילו לא מאד מבוגרת היום..

היא מצאה פתרונות חקלאיים (דרכי טיפול בפרות) דווקא אולי מתוך האוטיזם. סרט יפהפה.

לגמרי

סנטרל פארק/ גיום מוסו

ספר מעולה! 

מי שמתכנן לקרוא שלא יגלגל למטה! זה ממש יהרוס לכם...

ספויילר!!!

מה שמגניב בספר הזה שרק בסופו מגלים שלגיבורה יש מחלת נפש! סוג של אלצהיימר

יווו כל כך הרסתי עכשיו את הספר למי שתיכנן לקרוא אותו  סליחה..

ספר מבריק לדעתי רק הספר לא בדיוק מתמקד במחלת

נפש של אחת הדמויות הראשיות אלא זה יותר ברקע של

הסיפור הייתי אומר . בכל מקרה לדעתי שווה קריאה .

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.