אני בחרתי בשברים ושלם. מוזמנים לנסות גם
שברים
רסיסים של חושך טובעים
והים המלא מוצף
טיפה
ועוד טיפה.
דמעה שמתנפצת על שברי אבנים;
חצץ חותך ברגליים.
שברי מילים
אות אחר הברה
לקחת נשימה ולעצור את הרגע,
גמגום של נשמה
מתחבר ומהדהד אל המעבר;
הסדק שבתוך האדמה.
ואם חשבתי שיש מקום
שהסימן עדיין קיים
לקום ולחבר את המסגרת,
לעבור אל מעבר לזמן.
ובחדר ההוא עם התקרה
העננים עבר לא יהיהו לאחד
במקום שאין שמיים
הטיפה תשאר שם, לבד.
לו רק יכולתי לדעת
להבין, לא להעלם
אז יתחברו החלקים
יהפכו
שלם.


