"אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ" (משלי ז´, ט´)^
"ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
ה וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
ו וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט
אֶל-הָאֱלֹהִים." (שמות ג´)
רצף הפס´ נראה לכאורה קצת תמוה, מדוע ? כיוון שהקב"ה מתחיל באמירה "של נעלך"
ומתחיל שוב באמירה של אנכי אלוהי אביך
ולכאורה מספיקה אמירה אחת לשניהם כיוון שאין התיחסות מצידו של משה. כפי שיש בהמשך הפס´
רש"י בפרשת בראשית כאשר פנה הקב"ה אל אדם הראשון ואמר לו אייכה מביא את דברי חז"ל "יודע
היה היכן הוא, אלא נכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישוהו פתאום. וכן בקין אמר: "אי
הבל אחיך", וכן בבלעם""מי האנשים האלה" להיכנס עמהם בדברים, וכן בחזקיהו בשלוחי מרודך
בלאדן."
אצלנו התנחומא (בסימן יט´) מפרש את הפסקה וניתן על פיה לענות על שאלה זו
"..ויאמר אנכי אלהי אביך ואלהי אברהם וגו´ נגלה עליו בקולו של עמרם אביו כדי שלא יתירא, באותה
שעה שמח משה ואמר עוד אבי עמרם חי, א"ל הקב"ה אנכי אלהי אביך אלהי אברהם וגו´ בפתוי באתי
אליך שלא תתירא, מיד ויסתר משה פניו.." כלומר התורה קיצרה בהתיחסותו של משה לאמירה. אך דבר
נוסך חשוב למדנו מכאן שנגלה הקב"ה על משה נגלה אליו בקולו של אביו עמרם כדי לא להפחידו.
כפי שהוא נגלה לאדם הראשון וקין כדי שלא להבהיל את בני האדם.
הנביא מספר בקשר לשמואל הנביא (שמואל א´ פ"ג) "ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ; וְעֵינָו הֵחֵלּוּ
כֵהוֹת, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. ג וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה, וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב, בְּהֵיכַל יְהוָה, אֲשֶׁר-שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים.
ד וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיָּרָץ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי-קָרָאתָ לִּי, וַיֹּאמֶר לֹא-קָרָאתִי,
שׁוּב שְׁכָב; וַיֵּלֶךְ, וַיִּשְׁכָּב.
ו וַיֹּסֶף יְהוָה, קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל, וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי; וַיֹּאמֶר לֹא-קָרָאתִי
בְנִי, שׁוּב שְׁכָב. ז וּשְׁמוּאֵל, טֶרֶם יָדַע אֶת-יְהוָה; וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו, דְּבַר-יְהוָה. ח וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא-שְׁמוּאֵל,
בַּשְּׁלִישִׁת, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-עֵלִי, וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי; וַיָּבֶן עֵלִי, כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר. ט וַיֹּאמֶר עֵלִי
לִשְׁמוּאֵל, לֵךְ שְׁכָב, וְהָיָה אִם-יִקְרָא אֵלֶיךָ, וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ; וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל, וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ.
י וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב, וַיִּקְרָא כְפַעַם-בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר, כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ."
לפי מה שראינו עד עכשיו הדבר די מובן, כיוון שאם נמשיך את הקו באותו כיוון הקב"ה כנראה נגלה על
שמואל בקולו של אביו או רבו ובמקרה זה עלי ולכן הוא חשב שעלי קורא לו.
הרד"ק במקום מסביר ששמואל באותו זמן לא ידע שה´ "קורא את בני האדם" אזי אם נפרש שכיוון שה´
קורא את בני האדם בקול אביו או רבו אתיא שפיר שלכן הוא לא הבין
אך רש"י במקום אומר ששמואל לא הבין "עניין קול נבואה" כלומר ניתן לומר ששמואל לא הבין מה
הוא אותו קול שקורא לו וזהו עניין קול נבואה אך דבר זה קשה כי אבל הרי רואים בצורה ברורה ממשה
שהקריאה היא בקול של אביו או רבו כדי לא להפחידו.^^
רבינו הרמב"ם (יסודי התורה ס´ יב´) כותב בעניין נבואה (וכן הוא בח´ פרקים הקדמה לאבות)
"יב כל הנביאים, יראין ונבהלין ומתמוגגים. ומשה רבנו, אינו כן; הוא שהכתוב אומר "כאשר ידבר איש
אל ריעהו" (שמות לג,יא): כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של משה רבנו
להבין דברי הנבואה; והוא עומד על עומדו שלם." ומדוע זה ? אפשר להבין עפ"י ההלכות הקודמות
"ד [ב] הנביאים, מעלות מעלות הן: כמו שיש בחכמה חכם גדול מחברו, כך בנבואה נביא גדול מנביא.
וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון הלילה, או ביום אחר שתיפול עליהן תרדמה: כמו
שנאמר "במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר בו" (במדבר יב,ו).
ה וכולן, כשמתנבאין, אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כושל, ועשתונותיהם מיטרפות ותישאר הדעה פנויה
להבין מה שתראה: כמו שנאמר באברהם, "והנה אימה חשיכה גדולה, נופלת עליו" (בראשית טו,יב);
וכמו שנאמר בדנייאל, "והודי, נהפך עליי למשחית, ולא עצרתי, כוח" (דנייאל י,ח)."
ועפ"י זה מובן שמשה ודאי צריך משנה זהירות שלא יבהל כיוון שהוא מתנבא כשהוא עומד על עומדו
ממש כמו אדם אל רעהו כשהוא ער גמור בהפך משאר הנביאים ולכן משה בדווקא צריך שיתבא אליו ה´
בקול שלא יפחד אך שאר הנביאים אינם צריכים לכך כיוון שהם מתנבאים מתוך שינה ובכל מקרה
איבריהם מזעזעים כדי שיוכלו לקבל הנבואה
וכן הוא בעניין ביאת המשיח אע"פ שעתיד להגיע בהסח הדעת כדברי חז"ל בפרק חלק
בכל מקרה אומרת הפסיקתא (פסיקתא רבתי): "מה נאוו על ההדים רגלי מבשר. בשעה שהקב"ה גואל את
ישראל, שלושה ימים קודם שיבוא המשיח, בא אליהו הנביא ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם
ואומר: הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה. וקולו נשמע בכל העולם, אחר כך יאמר
בא שלום לעולם, בא שלום לעולם, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. ביום שני בא
ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם, באה טובה עולם, שנאמר מבשר טוב, ביום השלישי בא
ועומד על הרי ישראל ואומר באה ישועה לעולם, באה ישועה לעולם, שנאמר משמיע ישועה אומר לציון
מלך אלקיך."
ומסבירים המפרשים כדי שלא יקבלו את זה העם בצורה מאוד קיצונית.. בבת אחת..
ויה"ר שהקב"ה יגאלנו גאולת עולמים במהרה בימנו ! אמן
שבת שלום !
---
^ מושאל הרעיון מראשית הפס´, כי הפס´ הוא "אַל-תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"
^^ ניתן לפרש גם את דברי רש"י כדר"ק כמובן אבל ניתן לפרש גם כפי שפירשנו ודו"ק
* יסוד הדברים הוא גם בפרשת וישב "ויפוג ליבו" לגבי יעקב
לע"נ
ירוחם ן´ סעדיה ז"ל
סעדיה ן´ נסים ז"ל
שרה ז´ריפה בת ליזה ז"ל
|להבדיל לרפואת|
ויקטור צורי ן´ רג´ינה הי"ו
סלמה בת מרים הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
|להבדיל|
להצלחת כל עם ישראל ובתוכן כל חילי ישראל
