פשוט נמאס לי,
לחברה טובה שלי רע!
החיים שלה פשוט זבלל
לא נעים לומר,
וכל יום היא חוזרת לבית שלה,
שבשונה משלי הוא לא מייצג שום ערך שדומה לשלווה נחת אהבה או משהו כזה..
היא סובלת!!
לאפחד לא אכפת
לאפחד לא מגיע לגדול בבית אלים, הייתי אצלה רק פעם אחת, רק עמדתי בדלת, וזה היה מפחיד!
אם רק היה אפשר שהיא תגור אצלי, אולי החיים שלה היו יותר רגועים
מה שמפחיד אותי יותר, זה שיש לה אחים קטנים.
היא חזקה, דם אפעם לא הרתיע אותה
טיפה איפור והכל נעלם,
אבל אם יקרה משהו לאחים שלה , ואני ידע שידעתי שהם בצרות ולא עשיתי כלום, אני ירגיש רוצחת
ואין מה לספר למורה או משטרה או רווחה או יועצת
כולם יודעים
וכולם ניסו לעזור בדרכים הכי טיפשיות שיש
וכולם התייאשו, עזבו, השיארו אותה לשרוד לבד
זהו?! זה ילדים שנולדו עם גזר דין מוות?! או אולי גזר דינם יותר גרוע, לחיות חיי סבל מתמשך
השתגעתייי
לפעמים מרגיש לי שאכפת לי יותר מהחברה
לפעמים באמת אכפת לי יותר מידי מהסביבה
אם אצלה הרגש הפסיק לפעול
אצלי הוא פועל
וכואב
אעאעאעאעאאאאאאאאאאאא (נראה שהשתגעתי)
