שיבואו ויגידו לי, פסיקית את כל יפה

שמישהי תשלח אסמס קטן שיזכיר לי כמה היא אוהבת אותי,

שכשאני נאבדת בגלי העולם יד טובה תבוא, תחבק אותי, ותעבור איתי את הגל.

אני רוצה

לא לפחד מהפחד עצמו, ולדעת שהכל אבל הכל לטובה.

אני רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה, ולהרגיש את זה מכל הלב והנשמה, כי אני יודעת שאני באמת אוהבת אותה.

אני רוצה מתנה בסתם יום של חול, כמו שאני נותנת לה,

אני רוצה לרצות את זה. מאוד רוצה לרצות.

אני רוצה חופש מהמחשבה, חופש מזיכרון ההוא שעושה לי כל כך רע.

וזהו. 

כלומר לא זהו, אבל זהו.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.