אתם מכירים בתים שלהם.

האחד- "ובתשועתך מאירי" ("באו זרים למקדשי", הנה ביצוע של עקיבא מרגליות- ) לר' מאיר איזנשטט, בעל "פנים מאירות", לפני כ300 שנה, גידל את ר' יהונתן אייבשיץ. מאחרוני האשכנזים.

השני- "מעוז צור" [כולם מכירים, אבל יש גרסאות לא מוכרות המובאות בקיצור השל"ה. של גדולי אחרוני אשכנז למרות שהפיוט עצמו מתקופת הראשונים ולפי השערנו מיוחס לר' מרדכי בן הלל (ה"מרדכי" על הש"ס. תלמיד המהר"ם מרוטנבורג שנשרף הוא על כל משפחתו על קידוש ה', לקראת סוף תקופת ראשוני אשכנז, פחות או יו יותר סוף, לפני כ500 שנה.) ]

הנה הם בקובץ וורד-

"ובתשועתך מאירי" (באו זרים למקדשי)- 20170101022841.docx

גרסאות הבית האחרון ב"מעוז צור" ׁ(בשיפוצים)- 20170101023043.docx

והנה כתוכן התגובה-
"ובתשועתך מאירי" (באו זרים למקדשי)-

אשירה לה' אשירה לצור ישעינו משגבינו
עורה כבורדי עורה זמרי לאלהי אבינו.

ובתשועתך מאירי, העליתי נרי, מצרת צוררי, מהרס[י] דבירי, שברת גאונם, הֻכנע זדונם, שמח ליבנו, כי ראו עינינו, אין כמוך אדירנו.

נצח ישראל אהלל, אפארנו באמרי שפר. אך גבורותיו מי ימלל, נוראותיו אין להספר.                                                      ובתשועתך וכו'.

ישועתך לבד אזכירה. יוצרי בחסדך [הרשינו] (הרשיני). אנכי לה' אזמרה, משגב ומחסה לעני.                                    ובתשועתך וכו'.

מאיר לארץ ולדרים, הפיל עיני אויבנו, ואשר היו שוברים. בהם ראו עינינו.                                                          ובתשועתך וכו'.

אות בינך ובינינו, גזרו צרים להעביר. וגם חותמך מבשרינו, צפיר העזים הגביר.                                                  ובתשועתך וכו'.

ידידות משכנותיך ה' צבאות. הודך והדרך על הארץ. נפש(ות)ינו שבעו רעות, כי בו עלה הפורץ.                                                                                                                           ובתשועתך וכו'.

רעים צדוני כצפור, וישפכו דם נקי. על כן מאנו לכפור. בך ה' מנת חלקי.                                                               ובתשועתך וכו'.

באו זרים למקדשי, לגדע קרן ישראל. הפרו חגי וחודשי, שבתה עבודה מאריאל.                                                                    ובתשועתך וכו'.

נמר בארבע כנפֲים מגבורתו לבי חרד. דימה לעוף בלב שמים. ואך אל שאול ירד.                                                            ובתשועתך וכו'.

יאתַיו חשמנים- צויתָ, אזרתם עוז וגבורה, לישע עמך יצאת והשמדתם חיש מהרה.                                                 ובתשועתך וכו'.

המון עריצים רבו, אך חזק ואמיץ גואלי. לנגדך כאפס נחשבו הן גוים כמר מדלי.                                                  ובתשועתך וכו'.

ותבחר בזרע אהרון, [לאבר] (לאבד) שפעת זדים. גערתם בזעם וחרון. ויכרעו ויפלו שודדים.                                 ובתשועתך וכו'.

דודי, האמרנוך והאמרתנו. ותפלא עמנו נפלאות. בעת מצרים פדיתנו, הראת לטובה אות.                                                  ובתשועתך וכו'.

הבלגת חלשים על גיבורים, מסרת רבים ביד מעטים. נפלו טמאים לפני טהורים, ברחו וגם נסו פלִטים.                    ובתשועתך וכו'.

חזק ואמיץ גואלינו, שמו ה' צבאות. שוב שנית לגאלינו. ופקוד גפן זאת.                                                                          ובתשועתך וכו'.

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.