למה לגור קרוב?

אם בגלל שצריך עזרה 

אז יש בזה מן הצדק..

אבל צריך גם פרטיות ואינטימיות

ראיתי שזה מפריע לי להתנהלות תקינה.

כל פעם שאין כח לבשל הולכים לאמא.....

כל פעם שאין כח לעשות שבת- הולכים לאמא

כל פעם שרוצה קצת שקט- שמה את הילדה אצל אמא.

בקיצור- חיים ללא התמודדות אמיתית עם החיים עצמם.

הבנתי שאם אני רוצה להתפתח ולהצליח והיות עצמאית צריך לעזוב.

היום גרה די רחוק ומסתדרת מצויין.

ואני כל הזמן חושבת שאולי אם היתי גרה קרוב

היתי מתנהלת יותר טוב..

התשובה שלך ממש האירה לי את העיניים..

תודה.

אני אף פעם לא הולכת לאכול אצל אמא שלי סתם ככה כשאין לי כוח לבשל.

ואף פעם לא שולחת את הילדים שלי לאמא שלי רק כי אין לי כוח אליהם.

(ואני אחת שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית ומבשלת כל יום כי ככה אני אוהבת...

וב"ה בית מבורך ועמוס בעבודה! ב"ה!)

גם אחרי לידה למשל- קשה לי לבקש ולקבל עזרה.

אבל ככה אני.

משתדלת להתמודד לבד!

(וגם זה לא כ"כ טוב.

כי היה טוב אם הייתי לומדת לבקש ולקבל עזרה אחרי לידה למשל.

אבל תמיד מרגישה לא נעים להעמיס את הילדים שלי על מישהו אחר.

אפילו שזה ההורים שלי.

ויש לי גם שכנה מאוד חמודה וטובה שמציעה בחפץ לב לקחת את הילדים אליה בכל מיני הזדמנויות

ואני, כרגיל "לא נעים לי"...

רק אחרי לידה אני מעזה קצת להעזר בה...)

ואני מתמודדת יפה מאוד עם החיים גם כשגרים קרוב! ב"ה.

תלוי רק בך ואיך את מתמודדת.

מה שכן- לכולנו כייף להיות בליל שבת אצל ההורים שלי.

ואני לא באה בידיים ריקות אפ'פם. תמיד מכינה כמה סלטים ועוגה/ תוספת.

ובחגים מציעה עזרה בהכנת האוכל עצמו וכו'.

וזה כייף לכל הצדדים. (ההורים שלי אוהבים שולחן מלא ורועש אצלם בשבת)

ובסעודות של היום- אני תמיד בבית...

כך שיש הרבה יתרונות בזה

גם מתבישת לבקש עזרה

אבל כשלוקחים לי (לא אני שלחתי הציעו ועשו-רק ככה זה עובד..)את הילדה 

אני כ"כ עסוקה בלנשום ולעשות דברים

ושוכחת ממנה קצת..

לא באמת אבל העול יורד לי מהגב..

כשאני איתה אני לא נחה..

אבל היא נתנה מבט אחר שאת כבר ככה כמו שכתבת

שלהיות נותנת ולהסתדר

זה ברגע שהופכים מנוטלים לנותנים

זה תהליך פנימי שעוברים בלי קשר למגורים

אבל כשנמצאים לידם הרבה פעמים מצפים ומקווים שיעשו לי טובות

ואם יודעים שאין מצב

אז זה מעולה..

ובהחלט יש מצבים שאני נעזרת לעיתים...

זה לא שאין מצב שהם עוזרים.

ימי שישי- אבא שלי שיהיה בריא מחזיר לי קבוע את הבן מהת"ת...

אם אני צריכה לצאת לרופא או סידור מסוים ביום- אז נעזרת בהורים שלי.

בייביסיטר- מעדיפה לקחת את אחותי או בת דודה שגרה קרוב ולא מישהי זרה שתסתובב לי בבית.

ואני גם משלמת להן (לאחותי/ לבת דודתי) על הבייביסטר. למרות שהן מתנגדות לתשלום אבל אני "דוחפת" להן לתיק/ לשקית שלהן...

ויש דברים נוספים.

אבל לא בצורה כזאת שאני תלותית בהם ומרגישה שאני רק נוטלת ולא יכולה להסתדר אם לא הייתי גרה קרוב.

חוץ מיזה שאני חושבת שזה גם כייף גדול להורים ולסבתי שתהיה בריאה שהבית שוקק חיים מדיי פעם.

הנכדים/ נינים באים ומבקרים...

לא מידי שקט אצלם...

ולא מזמן סבתא שלי ביקשה ממני ומאחותי שנבוא אליה מידי פעם בליל שבת אחרי הסעודהעם הילדים שלנו כי משעמם לה והיא לא ראתה את הילדים לאחרונה...

לא תמיד זה קל לצאת בקור הזה בליל שבת לביקור אבל בסופו של דבר כולנו נהנים מעצם הביקור.

גם הילדים שלנו, גם סבתי וגם אני!

ולילדים יש קשר טוב עם הסבתות שלהם וכו'.

(לא כמו הקשר שיש להם עם חמותי שתהיה בריאה שגרה רחוק מאיתנו. מרחק נסיעה של שעה...

ולכן לא יוצא לנו להתראות לעיתים קרובות. לצערנו.)

אז במקרה שלך את ממליצה..

היינו רוצים לגור במקום אחר בארץ מבחינת אותו מקום (ירושלים כמובן. יש לנו משפחה גם שם.)

אבל קשה לנו לעזוב את המגורים ליד המשפחה. לנו זה כייף.

אולי באיזה שהוא שלב בעתיד בעז"ה נעלה לי-ם. מקווה...

חמי וחמותי ירושלמים, שיהיו בריאים.

ובעלי כמובן ירושלמי... (ירושלמים נשארים ירושלמים גם אם גרים באיזשהוא שלב כמה שנים טובות במקום אחר...)

ואני מאוד אוהבת את ירושלים!
 

מקווה לעשות את זה מתי שהוא בעז"ה!

יש בזה הרבה יתרונות ב"ה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...