אני עכשיו בתקופה קצת קשה בחיים.. סבבה?
ומצאתי שהמחנכת שלי היא טיפוס חכם וחמוד ודיסקרטי וכו'...
אז התחלתי לשתף אותה בכל הבלגן שסביבי.
בטח אלף תלמידים לפניי עשו את זה כי היא בנאדם אחלה!!
ובטח מלא אנשים מתייעצים איתה! היא מהאנשים האמפתים בקטע טוב..
היא תמיד מגיבה מה זה חמוד, בשיא ההתעניינות והיא באמת לעניין.
אבל,אני מנסה להיכנס לנעליים שלה- ומרגישה לא נעים!!
בטח היא עייפה מלהתעסק כל הזמן בצרות של אנשים!!
ואני חופרת וחופרת ומספרת לה דברים שכאילו: מסכנה! מה היא אמורה להגיב על זה!
עכשיו, מצד אחד:
אני כבר מרגישה חופרת ולא נעים לי ממנה ברמות! אני מרגישה שאני מעמסה רגשית וכזה.
כאילו: באה תלמידה ומתחילה לספר לה סיפורי זוועה וכמה קשה לה.
ומקטרת על החיים- בנחמדות. אבל מקטרתת.
אני חושבת שאם מישהו היה נופל עליי ככה הייתי חוטפת כאב ראש!
כאילו נגיד סיפרתי לה משהו ומיד הרגשתי צורך להתנצל על זה שאני מפילה עליה כאלה סיפורים,
ושלא תסתבך במה להגיב לי...
מצד שני, אני באמת צריכה לשתף מישהו! זה עושה לי טוב... ולמרות שאני מתה על אחים שלי...
ויש לי איתם קשר ממש טוב. ויש לי חברות מהממות וכו'. איתה אני מרגישה הכי נעים!
מה לעשותת? לא בא לי שהיא תחשוב שאני מוזרה וחופרת ומציקה.
אבל אני אמורה לשתף איזשהוא בנאדם במה שעובר עליי כדי לשמור על שפיות
והיא באמת עושה את זה אחלה.
היא לא אמרה לי כלום!! סתם תחושה שלי. כי אני לא אוהבת שאנשים נופלים עליי.
ופתאום אני באה ואוכלת למישהו ת'ראש...
מביך
ותחשוב שאני יצור מתיש...
