יקירותיתחיה דולה

מתהלכת לי במחשבות מאז ששמעתי על הזוועה שקרתה ביממה האחרונה.

(למי שפספסה אל תלכי לחפש. אני אכתוב בתגובה נוספת תקציר כדי לחסוך לכן את הכאב בטן )

 

אם את מרגישה שאת לבד,

שבהריון או אחרי הלידה כולם סביבך נראות מעולה ורק אצלך כל יום גרוע מקודמו,

את מרגישה שאין אור בקצה המנהרה ואף אחד לא מבין אותך,

בבקשה בבקשה בבקשה!!

תספרי, לאיש שלך, לאמא שלך, לאחותך, לחמותך, לשכנה, לאחות טיפת חלב או לדולה

ספרי לנו פה בפורום או התקשרי באנונימיות לער"ן 1201,

או לקופת החולים שלך כדי להשיג פסיכולוג במחיר מוזל (כן, זה נכנס לסל) 

אל תהיי עם זה לבד.

 

הייתי עם דיכאון אחרי לידה,

אני זוכרת את המחשבות שעברו לי בראש ואת הבושה להעלות אותם על דל שפתי.

את חושבת שאם מישהו ידע יאשימו אותך, יחשבו שאת משוגעת,

יקחו לך את הילד או יפטטרו אותך מהעבודה.

בבקשה תספרי.

יש היום הרבה יותר מודעות,

עם מעגל של תמיכה אפשר לצאת מזה,

כל אחת יכולה לצאת מזה.

מגיע לך שהשמש תזרח שוב בשבילך,

מגיע לך לחייך ולצחוק מבדיחות שהיית צוחקת מהן פעם

מגיע לך לחבק את האהובים עליך ולהנות מזה ושזה לא יהיה טכני עבורם.

מגיע לילדים שלך אמא שמחה ובריאה

מגיע לבן זוגך אישה מחייכת

מגיע למשפחה שלך יותר.

 

בבקשה אל תהיי עם זה לבד. 

למי שלא רוצה להתעדכן בחדשות אבל רוצה להבין את הטריגרתחיה דולה

אזהרה קשה לעיכול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמא כנראה רצחה את 4 בנותיה והתאבדה. ככל הנראה סבלה מדיכאון אחרי לידה.

אני אדגיש שרצח זה רצח ואין הצדקה חלילה 

וכמובן שגם בלי מצבי קיצון שכאלה 

לכל אישה מגיע מעטפת תומכת בתקופת ההריון והלידה. 

אם זה היה כמו שכתוב בחדשותl666

אז היא תכננה את זה.  

ונראה לי שהיא כן פנתה לעזרה. כנראה אבחנו דיכאון אחרי לידה אבל באמת היה שם משהו יותר רציני שהחמיר.

יש לי מכרה שלא אבחנו לה נכון, אז היא הייתה שלושה חודשים במחלקה סגורה ולא זכרה כלום ממה שהיה לפני אשפוז ובתחילת אשפוז. ועוד מכר שהיה לו התקף, הוא גם לא זכר כלום. 

 

תחיה, את מהממת!!אמאשוני

האמת שאני עם מחשבות על זה מאתמול בערב,

אני לא יודעת מאיפה המידע על דיכאון אחרי לידה, אבל מכל העדויות על איזה משפחה מקסימה הם היו,

וכמה שהאמא הייתה משקיעה ואוהבת את הבנות שלה- גם לי עלתה מחשבה שזה אולי דיכאון אחרי לידה

 

ומכיוון שאנו לא יודעות את מי מאיתנו זה יתפוס ומתי, כ"כ חשוב מה שכתבת.

 

ואם אפשר להוסיף עוד מחשבה-

מכירות את זה שאת מגיעה לטיפת חלב/ רופאת נשים ושואלים אותך שאלות במטרה לאתר אוכלוסיה מסיכון?

לאחרונה שמעתי שיש הדרכה כזאת גם במכוני יופי וכד' לאתר נשים במצוקה,

מה שאני באה להגיד- שגם אם זה לא נעים, כדאי לחשוב שבזכות שיתוף הפעולה של 90% מהאוכלוסיה,

גם ה10% ירגישו בנוח לשתף, ככה שכל אחת שעונה, בעצם שותפה להצלחה באיתור נשים שזקוקות לזה.

תחיה כל הכבוד.מארי

היוזמה שלך חשובה מאד.

אוסיף רק עוד נקודה אחת, הבעל אמר שהיא באמת היתה בלי מצב רוח מאז הלידה אבל הוא חשב שזה יעבור.

לכן חשוב לדעתי לפנות גם לבעלים: אם אתה שם לב שאישתך מדוכאת/עצובה/מדוכדכת, אל תחכה. פנה לעזרה. 

מדהימה. לוקחת על עצמי בזכותך להיות בקשראנונימי (2)
יותר עם חברה מהקהילה..שנמצאת במצב נפשי לא טוב.. בדיכאון, מאחרי הלידה האחרונה.(ומטופלת....).ויהיה זה לעילוי נשמתן
כל הכבוד!!תחיה דולה

תדעי לך שאפילו אם רק תקדישי שעה בשבוע להיכנס אליה עם עוגיות חמות ושוקו, לשטוף כמה כלים בכיור ולהקשיב לה קצת, זה יהיה בשבילה משהו שאת לא יכולה לתאר. 

 

 

אני מתחילת ההריון ממש חושדת שישאנונימי (3)
לי דיכאון. לא משהו נורא אבל עדיין רוצה להרגיש כמו פעם. אבל תאמת כשניסיתי לברר איך אני יכולה לעזור לעמי לא ראיתי איפה אפשר. שלחתי לארגון ניצה הודעה אבל הם אמרו לי שהם עונים בטלפון לא מרגישה נח לדבר על זה בטלפון. בעלי אמר שזה שטויות ובקופח הבנתי שאין ממש אנונימיות כל דבר מדווחים לרופא משפחה. מקווה שאחרי הלידה יהיה טוב.
כל הכבוד שאת מודעת לעצמךאנונימי (2)
בטח יבואי עוד מעט המומחיות ויגדירו מה נחשב דיכאון...רק אל תעני ותגיבי במסר אישי לניקים לא מוכרים
דבר ראשון חיבוקתחיה דולה

כל הכבוד שהעלת את זה כאן.

היום את יכולה להיכנס לאתר של הקופה שלך ולבחור פסיכולוג/פסיכאטר שתרצי לפנות אליו בצורה ישירה

את לא חייבת לעבור דרך המזכירות/מוקד בשביל זה והרופא משפחה גם הוא לא יודע מזה.

הכל נעשה מול המטפל, הוא דואג להשתתפות הקופה ואת ההשתתפות את משלמת לו בצורה ישירה. 

חיבוק. גם לי היה דיכאוןאנונימי (4)

הלכתי לפסיכולוגית פרטית כי חששתי מתיעוד רשמי

התמדתי בטיםול במשך כמה שנים

עד שהתפטרתי מהדכאון לגמרי בחסד ה' גדול

 

דכאון אחרי לידה חא בא מהאויר, בדר"כ זה מציף ענינים רדומים שהיו שם תמיד ברקע, והמצב הרגיש וההורמונלי של לפני/אחרי הלידה מציף רותם ומקשה על ההתמודדות ואז זה כבר הופך לדכאון ממשי ונוכח

 

מצטרפת בחום להמלצה לפנות לטיפול ולא להזניח

 

מנסיון אישי - אפשר לצאת מזה ולחיות חיים מלאים ומאושרים

 

ב"ה - כבר ילדתי מאז והדכאון לא תקף שוב

 

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

המשך - בקשר לבעלךאנונימי (4)

כתבת -בעלי אמר שזה שטויות

 

לפעמים זה נובע מפחד, הפחד לקרוא למציאות בשמה

זה המחשבה הזאת שאם נגיד שזה כלום זה באמת יהיה כלום, אולי אם נעצום עיניים ונגיד שזה לא כאן זה איכשהוא ייעלם

 

וזה עלול להחליש אותך כי את מקבלת התעלמות במקום תמיכה. אבל תדעי לך שזה מאד אופייני, נפוץ ואפילו אפשר להבין אותו (גם אם לא להסכחם איתו)

 

גם בעלי די הגיב ככה,ואני לא דנה אותו, מבינה את הקושי שלו לקבל את זה, לקח לי זמן להבין שאני צריכה ללכת עם התחושות שלי, לטפל בעצמי למרות שהוא לא מבין למה אני צריכה את  זה

זה דרש ממני קודם כל השלמה עם צורת ההתמודדות של בעלי ואחר כך אסרטיביות בטיפול בעצמי

 

שולחת לך המון כוחות

 

תודה לך על התגובות המחזקותאנונימי (3)
הבעיה שבעלי לא מוכן בשום פנים ואופן שאני אלך לטיפול כלשהו כי זה המון המון כסף. והמצב הכלכלי שלנו גם ככה על הפנים. וכאמור מבחינתו אני לא צריכה שום טיפול והכל כדי למשוך תשומת לב. אז איכשהו כן צריך את התמיכה של הבעל בסיפור. אני כ"כ לא מחכה ללידה ...
אם זה המצבאנונימי (4)

אז אולי כן תנסי לפנות לניצה

 

תתקשרי מחסום ואל תזהי בשמך האמיתי. אם את פוחדת מחשיפה

 

מאד חשוב לקבל עזרה מקצועית

 

בקשי מהם גם תמיכה ועצה לגבי איך לגרום לבעלך להבין את המצב שלך לאשורו ואיך לגייס את תמיכתו

ואני אנסה בהמשך לפרט עוד עצות מעשיותאנונימי (4)

כרגע קשה לי להאריך

ממשיכהאנונימי (4)

באיזה שבוע את? יש ילדים בבית?

איך את מטפלת בעצמך מבחינה פיזית - תזונה, שינה, פעילות גופנית?

איך היית מגדירה את הדכאון שלך - במה זה מתבטא - הרגשה כללית דפוקה? פרצי בכי לא מוסברים? 

האם יש פגיעה בתפקוד היומיומי בבית/בעבודה ועד כמה?

איך הקשרים המשפחתיים עם אמא/אחיות?

 

אם תפרטי תשובות לשאלות הנ"ל אולי אוכל לתת לך רעיונות שיותר יתאימו למצב שלך איך תוכלי לעזור לעצמך להרגיש טוב יותר, לא בהכרח שאת חייבת דוקא פסיכולוגית פרטית שעולה המון כסף

 

אני מדגישה שאני לא אשת מקצוע, אבל עברתי בעצמי דכאון שנמשך כמה שנים וב"ה יצאתי מזה, במשך השנים גם קראתי המון חומר מקצועי בנושא ויש לי לא מעט תובנטת שהוכיחו את עצמם אצלי ואצל אחרות שב"ה זכיתי קצת לעזור להם

אני בשבוע 20 הייתי מגדירה בעיקר כהרגשה כללית דפוקהאנונימי (3)

עצוב

דרך הקופת חולים זה בחינםהחיים שוים

או דרך עמותות (למשל בית חם)

זה יעזור להסכמה?

דיכאון אחרי לידהאנונימי (12)

אני רוצה להגיד לך משהו גם אני סבלתי מזה ממש מהילד הראשון אבל בגלל שדיברו לפני כן על התופעה ידעתי לזהות אותה ולא לשקוע חס ושלום עוד יותר למטה לפעמים נאחזתי בצפורניים עכשיו הקטנה שלי בת שנתיים ואני קצת מתחילה לראות את האור בכל אופן הכי חשוב זה להקיף את עצמך בחברות או משפחה שתמיד יהיו שם ויפנקו אותך אחרי הלידה מאוד חשוב שליולדת לא יהיו התמודדויות נוספות חוץ מהטיפול בתינוק ובעצמה וגם זה מצריך תמיכה כלומר שמישהי תיקח את התינוק כדי שהיולדת תוכל לישון או להסיע את היולדת לרופאים שלא תיסע בעצמה עם התינוק וכו...ובקשר לבעל צריך להסביר מרחל ביתך הקטנה מה עובר עלייך ואם יגיד אבל אצל זו וזו זה נראה אחרת תראי לו כתבות או מאמרים בנושא אחרי שזה קרה ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שילטף ויחבק ויעטוף את הילדות ואת האמא למעלה בשמים ואמרתי לבעלי שצריך לעשות סדרה של כתבות בנושא דיכאון אחרי לידה וכך להעלות את המודעות

כל כך.. אם רק מישהי הייתה באה אליאנונימי (6)
פעם ב.. אפילו שבועיים... מביאה לי עוגה או שניצלים.. או לוקחת ילד לארוחת ערב..
אני לא בדיכאון אחרי לידה ברוך ה.. אבל מתמודדת עם כל מיני דברים.. אין לי אחיות ואמא שלי לא יכולה לעזור וכל המשפחה גרה רחוק ואני חדשה פה..
ולכאורה הכל טוב ויש לי תפקיד משמעותי פה ואנחנו משפחה מהממת... אבל קשה לי מאוד ואין לי למי לפרוק.. כל החברות שלי גם בתקופה עמוסה של שהים ראשונות בנישואין תוך כדי לימודים.. ובעלי סטודנט ועובד בשתי עבודות.. אף פעם לא פרקתי פה ואני לא מתלוננת לאף אחד.. אבל כל ערב כמעט אני עוזבת את הבית ונוסעת וחוזרת אחרי שעה... ואני לא מתכוונת לבקש עזרה ממישהו.. אבל הסיפור הזה טלטל אותי והמחשבה הזאת.. לו רק היו רואים אותי. אבל אי אפשר להגיד שקשה לי!
מבינה את תחושותייך וממליצהאנונימי (7)

פשוט לצאת מהבית אם זה מתאפשר אחרי לידה-

לשבת בגינה עם הילדים והעולל החדש. לפגוש בשכנות/ נשים שילדו וכד' ולי זה ממש מהווה כמין קבוצת תמיכה!
 

בלידה האחרונה, ילדתי בקיץ. ולמרות הקושי בארגון הילדים והתינוק הפיצי וההנקות התכופות- הרגשתי ממש טוב כשיצאתי עם הילדים לגינה השכונתית וישבתי עם שכנות שגם ילדו פחות או יותר בתקופה שלי ודיברנו ופרקנו ו"שפכנו" את אשר על ליבנו ואת הקשיים וכו' וזה עשה לנו ממש טוב!
 

לי היה עוזר אחרי לידה אם היו עוזרים לי עם שאר הילדים בבית או לוקחים את הקטן לכמה שעות כדי לנוח קצת.

בישול- תשאירו לי. לא כ"כ אוהבים אוכל שאנשים אחרים שולחים.

אבל עזרה בדברים אחרים- תתקבל בברכה!
 

עכשיו, אני לא אחרי לידה אבל יש לי חברה טובה שהיא אחרי לידה ואני משתדלת להיות בשבילה בטל' כשהיא צריכה. סתם לדבר ולפרוק ולשתף. אני בטוחה שזה עושה לה טוב!

אשרייך... האמת המסקנה שלי מהקושי האישיאנונימי (6)
שלי הייתה שצריך לעשות! גם בלי שום מקרה מיוחד.. כמה טוב אפשר לתת.. ממש לחיות נפשות מישראל..
שבוע שעבר הכנתי צנצנת עוגיות וביקרתי שכנה בבוקר שנמצאת בבית כי חשדתי שהייתה לה הפלה.. היא לא שיתפה אבל שמחה בביקור. גם אם לא הצלתי ועזרתי ולא קרה לה כלום בטוחה שזה מוסיף טוב..
לא קל לחוש בודדה אבל יותר קל כשנמאים בעמדת נתינה.. הלוואי שאצליח
מקסימה!אנונימי (7)


ככ מזדהה איתךאנונימי (13)
מבחוץ הכל נראה טוב
באמת יש המון טוב
אבל אף אחד לא יכול לשער איזה סיפור משפחתי מטורף אני סוחבת (במורחב לא בגרעיני )
שולחת לך חיבוק גדול
תודה3>אנונימי (6)
מפחידד!!מיליון דולר

מזעזע, קשה כ"כ לחשוב על זה. מצד שני א"א להפסיק לחשוב על זה...

 

ב"ה אף פעם לא חויתי דיכאון אחרי לידה, ובעז"ה שאף פעם לא אחווה.

אבל בתור אישה אני יכולה להבין ממקום מאד עמוק מאיפה זה בא, ואיך המחשבות משתלטות בלי יכולת לצאת מהן.

 

גם בלי דיכאון כלשהו, יש לפעמים רגש חזק, משהו מתסכל, הרגשה שאף'אחד לא יבין.. המחשבות הן הרסניות ומשתלטות. ב"ה יוצאים מזה מהר, ולא מבינים מה היה.

אבל נשים שהן כן בדיכאון, וזה לא בשליטה שלהן, במיוחד כשאין הבנה והכלה מהסביבה, והן לא מצליחות לשתף במה שמתחולל להן בפנים- הרגעים ההם גומרים אותן מה שנקרא, ובאותם רגעים ההיגיון לא עובד, התסכול החזק זה מה שמניע כמו רוח רעה כזו שפורצת מבפנים..

 

זה כואב לחשוב על זה. על התוצאות כמו על הסבל הנורא שהן חוות עד שזה קורה.

היום יש המון מודעות לענין ובכל קורס הכנה ללידה מקדישים שיעור לבעלים בנושא. שידעו. 

חייבים, חייבים לדעת.

הבעל הוא המשמעותי בתמונה. זה לפעמים יכול להיות אפילו עניין של תשומת לב פעוט, שכשהאישה לא מקבלת אותו במצבים כאלו זה עניין של חיים ומוות.

במילים טובות, עידוד, הבנה, הכלה, השתתפות, חיוך ונתינת הרגשה של "הכל תחת שליטה" והכל יהיה בסדר, הוא יכול להחזיר אותה לחיים.

 

תודה תחיה, עודד אותי מאד מה שכתבת.

אז אני כן כותבת מנסיון ובדיוק כתבתי מעליך לגבי הבעלאנונימי (4)

משפט כזה - "הבעל הוא המשמעותי בתמונה" למרות שלפעמים זה נכון, אבל זה יכול להיות גם משפט מזיק מאד

כי הרבה פעמים הבעל לא מסוגל לתמוך, מכל מני סיבות, ואסור לאישה לתלות רק בו את מבטחה.

כל אישה שחשה סובלת מדכאון או אפילו דכאון קל או דכדוך חזק או משהו דומה צריכה לקום ולחפש לעצמה מזור ולא לחכות שבעלה יעשה את זה בשבילה

 

תקופות כאלה בחיי המשפחה שבהם האישה בדכאון הן תקופות מאד קשות למשפחה כולה ולצפות מהבעל שיהיה מסוגל לתת מילים טובות, עידוד, הבנה, הכלה, השתתפות, חיוך ונתינת הרגשה של "הכל תחת שליטה" והכל יהיה בסדר, זה לצפות ממנו להיות מלאך, ורוב הבעלים - מה לעשות - הם לא מלאכים

 

בעייתי לתת עצות כשלא מכירים את הנושא באמת

מחדדת עוד יותר -אנונימי (4)

כי במחשבה נוספת - התגובה שלך מטעה ומזיקה לכל אישה בדכאון או דכדוך שקוראת אותך. ובעקבות תגובתך תתמרמר על בעלה עוד יותר למה הוא לא תומך בה מספיק

 

גם בעלים טובים וצדיקים באמת יתקשו מאד מאד לתמוך כמו שצריך באישה במצב כזה. וזה לא אומר שהם לא בסדר. גם כשהם עושים כמיטב יכולתפ מיטב יכולתם די מוגבלת

 

 אישה בדכאון צריכה תמיכה מקצועית והיא צריכה לפנות לעזרה בעצמה!

 

מאחלת לך מכל הלב שאף פעם לא תהיי במצב הזה בעצמך

 

ועדיף שלא תייעצי בנושא שאת כל כך לא מבינה בו כי את יכולה ממש להזיק

אמןמיליון דולר

ואני ח"ו לא באה לדון אף אחד

 

רוצה להגיב ארוך יותר אך כרגע לא פנויה בעז"ה בהמשך

בכל מצב ממש לא התכוונתי ח"ו לתת  ציונים בסדר או לא בסדר

כתבתי מההגיון וממה שאמרו לנו אז בקורס אבל כמובן שכל אחד לגופו

ויש בעלים מדהימים וטובים שבאמת עושים הכל אך הקושי הוא גם שלהם ובמצב כזה קשה להתגייס לעזרה

וזה ח"ו לא אומר שהם פחות 

 

באמת באמת שמי אני שאדון!!!!

 

תודה שהערת.

סליחה אם כך הובן מדברי ודאי שלא התכוונתי

בעיני שתיכן צודקות.אנונימי (5)

ולצערי מכירה את המציאות הקשה מניסיון.

אנונימית יקרה, נכון מאד שאשה צריכה לפנות לעזרה. במיוחד שלא תמיד הבעל מסוגל ויכול לעזור.

ומיליון דולר יקרה, צודקת לגמרי. לבעל יש מקום משמעותי וחשוב שיהיה מודע.

אגב, לחברות יש מקום מאד מאד משמעותי. 
עוד לא יצאתי מהדיכאון לגמרי, אבל ב"ה במקום הרבה יותר טוב, המון המון בזכות חברות.

 

ברור שלחברות יש מקום מאוד משמעותי בעניין! שמנה לב לחברותיכן.אנונימי (7)


צריך להשקיע בחברות אבל זה שווהאין כמו אמא

פשוט להתקשר ולהתקשר וגם אם הם עסוקות ולא יכלו לענות לא להתייאש.

אח"כ זה כבר הופך להדדי והן גם מתקשרות ומבינות את הצורך

לא חיבים מיד ליפול על החברה ולבכות לה כי לא תמיד יש לחברה כח לשמוע את הבכיות

אבל פשוט לדבר זה כבר המון. אני מוצאת את עצמי להפך מדברת סתם על דברים בכלל לא על הקשיים וזה גם מאוד עוזר. כי להפך זה מנתק ממציאות היום יום

לי שיחה עם חברות פשוט עושה המון!!!

ממצב שאני במיטה לא מאמינה שאני הולכת לצאת בשעות הקרובות. מספיק צלצול ואני מוצאת את עצמי קמה ותוך כדי עם אוזניה בטלפון מתחילה לכבס. לסדר. מה שלא היה לא שום חשק לעשות קודם!!! ואני תמיד מברכת אותן שבזכותן אני עושה משהוא. אחרת ברור שההיתי נשארת במיטה.

תמיד בעלי אומר איך זה שיש לך כח לדבר עם חברות וקודם שכבת במיטה מתה. כי זה נראה לו סתם עכשיו שעה לפטפט עם חברות כשהילדים צורחים וכו.

אז אני אומרת שנס שאני מדברת איתם. זה לא סתם פטפוט עם חברה. זה פשוט מה שגורם לי לקום!!!

בכל מקרה הילדים יצרחו ויריבו וכו. לפחות האמא נהיית במצב נפשי טוב

אני יכולה לדבר עם חברה במשך שעה אפילו שעת ההשכבה והמקלחות ואנחנו מחכות אחת לשניה כשמישהיא בדיוק מסבנת את הילד או להגיד קריאת שמע וכו. זה סתם הרעיון שיש מישהיא על הקו אפילו ברמקול ולא לחיות עם יסורי מצפון במקום כרגע להיות עם הילדים . נכון שמלכתחילה עדין לתת את כל צומת הלב במקלחת ובהשכבה . אבל עדיף מכלום כשברקע יש חברה

נכון! חברות זה מצרך חשוב ביותר!!אנונימי (7)

והיה כבר מחקר על זה שאישה שיוצאת מידי פעם עם חברות/ משתפת מה שקרה איתה וכו' וכו' חיה יותר!
משהו כזה...

 

זה עושה לנו טוב לנפש, תמיד!

וגברים לא תמיד מבינים את זה...

שיתוף בנושא הבעל והדיכדוךאנונימי (16)

באמת הבעלים כועסים לפעמים ולא מבינים מה קורה-

 

לי היה דיכדוך בהתחלת ההריון

ובעלי הקשה נורא והוסיף לזה

הוא כל הזמן רצה את התשומת לב שלו

ולא תמך בכלל בלשון המעטה..

היה לי מצבים שהרגשתי שאני קופצת לכביש עוד רגע..

 

מה עשיתי?

הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזור לעצמי

פניתי לכל מי שיכל לעזור

אירגון ניצה-לתומכת ופסיכולוגית

חברות וכל מי שיכל לתת לי כח

על הפורום הזה ישבתי שעות נתתי לאחרים

ושאלתי בעצמי 

וברוך ד' זה עבר בשליש השני.

זה הסיפור שלי.מקווה שיעזור למישהיאנונימי (16)


בעלי די מוציא אותי מדעתי..אנונימי (20)
לפעמים אני מרגישה שהאינטיליגנציה הרגשית שלו לא קיימת.
אתמול אמרתי לו שילך ונשארתי לטפל לבד בכל הקטנטנים כשאני שבועיים וחצי אחרי לידה. כולל השכבות מקלחות ארוחת ערב ואחרהצ קשה.
כאב לי רצפת האגן והיה לי קשה נורא, אבל יותר רע לי שהוא פה
למה זה ככה?אנונימי (7)

עצוב

אבל אני הייתי עושה ממש הפוךאין כמו אמא

לא הייתי אומרת לו תילך ואני אשכיב

אלא תופסת את עצמי . מקסימום עם התינוק הקטן שמה בעגלה כי בכל אופן הוא מאוד קטן

ויוצאת לשעתיים האלו שהוא משכיב ומאכיל. אפילו אולי לפחות לשעה וחצי. אפילו לספסל רחוב ליד הבית או לשתות קפה.

ושהוא יעשה איתם מה שמבין. שיאכיל איך שרוצה שיקלח איך שרוצה וכו בלי להתערב

מה החכמה שאת אומרת לו תצא ואני יעשה הכל. את יותר מתמוטטת והוא חושב איזה יופי היא מסתדרת

זה בעיהאנונימי (20)
א. זה יוביל לריבים, שאיך אני הולכת ככה ומשאירה אותו לבד.
ב. הוא יעשה גם ככה. כשקשה לו ילך וישאיר אותי לבד
אז תיסגרי עם התינוק הקטן בחדראין כמו אמא

תגידי שאת מאכילה אותו ומשכיבה

את לא רוצה לריב איתו. מצד שני את מתמוטטת.

או שתביאי אם אפשרי נערה בתשלום והוא ימשיך לשבת על הספה

למה שלו קשה הוא יקום וילך ולך קשה לא תקומי ותלכי ותצאי לשעתיים?

למה את מרגישה פחות ממנו? את גם רוצה לצאת כשקשה לך ולהשאיר אותו לבד עם הילדים. רק לו מותר?

 

בכל מקרה הוא צריך להבין בכל דרך שהיא בטוב או ברע-

ששבועיים אחרי לידה אישה לא אמורה להשכיב ולהאכיל ולקלח לבד ילדים

ומה את פוחדת ממנו שיראה מה כתוב. יותר טוב שיראה אולי יפול לו האסימון

הי מתוקהבטוב

ממש כואב לשמוע.

נשמע שאת ממש זקוקה לעזרה אך לא מקבלת אותה כרגע...

הייתי מנסה לקבל עזרה חיצונית חוץ מהבעל.

לגבי הבעל:

1) במה שכן עזר- להגיד לו תודה ולהראות לו איך זה שיפר את מצבך (שייזום עוד דברים כאלה)

2) לא להתנצל או להתלונן כדי לקבל עזרה.

"אני רוצה לאכול עכשיו צהריים, תחזיק בבקשה את התינוק"

במקום "לא הספקתי כי לתינוק יש גזים"

להתחיל להראות לו מה את רוצה ולא רק מה קשה לך

תתלונני בכיף אצל חברות, אמא וכ'. נשמע שהוא לא הכתובת לתלונות...זה רק מרע את התקשורת שלכם.

"אני רוצה שתקח את הילד לגן"

אם הוא אומר שייקח אותו אל תתערבי גם אם שותה קפה עכשיו במשך שעה.

הוא יצטרך להתמודד עם הגננת שלא תקבל אותו.

תראי לו כשאת נפגעת ממנו. אבל לדבר על כאב לא על תלונות . ולא במה הוא לא בסדר.

"כואב לי שיש לי הרבה עומס ואני מרגישה לבד"

"כואב לי שאני מבקשת עזרה ולא נענית"

 

אולי זה יעזור...

ממליצה בחוםאנונימי (23)
ממש ממש ממליצה לכם ללכת לטיפול זוגי.. כדי לטפל בבעיה מהשורש.. מן הסתם החוסר הבנה בינכם לא התחיל אחרי הלידה הנוכחית... מאחלת מכל הלב הצלחה בכל והמון מזל טוב! נשמע שאת אישה חזקה, ואמא דואגת ובמטרה!
אוף אפשר בבקשה למחוק את ההודעה שלי?אנונימי (20)
מפחדת שהוא יעלה על זה שכתבתי פה הוא מסתובב בערוץ
תיכנסי לתגובה שלך ולחצי על הריבוע שלמטה.אנונימי (17)

(בתוך הריבוע יש שלושה קווים).

 

זה כפתור דיווח ישירות אל תחיה ויפעת.

 

יפתח לך מסר לדיווח. תכתבי בקשה לתחיה והיא תמחק.

דיווחתי עכשיו בשבילהגפן36
אשרייך.אנונימי (17)


יקרה.. נשמע מצב מאוד לא פשוטאנונימי (22)
מקווה שאולי לפחות מכאן תבוא הישועה.
מה יקרה אם הוא יקרא אותך פה? זה שאת כל כך מפחדת מזה כבר מראה שהמצב קשה, וחייבים לעשות עם זה משהו.
נראה לי שאם הבעל מאוד תומךאין כמו אמא
אז כבר הרבה מהדכאון נפתר הבעיה.
כל הבעיה שהאישה מרגישה בודדה ובנוסף לכך בעלה לא רק שלא תומך ולא מבין הוא גם מזיק בביקורת וכ.
דכאון לידה זה גם נובע מחוסר תמיכה מהסביבה ובמיוחד מהבעל שלא מבין למה אשתו לא מתפקדת אחרי לידה
נכון מאדאנונימי (4)

לכן חשוב שאישה בדכאון שמרגישה שבעלה לא איתה, לא מבין אותה וכו - שתפנה לעזרה חיצונית

לא בהכרחאנונימי (8)

סבלתי מדיכאון.

זה אולי עוזר שהסביבה תומכת

אבל לגמרי לא מוציא מהדיכאון.

 

 

אני דיברתי על הכניסה לדכאוןאין כמו אמא

יש מצב שאם יש תמיכה מאוד תומכת מהבעל. אז אין מצב להיכנס לדיכאון?

כי קראתי פעם שאחד הסיבות לכניסה לדיכאון זה עקב חוסר תמיכה שהוא מוביל לדכאון

לדעתי זה לא נכוןאנונימי (8)

יש לי סביבה הכי תומכת שאפשר.

גם בעלי, גם אמא שלי, וכל המשפחה.

והייתי בדיכאון והיה קשה ולא קל.

ובעלי מייד זיהה את זה ופנה לניצה

והם אמרו לו שהם לא יכולים לעשור ואני צריכה להתקשר

לקח עוד חודשיים עד שהצלחתי להתקשר.

אז מה זה עוזר שהבעל פונה? לא מבינה.

אין קשר בין כניסה לדכאון לחוסר תמיכהאנונימי (4)

ז"א יתכן שחוסר תמיכה יכול להאיץ תהליכי כניסה לדכאון

א-ב-ל בהרבה מקרים אישה נכנסת לדכאון למרות שיש לה תמיכה טובה מהבעל/מהסביבה

 

פשוט (או לא כל כך פשוט) יש  עוד גורמים לכניסה לדכאון...

אני מרגישה שכןאנונימי (16)

כל פעם שאין לי תמיכה

נכנסות לי מחשבות רעות

בתוכן את צודקת את בכותרת את מטעההחיים שוים

יש קשר, וודאי שיש קורלציה,

אבל אין קשר מחייב

כלומר - לא בהכרח שכל מי שאין לה תמיכה תכנס לדיכאון

שום דבר לא מחייב כלוםאנונימי (16)

כתבתי מה אני מרגישה

מבינה , אבל כתבת בכותרת "אין קשר" וזה לא נכוןהחיים שוים


אה הבנתיאנונימי (16)

עניתי לך בטעות

אני כתבתי שאני מרגישה שכן

ולא אין קשר

אני כתבתי שזה לא נכון להרגשתי

מנסיוני זה קורה כשיש פערים בין הרצוי למצוי כלומראנונימי (16)אחרונה

מרגישים תסכול ולא מוצלחים

להגיע למטלות הבית להתיחס לבעל

ואז יש חרדה מהיהיה אח"כ

ואז מתגלשים לדיכדוך

 

זה לא נכוןאנונימי (19)
בעלי הכי תומך בעולם, ואני בדיכאון.
וגם עכשיו הוא תומך, וזה אמנם עוזר, אבל לא מוציא מהדיכאון.
מצטרפת לתחיה המדהימה,חשוב כ"כ. אנחנו כאן <3יפעת1


לי ניגמר הכוח באופן סופיאנונימי (9)
יש את כל הסיבות ואין אם מי לדבר נמאס לי
אוייש . תעשי צעד קטןדבורית
לעזור לעצמך וה' יפתח לך פתרונות
יקרה תמיד יש עם מי לדבר.הקולה טובה

יש את ער"ן ואת ניצה.

יש פסיכולוגים של קופ"ח ושל מרכזי בריאות הנפש.

 

אלו החיים שלך. ואת מסוגלת לצאת מזה. 

גם אם זה נראה לך בלתי אפשרי- תדעי שזה אפשרי.

(אני יודעת. הייתי שם. ויצאתי.)

 

חיבוק חזק אהובה!

הכל אפשרי.

מוזמנת לפרטי!יפעת1


האמת שכשאני קוראת את השרשור כאן אני מבינה שאולי אניאנונימי (10)

צריכה עזרה די דחוף..

אומנם לא בהריון ולא אחרי לידה (וחושבת שכאן נעוצה הבעיה העיקרית..)

אבל מרגישה נורא

כבר המון זמן

ולא יודעת מה לעשות עם זה

בעבודה יכולה לשבת 9 שעות על הכסא ולבהות כל היום באותו פורום של ערוץ 7 בלי לעשות שום דבר מועיל

הבוס מעיר שאני לא עושה כלום, אני יכולה למרר בבכי ולא להבין מה הוא רוצה ממני

מרגישה חסרת חיות לחלוטין

רק זוג ואין לי כח לנקות לבשל, לכבס, לראות אנשים

בוכה מכל דבר קטן שבעלי אומר

המשפחה שלו מתנהגת אלי מתחת לכל ביקורת

מרגישה שכל העולם נגדי

בודדה לגמרי

עדיף שאני אעצור פה..

חיבוק גדול!אנונימי (11)

מזדהה איתך.

מבינה את ההרגשה.

 

בעז"ה זה תקופה

ובטיפול נכון שלך זה יעבור.

 

רק את יכולה לעזור לעצמך

תודה! יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות? מרגישה נורא..אנונימי (10)


ממליצה על טיפול הומאופתי.אנונימי (17)

עצוב

למה לעצור פה?תשתפי עוד..זה הכי עוזר..אנונימי (16)


יקרההחיים שוים

ניסית לפנות לטיפול?

היום יש מימון וזה בחינם

אמנם יש רשימת המתנה אבל הם מתעדפים לפי חשיבות

ואת נשמעת במצב שזקוק לעזרה.

לפי מה שאני יודעת יש דרך קופות החולים ויש דרך בית חם - בטח יש עמותות נוספות, צריך לברר בקופה.

 

תרגישי טוב! ותעשי משהו בשביל עצמך, זו הבחירה שלך עכשיו,

חברה שלי אומרת שלפעמים לאנשים יש בחירה מאד מאד קטנה - אם ללכת לטיפול או לא,

אבל אם הלכת - כבר בחרת בטוב, לא משנה כמה זמן זה יקח.

 

בהצלחה!

רק רוצה להעיר: שאין לאף אחד אפשרות לדעת מה קרה שםאיזו נחמה

עצוב

פוסט חשוב ואני רוצה להוסיף את החרדהדבורית
אני לצערי סבלתי מחרדות אחרי הלידה
כל הזמן תחושה של בהלה ופחד
בלי שום הסבר
הייתי ישנה 4 שעות ביממה למרות שהתינוק ישן יפה
קשיי הירדמות ויקיצה מוקדמת
השמנתי מלא
והרגשתי ככ רע
פניתי לאחות טיפת חלב וגם לרופאת נשים
האמת גם לרופאת משפחה
אף אחת מהן לא ידעה לעזור לי כמו שצריך
למעשה זה פשוט חלף מעצמו עם הזמן
אבל כמה סבל...
חרדה נחשבת כמו דיכאון אחרי לידה... חבך שאף אחד לא ידעאנונימי (15)

עצוב

ידעו ואמרו. וגם אני ידעתידבורית
אבל הלאה מה לעשות עם זה...
זה לא כזה פשוט.
התערבות תרופתית יש לה מחיר ואני הייתי במצב מתפקד. תמיד לוקחים רווח מול הפסד..
טיפול פסיכולוגי יש לי הרבה הרבה מה לומר עליו. בטן מלאה. חיפשתי cbt אשה דתיה. היה קשה מאוד למצוא והיה נטל כלכלי כבד.
בסופו של דבר החלטתי לקחת את הכסף הזה ולהשקיע בעצמי במנוי לספורט, ביציאות עם חברות וכו. למזלי בעלי הוא הבנאדם הכי תומך בעולם. לאט לאט זה עבר...
מאוד מאוד מקווה להביא לעולם בשורה אחרת בתחום הזה כדי שנשים לא יצטרכו לסבול
למה יש לך בטן מלאה עליו?החיים שוים


מצריך יותר מידי משאבים על פחות מידי תוצאות בשטחדבורית
מניחה שיש הרבה נשים שמרגישות שטיפול עזר להן. אקדים ואומר שיש הרבה מאוד סוגים של טיפול. ואני עושה כרגע הכללה גסה אבל
1. אדם שמוציא כסף וזמן נוטה להצדיק פסיכולוגית את המאמץ שהשקיע באופן לא מודע (כמו שמשלמים הון על מסעדת יוקרה ומשכנעים את עצמנו שזו הייתה המנה הכי טעימה בחיים )
2. בהרבה מאוד פעמים זה פונקציה של זמן- עייני ערך הדוגמא שלי שהבעיה חלפה מעצמה
3. ישנם גורמים שנלווים לטיפול והם לכשעצמם מייצרים הקלה אצל האשה: זמן לעצמה, שעה שבועית של שקט וכו. האם ניתן להשיג את אותה תוצאה בדרך אחרת? סביר להניח שכן. יציאה לקניון אצל אחת, שעת ציור אצל אחרת
ויש לי עוד המון מה לומר ...
זה בקטנה
קשה לומר את זה כל עוד לא עברת בעצמךהחיים שוים

תוצאות בשטח - זה לא דווקא מה שרואים, 

יש גם את החלק הזה , אבל הרבה יותר משמעותי הוא מה שהשתנה אצל האדם.

קחי לדוגמא אדם שהרגיש רע מבפנים , ומבחוץ נראה סבבה, אחרי טיפול הוא ירגיש שהחיים שלו השתנו, האנשים בסביבה יראו את זה ממש בקטנה אם בכלל.

 

ולכן קשה להתווכח על זה , רק כשהולכים לטיפול ומרגישים את הדברים שמטופלים מבינים כמה זה לא מעבר לשעה שבועית וזמן לעצמה.

אבל באמת לגבי ההקלה - אפשר להשיג אותה בעוד דרכים, כמו למשל אצלך שהחרדות חלפו מעצמן,

או בדרכים האחרות שהזכרת ,

אבל זו רק הקלה ולא טיפול מהשורש.

 

אם ניקח את הדוגמא שלך - החרדות חלפו, אבל הסיבה שבגללה הן הופיעו - נשארה, והיא תמשיך להשפיע על החיים שלך, יתכן שלא תפריע לך ולכן לא שוה לך ללכת לטיפול בגללה.

ומי אמר לך שלא הייתי בטיפול?דבורית
עברתי טיפול פסיכולוגי שנתיים בהקשר אחר.
ואני עם תואר שני בתחום
כולל מחקר שערכתי בעצמי
קצת ידע וניסיון יש לי
סליחה , פשוט הייתי בטוחה החיים שוים

היית שנתיים בטיפול ואת חושבת שיכלת להגיע לזה בדרכים אחרות ?

מה התואר שלך ? את לא חייבת לענות אני פשוט מסוקרנת.

 

מכירה מקרוב טיפולים, ויש דברים כל כך מוכחים, כמו בחורות שנתקפו מינית שמצליחות לחזור לחיים רגילים ולהתחתן , ואני לא מבינה איך הזמן לבד היה מרפא אותן .

 

אולי בדברים ממש קטנים את צודקת. מחילה שאני לא חושבת כמוך.

הכל בסדר ברור ברור שיש מקרים שחייבים טיפול לעומק אין ספק!!!דבורית
שלחתי לך בפרטידבורית
אם הצלחתי לעשות את זה נכון ...
צר לי שלא נעזרת בטיפול תרופתי אנונימי (15)

נכון יש לזה מחיר, אבל גם לסבל מחרדה יש מחיר כבד... לדעתי מחיר הרבה יותר כבד מאשר המחיר הקל יחסית של התרופות (ssri למיניהם, יש תופעות לוואי יחסית קלות אם בכלל ברוב המקרים)

 

לגבי טיפול פסיכולוגי- מסכימה איתך מאד! אבל כבר קיימת בשורה בנושא בעניין, והיא הרבה יותר מהירה וטובה מCBT לפי ניסיוני וניסיון של חברה קרובה בבעיות חרדה. 

 

לבשורה קוראים טיפול באמצעות תרפיה EMDR זאת תרפיה בשיחות בתוספת גירוי מוחי של שתי אונות המוח תוך כדי, מה שמשנה את המצב המוחי של התפיסה של המצב. התרפיה מבוצעת רק ע"י מטפלים מומחים בעלי תואר שני ומעלה, מבוצעת גם בנפגעי הלם קרב בצה"ל, ובכל מוכרת בעולם כטיפול המהיר והיעיל ביותר להפרעות חרדה דיכאון ופוסט טראומה, ובכלל, כטיפול פסיכווגי מהיר יחסית.

 

כבר כתבתי פה על זה בעבר. לצערי אין מספיק חשיפה למידע הזה בציבור וחבל. זה טיפול מדהים.

זה לא כזה פשוט בהנקהדבורית
קראת פעם על תופעות לוואי של ssri? אחי פסיכיאטר ופירסם על זה כמה מחקרים. שוב, הייתי בתפקוד גבוה. אם הייתי במצב אחר הייתי לוקחת הרי גם לאקמול יש תופעות לוואי. הכל זה שיקול של רווח מול הפסד.
ולגבי הטיפול נשמע מעניין
קראתי ועוד איך ויותר מזה, אני מכירה כאלה שהניקו תוך כדיאנונימי (15)

וב"ה לאם ולילדים שלום...

 

אניעצמי סבלתי רבות מחרדה בזמן הריון ולא לקחתי תרופה בגלל הפחד מתופעות לוואי כמו שאת מתארת, תפקדתי בתפקוד גבוה, אבל סבלתי נוראות, בדיעבד הצטערתי על זה כשהבנתי שתופעות הלוואי של החרדה היו קשות יותר בטווח הארוך , נגרמה לי טראומה רצינית מהריון,  שלקח לי שנים לצאת ממנה... כמו שאת אומרת רווח מול הפסד, אלא שלעיתים ההפסד מהסבל הוא בטווח הארוך...

 

יותר משאני כותבת את זה לך, ב"ה יצאת מזה כבר, אני כותבת את זה לנשים אחרות:

 

נשים שסובלות מחרדות או דיכאון וחוששות מלקחת תרופה, ולמענן אני מבקשת-תבררו היטב את ההשפעה, במכון הטרטלוגי לדוגמה, ואל תהססו לקחת כשצריך! תופעות הלוואי של חרדות עלולות להיות קשות הרבה יותר לאם ולתינוק ולשאר המשפחה!

מעניין וחשוב לשמועדבורית
מזכירה לי את עצמיהחיים שוים

אצלי היו חרדות בלי סוף, חרדות להיות בבית לבד, פחדתי להשאר עם התינוקת והייתי בורחת לאחותי,

פחדים שהכניעו אותי בלי סוף.

אני פניתי לטיפול, ובדיעבד גיליתי שזו היתה טראומה שהתפרצה אחרי הלידה,

שזה זמן חולשה ואין הגנות.

 

שמחה שזה חלף לך !

אני ממש אחרי לידה. חודש וקצת ....אנונימי (14)
הסיפור הזה מזעזע
ה ירחם להגיע למצב כזה זה נורא
אבל
כשאני קוראת את התסמינים או שבטיפת חלב נתנו לי למלא שאלון אני לא שם לא רוצה להרוג את עצמי או לפגוע במישהו
משהו אחר עובר עליי
אני בחרדה שמשהו יקרה להם או לי אני מפחדת על הילדים שלי ושמשהו יקרה לי
וחוץ מזה מרגישה בודדה נורא כי כל החופשות לידה האחרונות הייתי גרה במקום אחר ועכשיו אני במקום שאני בלי רכב כל היום נמצאת בבית עם הכביסות והניקיונות כשאני אומרת לבעלי שאני רוצה קצת לצאת הוא לא ממש מבין ותכף החופשה נגמרת 😞
א"א להביא ביביסיטר ולצאת?אנונימי (16)

ההרגשה של כלואה היא פשוט קשה

גם חויתי את זה..

כשהתחלתי לפנק את עצמי

באוכל בהעשרה אינטלקטואלית וביציאות

חזרתי עם יותר כח ואפילו שבעלי לא שש על זה בהתחלה

הוא למד לסמוך עלי..ולתת לי אפילו מיוזמתו

תפרגני לעצמך הרבה פעמים יפרגנו לך גם בחזרה..

בהצלחה רבה תרגישי טוב..

זה עוזר אפילו לצאת לזרוק פח..

מצטרפת לתחיה ורוצה להוסיף-הקולה טובה

יש היום לא מעט מקומות שיש בהם ארגון של "אם לאם"

זה ארגון שבו אמהות ותיקות מתנדבות עם אמהות אחרי לידה- מגיעות פעם בשבוע לדבר, להקשיב, להיות שם. לתת יד ואוזן.

 

אפשר לפנות אליהן אחרי לידה וגם לפניה.

וגם בלי שיש תסמינים של דיכאון- כי בסופו של דבר לא פחות חשוב למנוע כניסה לדיכאון מאשר לטפל בה.

 

ולכל מי שמרגישה שיש לה כוח להתנדב ולתת ויש לה ניסיון ויכולת- ממליצה לחפש ולהתנדב. זה שעה שבועית, לא הרבה. וזה יכול להציל נפשות. 

^^^^^^ מסכימה איתך. בדיוק חברה אמרה לי לאחרונהאנונימי (18)

שמספיק אם לאחר הלידה היתה מגיעה אליה כל יום

איזו סבתלה חמודה

אפילו רק ל10 דקות

ומקשיבה לה ומחבקת אותה.. ועוזרת קצת

 

אולי זה היה מונע את הדיכאון..

זה לא רק סבתאלה..הקולה טובה

אני גם מתנדבת שם. ואני ממש לא סבתא

יש נשים שמעדיפות מישהי שיותר "חברה" ויש שמעדיפות מישהי יותר "אמהית"

היכן ניתן להתנדב בדבר כזה?אניניני
תבררי איפה שאת גרה.הקולה טובה

בדר"כ זה דרך מחלקת מתנדבים של המתנס.

בניצהאנונימי (16)


וואו את מדהימה!אנונימי (21)

אם רק הייתי יודעת שיש דבר כזה,

הייתי יכולה להמנע מהדכאון אחרי הלידה השניה...

ב"ה הייתי בטיפול ויצאתי מזה.

טוב לדעת שיש שירות כזה.

עוד משהו חשוב!מסכת יומה

עצוב

אז בואו נפתח שרשור תזונה.:באיזה אוכל יש את הויטמינים הללו..רק אמונה


שרשור חשוב מאוד! תחיה- יישר כוח!!!אנונימי (24)

גם אני הייתי במצב כזה אחרי הלידה השניה.

ב"ה בזכות אימי המקסימה (שגם עברה את זה אחרי הלידה השנייה) ובעלי המדהים יצאתי מזה.

הלכתי באופן פרטי לפסיכוטרפיסטית, קיבלתי תרופה מצוינת (סרוקסט) שגם מתאימה בהנקה וב"ה המצב השתפר מאוווווד.

היום אני ב"ה אמא ל9 מתוקים ויודעת לזהות ולדבר על מה שעובר עליי כדי למנוע את הנ"ל.

המודעות לנושא הזה היא לפי דעתי, 90% מהפיתרון.

תודה לכולכן על השיתופים ועל ההעלאה למודעות.

ושימו לב- שיחד עם זה, אני כותבת מאנונימי... מה שאומר שיש עוד עבודה לעשות כדי שיידברו על זה בגלוי...

הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

תראיאורוש3

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

לכן אמרתיאורוש3

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

תודה רבה! (פספסתי אתמול את התגובה)מתואמת

הצעת כיוונים ממש טובים לגיוון המשחקי בתחום הבטוח שלה. מקווה ממש שאצליח ליישם.

ותודה גם על הכיוונים לשמירת הדובי...

בקשר למשחקים - באופן כללי הילדים שלי לא משהו בשמירה על משחקים, בלי קשר לגיל שלהם... (אולי רק הבכורה יודעת לשמור על החפצים שלה) בכל אופן, אמנם עכשיו אין הרבה קטנים, אבל שתי הקטנות שיש - הן סופר בלגניסטיות... (ובת הארבע וחצי - אם היא מחליטה משהו, כמו שלא בא לה לאסוף, אז היא לא תזוז ממנו אלא לאחר הרבה שכנועים. ואני מעדיפה לשמור את הוויכוחים איתה לדברים מהותיים יותר...)

בכל אופן, קניתי לה היום משחק של דיג דגים מגנטי כזה, ומקווה שנצליח לשמור עליו טוב.

הקטע המצחיק הוא שקצת אחרי שיצאתי מהחנות - אני שומעת את בעלי ואת בת השבע וחצי שלנו מאחוריי😅 מסתבר שהם נכנסו לאותה חנות, כי הבת החמודה רצתה גם כן לקנות לאחותה מתנה🥰 והיא קנתה לה בובת ארנב...

אז בסופו של דבר היא עומדת לקבל את שני סוגי המתנות😊

מושלם!אורוש3

לבן שליoo

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

השאלהoo

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

זהoo

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

תודה! מקווה...מתואמת

יש לה עגלה לבובה?רקאני

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

עונהקל"ת

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

תודה רבה!מתואמת

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

אכן😉קל"ת

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת

בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

הבנתי עכשיומתואמת

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

אז נשמע לי מהתיאור שלך שזה ממש בסדרמתיכון ועד מעון

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

תודה! הרגעת אותי...מתואמת

אם היא מחזיקה את הדובי כל הזמןאפונה

איך הוא לא מפריע לפעילויות אחרות?

מתואמת כתבה מקודם שהילדה מסכימה לפעמים להניח אותו כדי ליטול ידיים ולהתקלח, נשמע שבשאר הזמן הוא תופס לה יד, אלא אם הבנתי משהו לא נכון.

מסכימה מאד שלא להלחם בחפץ מעבר ושהוא ינשור כשהצורך יגיע לסיפוקו, אבל אם ילד מפתח תלות כל כך חזקה עם חפץ מעבר כדאי לחשוב מה הצורך שם כדי לספק אותו בתוך החיים והקשר עם ההורה.

נכון, כשחשבתי על זה אחר כךמתואמת

הגעתי למסקנה שהוא כן מפריע לה בפעילויות מסוימות, כמו לטפס, והיא כמעט לא מוכנה חעזוב אותו במצבים כאלה.

אבל היא כן משחקת גם בדברים אחרים, לא רק בו, אלא שפשוט לרוב הוא מתלווה אליה. (ויש גם זמנים שהוא נשכח בצד, זה לא שהם בלתי נפרדים בכלל)

בכל אופן, גם אליי היא נצמדת לא מעט... (לפעמים ברמה שאני לא עומדת בזה - בעיקר בגלל הרגישות התחושתית שלי - ואז אני מחפשת דרכים להעסיק אותה הרחק ממני...)

תקני לדובי מנשא 😂חילזון 123

חחח גם אני חשבתי על זהאפונה

😅😅😅 רעיון מצוין!!מתואמת

האמת שנראה לי שיש לנו מעין מנשא לבובות בבית... צריכה לחפש, ולבדוק אם הוא בכלל יתאים לדובי.

אבל רוב הסיכויים שהיא לא תסכים

אני חושבת שבובה אחת זה נוראאמאשוני

תלות מוחלטת בחפץ שאין לו תחליף לדעתי זה סיוטי ברמות.

לא יודעת אם בגיל הזה אפשר לעשות שינוי או רק להתפלל לנס שלא תצא תקלה ושיעבור לה מהר,

אבל בהחלט כדאי להקדים תרופה למכה וככל האפשר להגדיל את האופציות. אם לא עובד עכשיו, אז לפחות כשתגדל.

פשוט מהסיבה הטכנית. זה לא דומה בכלל לטטרה וכד'

אגב כשלבן שלי הייתה תקופה שלא הסכים להחליף נעליים, קניתי 3 זוגות, תמיד 2 בשימוש לסירוגין כדי שיהיו בלויות באותה המידה ולא אחת בלויה ואחת חדשה.

ככה ככל שגדל זוג נזרק וזוג נקנה ויחסית הצלחתי לשלב בלי פערים גדולים

אבל זה קשהההההה

והיה צריך מלא פרסים ולהרים על הידיים והכלה עד שהתרגל.

והייתה לי ילדה עם תלות אפילו יותר גדולה וסיוטית מנעליים.

לגבי הדובי אולי אפשר לתפור לו אפודות ולהלביש אותו כל יום באפודה בצבע אחר ככה זה אמנם אותו דובי, אבל כן יש קצת שוני ויזואלי מיום ליום.. מעניין אם היא תזרום עם זה.

כן הייתי מנסה להכין את הקרקע ככל שזה תלוי בך (למשל אם קשה או קל להשיג דובי זהה ואם היא בכלל תסכים שחדש יכול להוות תחליף לקיים) וכן מנסה קצת להרגיל לגמישות.

לא בלחץ אבל גם לא לדרוך במקום. מדי פעם ליזום איזה שינוי קטן ולראות איך היא מגיבה אליו.

וואי, רעיון יפה עם הבגד השונה בכל יום!מתואמת

ננסה ליישם (לא יודעת אם יהיה לי כוח לתפור, אבל אולי נחפש בבגדי הבובות הקיימים שלנו, או שנסתפק בצעיף שונה כל יום).

באמת מעניין איך היא תזרום עם זה...

ואכן, זה קשה כשיש תלות בחפץ מסוים וזהו... אותו דבר היה עם הכרית האהובה על הילדונת (נראה לי שהתייעצתי גם על זה בזמנו כאן). באמת חיתול טטרה זה שונה, כי היו לנו הרבה כאלה...

בכל אופן, מה שהיה אצלכם נשמע גרוע יותר😬

זה דובי מאיקאה... לא משהו בלתי זמיןאורוש3

למרות שלא תמיד זה עובד להחליף גם לאותו דבר...

אם זה מאיקאהאמאשוני

אז כדאי לקנות עכשיו מראש 2-3 העתקים, ולא לחכות שיאבד/ יתבלה כי אז עוד יותר קשה להחליף ישן בחדש.

לכן גם עם הנעליים של הבן שלי הקפדתי להחליף כל שבוע לפני שהסוג הקודם התבלה, שיהיה חייב להתרגל לשניהם עד שלא שכבר לא הייתה העדפה לאחד הזוגות.

ואולי הקטנטונת תסכים לבובה אחרת.

לדעתי כדאי לנסות כדי לדעת מה האופציות בכלל מבחינתה.

באמת התלבטנו אם לקנות עוד דובי כזה משםמתואמת

אף שהוא כבר לא ייראה אותו דבר - כי הדובי הנוכחי מרוט...

בכל אופן, אנחנו לא מגיעים לאיקאה באופן קבוע (היינו שם רק פעם אחת, למעשה), אז כרגע לא נצליח לקנות לה דובי זהה...

אולי את יכולה אולי לשאול סביבך בקהילהריבוזום

אם מישהו מגיע לאיקאה. זה להוסיף משהו קטן (ראיתי כמה פעמים ששאלו כאן)

נכון, חשבתי על זה. אולי באמת ננסה את זה...מתואמתאחרונה

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

בכורות ו, עמוד בקנמון

אֵיבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין הֵימֶנָּה וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עָלֶיהָ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ

הי לכולם. בדיקת דם...פריטין נמוךאור בקצה המנהרה

הריון בסיכון גבוה -תאומים. כנראה סכרת הריון.

הונגלובין 11.8

פריטין 5.5

בינתים בלי רופא ...יקח כמה ימים להחליפו.

בחיים לא הגעתי לכזה מספר עם פריטין.

מה כדאי לי לבקש מהרופא

שבוע 26

תודה לכם

איך את מרגישה?השם שלי

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

מאד חלשה ,בי 12 עלה לי יחסית למעלאור בקצה המנהרה

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

גם בי 12 מעל 200 זה נמוךהשם שלי

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

תתחילי מיד לקחת ברזל. אני בהריון תאומים קבלתיאמהלה

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

אני לא לקוחת פרנטלאור בקצה המנהרה

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

תבקשי עירוי ברזלשמ"פ

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

תודה לך. כדורים לא יוכלן לעשות תעבודה?אור בקצה המנהרה

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

הרופא אמר לישמ"פאחרונה

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

איך מזהים ירידת מים?מעיין34

שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד

ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.

הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.

יש למישהי ניסיון?

או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?

הריון חשוב לי מאוד

ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד

למה את נגד לבדוק במיון?השם שלי

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

אם באמת יש ירידת מים/טפטוף בשבוע כזה חובה לבדוקאמהלה

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

ממה שידוע ליאיזמרגד1

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

חייבים לבדוק לדעתיחושבת לעצמי

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

תודה על הדאגה אבל אעשה לכן הכרות עם ההריונות שלימעיין34

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

ב"ה שפגשת בפורום מקרים שעזרו לךבאתי מפעם

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

היי, היתה לי פעם ירידת מים מוקדמתאינרציה

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

וואיתלמיםאחרונה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

נשמע לא פשוטתהילנה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי

אשמח לרעיונות

מגנטיםילדה של אבא

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

משחקים לאמבטיהואני שר

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

בובה, ספר גדול, צבעים לילדים קטניםברונזה

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

תודה על הרעיונות, מרגישה שכל משחק חדש משעמםאנמונימי

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

יש משחקים מסויימים שהולכים עם הילד שניםעדיין טרייה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

בימבה/בימבה גוקטארקו

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

וגם ספרים מתחילים לעניין בגיל הזהטארקו

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

הליכון כזה עם משחקים זה טוב? או שזה לא להמשך?אנמונימי

הבן שלי אוהב מכוניות. גם חוגג שנה עוד מעטיעל מהדרום

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

בימבה!!!דיאן ד.אחרונה

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה

או בעצם לחופשת מחלה שלפני?

אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.

ימי מחלה יש בשפע

להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..

בקיצור ממש תוהה מה לעשות

אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..

כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

עבדתי עד הלידההשם שלי

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו

בהריון האחרוןoo

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי

אלא אם כן ילדתי לפני..

אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

כל לידה אחרתכורסא ירוקה.

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום

אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

יצאתי בשבוע 40כחל

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אני יצאתי ב39נויה12345

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

שבועיים לפניאמאשוני

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

אני גם מתלבטתילד בכור

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

בלידהאפונה

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

בפעם הראשונה בלידהרוני_רון

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

לרוב בלידהשומשומונית

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

מחפשת המלצה לחנות של חולצות/ גופיות בסיסשלומית.

בצבעים מיוחדים וספציפיים.

יש לכן?

אזור ירושלים.

מבחינתי אפשר גם אונליין אבל מתלבטת אם אפשר לראות ככה את הצבע מספיק טוב

בייסיק יונפש חיה.

תודה, אשמח לעודשלומית.

יש שמיז במרכזים של חרדיםאונמר

the shell station בירושליםבית פרטי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

תודה רבהשלומית.

בשמיים וארץעוד מעט פסח

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

תודה!!שלומית.

בדיוק אמרו לי שיש בירמיהו חנות עם מגוון גוונים ענקאחת כמוני

יודעת את השם?שלומית.אחרונה

בלורד קיטש יש מלא צבעיםלב לבן

תודה רבה!שלומית.

S.wear יש גם אונליין. בדים נעימים. די יקר.מרגול

בקניון מלחה יש חנות

אולי גם בעוד קניונים בעיר

זה חנות שכולה בייסיק בכל מיני צבעים

תודה!!שלומית.

ממש מעריכה את כל התגובות

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

וואי מטורףשלומית.

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור

ואם זאת תקינה מורחבת

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

יש כל מינישירה_11

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

אוייי זה נוראאשירה_11

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מחפשת משו פרטי אחרשירה_11

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

לא זוכרת איפה עובר הגבולאמאשוני

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

כמה מהר קיבלתם?שירה_11

ממש כמה ימיםשואלת12

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

הלוואישירה_11

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אני הייתי מנסהשואלת12

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

היה רשום לישירה_11

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

אצלישואלת12

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

רשום לי שאין בקשה בכללשירה_11

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

אם המשפחתון שווה, קרוב לביתך, והוא טובממתקיתאחרונה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.

אולי יעניין אותך