יקירותיתחיה דולה

מתהלכת לי במחשבות מאז ששמעתי על הזוועה שקרתה ביממה האחרונה.

(למי שפספסה אל תלכי לחפש. אני אכתוב בתגובה נוספת תקציר כדי לחסוך לכן את הכאב בטן )

 

אם את מרגישה שאת לבד,

שבהריון או אחרי הלידה כולם סביבך נראות מעולה ורק אצלך כל יום גרוע מקודמו,

את מרגישה שאין אור בקצה המנהרה ואף אחד לא מבין אותך,

בבקשה בבקשה בבקשה!!

תספרי, לאיש שלך, לאמא שלך, לאחותך, לחמותך, לשכנה, לאחות טיפת חלב או לדולה

ספרי לנו פה בפורום או התקשרי באנונימיות לער"ן 1201,

או לקופת החולים שלך כדי להשיג פסיכולוג במחיר מוזל (כן, זה נכנס לסל) 

אל תהיי עם זה לבד.

 

הייתי עם דיכאון אחרי לידה,

אני זוכרת את המחשבות שעברו לי בראש ואת הבושה להעלות אותם על דל שפתי.

את חושבת שאם מישהו ידע יאשימו אותך, יחשבו שאת משוגעת,

יקחו לך את הילד או יפטטרו אותך מהעבודה.

בבקשה תספרי.

יש היום הרבה יותר מודעות,

עם מעגל של תמיכה אפשר לצאת מזה,

כל אחת יכולה לצאת מזה.

מגיע לך שהשמש תזרח שוב בשבילך,

מגיע לך לחייך ולצחוק מבדיחות שהיית צוחקת מהן פעם

מגיע לך לחבק את האהובים עליך ולהנות מזה ושזה לא יהיה טכני עבורם.

מגיע לילדים שלך אמא שמחה ובריאה

מגיע לבן זוגך אישה מחייכת

מגיע למשפחה שלך יותר.

 

בבקשה אל תהיי עם זה לבד. 

למי שלא רוצה להתעדכן בחדשות אבל רוצה להבין את הטריגרתחיה דולה

אזהרה קשה לעיכול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמא כנראה רצחה את 4 בנותיה והתאבדה. ככל הנראה סבלה מדיכאון אחרי לידה.

אני אדגיש שרצח זה רצח ואין הצדקה חלילה 

וכמובן שגם בלי מצבי קיצון שכאלה 

לכל אישה מגיע מעטפת תומכת בתקופת ההריון והלידה. 

אם זה היה כמו שכתוב בחדשותl666

אז היא תכננה את זה.  

ונראה לי שהיא כן פנתה לעזרה. כנראה אבחנו דיכאון אחרי לידה אבל באמת היה שם משהו יותר רציני שהחמיר.

יש לי מכרה שלא אבחנו לה נכון, אז היא הייתה שלושה חודשים במחלקה סגורה ולא זכרה כלום ממה שהיה לפני אשפוז ובתחילת אשפוז. ועוד מכר שהיה לו התקף, הוא גם לא זכר כלום. 

 

תחיה, את מהממת!!אמאשוני

האמת שאני עם מחשבות על זה מאתמול בערב,

אני לא יודעת מאיפה המידע על דיכאון אחרי לידה, אבל מכל העדויות על איזה משפחה מקסימה הם היו,

וכמה שהאמא הייתה משקיעה ואוהבת את הבנות שלה- גם לי עלתה מחשבה שזה אולי דיכאון אחרי לידה

 

ומכיוון שאנו לא יודעות את מי מאיתנו זה יתפוס ומתי, כ"כ חשוב מה שכתבת.

 

ואם אפשר להוסיף עוד מחשבה-

מכירות את זה שאת מגיעה לטיפת חלב/ רופאת נשים ושואלים אותך שאלות במטרה לאתר אוכלוסיה מסיכון?

לאחרונה שמעתי שיש הדרכה כזאת גם במכוני יופי וכד' לאתר נשים במצוקה,

מה שאני באה להגיד- שגם אם זה לא נעים, כדאי לחשוב שבזכות שיתוף הפעולה של 90% מהאוכלוסיה,

גם ה10% ירגישו בנוח לשתף, ככה שכל אחת שעונה, בעצם שותפה להצלחה באיתור נשים שזקוקות לזה.

תחיה כל הכבוד.מארי

היוזמה שלך חשובה מאד.

אוסיף רק עוד נקודה אחת, הבעל אמר שהיא באמת היתה בלי מצב רוח מאז הלידה אבל הוא חשב שזה יעבור.

לכן חשוב לדעתי לפנות גם לבעלים: אם אתה שם לב שאישתך מדוכאת/עצובה/מדוכדכת, אל תחכה. פנה לעזרה. 

מדהימה. לוקחת על עצמי בזכותך להיות בקשראנונימי (2)
יותר עם חברה מהקהילה..שנמצאת במצב נפשי לא טוב.. בדיכאון, מאחרי הלידה האחרונה.(ומטופלת....).ויהיה זה לעילוי נשמתן
כל הכבוד!!תחיה דולה

תדעי לך שאפילו אם רק תקדישי שעה בשבוע להיכנס אליה עם עוגיות חמות ושוקו, לשטוף כמה כלים בכיור ולהקשיב לה קצת, זה יהיה בשבילה משהו שאת לא יכולה לתאר. 

 

 

אני מתחילת ההריון ממש חושדת שישאנונימי (3)
לי דיכאון. לא משהו נורא אבל עדיין רוצה להרגיש כמו פעם. אבל תאמת כשניסיתי לברר איך אני יכולה לעזור לעמי לא ראיתי איפה אפשר. שלחתי לארגון ניצה הודעה אבל הם אמרו לי שהם עונים בטלפון לא מרגישה נח לדבר על זה בטלפון. בעלי אמר שזה שטויות ובקופח הבנתי שאין ממש אנונימיות כל דבר מדווחים לרופא משפחה. מקווה שאחרי הלידה יהיה טוב.
כל הכבוד שאת מודעת לעצמךאנונימי (2)
בטח יבואי עוד מעט המומחיות ויגדירו מה נחשב דיכאון...רק אל תעני ותגיבי במסר אישי לניקים לא מוכרים
דבר ראשון חיבוקתחיה דולה

כל הכבוד שהעלת את זה כאן.

היום את יכולה להיכנס לאתר של הקופה שלך ולבחור פסיכולוג/פסיכאטר שתרצי לפנות אליו בצורה ישירה

את לא חייבת לעבור דרך המזכירות/מוקד בשביל זה והרופא משפחה גם הוא לא יודע מזה.

הכל נעשה מול המטפל, הוא דואג להשתתפות הקופה ואת ההשתתפות את משלמת לו בצורה ישירה. 

חיבוק. גם לי היה דיכאוןאנונימי (4)

הלכתי לפסיכולוגית פרטית כי חששתי מתיעוד רשמי

התמדתי בטיםול במשך כמה שנים

עד שהתפטרתי מהדכאון לגמרי בחסד ה' גדול

 

דכאון אחרי לידה חא בא מהאויר, בדר"כ זה מציף ענינים רדומים שהיו שם תמיד ברקע, והמצב הרגיש וההורמונלי של לפני/אחרי הלידה מציף רותם ומקשה על ההתמודדות ואז זה כבר הופך לדכאון ממשי ונוכח

 

מצטרפת בחום להמלצה לפנות לטיפול ולא להזניח

 

מנסיון אישי - אפשר לצאת מזה ולחיות חיים מלאים ומאושרים

 

ב"ה - כבר ילדתי מאז והדכאון לא תקף שוב

 

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

המשך - בקשר לבעלךאנונימי (4)

כתבת -בעלי אמר שזה שטויות

 

לפעמים זה נובע מפחד, הפחד לקרוא למציאות בשמה

זה המחשבה הזאת שאם נגיד שזה כלום זה באמת יהיה כלום, אולי אם נעצום עיניים ונגיד שזה לא כאן זה איכשהוא ייעלם

 

וזה עלול להחליש אותך כי את מקבלת התעלמות במקום תמיכה. אבל תדעי לך שזה מאד אופייני, נפוץ ואפילו אפשר להבין אותו (גם אם לא להסכחם איתו)

 

גם בעלי די הגיב ככה,ואני לא דנה אותו, מבינה את הקושי שלו לקבל את זה, לקח לי זמן להבין שאני צריכה ללכת עם התחושות שלי, לטפל בעצמי למרות שהוא לא מבין למה אני צריכה את  זה

זה דרש ממני קודם כל השלמה עם צורת ההתמודדות של בעלי ואחר כך אסרטיביות בטיפול בעצמי

 

שולחת לך המון כוחות

 

תודה לך על התגובות המחזקותאנונימי (3)
הבעיה שבעלי לא מוכן בשום פנים ואופן שאני אלך לטיפול כלשהו כי זה המון המון כסף. והמצב הכלכלי שלנו גם ככה על הפנים. וכאמור מבחינתו אני לא צריכה שום טיפול והכל כדי למשוך תשומת לב. אז איכשהו כן צריך את התמיכה של הבעל בסיפור. אני כ"כ לא מחכה ללידה ...
אם זה המצבאנונימי (4)

אז אולי כן תנסי לפנות לניצה

 

תתקשרי מחסום ואל תזהי בשמך האמיתי. אם את פוחדת מחשיפה

 

מאד חשוב לקבל עזרה מקצועית

 

בקשי מהם גם תמיכה ועצה לגבי איך לגרום לבעלך להבין את המצב שלך לאשורו ואיך לגייס את תמיכתו

ואני אנסה בהמשך לפרט עוד עצות מעשיותאנונימי (4)

כרגע קשה לי להאריך

ממשיכהאנונימי (4)

באיזה שבוע את? יש ילדים בבית?

איך את מטפלת בעצמך מבחינה פיזית - תזונה, שינה, פעילות גופנית?

איך היית מגדירה את הדכאון שלך - במה זה מתבטא - הרגשה כללית דפוקה? פרצי בכי לא מוסברים? 

האם יש פגיעה בתפקוד היומיומי בבית/בעבודה ועד כמה?

איך הקשרים המשפחתיים עם אמא/אחיות?

 

אם תפרטי תשובות לשאלות הנ"ל אולי אוכל לתת לך רעיונות שיותר יתאימו למצב שלך איך תוכלי לעזור לעצמך להרגיש טוב יותר, לא בהכרח שאת חייבת דוקא פסיכולוגית פרטית שעולה המון כסף

 

אני מדגישה שאני לא אשת מקצוע, אבל עברתי בעצמי דכאון שנמשך כמה שנים וב"ה יצאתי מזה, במשך השנים גם קראתי המון חומר מקצועי בנושא ויש לי לא מעט תובנטת שהוכיחו את עצמם אצלי ואצל אחרות שב"ה זכיתי קצת לעזור להם

אני בשבוע 20 הייתי מגדירה בעיקר כהרגשה כללית דפוקהאנונימי (3)

חוסר הנאה מהכל. לא מצליחה להרדם. אוכלת כל הזמן שטויות אבל לא נהנית מהאוכל. ולא ממוזיקה ולא משום דבר שפעם הייתי נהנית מהם. מספיקה הרבה הרבה פחות מפעם. שוב פעם בגלל החוסר חשק הכללי הזה. לא חושבת שזה ממש נקרא דיכאון אבל מפחדת שאחרי הלידה זה יתפתח לזה.. הקשר שלי עם אמא שלי על הפניםעצוב 

מקווה שזה בסדר שאני מנצלשת ככה את השרשור.

דרך הקופת חולים זה בחינםהחיים שוים

או דרך עמותות (למשל בית חם)

זה יעזור להסכמה?

דיכאון אחרי לידהאנונימי (12)

אני רוצה להגיד לך משהו גם אני סבלתי מזה ממש מהילד הראשון אבל בגלל שדיברו לפני כן על התופעה ידעתי לזהות אותה ולא לשקוע חס ושלום עוד יותר למטה לפעמים נאחזתי בצפורניים עכשיו הקטנה שלי בת שנתיים ואני קצת מתחילה לראות את האור בכל אופן הכי חשוב זה להקיף את עצמך בחברות או משפחה שתמיד יהיו שם ויפנקו אותך אחרי הלידה מאוד חשוב שליולדת לא יהיו התמודדויות נוספות חוץ מהטיפול בתינוק ובעצמה וגם זה מצריך תמיכה כלומר שמישהי תיקח את התינוק כדי שהיולדת תוכל לישון או להסיע את היולדת לרופאים שלא תיסע בעצמה עם התינוק וכו...ובקשר לבעל צריך להסביר מרחל ביתך הקטנה מה עובר עלייך ואם יגיד אבל אצל זו וזו זה נראה אחרת תראי לו כתבות או מאמרים בנושא אחרי שזה קרה ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שילטף ויחבק ויעטוף את הילדות ואת האמא למעלה בשמים ואמרתי לבעלי שצריך לעשות סדרה של כתבות בנושא דיכאון אחרי לידה וכך להעלות את המודעות

כל כך.. אם רק מישהי הייתה באה אליאנונימי (6)
פעם ב.. אפילו שבועיים... מביאה לי עוגה או שניצלים.. או לוקחת ילד לארוחת ערב..
אני לא בדיכאון אחרי לידה ברוך ה.. אבל מתמודדת עם כל מיני דברים.. אין לי אחיות ואמא שלי לא יכולה לעזור וכל המשפחה גרה רחוק ואני חדשה פה..
ולכאורה הכל טוב ויש לי תפקיד משמעותי פה ואנחנו משפחה מהממת... אבל קשה לי מאוד ואין לי למי לפרוק.. כל החברות שלי גם בתקופה עמוסה של שהים ראשונות בנישואין תוך כדי לימודים.. ובעלי סטודנט ועובד בשתי עבודות.. אף פעם לא פרקתי פה ואני לא מתלוננת לאף אחד.. אבל כל ערב כמעט אני עוזבת את הבית ונוסעת וחוזרת אחרי שעה... ואני לא מתכוונת לבקש עזרה ממישהו.. אבל הסיפור הזה טלטל אותי והמחשבה הזאת.. לו רק היו רואים אותי. אבל אי אפשר להגיד שקשה לי!
מבינה את תחושותייך וממליצהאנונימי (7)

פשוט לצאת מהבית אם זה מתאפשר אחרי לידה-

לשבת בגינה עם הילדים והעולל החדש. לפגוש בשכנות/ נשים שילדו וכד' ולי זה ממש מהווה כמין קבוצת תמיכה!
 

בלידה האחרונה, ילדתי בקיץ. ולמרות הקושי בארגון הילדים והתינוק הפיצי וההנקות התכופות- הרגשתי ממש טוב כשיצאתי עם הילדים לגינה השכונתית וישבתי עם שכנות שגם ילדו פחות או יותר בתקופה שלי ודיברנו ופרקנו ו"שפכנו" את אשר על ליבנו ואת הקשיים וכו' וזה עשה לנו ממש טוב!
 

לי היה עוזר אחרי לידה אם היו עוזרים לי עם שאר הילדים בבית או לוקחים את הקטן לכמה שעות כדי לנוח קצת.

בישול- תשאירו לי. לא כ"כ אוהבים אוכל שאנשים אחרים שולחים.

אבל עזרה בדברים אחרים- תתקבל בברכה!
 

עכשיו, אני לא אחרי לידה אבל יש לי חברה טובה שהיא אחרי לידה ואני משתדלת להיות בשבילה בטל' כשהיא צריכה. סתם לדבר ולפרוק ולשתף. אני בטוחה שזה עושה לה טוב!

אשרייך... האמת המסקנה שלי מהקושי האישיאנונימי (6)
שלי הייתה שצריך לעשות! גם בלי שום מקרה מיוחד.. כמה טוב אפשר לתת.. ממש לחיות נפשות מישראל..
שבוע שעבר הכנתי צנצנת עוגיות וביקרתי שכנה בבוקר שנמצאת בבית כי חשדתי שהייתה לה הפלה.. היא לא שיתפה אבל שמחה בביקור. גם אם לא הצלתי ועזרתי ולא קרה לה כלום בטוחה שזה מוסיף טוב..
לא קל לחוש בודדה אבל יותר קל כשנמאים בעמדת נתינה.. הלוואי שאצליח
מקסימה!אנונימי (7)


ככ מזדהה איתךאנונימי (13)
מבחוץ הכל נראה טוב
באמת יש המון טוב
אבל אף אחד לא יכול לשער איזה סיפור משפחתי מטורף אני סוחבת (במורחב לא בגרעיני )
שולחת לך חיבוק גדול
תודה3>אנונימי (6)
מפחידד!!מיליון דולר

מזעזע, קשה כ"כ לחשוב על זה. מצד שני א"א להפסיק לחשוב על זה...

 

ב"ה אף פעם לא חויתי דיכאון אחרי לידה, ובעז"ה שאף פעם לא אחווה.

אבל בתור אישה אני יכולה להבין ממקום מאד עמוק מאיפה זה בא, ואיך המחשבות משתלטות בלי יכולת לצאת מהן.

 

גם בלי דיכאון כלשהו, יש לפעמים רגש חזק, משהו מתסכל, הרגשה שאף'אחד לא יבין.. המחשבות הן הרסניות ומשתלטות. ב"ה יוצאים מזה מהר, ולא מבינים מה היה.

אבל נשים שהן כן בדיכאון, וזה לא בשליטה שלהן, במיוחד כשאין הבנה והכלה מהסביבה, והן לא מצליחות לשתף במה שמתחולל להן בפנים- הרגעים ההם גומרים אותן מה שנקרא, ובאותם רגעים ההיגיון לא עובד, התסכול החזק זה מה שמניע כמו רוח רעה כזו שפורצת מבפנים..

 

זה כואב לחשוב על זה. על התוצאות כמו על הסבל הנורא שהן חוות עד שזה קורה.

היום יש המון מודעות לענין ובכל קורס הכנה ללידה מקדישים שיעור לבעלים בנושא. שידעו. 

חייבים, חייבים לדעת.

הבעל הוא המשמעותי בתמונה. זה לפעמים יכול להיות אפילו עניין של תשומת לב פעוט, שכשהאישה לא מקבלת אותו במצבים כאלו זה עניין של חיים ומוות.

במילים טובות, עידוד, הבנה, הכלה, השתתפות, חיוך ונתינת הרגשה של "הכל תחת שליטה" והכל יהיה בסדר, הוא יכול להחזיר אותה לחיים.

 

תודה תחיה, עודד אותי מאד מה שכתבת.

אז אני כן כותבת מנסיון ובדיוק כתבתי מעליך לגבי הבעלאנונימי (4)

משפט כזה - "הבעל הוא המשמעותי בתמונה" למרות שלפעמים זה נכון, אבל זה יכול להיות גם משפט מזיק מאד

כי הרבה פעמים הבעל לא מסוגל לתמוך, מכל מני סיבות, ואסור לאישה לתלות רק בו את מבטחה.

כל אישה שחשה סובלת מדכאון או אפילו דכאון קל או דכדוך חזק או משהו דומה צריכה לקום ולחפש לעצמה מזור ולא לחכות שבעלה יעשה את זה בשבילה

 

תקופות כאלה בחיי המשפחה שבהם האישה בדכאון הן תקופות מאד קשות למשפחה כולה ולצפות מהבעל שיהיה מסוגל לתת מילים טובות, עידוד, הבנה, הכלה, השתתפות, חיוך ונתינת הרגשה של "הכל תחת שליטה" והכל יהיה בסדר, זה לצפות ממנו להיות מלאך, ורוב הבעלים - מה לעשות - הם לא מלאכים

 

בעייתי לתת עצות כשלא מכירים את הנושא באמת

מחדדת עוד יותר -אנונימי (4)

כי במחשבה נוספת - התגובה שלך מטעה ומזיקה לכל אישה בדכאון או דכדוך שקוראת אותך. ובעקבות תגובתך תתמרמר על בעלה עוד יותר למה הוא לא תומך בה מספיק

 

גם בעלים טובים וצדיקים באמת יתקשו מאד מאד לתמוך כמו שצריך באישה במצב כזה. וזה לא אומר שהם לא בסדר. גם כשהם עושים כמיטב יכולתפ מיטב יכולתם די מוגבלת

 

 אישה בדכאון צריכה תמיכה מקצועית והיא צריכה לפנות לעזרה בעצמה!

 

מאחלת לך מכל הלב שאף פעם לא תהיי במצב הזה בעצמך

 

ועדיף שלא תייעצי בנושא שאת כל כך לא מבינה בו כי את יכולה ממש להזיק

אמןמיליון דולר

ואני ח"ו לא באה לדון אף אחד

 

רוצה להגיב ארוך יותר אך כרגע לא פנויה בעז"ה בהמשך

בכל מצב ממש לא התכוונתי ח"ו לתת  ציונים בסדר או לא בסדר

כתבתי מההגיון וממה שאמרו לנו אז בקורס אבל כמובן שכל אחד לגופו

ויש בעלים מדהימים וטובים שבאמת עושים הכל אך הקושי הוא גם שלהם ובמצב כזה קשה להתגייס לעזרה

וזה ח"ו לא אומר שהם פחות 

 

באמת באמת שמי אני שאדון!!!!

 

תודה שהערת.

סליחה אם כך הובן מדברי ודאי שלא התכוונתי

בעיני שתיכן צודקות.אנונימי (5)

ולצערי מכירה את המציאות הקשה מניסיון.

אנונימית יקרה, נכון מאד שאשה צריכה לפנות לעזרה. במיוחד שלא תמיד הבעל מסוגל ויכול לעזור.

ומיליון דולר יקרה, צודקת לגמרי. לבעל יש מקום משמעותי וחשוב שיהיה מודע.

אגב, לחברות יש מקום מאד מאד משמעותי. 
עוד לא יצאתי מהדיכאון לגמרי, אבל ב"ה במקום הרבה יותר טוב, המון המון בזכות חברות.

 

ברור שלחברות יש מקום מאוד משמעותי בעניין! שמנה לב לחברותיכן.אנונימי (7)


צריך להשקיע בחברות אבל זה שווהאין כמו אמא

פשוט להתקשר ולהתקשר וגם אם הם עסוקות ולא יכלו לענות לא להתייאש.

אח"כ זה כבר הופך להדדי והן גם מתקשרות ומבינות את הצורך

לא חיבים מיד ליפול על החברה ולבכות לה כי לא תמיד יש לחברה כח לשמוע את הבכיות

אבל פשוט לדבר זה כבר המון. אני מוצאת את עצמי להפך מדברת סתם על דברים בכלל לא על הקשיים וזה גם מאוד עוזר. כי להפך זה מנתק ממציאות היום יום

לי שיחה עם חברות פשוט עושה המון!!!

ממצב שאני במיטה לא מאמינה שאני הולכת לצאת בשעות הקרובות. מספיק צלצול ואני מוצאת את עצמי קמה ותוך כדי עם אוזניה בטלפון מתחילה לכבס. לסדר. מה שלא היה לא שום חשק לעשות קודם!!! ואני תמיד מברכת אותן שבזכותן אני עושה משהוא. אחרת ברור שההיתי נשארת במיטה.

תמיד בעלי אומר איך זה שיש לך כח לדבר עם חברות וקודם שכבת במיטה מתה. כי זה נראה לו סתם עכשיו שעה לפטפט עם חברות כשהילדים צורחים וכו.

אז אני אומרת שנס שאני מדברת איתם. זה לא סתם פטפוט עם חברה. זה פשוט מה שגורם לי לקום!!!

בכל מקרה הילדים יצרחו ויריבו וכו. לפחות האמא נהיית במצב נפשי טוב

אני יכולה לדבר עם חברה במשך שעה אפילו שעת ההשכבה והמקלחות ואנחנו מחכות אחת לשניה כשמישהיא בדיוק מסבנת את הילד או להגיד קריאת שמע וכו. זה סתם הרעיון שיש מישהיא על הקו אפילו ברמקול ולא לחיות עם יסורי מצפון במקום כרגע להיות עם הילדים . נכון שמלכתחילה עדין לתת את כל צומת הלב במקלחת ובהשכבה . אבל עדיף מכלום כשברקע יש חברה

נכון! חברות זה מצרך חשוב ביותר!!אנונימי (7)

והיה כבר מחקר על זה שאישה שיוצאת מידי פעם עם חברות/ משתפת מה שקרה איתה וכו' וכו' חיה יותר!
משהו כזה...

 

זה עושה לנו טוב לנפש, תמיד!

וגברים לא תמיד מבינים את זה...

שיתוף בנושא הבעל והדיכדוךאנונימי (16)

באמת הבעלים כועסים לפעמים ולא מבינים מה קורה-

 

לי היה דיכדוך בהתחלת ההריון

ובעלי הקשה נורא והוסיף לזה

הוא כל הזמן רצה את התשומת לב שלו

ולא תמך בכלל בלשון המעטה..

היה לי מצבים שהרגשתי שאני קופצת לכביש עוד רגע..

 

מה עשיתי?

הגעתי למסקנה שאני רוצה לעזור לעצמי

פניתי לכל מי שיכל לעזור

אירגון ניצה-לתומכת ופסיכולוגית

חברות וכל מי שיכל לתת לי כח

על הפורום הזה ישבתי שעות נתתי לאחרים

ושאלתי בעצמי 

וברוך ד' זה עבר בשליש השני.

זה הסיפור שלי.מקווה שיעזור למישהיאנונימי (16)


בעלי די מוציא אותי מדעתי..אנונימי (20)
לפעמים אני מרגישה שהאינטיליגנציה הרגשית שלו לא קיימת.
אתמול אמרתי לו שילך ונשארתי לטפל לבד בכל הקטנטנים כשאני שבועיים וחצי אחרי לידה. כולל השכבות מקלחות ארוחת ערב ואחרהצ קשה.
כאב לי רצפת האגן והיה לי קשה נורא, אבל יותר רע לי שהוא פה
למה זה ככה?אנונימי (7)

אולי הוא לא מסייע לך כמו שאת רוצה?

 

התקופה שאחרי הלידה היא תקופה מאוד רגישה ויכול מאוד להיות שאת לא ממש תרגישי את הסובבים אותך כמו שצריך!

וזה מובן, זה כואב ולגיטימי...

 

חיבוק גדול!

אבל אני הייתי עושה ממש הפוךאין כמו אמא

לא הייתי אומרת לו תילך ואני אשכיב

אלא תופסת את עצמי . מקסימום עם התינוק הקטן שמה בעגלה כי בכל אופן הוא מאוד קטן

ויוצאת לשעתיים האלו שהוא משכיב ומאכיל. אפילו אולי לפחות לשעה וחצי. אפילו לספסל רחוב ליד הבית או לשתות קפה.

ושהוא יעשה איתם מה שמבין. שיאכיל איך שרוצה שיקלח איך שרוצה וכו בלי להתערב

מה החכמה שאת אומרת לו תצא ואני יעשה הכל. את יותר מתמוטטת והוא חושב איזה יופי היא מסתדרת

זה בעיהאנונימי (20)
א. זה יוביל לריבים, שאיך אני הולכת ככה ומשאירה אותו לבד.
ב. הוא יעשה גם ככה. כשקשה לו ילך וישאיר אותי לבד
אז תיסגרי עם התינוק הקטן בחדראין כמו אמא

תגידי שאת מאכילה אותו ומשכיבה

את לא רוצה לריב איתו. מצד שני את מתמוטטת.

או שתביאי אם אפשרי נערה בתשלום והוא ימשיך לשבת על הספה

למה שלו קשה הוא יקום וילך ולך קשה לא תקומי ותלכי ותצאי לשעתיים?

למה את מרגישה פחות ממנו? את גם רוצה לצאת כשקשה לך ולהשאיר אותו לבד עם הילדים. רק לו מותר?

 

בכל מקרה הוא צריך להבין בכל דרך שהיא בטוב או ברע-

ששבועיים אחרי לידה אישה לא אמורה להשכיב ולהאכיל ולקלח לבד ילדים

ומה את פוחדת ממנו שיראה מה כתוב. יותר טוב שיראה אולי יפול לו האסימון

הי מתוקהבטוב

ממש כואב לשמוע.

נשמע שאת ממש זקוקה לעזרה אך לא מקבלת אותה כרגע...

הייתי מנסה לקבל עזרה חיצונית חוץ מהבעל.

לגבי הבעל:

1) במה שכן עזר- להגיד לו תודה ולהראות לו איך זה שיפר את מצבך (שייזום עוד דברים כאלה)

2) לא להתנצל או להתלונן כדי לקבל עזרה.

"אני רוצה לאכול עכשיו צהריים, תחזיק בבקשה את התינוק"

במקום "לא הספקתי כי לתינוק יש גזים"

להתחיל להראות לו מה את רוצה ולא רק מה קשה לך

תתלונני בכיף אצל חברות, אמא וכ'. נשמע שהוא לא הכתובת לתלונות...זה רק מרע את התקשורת שלכם.

"אני רוצה שתקח את הילד לגן"

אם הוא אומר שייקח אותו אל תתערבי גם אם שותה קפה עכשיו במשך שעה.

הוא יצטרך להתמודד עם הגננת שלא תקבל אותו.

תראי לו כשאת נפגעת ממנו. אבל לדבר על כאב לא על תלונות . ולא במה הוא לא בסדר.

"כואב לי שיש לי הרבה עומס ואני מרגישה לבד"

"כואב לי שאני מבקשת עזרה ולא נענית"

 

אולי זה יעזור...

ממליצה בחוםאנונימי (23)
ממש ממש ממליצה לכם ללכת לטיפול זוגי.. כדי לטפל בבעיה מהשורש.. מן הסתם החוסר הבנה בינכם לא התחיל אחרי הלידה הנוכחית... מאחלת מכל הלב הצלחה בכל והמון מזל טוב! נשמע שאת אישה חזקה, ואמא דואגת ובמטרה!
אוף אפשר בבקשה למחוק את ההודעה שלי?אנונימי (20)
מפחדת שהוא יעלה על זה שכתבתי פה הוא מסתובב בערוץ
תיכנסי לתגובה שלך ולחצי על הריבוע שלמטה.אנונימי (17)

(בתוך הריבוע יש שלושה קווים).

 

זה כפתור דיווח ישירות אל תחיה ויפעת.

 

יפתח לך מסר לדיווח. תכתבי בקשה לתחיה והיא תמחק.

דיווחתי עכשיו בשבילהגפן36
אשרייך.אנונימי (17)


יקרה.. נשמע מצב מאוד לא פשוטאנונימי (22)
מקווה שאולי לפחות מכאן תבוא הישועה.
מה יקרה אם הוא יקרא אותך פה? זה שאת כל כך מפחדת מזה כבר מראה שהמצב קשה, וחייבים לעשות עם זה משהו.
נראה לי שאם הבעל מאוד תומךאין כמו אמא
אז כבר הרבה מהדכאון נפתר הבעיה.
כל הבעיה שהאישה מרגישה בודדה ובנוסף לכך בעלה לא רק שלא תומך ולא מבין הוא גם מזיק בביקורת וכ.
דכאון לידה זה גם נובע מחוסר תמיכה מהסביבה ובמיוחד מהבעל שלא מבין למה אשתו לא מתפקדת אחרי לידה
נכון מאדאנונימי (4)

לכן חשוב שאישה בדכאון שמרגישה שבעלה לא איתה, לא מבין אותה וכו - שתפנה לעזרה חיצונית

לא בהכרחאנונימי (8)

סבלתי מדיכאון.

זה אולי עוזר שהסביבה תומכת

אבל לגמרי לא מוציא מהדיכאון.

 

 

אני דיברתי על הכניסה לדכאוןאין כמו אמא

יש מצב שאם יש תמיכה מאוד תומכת מהבעל. אז אין מצב להיכנס לדיכאון?

כי קראתי פעם שאחד הסיבות לכניסה לדיכאון זה עקב חוסר תמיכה שהוא מוביל לדכאון

לדעתי זה לא נכוןאנונימי (8)

יש לי סביבה הכי תומכת שאפשר.

גם בעלי, גם אמא שלי, וכל המשפחה.

והייתי בדיכאון והיה קשה ולא קל.

ובעלי מייד זיהה את זה ופנה לניצה

והם אמרו לו שהם לא יכולים לעשור ואני צריכה להתקשר

לקח עוד חודשיים עד שהצלחתי להתקשר.

אז מה זה עוזר שהבעל פונה? לא מבינה.

אין קשר בין כניסה לדכאון לחוסר תמיכהאנונימי (4)

ז"א יתכן שחוסר תמיכה יכול להאיץ תהליכי כניסה לדכאון

א-ב-ל בהרבה מקרים אישה נכנסת לדכאון למרות שיש לה תמיכה טובה מהבעל/מהסביבה

 

פשוט (או לא כל כך פשוט) יש  עוד גורמים לכניסה לדכאון...

אני מרגישה שכןאנונימי (16)

כל פעם שאין לי תמיכה

נכנסות לי מחשבות רעות

בתוכן את צודקת את בכותרת את מטעההחיים שוים

יש קשר, וודאי שיש קורלציה,

אבל אין קשר מחייב

כלומר - לא בהכרח שכל מי שאין לה תמיכה תכנס לדיכאון

שום דבר לא מחייב כלוםאנונימי (16)

כתבתי מה אני מרגישה

מבינה , אבל כתבת בכותרת "אין קשר" וזה לא נכוןהחיים שוים


אה הבנתיאנונימי (16)

עניתי לך בטעות

אני כתבתי שאני מרגישה שכן

ולא אין קשר

אני כתבתי שזה לא נכון להרגשתי

מנסיוני זה קורה כשיש פערים בין הרצוי למצוי כלומראנונימי (16)אחרונה

מרגישים תסכול ולא מוצלחים

להגיע למטלות הבית להתיחס לבעל

ואז יש חרדה מהיהיה אח"כ

ואז מתגלשים לדיכדוך

 

זה לא נכוןאנונימי (19)
בעלי הכי תומך בעולם, ואני בדיכאון.
וגם עכשיו הוא תומך, וזה אמנם עוזר, אבל לא מוציא מהדיכאון.
מצטרפת לתחיה המדהימה,חשוב כ"כ. אנחנו כאן <3יפעת1


לי ניגמר הכוח באופן סופיאנונימי (9)
יש את כל הסיבות ואין אם מי לדבר נמאס לי
אוייש . תעשי צעד קטןדבורית
לעזור לעצמך וה' יפתח לך פתרונות
יקרה תמיד יש עם מי לדבר.הקולה טובה

יש את ער"ן ואת ניצה.

יש פסיכולוגים של קופ"ח ושל מרכזי בריאות הנפש.

 

אלו החיים שלך. ואת מסוגלת לצאת מזה. 

גם אם זה נראה לך בלתי אפשרי- תדעי שזה אפשרי.

(אני יודעת. הייתי שם. ויצאתי.)

 

חיבוק חזק אהובה!

הכל אפשרי.

מוזמנת לפרטי!יפעת1


האמת שכשאני קוראת את השרשור כאן אני מבינה שאולי אניאנונימי (10)

צריכה עזרה די דחוף..

אומנם לא בהריון ולא אחרי לידה (וחושבת שכאן נעוצה הבעיה העיקרית..)

אבל מרגישה נורא

כבר המון זמן

ולא יודעת מה לעשות עם זה

בעבודה יכולה לשבת 9 שעות על הכסא ולבהות כל היום באותו פורום של ערוץ 7 בלי לעשות שום דבר מועיל

הבוס מעיר שאני לא עושה כלום, אני יכולה למרר בבכי ולא להבין מה הוא רוצה ממני

מרגישה חסרת חיות לחלוטין

רק זוג ואין לי כח לנקות לבשל, לכבס, לראות אנשים

בוכה מכל דבר קטן שבעלי אומר

המשפחה שלו מתנהגת אלי מתחת לכל ביקורת

מרגישה שכל העולם נגדי

בודדה לגמרי

עדיף שאני אעצור פה..

חיבוק גדול!אנונימי (11)

מזדהה איתך.

מבינה את ההרגשה.

 

בעז"ה זה תקופה

ובטיפול נכון שלך זה יעבור.

 

רק את יכולה לעזור לעצמך

תודה! יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות? מרגישה נורא..אנונימי (10)


ממליצה על טיפול הומאופתי.אנונימי (17)

מהווה תמיכה. פתאום מרגישים חיובי ורואים אור בקצה המנהרה.

 

אל תישארי עם זה.

חיבוק.

למה לעצור פה?תשתפי עוד..זה הכי עוזר..אנונימי (16)


יקרההחיים שוים

ניסית לפנות לטיפול?

היום יש מימון וזה בחינם

אמנם יש רשימת המתנה אבל הם מתעדפים לפי חשיבות

ואת נשמעת במצב שזקוק לעזרה.

לפי מה שאני יודעת יש דרך קופות החולים ויש דרך בית חם - בטח יש עמותות נוספות, צריך לברר בקופה.

 

תרגישי טוב! ותעשי משהו בשביל עצמך, זו הבחירה שלך עכשיו,

חברה שלי אומרת שלפעמים לאנשים יש בחירה מאד מאד קטנה - אם ללכת לטיפול או לא,

אבל אם הלכת - כבר בחרת בטוב, לא משנה כמה זמן זה יקח.

 

בהצלחה!

רק רוצה להעיר: שאין לאף אחד אפשרות לדעת מה קרה שםאיזו נחמה

דיכאון אחרי לידה זה שם כולל לטווח מאד רחב של רגשות ומצבים.

 

כשבצד הקיצון הרע שלו קיימת פסיכוזה שאחר לידה.

 

ב"ה זה מצב מאד מאד נדיר, אבל קיים.

 

ייתכן מאד שהאשה שהיה לה דיכאון שלא טופל מספיק, לקתה בהתקף פסיכוטי, ואולי אפילו כמה התקפים כאלה, וייתכן שבמצב הזה היא שמעה 'קולות' שאמרו לה שעליה לעשות את שעשתה, או שהיה לה ניתוק אחר  מהמציאות...

 

אי אפשר לדעת בוודאות מה היה שם, ולכן אי אפשר לדעתי לומר 'רצח זה רצח..' כי אם היא היתה בהתקף פסיכוטי היא לא שלטה במעשיה... בוכה

 

חוץ מזה,  אני מסכימה איתך תחיה בכל מה שאמרת... @תחיה דולה

 

דבר אחד הייתי רוצה שישתנה, שיותר גברים יהיו מודעים לעניין. לצערי הגברים ברובם עדיין לא מודעים לעניין כמו נשים ולדעתי שם צריכה להיות העבודה הרצינית שלנו כחברה, אם כי אין לי רעיון כיצד לבצע את זה, כי מטבע הדברים יש פחות חשיפה של גברים למערכות הרפואיות השונות.

 

 

פוסט חשוב ואני רוצה להוסיף את החרדהדבורית
אני לצערי סבלתי מחרדות אחרי הלידה
כל הזמן תחושה של בהלה ופחד
בלי שום הסבר
הייתי ישנה 4 שעות ביממה למרות שהתינוק ישן יפה
קשיי הירדמות ויקיצה מוקדמת
השמנתי מלא
והרגשתי ככ רע
פניתי לאחות טיפת חלב וגם לרופאת נשים
האמת גם לרופאת משפחה
אף אחת מהן לא ידעה לעזור לי כמו שצריך
למעשה זה פשוט חלף מעצמו עם הזמן
אבל כמה סבל...
חרדה נחשבת כמו דיכאון אחרי לידה... חבך שאף אחד לא ידעאנונימי (15)

לתת לך ייעוץ לטפל בזה כמו בדיכאון (שיחות/טיפול תרופתי, או שניהם יחד...)

 

אכן זה סבל נורא! נסים שיצאת מזה לבד...נשיקה

ידעו ואמרו. וגם אני ידעתידבורית
אבל הלאה מה לעשות עם זה...
זה לא כזה פשוט.
התערבות תרופתית יש לה מחיר ואני הייתי במצב מתפקד. תמיד לוקחים רווח מול הפסד..
טיפול פסיכולוגי יש לי הרבה הרבה מה לומר עליו. בטן מלאה. חיפשתי cbt אשה דתיה. היה קשה מאוד למצוא והיה נטל כלכלי כבד.
בסופו של דבר החלטתי לקחת את הכסף הזה ולהשקיע בעצמי במנוי לספורט, ביציאות עם חברות וכו. למזלי בעלי הוא הבנאדם הכי תומך בעולם. לאט לאט זה עבר...
מאוד מאוד מקווה להביא לעולם בשורה אחרת בתחום הזה כדי שנשים לא יצטרכו לסבול
למה יש לך בטן מלאה עליו?החיים שוים


מצריך יותר מידי משאבים על פחות מידי תוצאות בשטחדבורית
מניחה שיש הרבה נשים שמרגישות שטיפול עזר להן. אקדים ואומר שיש הרבה מאוד סוגים של טיפול. ואני עושה כרגע הכללה גסה אבל
1. אדם שמוציא כסף וזמן נוטה להצדיק פסיכולוגית את המאמץ שהשקיע באופן לא מודע (כמו שמשלמים הון על מסעדת יוקרה ומשכנעים את עצמנו שזו הייתה המנה הכי טעימה בחיים )
2. בהרבה מאוד פעמים זה פונקציה של זמן- עייני ערך הדוגמא שלי שהבעיה חלפה מעצמה
3. ישנם גורמים שנלווים לטיפול והם לכשעצמם מייצרים הקלה אצל האשה: זמן לעצמה, שעה שבועית של שקט וכו. האם ניתן להשיג את אותה תוצאה בדרך אחרת? סביר להניח שכן. יציאה לקניון אצל אחת, שעת ציור אצל אחרת
ויש לי עוד המון מה לומר ...
זה בקטנה
קשה לומר את זה כל עוד לא עברת בעצמךהחיים שוים

תוצאות בשטח - זה לא דווקא מה שרואים, 

יש גם את החלק הזה , אבל הרבה יותר משמעותי הוא מה שהשתנה אצל האדם.

קחי לדוגמא אדם שהרגיש רע מבפנים , ומבחוץ נראה סבבה, אחרי טיפול הוא ירגיש שהחיים שלו השתנו, האנשים בסביבה יראו את זה ממש בקטנה אם בכלל.

 

ולכן קשה להתווכח על זה , רק כשהולכים לטיפול ומרגישים את הדברים שמטופלים מבינים כמה זה לא מעבר לשעה שבועית וזמן לעצמה.

אבל באמת לגבי ההקלה - אפשר להשיג אותה בעוד דרכים, כמו למשל אצלך שהחרדות חלפו מעצמן,

או בדרכים האחרות שהזכרת ,

אבל זו רק הקלה ולא טיפול מהשורש.

 

אם ניקח את הדוגמא שלך - החרדות חלפו, אבל הסיבה שבגללה הן הופיעו - נשארה, והיא תמשיך להשפיע על החיים שלך, יתכן שלא תפריע לך ולכן לא שוה לך ללכת לטיפול בגללה.

ומי אמר לך שלא הייתי בטיפול?דבורית
עברתי טיפול פסיכולוגי שנתיים בהקשר אחר.
ואני עם תואר שני בתחום
כולל מחקר שערכתי בעצמי
קצת ידע וניסיון יש לי
סליחה , פשוט הייתי בטוחה החיים שוים

היית שנתיים בטיפול ואת חושבת שיכלת להגיע לזה בדרכים אחרות ?

מה התואר שלך ? את לא חייבת לענות אני פשוט מסוקרנת.

 

מכירה מקרוב טיפולים, ויש דברים כל כך מוכחים, כמו בחורות שנתקפו מינית שמצליחות לחזור לחיים רגילים ולהתחתן , ואני לא מבינה איך הזמן לבד היה מרפא אותן .

 

אולי בדברים ממש קטנים את צודקת. מחילה שאני לא חושבת כמוך.

הכל בסדר ברור ברור שיש מקרים שחייבים טיפול לעומק אין ספק!!!דבורית
שלחתי לך בפרטידבורית
אם הצלחתי לעשות את זה נכון ...
צר לי שלא נעזרת בטיפול תרופתי אנונימי (15)

נכון יש לזה מחיר, אבל גם לסבל מחרדה יש מחיר כבד... לדעתי מחיר הרבה יותר כבד מאשר המחיר הקל יחסית של התרופות (ssri למיניהם, יש תופעות לוואי יחסית קלות אם בכלל ברוב המקרים)

 

לגבי טיפול פסיכולוגי- מסכימה איתך מאד! אבל כבר קיימת בשורה בנושא בעניין, והיא הרבה יותר מהירה וטובה מCBT לפי ניסיוני וניסיון של חברה קרובה בבעיות חרדה. 

 

לבשורה קוראים טיפול באמצעות תרפיה EMDR זאת תרפיה בשיחות בתוספת גירוי מוחי של שתי אונות המוח תוך כדי, מה שמשנה את המצב המוחי של התפיסה של המצב. התרפיה מבוצעת רק ע"י מטפלים מומחים בעלי תואר שני ומעלה, מבוצעת גם בנפגעי הלם קרב בצה"ל, ובכל מוכרת בעולם כטיפול המהיר והיעיל ביותר להפרעות חרדה דיכאון ופוסט טראומה, ובכלל, כטיפול פסיכווגי מהיר יחסית.

 

כבר כתבתי פה על זה בעבר. לצערי אין מספיק חשיפה למידע הזה בציבור וחבל. זה טיפול מדהים.

זה לא כזה פשוט בהנקהדבורית
קראת פעם על תופעות לוואי של ssri? אחי פסיכיאטר ופירסם על זה כמה מחקרים. שוב, הייתי בתפקוד גבוה. אם הייתי במצב אחר הייתי לוקחת הרי גם לאקמול יש תופעות לוואי. הכל זה שיקול של רווח מול הפסד.
ולגבי הטיפול נשמע מעניין
קראתי ועוד איך ויותר מזה, אני מכירה כאלה שהניקו תוך כדיאנונימי (15)

וב"ה לאם ולילדים שלום...

 

אניעצמי סבלתי רבות מחרדה בזמן הריון ולא לקחתי תרופה בגלל הפחד מתופעות לוואי כמו שאת מתארת, תפקדתי בתפקוד גבוה, אבל סבלתי נוראות, בדיעבד הצטערתי על זה כשהבנתי שתופעות הלוואי של החרדה היו קשות יותר בטווח הארוך , נגרמה לי טראומה רצינית מהריון,  שלקח לי שנים לצאת ממנה... כמו שאת אומרת רווח מול הפסד, אלא שלעיתים ההפסד מהסבל הוא בטווח הארוך...

 

יותר משאני כותבת את זה לך, ב"ה יצאת מזה כבר, אני כותבת את זה לנשים אחרות:

 

נשים שסובלות מחרדות או דיכאון וחוששות מלקחת תרופה, ולמענן אני מבקשת-תבררו היטב את ההשפעה, במכון הטרטלוגי לדוגמה, ואל תהססו לקחת כשצריך! תופעות הלוואי של חרדות עלולות להיות קשות הרבה יותר לאם ולתינוק ולשאר המשפחה!

מעניין וחשוב לשמועדבורית
מזכירה לי את עצמיהחיים שוים

אצלי היו חרדות בלי סוף, חרדות להיות בבית לבד, פחדתי להשאר עם התינוקת והייתי בורחת לאחותי,

פחדים שהכניעו אותי בלי סוף.

אני פניתי לטיפול, ובדיעבד גיליתי שזו היתה טראומה שהתפרצה אחרי הלידה,

שזה זמן חולשה ואין הגנות.

 

שמחה שזה חלף לך !

אני ממש אחרי לידה. חודש וקצת ....אנונימי (14)
הסיפור הזה מזעזע
ה ירחם להגיע למצב כזה זה נורא
אבל
כשאני קוראת את התסמינים או שבטיפת חלב נתנו לי למלא שאלון אני לא שם לא רוצה להרוג את עצמי או לפגוע במישהו
משהו אחר עובר עליי
אני בחרדה שמשהו יקרה להם או לי אני מפחדת על הילדים שלי ושמשהו יקרה לי
וחוץ מזה מרגישה בודדה נורא כי כל החופשות לידה האחרונות הייתי גרה במקום אחר ועכשיו אני במקום שאני בלי רכב כל היום נמצאת בבית עם הכביסות והניקיונות כשאני אומרת לבעלי שאני רוצה קצת לצאת הוא לא ממש מבין ותכף החופשה נגמרת 😞
א"א להביא ביביסיטר ולצאת?אנונימי (16)

ההרגשה של כלואה היא פשוט קשה

גם חויתי את זה..

כשהתחלתי לפנק את עצמי

באוכל בהעשרה אינטלקטואלית וביציאות

חזרתי עם יותר כח ואפילו שבעלי לא שש על זה בהתחלה

הוא למד לסמוך עלי..ולתת לי אפילו מיוזמתו

תפרגני לעצמך הרבה פעמים יפרגנו לך גם בחזרה..

בהצלחה רבה תרגישי טוב..

זה עוזר אפילו לצאת לזרוק פח..

מצטרפת לתחיה ורוצה להוסיף-הקולה טובה

יש היום לא מעט מקומות שיש בהם ארגון של "אם לאם"

זה ארגון שבו אמהות ותיקות מתנדבות עם אמהות אחרי לידה- מגיעות פעם בשבוע לדבר, להקשיב, להיות שם. לתת יד ואוזן.

 

אפשר לפנות אליהן אחרי לידה וגם לפניה.

וגם בלי שיש תסמינים של דיכאון- כי בסופו של דבר לא פחות חשוב למנוע כניסה לדיכאון מאשר לטפל בה.

 

ולכל מי שמרגישה שיש לה כוח להתנדב ולתת ויש לה ניסיון ויכולת- ממליצה לחפש ולהתנדב. זה שעה שבועית, לא הרבה. וזה יכול להציל נפשות. 

^^^^^^ מסכימה איתך. בדיוק חברה אמרה לי לאחרונהאנונימי (18)

שמספיק אם לאחר הלידה היתה מגיעה אליה כל יום

איזו סבתלה חמודה

אפילו רק ל10 דקות

ומקשיבה לה ומחבקת אותה.. ועוזרת קצת

 

אולי זה היה מונע את הדיכאון..

זה לא רק סבתאלה..הקולה טובה

אני גם מתנדבת שם. ואני ממש לא סבתא

יש נשים שמעדיפות מישהי שיותר "חברה" ויש שמעדיפות מישהי יותר "אמהית"

היכן ניתן להתנדב בדבר כזה?אניניני
תבררי איפה שאת גרה.הקולה טובה

בדר"כ זה דרך מחלקת מתנדבים של המתנס.

בניצהאנונימי (16)


וואו את מדהימה!אנונימי (21)

אם רק הייתי יודעת שיש דבר כזה,

הייתי יכולה להמנע מהדכאון אחרי הלידה השניה...

ב"ה הייתי בטיפול ויצאתי מזה.

טוב לדעת שיש שירות כזה.

עוד משהו חשוב!מסכת יומה

בנות- לא כל מצב רוח דיכאוני מחייב שמשהו לא בסדר בראש,

משהו לא טוב עובר עלייך, משהו חייב לעשות...

 

לפעמים זה סך הכל חוסר בתזונה!!

זה כלכך נפוץ היום שזה ממש חבל שאף אחד לא מעלה את זה גם.

חוסר בויטמינים (למשל b6) כלכך יכול לעשות דיכאון,

חוסר ברזל עושה עייפות מסמורטטת,

חוסר ויטמיןD עושה כאבי עצמות..

אישה אחרי לידות, שרצה אחרי הילדים, לא זוכרת לאכול, לא טורחת לדאוג לסדר בארוחות...

 

 לפעמים, כל מה שאישה צריכה זה -לאכול טוב!

אם משהו חסר לגוף -הוא לא יכול לתפקד כמו שצריך,

ואז גם מיליון פסיכולוגים לא יעזרו.

וזה ייקח זמן לצאת מהדיכאון. ואף אחד לא ישים לב שמה שבאמת קרה זה -שהתחלת לאכול.

 

פטיש

אז בואו נפתח שרשור תזונה.:באיזה אוכל יש את הויטמינים הללו..רק אמונה


שרשור חשוב מאוד! תחיה- יישר כוח!!!אנונימי (24)

גם אני הייתי במצב כזה אחרי הלידה השניה.

ב"ה בזכות אימי המקסימה (שגם עברה את זה אחרי הלידה השנייה) ובעלי המדהים יצאתי מזה.

הלכתי באופן פרטי לפסיכוטרפיסטית, קיבלתי תרופה מצוינת (סרוקסט) שגם מתאימה בהנקה וב"ה המצב השתפר מאוווווד.

היום אני ב"ה אמא ל9 מתוקים ויודעת לזהות ולדבר על מה שעובר עליי כדי למנוע את הנ"ל.

המודעות לנושא הזה היא לפי דעתי, 90% מהפיתרון.

תודה לכולכן על השיתופים ועל ההעלאה למודעות.

ושימו לב- שיחד עם זה, אני כותבת מאנונימי... מה שאומר שיש עוד עבודה לעשות כדי שיידברו על זה בגלוי...

אנחנו רוצים לגוון בשבתותבכינוי אחר

בשבתות יוצא שאנחנו מתארחים רק אצל ההורים שלי, בערך פעם בחודש.

להורים של בעלי פחות מתאים לארח.

נמאס לנו להיות הרבה בבית,

אז חשבתי על כיוון לפנות לבני דודים שלי או של בעלי ולשאול אם אפשר להתארח שבת ואנחנו נכין גם חלק מהאוכל.

ביום יום אנחנו לא בקשר,

אז מתלבטת אם שייך. (רק ל2 משפחות לא עכשו לפנות לכל הבנים דודים..)

וגם אם יש לכן רעיונות לשבת הצימר או בית הארחה שמתאים עם ילדים גם אשמח לשמוע.

אנחנו עם 4 ילדים 

מה עםנעמי28
להתחיל להזמין אליכם קודם?
אצלנו זה קצת יותר מסובךבכינוי אחר
כי לא בטוחה שנמצא דירה לארח ואצלנו בבית אין מקום
תזמיני אותם בכלליותחילזון 123

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

 

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

הבעיה שמאוד מלחיץ אותי לארחבכינוי אחר

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

למה מוזר?חילזון 123
לא הייתם בקשר ועכשיו אתם רוצים לחדש את הקשר.

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

גם לי נשמע מוזר להזמין את עצמכםנחת-רוח

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה


אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם


זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים


כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים


נראה לי יותר הגיוני להזמין קודםאורוש3

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

לקחת בחשבון מקום לינהאמאשוני

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)


רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי


(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)


לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.


לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל


מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

עם האחיםבכינוי אחר
של בעלי פחות מתחברת לסגנון והאחים שלי עוד לא ניסנו, הם עם ילד אחד, שניים אז מתלבטת אם זה יתאים 
אם אין לך קשר איתם זה יכול להיות מביך, לא?זמינה
או שזו תקשורת לגיטימית במשפחה שלכם?

כן יכול להיות, סתם חשבתי שזו יכולה להיותבכינוי אחר

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לשעתי כדאי להתחיל בלהזמין בעצמך אלייךהמקורית

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

בעיני זה קצת מוזר לשאול סתם ככה פתאום אם אפשרקופצת רגע
להתארח אצלם.

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.


מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

זו גם יכולה להיות אופציהבכינוי אחר

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

לדעתי לא כככורסא ירוקה

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

אצלנו מקובל..טארקו

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל באמת לא אם מגיעים מרחוקטארקו
זו האופציה הכי רלוונטית בעיניהבוקר יעלה

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

נראה לי את מדמיינת משהו מוגזם מדינחת-רוח

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם


פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות


נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו


אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה


לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה


ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה


אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..


ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית


וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים


פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני


או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..


לדעתי זה לא שייך, במיוחד שיש לכם 4 ילדיםרוני 1234
אפשר לארח משפחה מהיישוב/שכונה שלכם לארוחה אחת ואז זה פחות כבד מאירוח של שבת שלמה.
2 דבריםשלומית.

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

עונהאורוש3

כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:

כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.

אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.

מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.

אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.

משחק קופסא משפחתי חדש.

ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.

לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.

אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.

אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.

תודה, מה זה מה שכתבת בסוףבכינוי אחר
אייר בי אנד? נשמע מעניין
זה אפליקציה שמגיעים דרכה לדירות אירוחאוהבת את השבתאחרונה

של אנשים פרטיים

יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...

לא הייתי מציעה להתארח..שירה_11
קודם יוצרת קשר ושיח מציעה להתארח לפחות בימי חול
המלצה לאיפה לעשות מי שפירתותית11

לצערי יצא לי תוצאות לא תקינות בסקר שליש ראשון

וצריכה לעשות מי שפיר

אשמח להמלצות על רופא או רופאה מקצועיים מאוד ונעימים וסבלניים.

ואשמח גם לשמוע כמה זה כןאב

אני ממש חוששת 

באיזה אזור?כורסא ירוקה

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

תודה!תותית11

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

ד"ר שי פורת בעין כרםאפונה

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

תודה לךתותית11
מה מרגישים? 🫣
לניאדואנונימית בהו"ל

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.


בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

מבחינת כאבאנונימית בהו"ל

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ואי תודה רבה לך עזרת לי ממשתותית11
בשמחה!אנונימית בהו"ל

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות


אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אז למה גם ניפט?תותית11
כאילו אם התוצאה של מי שפיר היא ודאית? 
ניפט אפשר לעשות מוקדם יותרכורסא ירוקה
אז לא צריך לחכות המון שבועות למי שפיר בחוסר ודאות מוחלט אלא עם איזשהו כיוון
כי מי שפיראנונימית בהו"ל

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

אני בשבוע 16תותית11

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

לנואנונימית בהו"ל

אמרו 3-4 שבועות

אבלאנונימית בהו"לאחרונה

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי כמה פעמיםמתיכון ועד מעון

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

תודה על ההמלצה!תותית11

אני באמת ממש חוששת.

החשש מאוד מובןמתיכון ועד מעון
שולחת לך חיבוק, ובאמת אם יש עוד משהו שאפשר לעזור, אשמח מאוד!
התייעצות חיפוש עבודהאנונימית בהו"ל

שלום חברות, אשמח להתייעץ איתכן

אני מורה, והמנהלת הודיעה לי שכנראה לא יהיו לה שעות בשבילי לשנה הבאה.

אני מורה למקצועות מאוד ספציפיים, שבד"כ צריך מהם מורה אחת בכל מוסד, ואני גם גרה בירושלים ורוצה ללמד רק בתיכון,

אז למרות שאומרים שחסרות מורות וכו - קשה למצוא עבודה בתחום שלי ובאזור שלי.

 

מישהי שאני מכירה אמרה לי שאיפה שהיא מלמדת יש 4 שעות פנויות במקצוע שלי, ועוד אופציה למילוי מקום של חל"ד באמצע השנה.

4 שעות לא עוזרות לי לוותק, שזה מבאס...

 

ומה העניין?

 

שהאישה הזו שאני מכירה משם (שבתפקיד רציני שם, ואמורה להיות בקשר רציף עם המורות כל הזמן) היא מישהי שכל פעם שאני לידה אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי נוזל לשלולית.

גם בגלל שהכרנו באיזו תקופה שהיה לי בה ממש לא טוב, ואני לא יודעת איך היא תפסה אותי בה ומה היא חושבת עליי, וגם בגלל האישיות שלה.

אתן מכירות את האנשים האלה שלידן אתן נהיות נמלות?

פשוט אין לי חשק לעבוד איתה.

 

וגם כשדיברנו השבוע על המשרה היא זרקה לי משפט שפגע באחת הנקודות הכי רגישות אצלי בחיים (היא לא ידעה שזו נקודה רגישה אצלי...)

 

בקיצור - אתן ממליצות לי לעבוד שם או לא? (בהנחה שבכלל אתקבל חחח)

 

אגב, אני ממש ממש ממש אוהבת את העבודה שלי בהוראה, אז ממש רוצה להמשיך בה, אבל ב"ה מבחינה כלכלית אני בע"ה לא חייבת אותה...

 

אשמח לעצותיכן החכמות!

נשמע לי שהצירוף של אחוזי המשרה הנמוכיםרק רגע קט

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?


תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

נחתך לירק רגע קט
בקיצור, תחפשי עבודה, אבל תתפללי ותשימי לב אם את מרגישה שתצליחי להביא את עצמך בטוב עם האנשים שם.
תודה על התגובה! איזה כיף לראות כזו סייעתא דשמיאאנונימית בהו"ל

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

 

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

כן, תבטלי את הראיוןרק רגע קט

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

לא הייתי מכניסה את עצמי מראשוהרי החדשה

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

תודה רבה. בדקתי בהרבה תיכונים.אנונימית בהו"ל

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מצאתי מקום שמחפשים בו לחטיבה (לשנה אחת, במקוםאנונימית בהו"ל

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

קרוב לבית הז משמעותיאוהבת את השבתאחרונה

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..


השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...


לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך


לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אמא מורידהמעיין34

כמעט כל שבת של אירוח, אמא שלי מורידה אותי בפומבי

מקצינה את המגרעות שלי

ואני יודעת שזו לא בכוונה רעה

וגם דיברתי איתה והתנצלה

אבל תמיד זה חוזר על עצמו


מול בעלי,  הילדים, האורחים

אאוצ' . כואב ממש! חיבוק גדול ❤️באתי מפעם
תודה🫶מעיין34
אתם באים אליהם הרבה?בכינוי אחר

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

באים פעם בחודשיים כי אוהבת בבית , בלי קשרמעיין34

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.


ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אולי פחות לשתף אותה בענינים האלו..?זמינה

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

כשאצלינו זה קרה, הורדנו קצת מינון של פגישות עםנפש חיה.
המשפחה (כולל ההורים)                              לפעמים דיברנו על הסיבה ולפעמים לא. 
אויש כואב ממש.. לפעמים הכי טוב זה לתפוס קצת מרחק..אוהבת את השבתאחרונה

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!


ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

שאלת חברויות בגיל 5אנונימית בהו"ל

אקדים ואומר שאני מזהה על עצמי שיש לי כל מיני סצנות מהילדות שקופצות לי ואני די בטוחה שבגלל זה אני לוקחת את זה קשה יותר ופה אתן נכנסות


וואו יצא לי ארוךךך


הבת שלי המתוקה בגן טרום חובה. מאוד אוהבת ללכת לגן, מאוד מאוד אוהבת את הגננת.

היא הגיעה עם 2 חברות מהגן הקודם ונשארה חברה מאוד טובה של אחת מהן.

לאחרונה היא מספרת לי שנגיד חברה שלה עזבה מוקדם באיזה יום והיה לה משעמם כי לא היה לה עם מי לשחק

אז שאלתי אותה למה היא לא שיחקה עם בנות אחרות (בצורה קצת יותר נעימה ופחות ישירה) והיא אמרה שאף אחת לא רוצה לשחק איתה.

זה חזר על עצמו בכל מיני וריאציות.

ניסיתי לשאול אותה אם היא פונה לחברות לשאול אם הן רוצות לשחק איתה והיא לא ענתה תשובה נחרצת.


מאוד מזכירה את אמא שלה, זה אין ספק


חייבת לציין שלא מזמן חגגנו לה יום הולדת, כשהזמנו את החברות כולן מאוד שמחו להגיע והיתה אווירה מעולה.

(כן היה לי קצת מוזר שאחת החברות רצתה לשבת ליד מישהי אחרת ולא ליד הבת שלי שהיתה ילדת היומולדת אבל חוצמזה היה מעולה).

בנות מתקשרות להזמין אותה לשחק איתה וכשאנחנו פוגשות חברות בגינה הן מייד רוצות לשחק איתה.


אבל לי היה קשה כל המשפטים שלה אז התקשרתי לגננת ואיך שאמרתי לה שהיא אומרת לי שילדות לא רוצות לשחק איתה היא אמרה לי שהיא חייבת לעצור אותי ושאני אדע שזה הפוך, היא ילדה מהממת ושמחה אבל ביישנית וזוג צמוד עם החברה מהגן הקודם. עד פורים הם דיברו ביניהן לא בעברית בכלל (הן הגיעו מגן קודם לא דובר עברית) ורק לאחרונה עברו לעברית והן די משדרות אל תיגעו בי.

היא אמרה שלפעמים היא רואה את הבת שלי עומדת בצד וצופה באחרות וכשהיא שואלת אותה הם רוצה להצטרף למשחק עם הבנות היא אומרת שלא.

שיצאה קבוצה של בנות יחסית דומיננטיות והבת שלי על הצד היותר שקט וביישן והיא פורחת במקומות שהיא מרגישה ביטחון ושייכות, הגיוני סהכ.


היא המליצה לי להזמין אלינו עוד בנות וככה במקום הבטוח שלה היא תפתח יותר וזה ישפיע גם בגן.


ואזזז השבת היא סיפרה לי שהשבוע הגיע תורה להיות מוכרת בחנות, זה משהו שהיא מחכה לו המון זמן. הזוג שלה היה החברה הטובה ואז היא אומרת לי שבדרכ יש שורה ארוכה (תור ארוך) ואליהם הגיעו רק 3 בנות לקנות.

זהו אני נגמרתי סופית.

שאלתי אותה איך זה הרגיש בשבילה אז היא אמרה לי חצי במבוכה שהם אמרו פרק תהילים שיבואו יותר אנשים אבל לא הגיעו, זה ממש מוזר אמא.

אני שלולית. עצוב לי מאודדדדד

בעלי לא מבין מה הסיפור, היא לא לקחה את זה ככ קשה, הגננת מספרת כמה היא מקסימה ושאם אני ממש רוצה אפשר להזמין עוד בנות אבל שבגדול טוב לה, בשישי היא כן סיפרה לי שהיא שיחקה עם עוד כמה בנות.


אבל אני מרגישה שבגלל החסכים שלי אני יותר מידי עסוקה בזה ונשבר לי הלב בשבילה ואני רק מזיקה.

אשמח מאוד מאוד לעיצות

באה להרגיעפילה

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

וואו מהזה אופייני בגיל הזנאוהבת את השבת

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש


ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....


וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..


עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וואו תודה שהזכרת ליאנונימית בהו"ל
כמה אני צריכה לשדר לה שאני מאמינה בה וביכולות שלה כי היא באמת מדהימה!! (אובייקטיבית כמובן חח)

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

מצטרפת להמלצה להזמין אלכם ילדות אחה"צדיאן ד.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

 

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

איזה כיף שזה משפיע ככה מהר!אנונימית בהו"ל

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

אני דווקא לא הייתי מפרידה בכוחמנגואיתאחרונה
חברה אחת טובה זה משמעותי מאוד
מזל טוב ענקשושנושי

לחברת הפורום היקרה @רוני_רון להולדת הבייבי

 

התאוששות קלה ומלא מלא נחת מכל הילדים

 

מחכה לסיפור לידה בדחיפות!!!

מזלטובבב!!!נועה לה
התאוששות קלה ומהירה וגידול מלא בנחת!!! 
מזל טובבב וואו, מרגש ממש אחרי כל מה שהיה!אורוש3
רק נחת ובריאות @רוני_רון
מזל טוב!אן אליוט
התאוששות מהירה והרבה נחת
וואי מזל טוב יקרה❤️❤️❤️❤️❤️חמדמדה
מזל טוב!!אפרסקה
יהההה מזל טוב!השקט הזה
מזל טוב 🎉סטודנטית אלופה
שתגדלו אותו בנחת ושמחה
יאאא מזל טוב!! מרגש!מאוהבת בילדי
וואו צמרמורותתת.. מזל טוב!!!פרח חדש
מזל טוב רוני רון יקרה!!!אחת כמוני
מזל טובבברקאני

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

איזה מרגש זה שכולן מגיבות לייייי באיחולים חחשושנושי
חח לפחות עד שהיא תגיב ירושלמית במקור
מזל טוב!שמ"פ

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון


מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

וואי מזלטוב! לגמרי מחכות לסיפור!ירושלמית במקור
מזל טוב!!!❤️❤️פצלושון
מזל טוב!! שתרוו ממנו המון נחת❤️יעל מהדרום
וואי מזל טוב סופסוףףףף!❤️Doughnut
המון מזל טוב!!יערת דבש
מזל טוב!! איזה מרגש!!התלבטות טובה
שרון ממנו המון נחת. התאוששות קלה! ❤️
איזה מרגש. מזל טוב😍צלולה
בריאות והמון נחת!
מזל טוב! איזה מרגש!מכחול
מזל טובבב!! איך חיכיתי לזה! איך אתם???אוהבת את השבתאחרונה
אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר

ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.

זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?

הורים ו4 ילדים.

אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.


(אני מפה בניק אחר)

מעניין אותי מה הכוונהשלומית.

במשתדלים מאוד לחסוך, כי אנחנו ג5 נפשות ולא משתדלים מאוד לחסוך ומוציאים פחות מזה בד"כ.

סתם כדי להבין...

( מה שכן אצלינו הילדים בצהרון ובעלי אוכל צהריים בעבודה אז זה כבר חסכון כך שמן הסתם בבסיס אתם צריכים יותר)

סקר על דיאפרגמהעם ישראל חי🇮🇱

1.מי מכן שהתנסתה וירדה במשקל מעל 4 קילו, הלכתן להתאמה חוזרת?


2.הייתן צריכות באמת התאמה מחודשת?


3.האם לוקחים את אותו הסכום כמו בפגישה הראשונה?

תודה לעונות !!

אני ירדתי ועליתי הרבה יותר112233445566

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

עונהרק לרגע9

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

כל רופאת נשים יכולה להתאים?עם ישראל חי🇮🇱אחרונה

אולי יעניין אותך