-בן שנה וחצי והוא עדיין במיטת תינוק. נח לי שהוא לא יכול לצאת מהמיטה.

הוא ישן בחדר נפרד וכשהוא בוכה בלילה אנחנו שומעים אותו. בד"כ הוא רוצה לשתות וחוזר לישון ואם זה לא מרגיע והוא ממש צורח- כנראה שזה שיניים..

לא לוקחים אותו למיטה שלנו כדי שלא יתרגל אז גם אם לוקח שעה להרדים- מעדיפים..

משכיבים לישון עם חושך ודלת כמעט סגורה.

סדר יום:

במעון עד16:00. אח"כ הוא בבית איתי. העברת הזמן היא מגוונת: אם קיץ - יוצאים לפארק, אם חורף- משחקים כמו לגו (לפעמים אני יושבת להרכיב איתו, יש לו בימבה, ציור..

תוך כדי מנסה לעשות משהו בבית- כביסה, כלים, בישול..לא תמיד זה מצליח. אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שאם הספקתי- זה בונוס..

כשהוא חולה בעלי או אני נשארים איתו- הגן לא מקבל ילד עם חום..

אם זה רק שיעול אז שולחים..

כל זה כשיש עוד קטנצ'יק בן חצי שנה בבית אז לפעמים הקטן חייב את תשומת הלב שלי אז אני שמה לגדול לולי במחשב. משתדלת כמה שפחות ורק כשאני ממש צריכה (כששניהם בוכים ואני לבד)

בהצלחה!

-מיטת מעבר (אצלי מיטת נוער נמוכה) בגיל שנה וחצי שנתיים.

-שהוא בוכה בלילה נותנת מוצץ/בקבוק, ואם הוא לא רגוע לוקחת אלי למיטה.

איך מסתדרים עם לקום כמה פעמים? עייפים ועייפים ועייפים תמיד.

-משכיבה לישון עם חושך ואור קטן במסדרון. 

- הספקים בבית: מנצלים את הזמן כשהתינוק ישן , ובין לבין. כשהילדים הגדולים מגיעים אני מטילה עליהם את ההשגחה עד כמה שאפשר.

- כשהילד לא מרגיש טוב משאירה בבית, אלא אם כן זה משהו לא רציני ולא מדבק. זה סיוט כי רב הזמן התינוק בבית. רק להיזכר בזה נהיית לי גרדת... 

הבן שלי בן שנה וחצי היה קם כל שעה/ שעתיים לשתות. לי זה היה סיוט כי לא ישנתי וגם הוא היה קם רטוב כולו.. לא היה לי כח להחליף כמה פעמים בלילה.

פשוט החלטתי יום אחד שהוא מקבל מים רק לפני השינה וזהו. הוא הרי לא צריך את זה פיזית אלא כדי להירדם.. פשוט הייתי באה כשהיה מבקש ומסבירה לו שאמא לא מרשה מים עכשיו. אז היו כמה לילות קשים שקמתי והרגעתי אותו בלי מים (לא הוצאתי מהמיטה שלו בשום אופן!) ואחרי 3-4 לילות הוא לא קם בלילה יותר... הוא ישן טוב לילה שלם, 12-13 שעות ואני ישנה בנחת.

צריך להתעקש על שלך ותוך כמה ימים הוא מתרגל ולומד.

היום הוא כבר כמה שבועות ככה, אז אם הוא ממש ממש רוצה מים בלילה (וזה חריג) אז אני מביאה לו קצת. אבל מקפידה שלא יהפוך שוב להרגל של שתיה בלילה.

ולא על כל בכי קטן אני רצה אליו, לפעמים הוא מסתדר לבד, מוצא את המוצץ או פשוט מבין שישנים עכשיו.

הוא ישן בחושך גמור.

אני ממש לא מביאה אותו אלי למיטה. כל אחד ישן במיטה שלו בלילה, חשוב שיתרגל.

כשלא מרגיש טוב אני שולחת עד שאומרים לי שאי אפשר.... לא יכולה להפסיד ימים וגם הסדר במעון טוב לו.

בהצלחה רבה!!

-כאשר הילד טיפס ויצא ממיטת התינוק, העדפתי להעביר, כדי שלא יהיה מצב שיפול ויחבל.  (בדר"כ גיל 2 וקצת).

-כאשר בוכים ניגשת, לפעמים צריך שרותים, שתיה... מגיל שנתיים ישנו כמעט תמיד לילה שלם.

-אם את יכולה להרגיל להרדם ולישון בחושך, בלי מנורה, זה עדיף והרבה הרבה יותר בריא (צריך לישון בחושך!).

-בבית לא מספיקים הכל, תעשי סדר עדיפות, מה חשוב, מה פחות וכך תבצעי.  צריך לדעת לוותר קצת כדי לחיות נורמלי ולא בלחץ.

אפשר גם לנסות להרגיל את הילד להעסיק מעט את עצמו.

-רק שיעול, אפשר לשלוח.  לפי איך שנראה שהילד מרגיש.

הצלחה.

הילד מתחיל לגלות עצמאות ולעשות בנג'י מהמיטה הרגילה שלו. זה כמובן מסוכן , וחוץ מזה מתאים להתפתחות של העצמאות והבגרות לעבור למיטת מעבר.

כאמא עובדת כבר קרה לי עם הגדולים שלי ששלחתי לגן עם אקמול בשביל להגיע לעבודה וב"ה נגמלתי עם הקטנים יותר מהדבר הזה.

בשביל זה יש חופש מחלה, והילדים שלי חשובים מכל דבר שבעולם. 

צינון קל שולחת. אם זה גם עושה חולשה, משאירה בבית שינוחו.

שינה- בחושך גמור.

לא מספיקים הרבה בבית כשיש ילדים קטנים מסתובבים. ככה זה. לומדים לחיות עם זה ומתכננים טוב טוב את היום החופשי. כשהם עדיין קטנים משכיבים מוקדם- שש וחצי שבע ואז יש ערב ארוך לארגן, לסדר לבשל למחרת היום. כשהם יותר גדולים והולכים לישון מאוחר יותר, הם ממילא צריכים אותנו פחות במהלך היום ואז מנצלים את אחה"צ לסדר, תוך כדי שהם מעסיקים את עצמם( גילאי 6+ וגם לא לכל הזמן, שם קיפול כביסה, בין לבין משחק, בין לביו כלים וכו'..)

מה אגיד לך- יהיה בסדר בע"ה.

מה שחשוב זה- להנות מכל רגע מהמתיקות והחן

בהצלחה!

כשיש ילד שמאד רוצה מנורת לילה,

אנחנו מכבים אותה אחרי שנרדם.

השינה יותר טובה לילד (ולמבוגר!) כשהיא בחושך

אנחנו מאכילים, ומחזירים לישון.

אם תאכילי בחושך בד"כ הוא מתרגל לכך שזה המשך של שינה ולא מתעורר למשחק וכד'.

אנחנו מעדיפים שלא יישן איתנו,

אח"כ זה יוצר התמודדויות וכשלא נח זה בעיה להחזיר אותם למיטה וכד',

מעדיפים למנוע מראש...

עם הרבה חום ואהבה, ישנים מצויין במיטות שלהם. ולא מתעוררים אם אנחנו זזים בלילה.. או אם ילד אחר צריך אותנו בלילה...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...