-בן שנה וחצי והוא עדיין במיטת תינוק. נח לי שהוא לא יכול לצאת מהמיטה.

הוא ישן בחדר נפרד וכשהוא בוכה בלילה אנחנו שומעים אותו. בד"כ הוא רוצה לשתות וחוזר לישון ואם זה לא מרגיע והוא ממש צורח- כנראה שזה שיניים..

לא לוקחים אותו למיטה שלנו כדי שלא יתרגל אז גם אם לוקח שעה להרדים- מעדיפים..

משכיבים לישון עם חושך ודלת כמעט סגורה.

סדר יום:

במעון עד16:00. אח"כ הוא בבית איתי. העברת הזמן היא מגוונת: אם קיץ - יוצאים לפארק, אם חורף- משחקים כמו לגו (לפעמים אני יושבת להרכיב איתו, יש לו בימבה, ציור..

תוך כדי מנסה לעשות משהו בבית- כביסה, כלים, בישול..לא תמיד זה מצליח. אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שאם הספקתי- זה בונוס..

כשהוא חולה בעלי או אני נשארים איתו- הגן לא מקבל ילד עם חום..

אם זה רק שיעול אז שולחים..

כל זה כשיש עוד קטנצ'יק בן חצי שנה בבית אז לפעמים הקטן חייב את תשומת הלב שלי אז אני שמה לגדול לולי במחשב. משתדלת כמה שפחות ורק כשאני ממש צריכה (כששניהם בוכים ואני לבד)

בהצלחה!

בת השנתיים ו4 עדיין במיטת תינוק, ולוקחים אותה די חופשי למיטה שלנו

(וגם הגדולים באים)

משאירים אור במסדרון

היא לא במסגרת רוב הימים אבל תיאורטית אם הילד היה מעוך הייתי משתדלת להשאיר בבית,

תלוי ביכולת ובכוחות, אם הוא לא מעוך ועצבני הייתי שולחת

-מיטת מעבר (אצלי מיטת נוער נמוכה) בגיל שנה וחצי שנתיים.

-שהוא בוכה בלילה נותנת מוצץ/בקבוק, ואם הוא לא רגוע לוקחת אלי למיטה.

איך מסתדרים עם לקום כמה פעמים? עייפים ועייפים ועייפים תמיד.

-משכיבה לישון עם חושך ואור קטן במסדרון. 

- הספקים בבית: מנצלים את הזמן כשהתינוק ישן , ובין לבין. כשהילדים הגדולים מגיעים אני מטילה עליהם את ההשגחה עד כמה שאפשר.

- כשהילד לא מרגיש טוב משאירה בבית, אלא אם כן זה משהו לא רציני ולא מדבק. זה סיוט כי רב הזמן התינוק בבית. רק להיזכר בזה נהיית לי גרדת... 

הבן שלי בן שנה וחצי היה קם כל שעה/ שעתיים לשתות. לי זה היה סיוט כי לא ישנתי וגם הוא היה קם רטוב כולו.. לא היה לי כח להחליף כמה פעמים בלילה.

פשוט החלטתי יום אחד שהוא מקבל מים רק לפני השינה וזהו. הוא הרי לא צריך את זה פיזית אלא כדי להירדם.. פשוט הייתי באה כשהיה מבקש ומסבירה לו שאמא לא מרשה מים עכשיו. אז היו כמה לילות קשים שקמתי והרגעתי אותו בלי מים (לא הוצאתי מהמיטה שלו בשום אופן!) ואחרי 3-4 לילות הוא לא קם בלילה יותר... הוא ישן טוב לילה שלם, 12-13 שעות ואני ישנה בנחת.

צריך להתעקש על שלך ותוך כמה ימים הוא מתרגל ולומד.

היום הוא כבר כמה שבועות ככה, אז אם הוא ממש ממש רוצה מים בלילה (וזה חריג) אז אני מביאה לו קצת. אבל מקפידה שלא יהפוך שוב להרגל של שתיה בלילה.

ולא על כל בכי קטן אני רצה אליו, לפעמים הוא מסתדר לבד, מוצא את המוצץ או פשוט מבין שישנים עכשיו.

הוא ישן בחושך גמור.

אני ממש לא מביאה אותו אלי למיטה. כל אחד ישן במיטה שלו בלילה, חשוב שיתרגל.

כשלא מרגיש טוב אני שולחת עד שאומרים לי שאי אפשר.... לא יכולה להפסיד ימים וגם הסדר במעון טוב לו.

בהצלחה רבה!!

-כאשר הילד טיפס ויצא ממיטת התינוק, העדפתי להעביר, כדי שלא יהיה מצב שיפול ויחבל.  (בדר"כ גיל 2 וקצת).

-כאשר בוכים ניגשת, לפעמים צריך שרותים, שתיה... מגיל שנתיים ישנו כמעט תמיד לילה שלם.

-אם את יכולה להרגיל להרדם ולישון בחושך, בלי מנורה, זה עדיף והרבה הרבה יותר בריא (צריך לישון בחושך!).

-בבית לא מספיקים הכל, תעשי סדר עדיפות, מה חשוב, מה פחות וכך תבצעי.  צריך לדעת לוותר קצת כדי לחיות נורמלי ולא בלחץ.

אפשר גם לנסות להרגיל את הילד להעסיק מעט את עצמו.

-רק שיעול, אפשר לשלוח.  לפי איך שנראה שהילד מרגיש.

הצלחה.

הילד מתחיל לגלות עצמאות ולעשות בנג'י מהמיטה הרגילה שלו. זה כמובן מסוכן , וחוץ מזה מתאים להתפתחות של העצמאות והבגרות לעבור למיטת מעבר.

כאמא עובדת כבר קרה לי עם הגדולים שלי ששלחתי לגן עם אקמול בשביל להגיע לעבודה וב"ה נגמלתי עם הקטנים יותר מהדבר הזה.

בשביל זה יש חופש מחלה, והילדים שלי חשובים מכל דבר שבעולם. 

צינון קל שולחת. אם זה גם עושה חולשה, משאירה בבית שינוחו.

שינה- בחושך גמור.

לא מספיקים הרבה בבית כשיש ילדים קטנים מסתובבים. ככה זה. לומדים לחיות עם זה ומתכננים טוב טוב את היום החופשי. כשהם עדיין קטנים משכיבים מוקדם- שש וחצי שבע ואז יש ערב ארוך לארגן, לסדר לבשל למחרת היום. כשהם יותר גדולים והולכים לישון מאוחר יותר, הם ממילא צריכים אותנו פחות במהלך היום ואז מנצלים את אחה"צ לסדר, תוך כדי שהם מעסיקים את עצמם( גילאי 6+ וגם לא לכל הזמן, שם קיפול כביסה, בין לבין משחק, בין לביו כלים וכו'..)

מה אגיד לך- יהיה בסדר בע"ה.

מה שחשוב זה- להנות מכל רגע מהמתיקות והחן

בהצלחה!

כשיש ילד שמאד רוצה מנורת לילה,

אנחנו מכבים אותה אחרי שנרדם.

השינה יותר טובה לילד (ולמבוגר!) כשהיא בחושך

אנחנו מאכילים, ומחזירים לישון.

אם תאכילי בחושך בד"כ הוא מתרגל לכך שזה המשך של שינה ולא מתעורר למשחק וכד'.

אנחנו מעדיפים שלא יישן איתנו,

אח"כ זה יוצר התמודדויות וכשלא נח זה בעיה להחזיר אותם למיטה וכד',

מעדיפים למנוע מראש...

עם הרבה חום ואהבה, ישנים מצויין במיטות שלהם. ולא מתעוררים אם אנחנו זזים בלילה.. או אם ילד אחר צריך אותנו בלילה...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....