אני מתכוונת להתלבש עכשיו על המקלדת, מעניין מה יצא לי בסוף
שיחה עם עצמי
החיים, המוות, האהבה שלא קיימת אצלי ורק אצל האחרים או שלא.
המחשבה הזאת שאם אני יחליט משהו אחרי הרבה התלבטויות הוא יקרה, זה לא נכון, אז למה להתלבט כ'כ הרבה?
בכלל שום דבר לא תלוי בי, בנו, בני אדם
צריך לבכות וצריך לבכות וגם לחיות וגם למות
ובכלל סתם אנשים חושבים שמוות זה דבר שלילי, לדעתי זה נפלא, לא אמרתי שאני רוצה עכשיו למות, בעז'ה בעיתו ובזמנו, אבל מה כ'כ כיף לחיות פה שאנשים לא רוצים למות?, כל עוד אני ימות זה נחמד אבל לא שאנשים אחרים מתים לי פתאום באמצע החיים
זה סתם מרובעות,
אני מרגישה סתומה, אבל פה כותבים הכל, מה שחושבים ומה שחושבים שחושבים
מה אני עושה פה בכלל? הא? מה? מה?
מה התפקיד שלי בעולם?
אני לא מצליחה להבין מה ה' רוצה ממני, אני מרגישה שהיצר ברע מפיל אותי על דברים קטנים כדי למנוע ממני להתרכז בדברים החשובים, מה לעשות? שום דבר לא בא בקלות
החיים זה קשה, מאד קשה, ואני מתגעגעת אליו, והוא מת לפני, שובב כזה, אני מתגעגעת אליו שזה מדהים וכואב כ'כ, יש מסביבי כ'כ הרבה מוות, גם אח שלה נפטר עכשיו, מסכנה, כיף לו,
אני ממש מקנאה באנשים שמתו על קידוש ה', גם אני רוצה
הוא מת בצורה כ'כ עלובה ועצובה, זה הרבה יותר נורא, זה ממש נורא, ועוד הוא היה כ'כ קטנצ'יק בן עשרים, די, אני אף פעם לא חיבקתי אותו, את אח שלי שיצאנו מאותה בטן, לא רוצה, לא רוצה, תקום לתחיה עכשיו
אני רוצה לחבק אותך, ילד רע, מי הסכים לך לעשות את זה?, די, תרגעי, אסור להקפיד עליו, אבל אני כועסת, תתגברי, החיים קשים, מה לעשות
ושוב מר לי בפה כי הדמעות מגיעות לשם
והיה לי מצב רוח כ'כ טוב מקודם, ועכשיו אני בוכה, אני שוב עושה את זה לעצמי, בלעכס זה מר
די, תפסיקי לבכות, תשתי, תקנחי את האף, טוב, בסדר, תודה לך
ובסוף הגעתי לנושא הזה, נו באמת, מקודם היה לי מצב רוח טוב
@בת טיפש עשרה את רואה? לא היה למי להגיד את זה אז כתבתי לעצמי, זה גם טוב, לא הייתי אומרת את זה בחיים לאף אחד פנים מול פנים
