היה היה פעם בתוך מערכה מפותלת וחשוכה

ישב דובי קטן ושמן

כיוון שהוא הצטיין בבליסה של מזון בעיקר משומר

ומסוגר אין יוצא ואין בא

אלי ולא נותן מנוח.

החזק הזה שלא עוזב ולא מרפה, הוא כל כך

שמח ועליז..מרקד ומפזם בצהלה

דברי הבל ושטות

מלוכלך-אבל דיי משביע

ועכשיו אני לא רעב. אני לא.

כי בעצם בשביל מה?

הוא רוצה? אני חושב לעצמי...

אני לוקח מלא מלא זמן

שמעכו אותם והפכו אותם למשקה חריף אלכוהול

שממש הרס לו את החיים

שמתקצרים ונעלמים מתישהו

בס''ד

מתישהו זה ייגמר הסבל לא יישאר תמיד

אין התחשבות ברגשות שלך הלב שלך כבר לא עמיד

אתה שבר כלי לאידיוטים שלא סיימו כיתה יב'

כולם צוחקים על הכאב שלך מי מבין ומכבד?!

מורים קוראים לך ''מטומטם'' בכדי להצדיק לך רצח אופי

עם בחורה שלא שולחת תמונה כי אכפת לך רק מיופי

האם תואילו בבקשה לשאול לשלומי הלא חשוב!?

כי אם אעלם לעזאזל,מי בכלל אצפה שאני אשוב?!

מתרחקת ממני מאש בגלל ש ''הכתיבה שלך מוזרה''

את לא תוהה אפילו למה.. איך הפכת פתאום זרה

למי שתהה מה הכאב שלי עכשיו:

1.מורים מסוימים לא מעריכים אותי,ממש ממעיטים בערכי,יש אחד שאפילו קרא לי שנה שעברה ''מטומטם''(גם השנה) או''ילד מטומטם''.

2.נאלצתי לראות אלימות קשה בין חבר טוב שלי למישהו שהוא חבר לא כל כך קרוב מהכיתה...נאלצתי לראות הכל,ואתה בא ומנסה להפריד וקשה לך.קשה לך נפשית וקשה לך פיזית,והחיים ממשיכים ולאף אחד לא אכפת.ממשיכים כאילו כלום...לא יודע אם לאף אחד לא אכפת...אבל אני יודע בוודאות שלרובם לא או שרובם מסתירים את זה וכן אכפת להם.

3.האקסית שלי עזבה אותי בגלל ששלחתי לה אחד מהטקסטים שכתבתי(ראפ בחרוזים) וציפיתי ורציתי שהיא תשאל מה מניע אותי לכתוב ככה...מה היא עשתה במקום זה..?נפרדה ממני בגלל שהיא לא אוהבת את ההתנסחויות הקשות(יחסית) שלי בטקסטים וכשאני לא כותב אז פתאום אני רגוע ותמים,שבטח יש עוד צדדים כאלו בי,צדדים אפלים,כאילו בה אין.כאילו אסור לי להיות בן אדם....מפה לשם אתה מגלה שהיא מדחיקה את זה כבר במשך שלושה חודשים שהייתם בקשר הזה...שלושה חודשים שבהם שאלתי אותה אם יש דברים שמפריעים לה לגביי והיא ענתה שלא,שהיא מוצאת בי רק צדדים טובים ב''ה יתברך וזה נגמר כשאתה עדיין לא באמת מבין ומפנים את זה,בחצי דקה קשר של יותר משלושה חודשים לחתוך בגלל טקסטים שאתה פורק בהם!זה לא שאתה באמת עושה אותם,אלא אתה כותב אותם....זה לא מה שפגע בי.מה שפגע בי היא שכל הטקסטים שהראיתי לה כל התקופה שהיינו חברים,היא לא שאלה פעם אחת מה מניע אותי לכתוב כך?רוצים לדעת מה התשובה?הכאב והסבל שאני עובר.לא תמיד יש לי כאב וסבל שאתם תפרשו ככאב וסבל,כל אחד יכול לפרש אחרת מה זה כאב ומה זה סבל בשבילו...יכול להיות שלפעמים אפילו תצחקו עליי,זה סבל?זה כאב?אני מבין אתכם.אבל זה הכאב שלי.וזה הסבל שלי.ובמקום לתמוך בי,ולנסות להבין אותי ולעזור לי...יורקים לי בפנים(בלשון המעטה ברוך השם יתברך).

תוהה מה להגיד |נבוך|

הכאב הזה שלא

עוזיהו 2 החליט שהא פורק פה..לא נעים

תמשיכו מאיפה שעצרנו..

אבל לפעמים הבלתי יאומן מתרחש

דווקא ביום האזכרה של סבא

הזהב והכסף והיהלומים שהוא הבטיח לתת לסבתא ולא נתן

בבית כנסת ולא הגיע לתפילה

הוא הולך. ואינו משער דבר...

בס''ד

דבר לא בא סתם ככה כל דבר הוא מתגלגל

לפעמים סוטה מהדרך אבל ככה הוא פועל

אתה לא יכול לצפות ממישהו שיהיה לך מושלם
הגענו לשפל המדרגה כולם שונאים פה את כולם

וזה העולם,שמנסה לדרוס ולהשאיר אותך למטה

מושחתים בלי תרבות קוראים ''דע מאין באת''

החברה הקודמת שלי עוקבת אחריי בהודעות

בציפייה שאשלח מסרון שאני מלא בציפיות
ואז תדחה אותי ותאמר: ''די כבר,זה נגמר,
אני מקווה שאתה סולח'' אבל קוראת עליי תיגר

ותקרא מדריכים ברשת על ''איך לגרום לו להצטער''
אבל עוזיהו לא נופל בטריקים האלו כל כך מהר...
 

וגם התמונה נהדרת, תרשה לי להניח שהיא לא צולמה בארץ הקודש?

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כל אחד רואה את עצמו בפרשנות שהוא מביא

אני מאוד אוהב את הקטע הזה ולכן נמנע מלתקן או לומר מה באמת היתה הכוונה מבחינתי

לא בטוח שזה שיר

גירושין יכול להבין איפה מצאת את זה

לא מוצא בזה הרבה קלאס

אולי כשהייתי סוּפֶּר צעיר

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

ראשית זה מאוד יפה.

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".