היה היה פעם בתוך מערכה מפותלת וחשוכה

ישב דובי קטן ושמן

כיוון שהוא הצטיין בבליסה של מזון בעיקר משומר

ומסוגר אין יוצא ואין בא

אלי ולא נותן מנוח.

החזק הזה שלא עוזב ולא מרפה, הוא כל כך

שמח ועליז..מרקד ומפזם בצהלה

דברי הבל ושטות

מלוכלך-אבל דיי משביע

ועכשיו אני לא רעב. אני לא.

כי בעצם בשביל מה?

הוא רוצה? אני חושב לעצמי...

אני לוקח מלא מלא זמן

שמעכו אותם והפכו אותם למשקה חריף אלכוהול

שממש הרס לו את החיים

שמתקצרים ונעלמים מתישהו

בס''ד

מתישהו זה ייגמר הסבל לא יישאר תמיד

אין התחשבות ברגשות שלך הלב שלך כבר לא עמיד

אתה שבר כלי לאידיוטים שלא סיימו כיתה יב'

כולם צוחקים על הכאב שלך מי מבין ומכבד?!

מורים קוראים לך ''מטומטם'' בכדי להצדיק לך רצח אופי

עם בחורה שלא שולחת תמונה כי אכפת לך רק מיופי

האם תואילו בבקשה לשאול לשלומי הלא חשוב!?

כי אם אעלם לעזאזל,מי בכלל אצפה שאני אשוב?!

מתרחקת ממני מאש בגלל ש ''הכתיבה שלך מוזרה''

את לא תוהה אפילו למה.. איך הפכת פתאום זרה

למי שתהה מה הכאב שלי עכשיו:

1.מורים מסוימים לא מעריכים אותי,ממש ממעיטים בערכי,יש אחד שאפילו קרא לי שנה שעברה ''מטומטם''(גם השנה) או''ילד מטומטם''.

2.נאלצתי לראות אלימות קשה בין חבר טוב שלי למישהו שהוא חבר לא כל כך קרוב מהכיתה...נאלצתי לראות הכל,ואתה בא ומנסה להפריד וקשה לך.קשה לך נפשית וקשה לך פיזית,והחיים ממשיכים ולאף אחד לא אכפת.ממשיכים כאילו כלום...לא יודע אם לאף אחד לא אכפת...אבל אני יודע בוודאות שלרובם לא או שרובם מסתירים את זה וכן אכפת להם.

3.האקסית שלי עזבה אותי בגלל ששלחתי לה אחד מהטקסטים שכתבתי(ראפ בחרוזים) וציפיתי ורציתי שהיא תשאל מה מניע אותי לכתוב ככה...מה היא עשתה במקום זה..?נפרדה ממני בגלל שהיא לא אוהבת את ההתנסחויות הקשות(יחסית) שלי בטקסטים וכשאני לא כותב אז פתאום אני רגוע ותמים,שבטח יש עוד צדדים כאלו בי,צדדים אפלים,כאילו בה אין.כאילו אסור לי להיות בן אדם....מפה לשם אתה מגלה שהיא מדחיקה את זה כבר במשך שלושה חודשים שהייתם בקשר הזה...שלושה חודשים שבהם שאלתי אותה אם יש דברים שמפריעים לה לגביי והיא ענתה שלא,שהיא מוצאת בי רק צדדים טובים ב''ה יתברך וזה נגמר כשאתה עדיין לא באמת מבין ומפנים את זה,בחצי דקה קשר של יותר משלושה חודשים לחתוך בגלל טקסטים שאתה פורק בהם!זה לא שאתה באמת עושה אותם,אלא אתה כותב אותם....זה לא מה שפגע בי.מה שפגע בי היא שכל הטקסטים שהראיתי לה כל התקופה שהיינו חברים,היא לא שאלה פעם אחת מה מניע אותי לכתוב כך?רוצים לדעת מה התשובה?הכאב והסבל שאני עובר.לא תמיד יש לי כאב וסבל שאתם תפרשו ככאב וסבל,כל אחד יכול לפרש אחרת מה זה כאב ומה זה סבל בשבילו...יכול להיות שלפעמים אפילו תצחקו עליי,זה סבל?זה כאב?אני מבין אתכם.אבל זה הכאב שלי.וזה הסבל שלי.ובמקום לתמוך בי,ולנסות להבין אותי ולעזור לי...יורקים לי בפנים(בלשון המעטה ברוך השם יתברך).

תוהה מה להגיד |נבוך|

הכאב הזה שלא

אבל לפעמים הבלתי יאומן מתרחש

דווקא ביום האזכרה של סבא

הזהב והכסף והיהלומים שהוא הבטיח לתת לסבתא ולא נתן

בבית כנסת ולא הגיע לתפילה

הוא הולך. ואינו משער דבר...

בס''ד

דבר לא בא סתם ככה כל דבר הוא מתגלגל

לפעמים סוטה מהדרך אבל ככה הוא פועל

אתה לא יכול לצפות ממישהו שיהיה לך מושלם
הגענו לשפל המדרגה כולם שונאים פה את כולם

וזה העולם,שמנסה לדרוס ולהשאיר אותך למטה

מושחתים בלי תרבות קוראים ''דע מאין באת''

החברה הקודמת שלי עוקבת אחריי בהודעות

בציפייה שאשלח מסרון שאני מלא בציפיות
ואז תדחה אותי ותאמר: ''די כבר,זה נגמר,
אני מקווה שאתה סולח'' אבל קוראת עליי תיגר

ותקרא מדריכים ברשת על ''איך לגרום לו להצטער''
אבל עוזיהו לא נופל בטריקים האלו כל כך מהר...
 

לקחנו אותו בידיים למרצע הוא נשך וקילל אהבנו אותו אהבה יתרה משלנו בגורל חייו הוא נישק אותנו בדמעות והמשיך לקלל ולבעוט (נשברה גם צלע) ורצענו לו את האוזן והיטבנו את הנרות וחבשנו תעלומות

הוא הבטיח שיש עכביש בתוך המזוזה והבטחנו לו שנבדוק

הוא יושב על הספה וקורא תהלים והאוזניים שלו שומעות עכשיו הכל

כשאנחנו אוכלים הוא משתעל ומבקש את המלח בדמעות כבושות

מצאנו אותו מתפלל מתחת לאדמה

הוא תלש לעצמו כנפיים של עטלף מהגב ואמר תהלים

הבטחנו לו שיהיה בסדר

בלילות עצמותיו נשתברו והוא אמר בקול נואש ששוב ריסק נבואה

הושבנו אותו מול הטלוויזיה הבאנו לו סירים של פסטה

הוא בורח מדי פעם מתחת לאדמה

עצמותיו משתברות לריסוק נבואות

הוא יכל לזרוק חץ ולעבור אבל הוא תולש לעצמו את הכנפיים וקובר אותן יפה

החיות מסתכלות מלמעלה וצוחקות

אני חושב לתת לו כדורים

לפעמים אני חושב שהוא לא טוב לעולם

דמיינתי אותו נושא כנף ובכיתי גם אני

החיות מסתכלות גם עלי

על גב העכביש להחזיק בשערות

גם מכאן אפשר לשאת תפילה

ילד לך בדרך הישרה, היה שם מדביר

תסתום את האף ותנשק את הראונדאפ שבאדמה

חפש אותי באבן הטוען

תנקה אותי מהקורים

עברתי דרך יערות חבטו בי ענפים

שרתי עם עכבישים שכחתי מהשמש

עכביש

אוצר מדרשים, אלפא ביתא דבן סירא, אלפא ביתא אחרת לבן סירא | Sefaria Library

עכביש

הבאתי איתי לגן עדן מזוודה

אספתי כל חיי אבנים

שחורות מפוחמות

זרקו הכל הלבישו אותי לבן

קשרו אותי למיטה שם לצרוח

להודות ולהלל

אבנים יורדות למטה ולא רוצים אותם כאן

הילדים מדקלמים אלהי נשמה

משרפות

החזן של יום כיפור מוריד את הקיטל שלו ותולה על המדף, המדף

במקלחת הגדולה שלו שוחים שלושה היפופוטמים מחוייכים שחיכו לו שרים שירים מהתפילה

פשט ירד וטבל עלה ונסתפג

להונסתפג, ר

לתאנה נשרו העלים

היא מתה מבפנים

החזן של יום כיפור משתחווה להיפופטם גדול ואפור

פותח את הלוע המלא עכבישים

הקירות צוחקים כשהוא לובש את הקיטל

ומטיילים על הקירות

ט

עוונות

לתאנה נשרו השיניים

היה נא מצליח דרכי

ר

יש בו מאפיינים ארספואטיים, אבל הרבה מעבר לזה.

שיר שמתאים יפה לעשרת ימי תשובה, ולא רק...

המצוי הראשון. מיכאל אברהם.

אתה לא תרגיש יותר את אלוהים לעולם, אך אולי תדע אותו.

הנה, אני מרגיש אותו

ומה הקשר למצוי הראשון ולרב מיכאל אברהם?

לעתיד וראית את ימח שם עראפאת עוד 50 שנה?

מאיפה הקביעה של ךשהוא עוד לא ירגיש לעולם את אלוהים?

ולמה לעזאזל השרשור הזה מופיע בראשי

לך מפה יצר הרע לך

שה' ימלא כל משאלותייך לטובה

מחכה להמשך

מה אהבת?

את הרוב כנראה שלא הבנתי, אבל אהבתי את גנדלף, ואת תאר את אשר עיניך רואות, ובכללי את ההיגיון החסר היגיון של הסיפור

רואים שלא קראת עד הסוף את הטרילוגיה

או ליתר דיוק עד העמצה

לצערי לא ממש אוכל לדאוג לך לחלק שני לפני סוכות

ככה שתעלץ להשאר כרגע עם לספור את הכבשים שלך בגבעה

זה כנראה חשוב יותר מהסיפור שלי

והוא פרסם את הפרומפט ולא את התוצר 😆

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

אני פחות בקטע לפשט את הדברים שאני כותבת..

לא אישי כמובן

@משה @כְּקֶדֶם

🙂

על דרך ההיעלמות ולא הגילוי

הגילוי מפחיד מי שרוצה שינסה להצטרף להיעלמות

מה פירוש נעלם?

פירושו: הלך לכל הרוחות

כמו השיר

"אני אף אחד מי אתם

האם גם אתם אף אחד

אם כך יש שניים מאיתנו

אל תגלו"

שיר מעניין

מסתורי משו

השפעה פנימית נסתרת