בפרשת השבוע, פרשת ויגש,
יהודה ניגש אל יוסף המושל המצרי
ומתחנן אליו ״כי איך אעלה אל אבי
והנער איננו איתי״.
דרשו על כך גדולי החסידות
(לצערי לא מצאתי מקור מדויק אלא רק מזיכרון,
מי שיודע ממש אשמח)
שגם בסוף חיינו
צריך לשמור על נעורים בעבודת ה׳.
(נראה לי שכתבתי ממש לא מדוייק...)
עד כאן ד״ת.
מי יודע מתי הם סוף חיינו?
לפני עשר שנים ושבוע
נפטר נער שהיה איתי בשבט.
הוא נפטר בליל שישי של חנוכה
פרשת מקץ
באופן פתאומי
מחיידק טורף.
פריאל יוסף
טרוף טורף בידי חיה רעה.
בערב לפני עוד ראיתי אותו בהדלקת נרות חנוכה
ובבוקר, באמצע תפילת הלל
התקשרו להודיע שהוא נפטר.
זה היה ממש סמוך ליום הולדת 16 שלי
ולא הצלחתי להבין
במה אני זכיתי
שהגעתי לגיל הזה
והוא לא.
וההורים שלו המדהימים
מינפו את הצער והגעגוע
לכיסופים למקדש
ערכו פעילויות
ארגנו הרצאות
ותרמו כסף לעניין.
מחר האזכרה בבית הקברות
(כי לא עהולכים לבית הקברות בחנוכה)
לצערי לא אוכל להגיע
אבל אני זוכרת.
זוכרת שאנחנו לא נצחיים פה.
לע״נ הנער
פריאל יוסף בן אסתר מישל
נפטר א׳ טבת תשס״ז.
והנה שיר של אהרן רזאל
שכמו תמיד יודע לנחם.
