השאיפה להיות מושלם היא שאיפה כמו לחיות, זו שאיפה מצויינת. גם לפחד מלחטוא, זה גם סוג של רגש טוב. אבל אם בגלל הפחד הזה בנ"א עלול להיכנס לדיכאון או לא לעשות כלום או סתם להיות לחוץ לא לחטוא- זה די שלילי. בנ"א צריך להבין טוב מאוד, ככה ה' יצר אותו, כי ככה זו דרך האנושיות, עליות וירידות. לא שהחטא הוא משהו חיובי, אבל הוא כורח המציאות, משתנה ברמה ובכמות עם כל אדם. צריך להשתדל לא לחטוא, למה? כי הם נופלים בחטא אחד ונכנסים לדיכאון/לא שבים, אז עבירה גוררת עבירה. אני מקווה שאני מובן, בהצלחה ממש

כדי לא לעבור עברות, צריך לנסות לאהוב את ה', ואז ממילא העברות נראות לנו כדבר רחוק. כמו שאם אתה אוהב מישהו - כל מחשבה על פגיעה בו נראית לך רחוקה והזויה.

חזרה בתשובה לפי דעתי זה לא רק לקיים מצוות

זה משהואחר לגמרי ודבש חריף צודק בזה שאין חזרה בתשובה מעיצבון ודיכאון,

וזה לא רק זה הרי ידוע שעצבות רק מפריעה בעבודת ה'......

בהצלחה לך

ועצה טובה בשביל לצאת מזה:

כתבת שאת לא עושה כלום עם החיים שלך ויש לך פול חטאים

1. תחשבי רגע ואין סיכוי שאת לא עושה כלום עם החיים שלך ובטיח יש כמה דברים שכן.

2. תחשבי רגע כמה מצוות את מקיימת, ונכון שיש חטאים וכולם חוטאים ועדיף לראות את הטוב ומזה לצאת ולצמוח ולהמשיך

יראה זה יראת חטא, שזה יראה מאהבה... בדיוק כמו שתפחד לעשות משהו רע לחבר שאתה הכי אוהב! זה לא פחד וחרדות!

לחזור בתשובה מפחד אדם יכול באמת לחזור בתשובה אבל זה יחזיק תקופה של מקסימום חודש מדכה.

וכפי שאמר ד"ד זיגמונד פרויד שבטבע האדם הוא מתרחק וכאב ונמשך לעונג ולכן אם התורה והמצוות הם מגיעים בתור עול ועצבות אז בטבע האדם הוא יברח מזה...

לא הבנתי מה הקשר???

פרויד טען שאדם מונע ע"י דחפים בדיוק כמו חיה או מכונה...

אדלר הפריך אותו וטען שאדם מחפש הנאות...

ופרנקל [שהיה יהודי מאמין] הפריך את שניהם וטען שאדם מחפש משמעות וכתב ספר מדהים על משמעות החיים וכו'... עם הרבה רעיות לטענתו... [כדאי לקרוא...]

אבל עם הכל שאדם מחפש משמעות יש גם מושג של הנאות, כלומר ישנה שיתה רווחת לעמוד בניסיונות והיא שאם אני מתגבר אני מפנק את עצמי ואם אני נכשל אני שורף שטרות ואף פוצע את עצמי (יש בעיה הלכתית לפצוע עזבו את זה) ודוגרי זה השיטה שהכי עובדת...

כי בכל אופן עדיין יש לנו גוף חומרי שמחפש הנאות...

לפי הטענה של פרויד שאדם מונע ע"י דחפים אתה צודק, אבל לפי הטענה שאדם מחפש עונג לצערי לא בדיוק...

פרויד נגד את היהדות ורק רציתי לומר שבסוף הפריכו אותו גם אדלר וגם פרנקל...

אבל כולם טוענים שיש לכל אדם משיכה להנאות זה גם היהדות סוברת כפי שכתבתי בניק הקודם... (עיין שם)

כן משפיעות עלינו.

מה שנראה לך כחזרה בתשובה - זו דרך של היצר הרע לגרום לך להיות יותר מדוכאת...

אגב, נסי לערוך למשך יום אחד, כל דבר טוב שעשית, וכל דבר רע.

את תראי, שגם בלי להסתכל - את תחושי רע אחר מעשה רע, וטוב - לאחר טוב. נסי לנצל את הרגשתך הטובה לעשיית מצווה נוספת, ומממילא הרע שבך - יצטמק.

מניסיון.

אני ממש לא רוצה את המחשבה הזו כיאילו אם אני חוזרת בתשובה ביגללה זה ממש לא מרצצון אלה מפחד שאני יגיע נגיד למעלה ויהיה לי פול עבירות וכול מינ דברים מפחידים כאלו.. אם יש עצות להפוך אותו למחשבה בונה וטובה..

מביאים לידי עצבות צריכים להיתרחק לפעמים, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש הוא גדול מכל תוכן אחר של קדושה ושל תשובה אחרת( אורת התשובה יד,יא) אם כי צריך להיזהר.. כי זה רק לפעמים... ממליץ לחפש שיעורים על היחס למשקעי עבר...וכן ללמוד את ההקדמה של והלכת בדרכיו שמדברים בעניין שלך... בהצלחה!

כמו שאסור לחשוב הרהורי עבירה, ככה לא דוחים הרהורי תשובה בבת אחת. החרטה בעצמה מטהרת.

על ידי החרטה את מכניסה לעצמך לראש שהחטא הזה לא שייך אלייך. מי שלא מצטער מהחטא, הרבה

פעמים זה לא בגלל שהוא גיבור, אלא כי הוא לא מבין מה החומרה. אז נכון שלא צריך לאכול את עצמך,

אבל גם חשבון נפש זאת עבודה חשובה.

אז הנה, את במצב טוב. 

והתשובה שלך היא לא סתם יראת העונש. אומר הרב קוק שיש מחשבות של יראה שהשורש שלהן הוא

באמת מאהבת ה'. למשל, את בעצמך אומרת שאת מרגישה שאת לא עושה כלום בחיים ורוצה לעשות

תשובה בהכל! מה זה, אם לא אהבה? עכשיו רק צריך להבדיל בין העיקר לטפל - את רוצה להשתפר

מצד אחד, ומצד שני יש קשיים. (כמו כולם ).

לתשובה יש שני מהלכים מקבילים -

במעשה: סמני לעצמם מטרות, איפה את נכשלת (נגיד, שוכחת לברך ברכה אחרונה), איפה יש לך יותר כישרונות בעבודת ה' (נגיד, בתפילה). לעשות הכל לאט לאט. ולא להתפתות לסיים עם זה בבת אחת! יש בזה הרבה פרטים,

אבל זה העיקרון.

בלימוד: גם אם תחליטי החלטות חשובות, את צריכה להזכיר לעצמך כל הזמן לעמוד בהן. את זה עושה הלימוד.

כשהדברים קבועים בשכל, הם מעוררים את הרצון והרגש, ונותנים מוטיבציה להביא את הדברים לידי מעשה.

מסילת ישרים הוא הכי יסודי ומתאים לכל שלב בחיים.

הרבה הרבה בהצלחה!

יש אמירה ש "השלמות היא ההשתלמות".. 

מה זה שלמות? שלמות זה 100 אחוז, בהכל, בלי טעויות, בלי נפילות, בלי חסרונות, קשיים ,התמודדויות, זה מצב סופי.

ברגע שבנאדם יהיה מושלם הוא כנראה ז"ל.. אין מה לעשות בעולם הזה כמושלם. אם היה צריך מושלם רק הקב"ה היה פה.. ואולי מלאכים. אותנו הוא לא היה מביא. בעולם הזה הוא עולם להתמודדות, הוא עולם של השתדלות, של שיפור. "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו" מהות העולם הזה, שלו אנחנו מתאימים זה לא ההימצאות במקום העליון, אלא ההגעה לשם, העמל, הצעד ועוד צעד. - ההשתלמות. המצב האידיאלי הוא העבודה, היגיעה. ההתקדמות בהתמדה.. 

תסכול- תחושה נוראית כזאת. מפרקת, מיאשת, גורמת לצער ודיכאון.. 

אחד הדברים שגורמים לתחושת תסכול זה הרצון להיות 'שם', להגיע למשהו שאנחנו שואפים אליו, והתחושה שזה לא מתקדם והכל עוד כ"כ גדול ורחוק. 
אולי מה שיכול לעזור זה ההבנה שאולי אנחנו שואפים לשלמות, אבל המטרה היא לא ההגעה. אם כל הענין זה המטרה- שלמות, מהר מאוד ניפול ונתיאש, כי זה רחוק ובלתי אפשרי. אבל אם השאיפה הזאת גורמת לעבודה, אז זה השלמות! הענין הוא הדרך, התהליך, ולא ההגעה הסופית למטרה! אם היום עשית משהו יותר טוב מאתמול, אז היום זה השלמות של אתמול, ומחר השלמות תהיה משהו שיותר מהיום- השלמות זה ההשתלמות, ההשתפרות מפעם קודמת, ההתקדמות בעוד צעד קטן ,התהליך, לא שלמות סופית ומוחלטת- שאליה אנחנו בחיים לא נגיע!!

כל צעד קטן שעשינו אנחנו צריכים 'לתפוח לעצמנו על השחם', לשמוח, ולהסתכל קדימה- מה השלב הבא. לא כי איפה שאנחנו זה לא מספיק. להיום זה מספיק, כי אתמול היה פחות, אבל למחר זה כבר לא יספיק..

הלוואי שהובנתי. והלוואי שאצליח לא רק להגיד אלא גם לחיות את זה באמת.. [אני ממש מזדהה עם התסכול שלך בזמן האחרון..] 

ולפעמים יושב האדם בשעה של חשבון נפש, בשעה שהוא מעביר לפניו את כל מאורעות השנה החולפת, ואז הוא מגיע לעובדה שיש לו כל כך הרבה מה לשנות, לשפר, לתקן ולחזק.

ואז חולפת המחשבה בראשו: "מהיכן אני אמור להתחיל? הרי אם אני אנסה לתקן את כל זה, בטוחני שאני לא יחזיק מעמד ולו לזמן קצר ביותר, ושינוי אמיתי אמור להיות משהו משמעותי וחזק" והשאלה שמנקרת בלב כל אחד ואחד היא: 'איך?' 'איך נגיע לשינוי טוב ויעיל.

אז זהו זה שהקב"ה לא דורש מאתנו להיות גדולי ישראל ביום אחד! ממש לא! כי זה פשוט בלתי אפשרי! אלא הוא דורש מאתנו את המאמץ הקטן שביכולתנו, ושבכוחותינו!

את הפסוק בתהלים [פרק לז] "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע..." הסביר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו כך: כיצד מגיע האדם לשלמות? כיצד הוא מגיע למצב של 'וְאֵין רָשָׁע'? ע"י ה – 'וְעוֹד מְעַט' ע"י הועוד קבלה טובה אפילו קטנה, ע"י עוד התגברות והתאמצות אחת קטנה למען בורא עולם, כל ה'נקודות הטובות' הללו מצטרפות יחד עד למצב של ואין רשע כלומר בכוח ה-'וְעוֹד מְעַט' מגיעים ל-'וְאֵין רָשָׁע'.

מורה חכם הראה לתלמידיו קלמנטינה קלופה ושאלם: "כיצד ניתן לאכול קלמנטינה זו, והרי גדולה היא יותר מגודל הפה ואיננה ניתנת לבליעה?" ענו התלמידים לשאלת המורה: "יש לקחת את הקלמנטינה ולפלחה לפלחים קטנים", "תלמידיי אהוביי" אמר להם המורה "זהו יסוד עצום לחיים, כשאתם נתקלים במשהו גדול שאינכם יכולים לבצעו תזכרו בקלמנטינה הזו, וזכרו שיש לפלחה לפלחים קטנים, כשאתה רואה שהשינוי גדול עליך, אל תיקח את הכל בבת אחת אלא בצעד אחר צעד".

כשניל ארמסטרונג הטביע את הפסיעה הראשונה של האדם על הירח, הוא הכריז בהתרגשות "צעד קטן לאדם – צעד גדול לאנושות". כמדומני שהשינויים המשמעותיים באמת, אינם מתרחשים אי שם בחלל החיצון אלא בלב כל אחד ואחד מאתנו

כעת משפט זה מקבל מימד אחר בעל משמעות מיוחדת, לאו דווקא בנוגע למתרחש בחלל החיצון, אלא למה שקרוב אלינו מאוד, למה שמתחולל בנפשנו פנימה.

תכפילי פי 60 זה העוצמה של שכר על מצווה...

משם אחד הראשונים (אינני זוכר מי).

שפירא, יש שם פסקה מדהימה על הגמרא הזאת, היחס הנכון לחטאים, לקחת אותם בפורפורציה נכונה. משנה חיים!!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...