איזה סיבה יש להיות נגד?

בעיני עדיף לתפוס מקום לגובה, ככה יש לילדים יותר מקום לשחק בחדר, מה גם שבהרבה מקרים זו האפשרות היחידה מבחינת המקום בחדר.

ובדרך כלל הילד שישן במיטת קומותיים מבסוט על עצמו. אני זוכר שבתור ילד אהבתי את זה, יש בזה סוג של פרטיות. 

בס"ד

הילדים שלי מגילאי 3, 4 במיטת קומתיים, הגדול שהיה בן 4 יישן למעלה,
עד היום הוא כבר בן 12,

זה כייף למי שלמעלה- פרטיות, אף אחד לא יושב לו על המיטה, ובכלל כייף להרגיש על הגובה,

כייף למי שלמטה- יש לו "גג", כמו עין בית פרטי משל עצמו,
כשהם היו קטנים יותר הוא היה מאלתר לעצמו מעין וילון, וממש סוגר את "הבית" שלו,
והמפסיד היחידי זה השלישי שאין לו חלק במיטת הקומתיים...
אבל בהחלט חוסך מקום בחדר, וכדי שלא יחשיך בעין,

מסנכרנים עם החלון והפתח של הדלת באופן שזה מחד לא מסתיר את החלון,
ומצד שני לא הדבר הראשון שעומד מול הכניסה לחדר- 
בכל אופן לא במאונך לדלת כי אז באמת זה עושה תחושה של חדר קטן וחוסר אוויר.

קיצור צריך לדעת איך נכון להציב את המיטה בחדר, אבל ככה אני רואה רק יתרונות

יש יותר מקום בחדר ולא ראיתי שמפריע לילדים לעלות לשם לשחק ולקרוא.

וגם ממש לא מחשיך כי זה לא כ"כ גבוה.

המינוס היחיד שהקטנה שלי בת שנתיים גם עולה אבל לא יודעת לרדת וזה די מפחיד אותי שהיא תיפול.

באופן כללי, הגדולים יותר אפילו נהנים יותר לשחק שם כי שם יש להם שקט בלי שיפריעו להם.

לחמותי יש מיטת קומותיים ואני לא אוהבת...

למטה- א"א לשבת בנוח. חשוך שם. הראש "נתקע".

וגם למעלה- זה די מגביל.

גם במראה זה מפריע לי.

לי עצמי יש בית קטן ונורא צפוף אבל לא חושבת שאלך לקנות מיטת קומותיים.

כרגע, בחדר ילדים, יש לי מיטת שלישיה שנפתחת ביום ל-3 מיטות עד לקיר השני של החדר.

ביום סוגרים ושי מלא מקום לשחק.

כשאצטרך להכניס עוד ילד לחדר ילדים- לא יודעת מה לעשות כי יש לי רק חדר ילדים 1....

אבל אני בכלל לא בכיוון של מיטה כזאת.

אני זוכרת שאהבתי לישון במיטה העליונה - ושיש לי פינה פרטית משלי.

אבל הבן שלי לא כ"כ אוהב... אוהב את הפינה הפרטית, אבל לא אוהב את זה שצריך לעלות לישון עליה. לכן כרגע (גם בגלל שהמיטה העליונה נשברה...) הוא ישן על מזרן על הרצפה, ובינתיים זה טוב לכולנו כך.

וחוץ מזה שאחי היה עושה לי קולות מפחידים מלמעלה ובתגובה הייתי מרימה לו את המזרון עם הרגליים- לא זכור לי שום דבר שלילי בזה...

נגד נגד נגד. הבת של חברה שלי בגיל קטן מאוד , פחות משנתיים, הייתה מטפסת על הסולם 

ופעם בגיל הזה גם נפלה, במזל זו הייתה נפילה משלב נמוך וחוץ מבכי וסימן קל לא היה כלום,

באותה מידה היה יכול לקרות אסון, בכלל לחברה הזאת שלי יש יותר מזל משכל עם הבנות שלה, הקב"ה שומר אצלם שעות נוספות. אם יש מיטת קומותיים ופעוט שמסתובב בבית ולא מבין סכנות, צריך להיות תמיד עם 100 עיניים עליו וזה לא תמיד כל כך פשוט. 

אני גם ישנתי אצל חברה בגיל 8, נפלתי מהמיטת קומותיים, (עשינו קצת שטויות עליה והיינו ילדות הרבה פחות תוססות מהממוצע... גם הילדים הכי רגועים מסוגלים לעשות שטויות עם מיטת קומותיים) וסדקתי את היד. חודש היה לי גבס. בכל מקרה , זה הרבה פחות גרוע מפעוט עם כישורים מוטוריים מוגבלים, 0 מודעות לסכנות וסקרנות אין סופית שנופל משלב גבוה יחסית בסולם ויכול לשבור את הראש מנפילה כזו.

אני אמא היסטרית מהממוצע, קחו את זה בחשבון.

אם זו משפחה שאין פעוטות בבית שמטפסים ולא מבינים מה הם עושים ולא מודעים לסכנות, אז אני כבר לא כזה נגד, רק שאם נולד במזל טוב תינוק, ברגע שהוא בגיל שנה + מגלה עניין בפעילות אקרובטית מהסוג של לטפס על סולמות, אני כן חושבת שצריך להוציא את המיטת קומותיים ולמצוא פיתרון אחר. 

ואם אין אז אולי כי עדיין אפשר ליפול על הראש או על ילד קטן שבדיוק עבר למטה וזה מאוד מסוכן וגם זה לא תמיד נוח לטפס ולרדת כל לילה ובוקר וגם אתה כמעט ליד התקרה זה לא תמיד נעים והמישהוא שלמטה סובל קצת מחושך ומצפיפות כזאת שאני לא יודעת אך להסביר אבל מצד שני זה חוסך המון מקום ויש המון ילדים שאוהבים פשוט קצת צריך להיזהר לולי הנפילות אני די בעד ובגלל הנפילות אני רואה את עצמי במרכז לא הכי בעד ולא ממש נגד אבל יש בתים קטנים שזה אופציות די ברורות אז ההיתי אומרת במקרים כאלו לכו אל זה אבל תיזהרו קצת

שנים הייתי נגד מיטת קומותיים אבל כשלא היתה ברירה ונולדו עוד ילדים ואין מקום קנינו מיטה יפיפיה ומרווחת.

זה שלמעלה מבסוט נורא וכולם נהנים.

מידי פעם הוא מזמין אורחים לישון שם.... וכולם אוהבים את זה.

רעיון נהדר! לילדים גדולים

ובמהלך השנים המיטות התפצלו, המיטה הרגילה זזה הצידה, המיטה העליונה נשארה .ובחלל שנוצר למטה ישן ילד על מזרון וסגרנו לו את החלל עם וילון הילדים קראו לזה 'מאורה' ,היתה לילד שגדל והתבגר פינה משלו. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....