נשים קטנות

סדרת האסופית

טרילוגית שר הטבעות

הוביט

כל ספרי ג'יין אוסטן

פיטר פן

פו הדב

הבית בקרן פו

הרוח בערבי הנחל

תום סויר

הקלברי פין

אוהל הדוד טום

סוד הגן הנעלם

לורד פונטלרוי הקטן

נסיכה קטנה

אבא ארך רגליים

לאסי חוזרת הביתה

בן המלך והעני

גברים קטנים (ספר המשך ל"נשים קטנות")

סדרת הנעליים (נעלי בלט, נעלי החלקה, נעלי קולנוע, נעלי תיאטרון)

רצה לחפש

אני לא יודעת אם לקרוא לזה ממש המשך, אבל זה בהחלט של אותה מחברת ומופיעות בו אותן דמויות. הספר מתמקד בבית-הספר לנערים שג'ו ופרופסור בר פתחו באחוזה שקיבלו בירושה מהדודה-מה-שמה. אך גם לורי ואיימי, מג ומר ברוק, והוריהן של הבנות מופיעים בו.

מלחמה ושלום/ טולסטוי

האחים קראמזוב/ דוסטויבסקי

הגיבן מנוטרדם/ ויקטור הוגו

עלובי החיים/ ויקטור הוגו

על תיגע בזמיר/ הרפר לי

ענבי הזעם/ ג'ון סטיינבק

התפסן בשדה השיפון/ סאלינג'ר

בעל זבוב/ ויליאם גולדינג

הרוזן ממונטה כריסטו

אוליבר טוויסט/ דיקנס

בין שתי ערים/דיקנס

זאב הים/ ג'ק לונדון

פנג הלבן/ ג'ק לונדון

נשים קטנות/לואיזה מ. אלקוט

השפעה/אוסטין

אמה/אוסטין

גאווה ודעה קדומה/אוסטין

שלושה בסירה אחת

חוות החיות/ ג'ורג' אורוול

1984/ג'ורג' אורוול

כרך חמישי תמול שלשום/ ש"י עגנון

ההרפתקאה של אליס בארץ הפלאות/ לואיס קרול

מבעד למראה ומה אליס מצאה שם/ לואיס קרול

שלושה בסירה אחת/ג'רום ק. 

וגם 'שלושה בסירה אחת'. איזה הוצאה יש לך?

יש לי של נוער מנוקד כזה, ולדעתי הוא מעובד יותר מידי.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.